השיב משה יורה דעה ע

יחשוב במחשבה אחרת או שיחשוב כאלו כותב שאר מלות התורה וידיו עושים מלאכתם ולבו בל עמו כו' אבל כל שיודע שכותב שם השם ומכוין שכותב לשם הספר הוי דעבד ויש מסופקים בזה אלא בעינין שיוציא הכונה בשפתיו דוקא ע"ש וזה נראה בהדיא כמ"ש לעיל באופן הב' והיש מסופקין שהביא שם נראה שהוא כדעת הגאון בביאור מרדכי הנ"ל שהבאתי לעיל אבל כבר הוכחתי לעיל דאין צריך להוציא בפיו כלל רק כדעת הרא"ש דסגי במחשבה וכמ"ש הספר הלז בעצמו בפילפול ארוך ר' סימן רע"ו דעיקר כדעת הש"ך בנה"כ שהשיג על הט"ז דבעינין דוקא שיפרש בפיו אלא כלשון הרא"ש שמפרש בהדיא דסגי במחשבה לכן בדעבד סגי במחשבה לחוד עכ"ד ע"ש. עוד כתב בסמוך וז"ל נמצא פסקן של דברים שלשה מדות בענין השמות שם הנכתב בסתם צריכין קידוש פה או מחשבה שיחשוב שכותב אחד מן השמות שאינם נמחקים והמה משמות ית"ש עכ"ל עיי"ש וכמו ממש בנ"ד ומהראוי לסמוך עליו בשעת הדחק בנ"ד. סליק האופן הב'. והדרך הב'

ואל יחר בעיני אדוני מה שכתבתי למעלה באופן הב' נגד הרא"ש והטור ושכבר נפסק הלכתא בש"ע דבכל השמות אם לא קידשם מקודם הכתיבה דפסול ואיך אשא פני להרים ראשי נגדם שלבם הי' פתוח כפתחו של אולם וכבר אמרו אם הראשונים כבני אדם כו' ומי לבא להרהר ולחפש אחר דבריהם ובפרט כי צעיר אנכי לימים והם ישישים ואיך אפשר שעינים להם ולא יראו מה שאני הקטן רואה הנה עדי בשחק סהדי במרומים שכאשר עלה זאת במחשבתי נרתעתי וכבר רציתי למשוך את ידי וחזרתי לאחורי כאלו לא אמרתי דבר אך שקניתי ספר אדרת אליהו שחיבר בעהמ"ח ספר משנת חסידים ויש שם בחלק שני ב' שאלות תשובות אחד בענין תפילין של ח"ה והב' בענין קריאה בס"ת עולים הרבה בענין אחד כמה פעמים אשר השני ענינים אלו כבר מבוארים בפוסקים הראשונים וכתב שם בתחלת התשובה הא' בפתח דבריו בשם תקוני' על פסוק משכיל על דבר ימצא טוב וז"ל דזה רמז לנו דלא יבלו שפתותינו מלומר די בידיעות הדבר כפשוטו אלא צריכים אנו להשכיל עליו כי אז נמצא טוב טעם ודעת וכתב עוד שם וז"ל וכמו כן אין לכו לעשות אבן תקומה מדין אחד המובא במפרשים או בפוסקים ז"ל אם יש לאל ידינו לחפש אחריו במוצאו ומבואו כי מקום הניחו אבותינו להתגדר בו ושמא יזכה הוא מה שלא ראו הם ז"ל כי כתר תורה מונח ועומד לכל ישראל כי אנשים אחים אנחנו ומכיון שהתורה מורשה לנו כל אחד המכיר חלקו נוטלו ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואל יאמר אדם צעיר אנכי לימים והם ישישים ואיך אפשר שעינים להם ולא יראו מה שאני הקטן רואה כו' עכ"ל עיי"ש שמאריך בענין זה שחייב כל אחד להשתדל וליטול חלקו הראו לו בתורתינו הקדושה כדי שלא יצטרך לגלגל עיי"ש: עוד כתב בתחילת תשובה ה"ב בפתח דבריו וז"ל בקיצור אף כי טוב מאוד לשמור ולעשות כל דברי הפוסק' המפורסמים וניחא לן לעולם לדחות סברתינו מפני סברתם בדברים התלוים בסברא כו' אבל כשאנו מביאים תשובה לדבריהם מדברי רבותינו ז"ל ובפרט מהש"ס כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה שכל מי שחנני ד' דעת בדברי רבותינו ז"ל מחויב לחזור ולחפש אחר מוצא הדבר להוציא הדין לאמיתו ולא יתקע עצמו לדבר הליכות אחר הפוסקים ראשונים ואחרונים שנתפשטו בעולם שכבר מתו אשר המה חיים עדנם בעה"ב בסברי שהם דברי קבלה כדברי חז"ל דאינו כן אלא אף הם הוצרכו להעמיד דבריהם על הש"ס אבל אם אתה החופש ימצא שאינו כן חינא וחיסדא אנו עושים להם לסתור דבריהם בין לאסור בין להתיר ולהעמיד אותם על האמת וכן כתב שם בשם הרמב"ם באיגרתו. עוד כתב שם בסוף התשובה שאין לדחוק לשנות הש"ס מפני הכללים מהפוסקים הראשונים כו' רק לקבל אמת ממי שאמרו כו' ולקיים ככל הכתוב בהש"ס וכפשטי' דדין הכי מוכח בלי דוחק ודוחקים עיי"ש בכל דבריו כי כל זה ודחקני להרים ידי בקן קולמסא בקן מגילתא לכתוב כל מה שת"ל נראה לפע"ד עפ"מ שהורוני מן השמים ויתנו עדיהן ויצדקו וביקשתי ממעכ"ת שיכתוב לי תשובת על כל ה"ב דרכים באיזו דרך ישכון אור אליבא דדינא בנ"ד הגם שלפע"ד נראה עיקר בנ"ד הדרך ה"ב מ"מ יש נ"מ גם בדרך ה"א דאם כוון לאותיות אחרים גם בכל השמות או שלא ידע מהשמות כלל שהם שמות דבזה נלע"ד דעת הש"ך אמת ויציב עפ"י הראיות הנ"ל דמותר למוחקם אף שכתב בקדושת ס"ת ושעפ"ז נראה לי דמהני מחיקה אף בהרבה שמות דמנומר בדעבד כשר כנ"ל

ואל יחר בעיני אדוני על אריכות דברים כי עדי בשחק שיש לי עוד חידושים על דרך הפלפול בענינים אלו ולא רציתי לכותבן שלא להטריח על מעכ"ת יותר מדאי רק ההכרח לא יגונה שלא כתבתי רק מה שנוגע לעיקר הדין. והנה מחמת שכל דברי תשובה הנ"ל היה אצל הרב דקהלתינו והשיב עלי במכתב בכמה דברים ובע"ה חזרתי והשבתי לו במכתב על כל דבריו בטוב טעם ודעת ומידי עיוני בו ראיתי שבכמה דברים קצרתי לפעמים בביאור וא"א להעתיקם כל הדברים שלא להטריח על מעכ"ת יותר מדאי רק אעפ"כ בקצת דברים מההכרח להעתיק פה וגם לכתוב אח"כ משנלפע"ד שכל ה"ב דרכים עולים למקום אחד לדינא בכמה דינים מחולקים ע"כ ההכרח לא יגונה לבאר עוד בכמה דברים. א' מ"ש לעיל בדרך ה"א באופן הא' לתרץ דלהכי הפסיד הסופר שכרו דמצי הלוקח לומר איני רצוני בס"ת כזאת עיי"ש אין להקשות דיאמר הסופר תן לי עכ"פ שכר ס"ת מנומרת ואם לא תרצה בס"ת כזאת תן לי הס"ת ואני אשלם לך בעד הקלף דזה אינו דהרי מבואר בחו"מ סימן ש"ו ס"ג דאומן ששינה אין יכול לומר אתן לך דמי צמרך רק נותן לו היציאה או השבח יעוי"ש וא"כ גם כאן הרי אין לך שינוי גדול מזה לפי דברי הסופר שצריך להיות הס"ת מנומרת וגם כאן נותן לו היציאה או השבח רק הא דאמר ר' אמי בגמ' נאמן אתה להפסיד שכרך י"ל שכרו משלם שקצב לך שכר ס"ת כשרה וראיה לזה הפירוש מדכתב המרדכי הביאו רמ"א סוף סימן רפ"א דצריך ליתן לו עכ"פ שכר חומש ובוודאי אם היציאה הוא פחות וודאי דגם המרדכי מודה דאין צריך ליתן לו רק היציאה כדין הנ"ל באומן ששינה וא"ש הכל אף בלא דברי הש"ך ביו"ד שהבאתי לעיל וא"כ הפסדת שכרך הפירוש כנ"ל שכרך שקצב לך ועוד בלא"ה אינו יכול לומר תן לי הס"ת כנ"ל דא"כ נתקיימ' מחשבתו ושמא כוונתו לומר כן וכדי להחזיר מהמקח ולהכי באמת אינו נאמן על שלא אמר בפעם ראשון שמצאו ואיהו דאפסיד אנפשיה במה דלא אמר בפעם הראשון ואז היה נאמן וזה ברור

ומה שכתבתי באופן ה"א בדרך ה"ב לפרש דברי הירושלמי וכן מצאתי בהגהת מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט שהביא שם בשם תשובת פ"י לפרש דברי הסמ"ק דאוסר לתלות אף בג' תיבות רק ביש שני שמות שאינן מיוחדים וכתב דהוכיח כן מהירושלמי כנ"ל. ואין לומר דלהכי הביא הירושלמי הנ"מ מנביאים כדי לאשמעינן גם בנביאים אסור לתלות ז"א דמ"מ יש כאן מקום לטעות ג"כ כדברי הפ"י ולומר דשם בתורה אסור אף למ"ד מפני שהם ג' תיבות ועי"ז כבא לטעות דדין תליו' מותר בשאר השמות כנ"ל בדברי רדב"ז וא"כ יותר הו"ל להירושלמי להביא נ"מ מהתורה כדי לאשמעינין כח דהתירא דשם מותר למ"ד מפני שהם ג' תיבות וממילא בלא ג' תיבות אסור בכל השמות וליתני הא באנפי נפשי' דאסור לתלות גם בנביאים א"ו האמת כדברי הפ"י וכהרדב"ז דלהכי הביא הנ"מ מנביאים כדי לאשמעינין בשלשתן רבותא דביש שני שמות מיוחדין אסור ובשאר שמות מותר ובנביאים ג"כ אסור ומה שהקשיתי לעיל באופן הב' על תירץ הט"ז דליתני רבותא טפי דמותר למחוק אין לומר דאף דבסתמא פסול מ"מ אסור למחוק דהרי מצינו בהדי' לכל הפוסקים דסוברים דבסתמא פסול מותר למוחקו כמו שהבאת לעיל בסוף דרך ה"א בתשובת הרשב"ץ וסמ"ק ובשם הגה"א ובשלטי הגבורים ואף דלדעתי באמת מסתמא אסור למחוק כיון דמן התורה כשר וכמבואר בסוף הדף מ"מ הוא רק מחמת ספק [ע"פ דעת הרי"ף והרמב"ם כמבואר בסוף הדף] אבל אם נאמר דפסול מדיני דגמרא וודאי יהא מותר למוחקו ועוד אם נימא דבסתמא אסור למחוק א"כ ממילא אסור ג"כ להעביר בקולמוס לדברי ר"י דהוי כמוחק התחתון כמו שמבואר לעיל בדרך ה"א וא"כ מה מקשה הט"ז א"ו לדבריו דפסול מותר למחוק. ומ"ש לחלק עוד בין תיקון גדול לקטן בין סתם לפירש לדברי ר"י כן מצאתי בהדי' בחידושי הרשב"ץ דבסתמא כיון דמותר מן התורה א"כ לא מתקן מידי מדאורייתא י"ל דלא חשוב כתב העליון כתב משא"כ בפירש וק"ל. ומה שהקשיתי על דברי הגהת מרדכי הנ"ל דמתרץ דעת הר"ר אלחנן דאמאי נקט הגמרא דווקא אזכרות וכו' אין לומר דעת הר"ר אלחנן כר' אח' בר יעקב דדחי לרב חסדא וסובר טעמא דרבנן משום מנומר דז"א חדא דדוחק לעמוד דברי הר"ר אלחנן דלא כהלכתא ועוד דאף לדעת ר"א ב"י משום מנומר ובעינין ואנווהו א"כ ע"כ פסול גם בכל הספר דאנווהו קאי אכל המצות כמו סוכה ולולב ואין לחלק בזה בין אזכרות לשאר הספר כמו שהוכחתי לעיל מתשובת ריב"ש וזה היא באמת דעת הט"ז דדייק מדנקט דווקא אזכרות דאזכרות חמור טפי עיי"ש ע"כ וודאי אין לתרץ כדברי הביאור מרדכי רק עיקר כמו שפירשת בדעת הר"ר אלחנן דגם לדבריו יש חילוק בין השם לשאר הס"ת וכמו שמפרש בנה"כ ואין להקשות דאם כדברי לא תירץ הר"א כלום אקושי' התוס' למה לי קרא בנכרי תיפוק לי' דסתמא שלא לשמה ונכרי אינו מכוין לשם השם. גם למה לי לתירץ הלשון אזכרות שבו לא כתבתי לשמן דהוי כמו שכתבתי שלא לשמן תיפוק לי' דלדבריו הכוונה שלא כתבתי לשמן היינו בלא כוונה לשם השם ואם הי' אומר כתבתי שלא לשמן הוי משמע בפירש שלא לשמן דפסול דלק"מ גם שניהם דע"כ דעת הר"ר אלחנן דסתמא לשמו קאי כמו שכתוב בהדי' ולא פסול לדעתו רק אם כיוון בפירש בשאר הספר שלא לשם קדושת הספר או באזכרות בפירש שלא לשם אותיות השם רק לאותיות יהודא וכדומה ולפ"ז צריך לפרש שפיר הלשון כאלו אמר כתבתי שלא לשמן פירוש שלא לשם אותיות השם אבל הלשון לא כתבתי לשמן משמע אלא סתמא כתבן וכה"ג כשר לדעת הר"ר אלחנן ובזה מתרץ שפיר על קושי' התוס' דצריך קרא להיכא דכתב סתמא וסתמא לשם אותיות השם דכשר אף שבאמת לדעתי כה"ג פסול ולא כשר רק כשכוון בפירש מחשבתו לשם אותיות השם וכמו שכתב בספר בני יונה שהבאתי לעיל דסתמא הוי כמלאכת קוף דפסול מ"מ דעת הר"א ע"כ דגם בכה"ג כשר ומהתימא על הגהת מרדכי מהגאון הנ"ל דהאיך אפשר להיות כדבריו בדעת הר"א דאין חילוק כלל בין השם לשאר הספר ולא פסול לדעתו רק כשכיוון בפירש שנא לשם קדושת הספר דמה יענה בבריית' דהי' נתכוין דפסול אף שכתב בקדושת ספר כמו שכתב המרדכי שם א"ו ברור ונכון דעת הר"א כמ"ש דעת הש"ך בהנה"כ דגם דעת הר"א אם לא כוון לאותיות השם דוודאי פסול אף שכתב בקדושת הספר ובזה יש חילוק בין אזכרות לשאר הספר ושגגה יצאה מלפני השליט הגה"מ בזה ודו"ק. הכ"ד בנו הד"שת ומצפה לתשובתו במהרה וכאשר יבא דבריו כבד אכבדנו ובזה אצא ואומר שלום ואחוה קידה לפניו ארצה שבע פעמים הק' אלעזר ניסן בלא"א הגאון מהו' משה ני' האב"ד דק"ק אוהעל והגליל: מבן בנו של המחבר בענין גרם מחיקת השם

הא דקי"ל אסור למחוק את השם אי שרי ע"י גרם מחיק' הנה בתשו' בית אפרי' חיו"ד סי' ס"א העלה דגר' מחיק' שרי מהא דאיתא במס' שבת פ' כ"ב דף ק"כ