השיב משה יורה דעה סח

ולא נתן בו דלת כ"א תקנת התלוי' הדלת מצאתי בזה בספר בני יונה שאביא לקמן בסוף התשובה שכתב שם משום דכל תקנת הש"ס הי בתלוי' ולא הי' אפשר בזמנם בגרירה שהקלפים שלהם הי' דקים עיי"ש

ועפ"ז מיושב נמי הגמרא דגיטין הנ"ל וק"ל: ועוד הביא שם בשם הגה"מ בשם הרא"מ רפ"ו דיסודי תורה אם כתב אותיות של השם ולא נתכוין אן בו דין קדושה וכן הביא שם המס' סופרים הנ"ל וכתב דבש"ס דילן לא הביא דברי חכמים שנחלקו על ר"י שאמרו למחוק את השם היינו משום דלא הביא כ"א פלוגתייהו בהעברת קולמוס לענין כתב העליון אי מקרי כתב ולא הוצרך לומר מה שיעשה עם השם אם ימחוק או יסלק עיי"ש ובוודאי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ד' צבאות הוא היוצא מקובץ הנ"ל בנ"ד דנראה עיקר לדינא כדעת הש"ך דמותר למחוק שעפ"ז מותר כאן בנ"ד אף בהרבה שעות דלא פסלינן בדעבד משום מנומר כנ"ל כ"ז נראה לפי ע"ד להלכה ולא למעשה עד עת בא דברו: סליק הדרך ה"א

דרך הב' דהנה כ"ז כתבתי לשיטת המחבר דכל השמות שאינן נמחקים צריך לקדשם קודם הכתיבה ושאם לא עשה כן דפסול אבל בנ"ד לא כן אנכי עמדי ויש לי דרך אחרת להתיר בלא שום תיקון ואדרבה מחיקה אסור כאן ואבאר בשני אנפין. אופן הא' דהנה אין כל חדש תחת השמש וכבר הי' לעולמים דעיקר טעות סופר כבר הביא ב"י ריש סימן רע"ו בשם קצת סופרים שאומרים כן דאין צריך לקדש רק שם הוי' רק דעיקר הראי' לסתור דבריהם הביא שם ב"י בשם הר"י אכסנדרי שמוכח כן מירושלמי דפרק אין עומדין דקאמר שם הי' כותב ב' וג' שמות הרי זה מפסיק ביניהם ואי אמרת דאין צריך לקדשם רק שם הוי' בלבד אנה מצאנו ג' שמות של הוי' סמוכים וכבר דחה שם הב"י דאין משם ראיי' דאפשר לפרש הירושלמי כמו שפי' שם הנימוקי יוסף כגון שהניח ביריעות שמות שלא רצה לכותבם כדי לכתוב אח"כ בכוונה וקדושה עיי"ש וסיים שם הב"י מ"מ נכון הדבר לכתוב כל השמות שאינן נמחקים לשמן

והנה נראה מלשון הב"י דהוא רק חומרא לכתחילה ושבדעבד לא פסול וא"כ לפ"ז אם נתיר כאן במחיקה הוי חומרא דאתי לידי קולא וכן כראה בפירוש דעת הנ"י מדפירש כן לעיל בהך ירושלמי כגון שהניח מוכח דאין צריך לקדש רק שם הוי' וכן כתב בפירוש לעיל עינה בסמוך אדכתב שם הרי"ף הטועה בשם כתב שם הנמוקי יוסף בשם בן ד' שהי' לו לכתוב וא"כ ק"ו הוא לענין קידוש השם דאינו אלא בשם בן ד' דהא דין תלוי חמור הוא ונוהג בכל ספרי הקודש וכמו שמוכיח המרדכי בהס"ת מירושלמי הביאו הב"י סימן רע"ו הנ"ל וכן מוכיח הרדב"ז בתשובה שאביא בסמוך ואפ"ה אינו נוהג רק בשם בן ד' כ"ש בקידש השם שאינו אלא בס"ת כמו שמבואר במרדכי הנ"ל וברדב"ז הנ"ל כ"ש דאינו אלא בשם בן ד' וכן כתב בפירוש בתשובת רדב"ז חלק שלישי סוף שאלה תרמ"ז דמביא שם ראי' מירושלמי דהשם האמור בתלויות השמות הוא השם בן ד' וכן לענין הי' כותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו והקשה שם ג"כ הא דתניא הי' כותב שנים או ג' שמות כאחד ומפרש שם ג"כ כמו שפירש שם הנימוקי יוסף דדרך הסופרים שמניחים מקים האזכרות כדי לכתוב אותם לשם קדושת השם בכוונה ובקדושה עיי"ש הרי נראה בהדי' דעתו עפ"י הירושלמי שמביא שם שאין צריך לקדש רק שם הוי' וא"כ ע"כ עיקר הפירוש בהאי דהי' כותב שניים וג' שמות כמו שפי' הוא והנ"י דאל"כ סתרי דברי הירושלמי אהדדי וכן כתב שם בשם המפרשים דבשם בן ד' מיירי שלא כאמר דין זה אלא לאזכרות לבד א"כ משמע דסתם אזכרות דאמרינין בגמרא אזכרות שלו לא כתבתי לשמן הוא רק שם בן ד' דליכא ראי' מבוררת להיפך ואדרבה מוכח כן מהירושלמי שהביא שם עיי"ש ואף דבאמת אינו מובן ראייתו שם מירושלמי הנ"ל דכתב שם וז"ל והשם האמור הוא שם בן ד' אותיות והכי משמע בירושלמי פרק קמא דמגילה טעה והשמיט את השם אית תנא תני תולה את השם אית תנא תני מוחק את החול כותב את השם ותולה את החול ר' זעירא בשם ר' חננאל בשם רב אמר ואם הי' כגון אני ד' אלהיכם מותר למה מפני שהם ג' תיבות או מפני שיש בו חול מה נפיק ביניהון אל אלהי' ד' אי תימא מפני שהם ג' תיבות הכא הם ג' תיבות אי תימא מפני שיש בהם חול הרי אין בו חול ע"כ ואי תימא דשאר השמות בכלל והרי אל אלדים ד' אינן יכול לתלות אפי' למ"ד מפני שהם ג' תיבות א"ו לא נאמר דין זה אלא לאזכרות לבד עכ"ל עיי"ש ודבריו אינו מובן כלל דלמ"ד מפני שאין בו ג' תיבות מותר מטעם דאין גנאי כ"כ לתלות כמו שם יחידי דנראה שהוא טפל ממה שבפנים כמו שכתב המרדכי בה"ק פרק הקומץ וא"כ מאי ראי' הוא דאין שאר השמות בכלל והוא תמי' מאוד אבל וודאי כראה בעליל שיש שם איזה טעות סופר בדפוס ונראה לפע"ד לפרש ראייתו דלכאורה קשה על הירושלמי שאומר מה נפיק מביניהון אל אלהי' ד' ומביא ג' שמות דכתוב בנביאים ולמה לא הביא ג' שמות הכתוב בתורה כגון ד"ד אל כמו שהביא הב"י בסימן רע"ו הנ"ל א"ו צ"ל כוונת הירושלמי דאף למ"ד דמותר מפני שהם ג' תיבות צריך להיות בהן שתי תיבות דאין בהם איסור תלוי' מצד עצמם ולהכי לא הביא השלושה שמות הכתוב בתורה דשם יש שני שמות הוי' דאסורים לתלות ולהכי אסור שם לתלות אף בג' תיבות ע"כ הביא השלשה שמות מתהילים ויש שם שני תיבות שאין בהם איסור תלוי' דאינן שמות הוי' כנ"ל ברור בכוונת הירושלמי. ולפי זה מוכיח שפיר הרדב"ז דאי תימא ששאר שמות בכלל א"כ אפי' למ"ד מפני שהם ג' תיבות אסור דבכולן יש איסור תלוי' מכ"ש בשלושה שמות הכתוב בתורה כנ"ל ברור בכוונת הרדב"ז [שוב מצאתי בהדי' בשם הגאון ר' מרדכי בנעט בהגה"ת מרדכי שהביא שם בשם תשובת פ"י שמפרש כן בהדי' ונהניתי] היוצא מזה עכ"פ יהי' איך שיהי' הפירוש ברדב"ז מ"מ עכ"פ מוכח שם בירושלמי דעיקר הוא שם בן ד' לענין תלוי' וממילא כ"ש לענין קידוש השם כנ"ל וכמו שכתב שם הוא בעצמו וכן לענין היה כותב כו' היוצא מכ"ז דנראה מכל הנ"ל דדין קידש השם אינו רק בשם הוי' ולא בשאר השמות ולא הארכתי בדרכים אלו כי נראה לפע"ד עיקר להתיר עפ"י אופן ה"ב לפי הדין אפילו בשם הוי' בגוונא דנ"ד סליק אופן ה"א

אופן הב' דבר מן דין נראה בנ"ד להתיר דבאמת עיקר הדבר שצריך לקדש השם קודם הכתיבה ולא סגי כשכותב שם השם ב"ה בסתמא בקדושת הספר לא נמצא בפירוש רק בהרא"ש ובטור סימן ער"ה ולפע"ד הקצרה אשר אשתחוה מרחוק מול היכל דברי קדושים נראה דבאמת דמהגמרא ואלפסי והרמב"ם לא משמע כן כאשר אבאר דהנה מקור האי דינא נובע ממרדכי פרק התכלת הביאו הב"י בסימן רע"ד דהביא שם ראי' לזה מגמרא גיטין דהי' נתכוין לכתוב את השם כו' אלמא דבשם צריך לפרש לשם קדושת השם אע"פ שכותב לשם קדושת הספר דומי' דשאר הספר ע"כ והב"י דחה שם ראייתו דשאני התם דנתכוין לכתוב יהודא שאינו כתוב בספר במקום ההיא הוי ליה כאילו כוון בפירוש שלא לשם קדושת השם אבל לעולם סתמא מהני עיי"ש בב"י והט"ז הביא דברי הב"י הנ"ל בסימן ער"ה וכתב שם וז"ל תמהני על פה קדוש יאמר כן שבוודאי ראי' ברורה הוא דאזכרות חמירי טפי ותוכן דבריו דהרי גם תיבת יהודא הוא מהספר וא"כ כשנתכוין לכתוב יהודא הרי כוון לקדושת ס"ת רק שלא כוון לקדושת השם אפי' הכי צריך העברת קולמוס כדי שיאמר בפירוש לשם קדושת השם משא"כ בשאר אותיות דכשר כה"ג כגון שהיה צריך לכתוב אמר ונתכוין לכתוב יאמר וטעה ודילג היו"ד עיי"ש עכ"ד בקיצור והנה אני בעני' לא יכולתי לירד לסוף דעת דבריו הקדושים דלכאורה דברי הב"י כנים וברורים דע"כ משם לא מוכח רק דצריך נכוין לאותיות השם דשם גרע טפי שכוון לאותיות יהודא אבל אם כוון לאותיות השם אף דלא נתכוין לקדשו י"ל דכשר וכן מצאתי בנקה"כ סימן רע"ו ס"ק א' שהשיב ג"כ על הטו"ז בזה וכתב על הב"י דוודאי פה קדוש יאמר כן ושכן עיקר עיי"ש שוב ראיתי בספר אשר חדשים מקרוב בא בביאור מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט ני' על דברי המרדכי הנ"ל שהביא שם קושית הב"י והביא שם תירוץ הט"ז ותמה עליו ג"כ כדברי ובביאור יותר רחב וז"ל ודבריו צריך תיקון דניהו דמוכח דצריך כוונה בכתיבת השם יותר מכתיבת ס"ת מ"מ י"ל דמסתמא מהני דכמו דמהני סתמא דכתיבת ס"ת לס"ת הה"ד סתמא דכתיבת אותיות השם להשם לכן אם נתכוין לכתיבת אותיות השם אע"ג דלא נתכוין לקדשם מהני אבל כאן דנתכוין לכתוב יהודא גרע טפי מסתמא דאותיות השם דהרי נתכוין ליהודא עכ"ל ודפח"ח ושפתים יושק ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים ומה שתירץ שם וז"ל בקיצור דעכ"פ כיון דמוכח דצריך כוונה בכתיבת השם יותר מבגוף הס"ת ממילא תו לא מהני סתמא דהיינו בלא כוונה כלל וצריך מיהא שיכווין שכותב אותיות השם וממילא כיון דצריך כוונה פרטית לאותיות השם ממילא צריך להוציא הכוונה בפה דהרי ס"ל כל היכא דלא מהני סתמא דעלמא צריך אמירה רק לפ"ז הוי סגי כשאומר רק שמכוין לאותיות השם וממילא סתמא לשם השם אע"פ שאינו אומר שנתכוין לכתוב לשם קדושת השם וא"כ עיקר קושית הב"י רק על מה שסיים המרדכי דצריך לומר בפירוש לשם קדושת השם אבל בעיקר הדבר דצריך כוונה ודבור שמכוין לאותיות השם בזה תירוץ הט"ז שריר וקיים עכ"ל בקיצור בשינוי לשון קצת. והנה זה לא הבנתי דלשיטת הט"ז יפה כתב דס"ל מסברא דנפשיה דכל היכא דלא מהני סתמא דעלמא ממילא צריך אמירה מקודם אבל באמת לא תירץ כלום על קושית הב"י דמברייתא ע"כ לא מוכח מידי דצריך כוונה פרטית בפירש במחשבה קודם כתיבת השם שמכוין שכותב אותיות השם רק שלא יכוין בהיפך דשם בברייתא נתכוין בפירש בשעת כתיבה לאותיות יהודא ע"כ צריך העברת קולמוס לקדשו לכוין לאותיות השם בשעת כתיבה אבל כשכותב סתמא אותיות השם שידע שהוא שם ובשעת כתיבה נתכוין לכל אות ואות כשכותב מהשם י"ל דלא צריך כוונה פרטית מקודם וכ"ש דלא צריך אמירה מקודם כתיבה ואף דלא נתכוין בפירש לקדשו י"ל דכשר והבן כי סברא נכונה הוא לפע"ד ומכ"ש להרא"ש והטור דבאמת סגי במחשבה לחוד כמ"ש הט"ז בסי' רע"ו וז"ל דבשעת כתיבה אסקי' חד דרגא דהאמירה דקודם הכתיבה הוא כולל ג"כ קדושת השם כו' אלא דבשעת כתיבת השם צריך עוד כוונה ע"ש וכן כתב הבאה"ט בסימן רע"ד שכן הוא דעת הרמב"ם ע"ש וכן עיקר להלכה כמ"ש בנק"ה שהבאתיו לעיל וכמו שכתב בספר בני יונה שאביא לקמן בסוף התשובה רק לדבריהם צריך מחשבה לשם קדושת השם ולפי הנ"ל י"ל דבקדושת השם אסקי' חד דרגא רק שצריך כוונה לאותיות השם אבל אין צריך שום אמירה וז"ב

ובאמת כן מוכח מפשטא דברייתא שם כמו שדייק הב"ח הביאו הט"ז וכן הקשה הפ"י הבאתיו לעיל דמדנקט הברייתא דוקא נתכוין לכתוב יהודה כו' ומה שתירץ הט"ז שם דקמ"ל רבותא לר"י דאפילו בהא מהני העברת קולמוס הוא דחוק מאוד מב' טעמים חדא דע"כ צריך לומר הא דלא נקט רבותא לרבנן משום דכח דהתירא עדיף וכמו שכתב בנה"כ ס"ק א' שהבאתיו לעיל וא"כ לפי"ז לדברי הש"ך דהשם שנכתב שלא בכוונת קדושה מותר למוחקו ולפי מה דהבאתיו לעיל בדרך הא' דכן כתוב בהדי' במס' סופרים בגופא דפלוגתא דהיה נתכוין דלד"ה מותר למוחקו וא"כ אם נימא דגם בסתמא פסול הוי לי' לינקט הברייתא רבותא טפי דגם שנתכוין