השיב משה יורה דעה עא

ועושין מחיצ' בכל הכלים ר"י אוסר בכלים חדשי' כו' וקא' בגמ' ורמי דרבנן אדרבנן ור"י אדר"י דתני' הרי שהי' שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ר"י א' טובל כדרכו כו' ומשני ש"ה דכת' ואבדתם את שמם לא תעשון כן ל"ה אלקיכם הא גרמא שרי א"ה ה"כ כתי' לא תעשה מלאכה הא גרמ' שרי מתוך שאדם בהול כו' אתי' לכבוי' אי הכי קשי' דרבנן ותסברא האי גמי ה"ד אי דמהדק הוי חציצה אי לא מהדק עיילי בי' מי' ופריך חציצה ת"ל משום דיו ומשני בלחה מ"מ קשי' לרבנן נמי ל"ל אלא ה"ט דרבנן דסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ולר"י מכח ידי' עלוי' ורבנן סברי דילמא משתלי ושקל לי' ומסקנא אי איכא גמי ה"נ אלא דפליגי אי בעי לאהדורי אגמי דרבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ולר"י מצוה ולא מהדרינין הרי מסיק דגמי לרבנן לאו משום איסור מחיקה דהא לא מהדק ועיילי בי' מי' אלא משום שלא לעמוד בפני ה' ערום ובליכא גמי שרי אפי' לרבנן אע"ג דסברי טבילה בזמנה לאו מצוה אע"כ מטעם דגרם מחיקה שרי אלא שכתב וראיתי לתשב"ץ סי' ב' שמבואר בדבריו האי דגרמא שרי במחיקה היינו דוקא במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' השם כתוב על בשרו והוא ז"ל דחה אותו בשתי ידים דלדבריו מה פריך דר"י אדר"י דאסר גרם כיבוי ומתיר גרם מחיקה דילמא שאני התם שבלא"ה עומד להמחק אע"כ שאין לחלק בכך ובכל גווני שרי עכ"ל. ולי נראה להעמיד דברי התשב"ץ על מכונן ולא מיבעיא דליכא סתירה משמעתין אלא אפי' סייעתא נמי איכא דאי לא תימא הכי קשיא קושי' תוס' ד"ה אי הכי בלא"ה קשי' דרבנן אדרבנן ותו קשה קושי' הגאון מהר"ז באסקוויץ בס' סדר למשנה אהא דמסקינין בשמעתין גרם כיבוי וגרם מחיקה שרי מדכתיב לא תעשון הא גרמא שרי הא גבי סירוס כמי כתיב ובארצכם לא תעשון ואפ"ה מסקינן בשבת דף ק"י דאפי' לשתות כוס של עקרין אסור מדאורייתא אע"ג דאינו אלא גרמא ותו הקשה אמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת היה השם כתוב בכ"מ או בכ"ז והתיך הכלי ה"ז לוקה וכן אם היה שם כתב על בשרו ה"ז לא ירחץ נזדמנה לו טבילה ש"מ כורך עליו גמי כו' דצריך להבין מה חילוק בין מתוך הכני שכ' עליו השם דלוקה ובין מכניס ידו עם השם הכתוב עליו למקוה דאינו אלא גרמא עי' שם שהאריך בזה ונלחץ מאוד הן אמת כי לדעתי אין זה קושי' כלל דהרי הרשב"א הקשה אהא דיורד וטובל הא הוי כמקרב את כיבוי ותירץ דאפשר שלא ימחק והבית אפרי' תירץ דאף שיורד לתוך המים אינו נמחק באותו שעה רק מתלחלח והולך להמחק וכיון שעכשיו אינו נמחק גרמא מקרי עיי"ש ולפי"ז החילוק מובן ולא קרב זא"ז דבמתיך כלי מתכות הוי קירב מחיקה דבעוד שהוא בתוך האש ניתך ונימחק בוודאי ה"ז חשיב מוחק בידים אבל בטבילה אינו נמחק מיד אלא גרמא וק"ל אבל עפ"י דברי התשב"ץ אפי' לו יהא כדבריו דהא והא גרמא אפי"ה ניחא וכמו שיתבאר מילתא בטעמא ובסברא זו יתורץ הכל והיא דהנה לכאורה הוי קשיא לן מה פריך דרבנן אדרבנן דמתירין גרם כיבוי ואוסרים גרם מחיקה הא איכא לפלוגי בינייהו טובא דהרי בתשו' פ"י חיו"ד סי' ג' הקשה אהא דא' אמירה לעכו"ם שבות אבל בלא"ה שרי הא מבואר דעת רש"י ב"מ דף צ' אע"ג דאין שליחות לעכו"ם היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחות לעכו"ם א"כ בלא"ה ליתסר אמירה לעכו"ם מטעם שליחות ואפי' להחולקים דאין שליחות לעכו"ם אפי' חומרא אכתי קשי' אהא דאי' באו"ח סי' רס"ג דישראל שקבל עליו שבת רשאי לומר לישראל חבירו שלא קיבל עליו שבת לעשות מלאכה ליתסר מטעם שליחות דשלוחו של אדם כמותו: והנ' האחרוני' ה"ה בס' בית מאיר וישועו' יעקב בא"ע סי' ה"א ובא"ח סי' רס"ג העלו בזה דבר נכון דשליחות לא שייך אלא בדבר שהתורה הקפיד' שדבר זה לא תעשה כמו סירוס וחסימה ושאר אסורין דהמעשה מצ"ע מתועב משו"ה מה לי הוא ומה לי שלוחו סו"ס נעשה היפך רצון התורה והתורה הקפיד' שלא יתעבד המעשה אבל בשבת דעיקר רצון התורה הוא למען ינוח האדם ממלאכה אבל המלאכה בעצמותה אינה כלל עבירה וראי' דמה"ת מותר להעמיד קדירה אצל האש בע"ש ויתבשל בשבת ועיקר איסור אגוף אדם רמי' למען ינוח נמצא ל"ש בי' שליחות דנהי דשליחו כמותו מ"מ הרי הישראל נח ושובת ממלאכה ונתקיים רצון המקום ודמי' להא דכ' הריטב"א דעל מצו' שבגופו ל"ש שליחות ע"כ אי לאו איסור שבות בעכו"ם לא הוי אסור מצד שליחות ולכך מותר בהא דסי' רס"ג ע"י ישראל חבירו ולכן גבי חסום פי פרתי ודש בה מפרש רש"י דישה של עצמך דאל"כ אסור מצד שליחות דבשאר אסורין התורה הקפידה שלא יתעבד המעשה הרי שלוחו כמותו עיי"ש בארוכה ובסברא זו מתורץ היטב שיטת רש"י בחולין קט"ז דשבת לא הוי בכלל ל"ת כל תועבה דהמעשה אינו מתועב מצד עצמותו רק מחמת שנעשה ע"י אדם שלא נח ממלאכה משא"כ בב"ח דהתורה הקפידה שלא יתערב בשר בחלב והמעשה בעצמות' מתועב ואפי' נתבשל מאליו ומסולק קושי' תוס' שם מעל רש"י וכ"כ בס' תו"ח בפירוש עיי"ש: ולפי"ז סרה מהר קושי' דרבנן אדרבנן דיש חילוק ביניהם דבשלמא לענין איסור מחיקה התורה הקפידה שלא ימחק השם והמעשה מצ"ע מתועב בעיני המקום כי רצון התורה שהשם הנכתב יתקיים א"כ אפי' היכי שאינו מוחק בידיו אלא בגרמא דילי' נמחק ע"י שמתלחלח במי' סו"ס נעשה היפך רצון התורה שהשם הנכתב נמחק לכן אפי' גרמא אסור משא"כ גבי שבת דלא אסרה התורה מלאכה אלא משום למען ינוח שפיר סברו רבנן גרם כיבוי מותר דבשעה שעושה מחיצה בהכלי' של מי' אינו עושה מלאכה ואח"כ כשהכלים מתבקעי' ומכבין הדליקת המלאכה נעשית מאלי' והאדם כח ושובת ממלאכה ונתקיים רצון התורה משו"ה שרי ולק"מ קושי' הגמ' לכאורה אך לאחר העיון הדבר נכון ושפיר פריך ומכאן איכא סייעתא לס' התשב"ץ דלכאורה דברי התשב"ץ בלא"ה מחוסרין ביאור שכ' דבדבר העומד למחוק גרמא שרי ובידי' אסור אבל בדבר שיכול להתקיים גרמא נמי אסור א"כ ק' אמאי בעומד להמחק גרמא שרי וא"ל כיון דעומד להמחק ח"ו כמחוק דמי א"כ אמאי אסור למחוק בידי' אך ביאור הדברים עפמ"ש דהיכי דהקפידה התורה שלא יתעבד המעשה גרמא אסור משא"כ היכי שלא הקפידה תורה על גוף המעשה רק על האדם שלא יעשה אז גרמא שרי כמ"ש לענין שבת לפי"ז א"ש דכאן לענין מחיקה ודאי דהתורה הקפידה שלא ימחק השם ח"ו כדי שיתקיים כדכתיב ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' אלקיכם וגו' להכי אפי' בנמחק ע"י גרמא נמי אסור דסו"ס נתבטל רצון התורה אך זהו כשהשם כתוב ע"ד שיכול להתקיים שפיר א' דהתורה הקפידה שלא יתעבד מעשה המחיקה אפי' ממילא אבל בעומד ע"ד שא"י להתקיים כגון שכתוב על בשרו שעומד להמחק מאליו אין לומר דהתורה הקפידה שלא ימחק ויתקיים בעולם דזהו דבר שאי אפשר דבלא"ה עומד להמחק ואין מקום לומר רק דהתורה אמרה בכה"ג שהאדם לא ימחוק בידי' כ"ז שהוא בעולם ולזה יפה כתב התשב"ץ דהיינו דוקא במוחק בידי' רק שנמחק ממילא ליכא איסור על האדם ולהכי יורד וטובל דעתה אינו נמחק רק מתלחלח והולך להמחק וא"ל הא סו"ס נתבטל רצון המקום שהשם נמחק ז"א אלא בעומד ע"ד המתקיים דלולי גרמא דידי' לא היה נמחק אבל בכתוב על בשרו דבלא גרמא דידי' עומד להמחק וליכא למימר שהקפידה תורה שיהיה בעולם דזהו א"א רק האיסור על גוף האדם שלא יעשה בידי' משו"ה גרמא שרי והדברים ברורין בטעמן בביאור דברי התשב"ץ בס"ד ובזה מתורץ היטב קושי' הגאון בית אפרים דמאי פריך דר"י אדר' יוסי הא בשבת אינו עומד לכבות וגרם אסור משא"כ בשם כתוב ע"ב דעומד להמחק גרם שרי ולמ"ש לק"מ דעיקר ס' התשב"ץ דמשום שעומד להמחק לא הקפידה תורה על המעשה בעצמותו רק על גוף האדם שלא יעשה בידי' משו"ה גרמא שרי אבל בשבת דפשיטא שלא הקפידה תורה על המעשה רק על האדם שלא יעשה למען ינוח א"כ כי היכי דגבי שם כתוב על בשרו שרי מה"ט גם גבי שבת לישתרי מה"ט אע"ג דאינו עומד לכבות דשבת בלא"ה האיסור רק על גוף האדם ותרוויהו דמי ושפיר פריך הגמ' דר"י אדר"י כמו דאסור במתניתן גבי שבת אע"ג דהאיסור רק על האדם כ"כ לענין שם כתוב על בשרו אע"ג שעומד למחוק ול"ש לומר שהקפידה תורה על גוף המעשה רק על האדם ראוי לאסור גרמא כמו בשבת וא"ש וע"ז משני דלעולם הכא גרמא שרי אבל בשבת אסור מטעם אדם בהול כו' אבל לענין טבילה גרם מותר מטעם שעומד להמחק וכמו שביארנו: ובהכי מסולק קושי' סדר למשנה מ"ש דגבי סירוס גרמא אסור ולמ"ש לק"מ דגבי סירוס דהקפידה תורה שלא יתעבד המעשה שלא יושחתו כלי הולדה כי לא לתוהו בראה וגו' והדבר בעצמותו מתועב בעיני השי"ת ולולי גרמתו אינו עומד להסתרס לכן גרמא אסור דמה לי עושה בידי' או גרמא סו"ס נעשה נגד רצון התורה להכי אפי' גרמא אסור. ומעתה גם מה שהקשיתי לא קשי' ושפיר פריך דרבנן אדרבנן דליכא למימר משום דבשבת אין האיסור רק על האדם משו"ה גרמא שרי אבל במחיקה דהתורה הקפידה על גוף המעשה שלא יתעבד גרמא אסור דזה אינו דהרי הכא בשם כתוב על בשרו הוא עומד להמחק ולא מצא הקפידה מקום לנוח על גוף המעשה רק על האדם וכמ"ש א"כ דמי לשבת ובזה א"ש הא דקאמר אי הכי קשי' דרבנן אדרבנן דאע"ג דקא' מתחילה ורמי דרבנן הי' מקום לתרץ לחלק בין שבת למחיקה מטעם דבשבת האיסור על האדם ובמחיקה האיסור גוף המעשה להכי גרמא אסור אך למאי דמשני אר"י דטעמי' משום דגרמא שרי' רק בשבת בת אסור מטעם אדם בהול כו' וקשי' מ"ש דבכ"מ כמו בסירוס קי"ל גרמא אסור עכצ"ל דהכי שאני משום שעומד להמחק להכי אין האיסור רק על האדם א"כ דמי לשבת דגרמא שרי מדאורייתא א"כ תו קשי' דרבנן אדרבנן וכדאמרן. ובזה דברי רמב"ם נכוני' ומובנים דדוקא גבי שם כתוב על בשרו שאינו מתקיים ועומד להמחק גרמא שרי אבל בכתוב על הכלי דעומד להתקיים גרמא אסור ולוקה ואף גם שהעליתי לעיל דבלא"ה לא קשי' דמתוך כלי הוי מוחק בידי' מ"מ נ"מ בתירוץ זה לדינא דבכלי אפי' ע"י גרמא נמי לא וכיון דאין לנו ראיות מה"שס לדחות דברי התשב"ץ ואדרבא עשינו סמוכין לדבריו דלפי סברתו מתורץ הסוגי' לנכון א"כ מאן ספין לחלוק על דבריו ממילא קם דינא כהתשב"ץ דאם הי' שם כתוב על דבר העומד להתקיים אפי' גרם מחיקה נמי אסור כך נלע"ד נאום יקותיאל יהוד' ט"ב

שאלה נג הנה מבואר בש"ע י"ד בדין השוכר בית בח"ל שפטור לקבוע מזוזה עד אחר שלשים יום וכתב האשל אברהם בשם הב"י שאם רוצה לקבוע מזוזה בתוך שלשים אף שיש סברא לברך דומיא דקטן אעפ"כ אין לסמוך למעשה ולא יברך וגם הר"ם חגיז הניח בצ"ע. ועתה הנה אחת שאלתי מאדוני בהקונה בית או בונה מה דינו לפי מ"ש רש"י ז"ל במסכת מנחות טעם על השוכר דפטור דשמא יחזור נראה דבקונה או בונה דליכא טעמא דחזרה חייב תיכף לקבוע מזוזה אבל לפי הטעם שכתב הב"י בשם הר"ר מנוח דכל זמן שלא עבר שלשים יום הוי דירת עראי ולכך פטור י"ל הה"ד בקונה גם כן פטור מהאי טעמא ונ"מ לענין ברכה

תשובה על מעט קלף שלום אלף לכבוד אהו' הרבני המופלג בתורה וביראה מהור"ר נפתלי נ"י

הנה שאלתו שאלת חכם קבלתי והנה הרבה הי' לי לדבר בזה בעזה"י רק שאין הזמן מסכים עמדי כעת לבא בארוכה הגם שמפאת העיון