השיב משה יורה דעה סו

דרך דחויה ואליבא דאמת ר"א אמר למילתיה אליבא דרבנן אלא י"ל דאף לדברי ר"י מ"מ כיון דבהרבה אזכרות מחזי כמנומר וגם ר"י מודה דאינו מצוה מן המובחר ולהכי הפסיר שכרו דמצי הלוקח לומר א"א בהאי תקנה אבל באמת לדינא לא פסלינין בדיעבד משום מנומר ואין להקשות לפ"ז ולומר מאי צריך הגמרא לומר דר"י מודה בזה משום מנומר לשני בפשיטות יותר דאפי' תימא ר"י מ"מ להכי הפסיד שכרו דמצי הלוקח לומר אין רצוני בהעברת קולמוס דדילמא קיי"ל כרבנן וכסברת הש"ך בשחיטות שהבאתי לעיל ור"א דאמר אינו שוה כלום ר"ל בלא העברת קולמוס ובהעברת קולמוס א"א משום הלוקח כנ"ל אבל ז"א ואדרבא מזה ראיה לכ"ד דכל זה באמת תקשה להגהת רשב"ץ הנ"ל א"ו דלהכי לא מצי הגמ' לתרץ כנ"ל משום דהא קשה אף אליבא דרבנן יש תקנה במחיקה כנ"ל לדעת הש"ך ומנומר בדעבד כשר ע"כ משני הגמרא תירוץ יותר מרווח דאפי' לר"י גופא הפסיד כאן שכרו משום דמחזי כמנומר ואינו מצוה מן המובחר לכתחילה כנ"ל וממילא מובן דגם לפי האמת קיי"ל כרבנן ומחיקה מהני לכ"ע מ"מ הפסיד כאן שכרו כנ"ל היוצא לבו מזה לדינא בנ"ד עכ"פ הספר כשר בדעבד על ידי תיקון מחיקה אפילו הרבה שמות כנ"ל

באופן הב' נראה לפענ"ד לישב הגמרא הנ"ל לדעת הפוסקים והוא האמת לפע"ד ומוכרח גם לדברי הש"ך גופא דלדבריו ע"כ מהכי מחיקה מן הדין אף אליבא דרבנן כנ"ל רק דבהרבה שמות לא מהני משום דמחזי כמנומר וא"כ קשה בגמ' דגטין הנ"ל לדברי המקשה דע"כ לא אסיק אדעתי' האי סברא דמחזי כמנומר ואם כן אמאי לא מקשה יותר בפשיטות דלמחקם ולכתבם לשם קדושת שם דאהני ככ"ע וא"כ דלא כמאן וזה תמוה לפע"ד לכאורה ועוד קשה לדברי הש"ך א"כ אם אמר הסופר על שם אחד שלא כתב לשמו דודאי מהני מחיקה לדברי הש"ך א"כ לא יהא מפסיד שכרו ולא אישתמיט שום אחד מהפוסקים לחלק כן א"ו ע"כ צ"ל דבעובדא דרבי אמי שם לא אפשר במחיקה דהא כל עיקר הטעם דמותר למוחקן כיון דלא נכתב לשם קדושת השם ולא חלי עלייהו קדושה וגם דווקא לצורך תיקון כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ב ע"ש א"כ כאן בעובדא דר' אמי דבא הסופר שהס"ת כבר אין בידו ולא אמר לו בפעם הראשון שמצאו וא"כ אינו נאמן להפסיד ס"ת ושוב אסור למחוק מתרי טעמא חדא שמא כתב כל האזכרות לשמו רק כוונתו כדי להקניט את הבעלים שיצטרכו למוחקם כל האזכרות וליתן סכר לכתוב מחדש וטעם הב' כיון דבאמת הס"ת כשר ואין אנו צריכין להאמין לו מדינא וא"כ אינו צריך תיקון ואסור למוחקן ולהכי אינו יכול לומר הסופר תן לי ואני אמחוק ודו"ק: וזה מה שאמר ר"א ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומה שאמר שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן איכו שוה כלום ר"ל שכעת בלי שום תיקון אינו שוה כלום ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת כמו כן אי אתה נאמן למחוק כנ"ל ובלא מחיקה אינו שוה כלום לדבריך ואין להקשות ולומר דסוף סוף אמאי הפסיד כל שכרו בשלמא אי אמרינין דלית תקנה כלל לס"ת א"כ שפיר הפסיד שכרו דלפי דבריו אינו שוה כלום אף פרוטה ועל מה יתבע שכרו ואף דאין אנו צריכין להאמין לו ואנו מחזיקין הס"ת בכשרות מ"מ לדבריו פסול הוא אבל לפי מה שכתבנו שיש להס"ת תקנה גם לפי דברי הסופר וא"כ יאמר אמאי הפסיד כל שכרו הא ממ"נ יש לו שכר משאר הספר עכ"פ לבר מהאזכרות אם אינו מאמין לו הא כשר הוא ואם גם לדברי הסופר הרי יש להספר תקנה ויתן לי ואני אתקן אותו ממחיקה ואם כן שוה הספר הרבה והרבה ויצוח הסופר ככרוכי' אמאי אין אתם נותנים לי שכר משאר הס"ת עכ"פ ממ"נ אבל זה אינו די"ל דלהכי הפסיד שכרו דאיהו אפסיד אנפשיה במה דלא אמר לו כשהיה עדיין בידו או בפעם ראשון שמצאו ואז היה נאמן והיא באמת תקנה במחיקה אבל כעת דכבר אין בידו אם היינו חוששין לדברי הסופר באמת הי' הספר פסול מספק ואין בידו לתקן כלל דאין אנו רשאין להאמין לו ולהתיר במחיקה שימחוק ופסול מספק שמא כתב שלא לשמן ובמחיקה אי אפשר משום שמא כתב לשמן ועוד דאינו כי הך תיקון כנ"ל רק דמן הדין אין אנו צריכין להאמין לו כל עיקר דשמא כוון להקניט כנ"ל אבל לפי דברי הסופר הי' פסול מספק. וראיה לדבר דכל כה"ג פסלינן מספק ואסור במחיקה מדכתב המחבר בי"ד סי' רפ"ה ס"ד ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין ומבואר שם בש"ך הטעם בשם מרדכי דכשמגיע לפסוק לא יבא ממזר בקהל ד' נחפז ואינו כותב האזכרות לשמן ואפי' אמר נתכוונתי אנן סהדי שלא נתכווין ע"ש בש"ך וכן איתא בט"ז בשם הב"י דהשם המתנגד נגדו אינו כותב לשם קדושה ע"ש ואם כן קשה אמאי פסול לגמרי הא מותר למחוק אותו השם כיון שלא נכתב לשם קדושה ולכתוב מחדש לשם קדושה דבשם אחד מהני מחיקה אף לדעת הש"ך כנ"ל א"ו כיון דבאמת אין הדבר ברור שנכתב שלא לשמן ואיכא נמי לספוקי שמא כתב לשמן פסלינן הס"ת ואסור למחוק ועוד מצינו דוגמא לסברא זו בב"י סימן רע"ו וברמ"א סימן הנ"ל סעי' י"א בה' של השם אם כרעה נוגעות בגגה ממש מותר למחוק ואם ספק אסור עיי"ש ה"כ בנדון הסופר בעובדא דר"א אם היינו חוששין לדברי הסופר הוא פסול מספק וגם אסור למחוק כיון דכבר אין בידו ואינו נאמן ולהכי הפסיד שכרו רק שאנו מחזיקין הס"ת בכשרות כי אין אנו צריכין להאמין לו כל עיקר ואין חוששין כלל לדבריו לא לפסול ולא להכשיר ודבריו בטילין לגמרי כאלו לא הי' וממילא כשר והבן כי זה כל"ב דמשום זה לא מקשה המקשה ממחיקה כנ"ל ואין להקשות לכאורה גם בהעברת קולמוס לדברי ר"י דמהני ע"כ מוחה כתב התחתון רק דשם בפלוגתא דר"י ורבנן מותר כיון שנכתב שלא לשמן כנ"ל אבל כאן בעובדא דר"א יהא אסור כנ"ל ומאי מקשה הגמ' ז"א דהרי מבואר בפירוש בגמ' דף י"ט בדיו ע"ג דיו דפטור לענין שבת דלאו מוחק הוא דהרי הוא כבתחילה כמבואר שם ברש"י רק בדיו ע"ג סיקרא או להיפך היא דהוי מוחק ולא מצינו שחולק בזה ר"י לענין מחיקה רק לענין כתיבה דלהוי חשוב כתב כדאמרינן במס' שבת ואף אם כאמר מסברא דנפשין דלר"י דחשוב כתב העליון כתב א"כ הוי כמוחק התחתון מ"מ הרי מבואר שם בתוס' דגטין ובשבת דלכ"ע לר"י לא חשוב כתב רק היכא דמתקן בכתב העליון עיי"ש וא"כ כאן בעובדא דר"א ממ"נ מותר דאם האמת שכתב שלא לשמן א"כ הרי מותר למוחקו כנ"ל ואם שקר הוא דובר רק שכתב לשמו א"כ שוב לא מתקן מידי וא"כ אינו מוחק וזה ברור וזה נלפע"ד בכוונת רש"י בגטין דף נ"ד שם ע"ב בד"ה ולעבור עליו קולמוס דכתב שם רש"י וז"ל לשמן כתב ע"ג כתב ולקדשו דתיבת כתב ע"ג כתב הוא שפת יתר ואין לו פירוש כלל דמה חידש רש"י בזה אלא כראה דרש"י מרמז בצחות לשונו דדוקא העברת קולמוס דהיא רק כתב ע"ג כתב פירש ומותר ממ"נ דאם נכתב לשמן הרי הוא כבתחילה ולא תיקן מידי ואין מוחק ולהכי מותר אבל מחיקה הי' אסור אם היינו חוששין לדברי הסופר וכדי שלא תקשה דאמאי לא מקשה הגמרא ממחיקה דמהני לכ"ע כנ"ל וזה ברור לפע"ד בסייעתא דשמיא. ועוד ראי' ברורה דמן הדין מהני מחיקה אף בהרבה שמות רק כאן בעובד' דר"א אסור למחוק כיון דאינו נאמן כנ"ל ולהכי הפסיד והוא דלכאור' באמ' קשה בגמר' דגטין ריש ד' נ"ה אמרי' שם מ"ש מדר"א ומשני התם איכא למימר דטעו בדר"י כו'. והנה באמת מה מאוד תמו' דאטו ר' ירמי' קטלא קני באגמא הוי וכי לא ידע דס"ת שאין אזכרות כתובות לשמן אינו שוה כלום אף שהי' אפשר לדחוק בדברי הגמ' דר' ירמי' הי' סבר כר"י דמהני העברת קולמוס ולא אסיק אדעתי' החילוק בין חדא אזכרה להרבה ע"כ אמר דלאו הפסיד אלא שכר אזכרות מה שצריך להעביר בקולמוס מ"מ באמת סתמא דגמ' לא משמע כן ועוד דדוחק לומר דיפסוק כר"י נגד חכמים דא"כ לא הוי לרבי ירמי' להקשות כ"כ בפשיטות רק הו"ל לפרש ולעבור עלייהו קולמוס כמאן דלא כר"י כמו דמקשה הגמ' א"ו מדמקשה בפשיטות ניהו דאפסיד וכו' משמע דאליבא דכ"ע מקשה ליה אבל מהעברת קולמוס בודאי ידע דלא מהני עכ"פ לרבנן רק הגמרא קמקשה זאת

שוב מצאתי בהרשב"א על גיטין בגמ' הנ"ל שמקשה גם כן קושיא זו על ר' ירמי' מאי קסבר ותי' שם דסובר דלמצוה מן המובחר הוא דבעי לשמן ולפיכך דמי האזכרות הפסיד כולו וס"ת לא הפסיד והוא דחוק [ומתירוץ זה של הרשב"א הנ"ל מוכח כסברא שכתבתי באופן הא' ע"ש] ועוד תירץ בשם הר"ח כמו שכתבתי דר"י סבר דמהני העברת קולמוס והא דמקשה הגמ' ולעבור עליו קולמוס רבי ירמיה גופא הוא דמקשה והוא דחוק מאד למעיין דלמה סתום והדר מפרש וכן דחה הרמב"ן בחידושי גטין תירוץ הר"ח והניח בקושיא ע"ש ועוד הא הסופר צריך להיות בקי ע"פ הלכה ולהלכה בלא"ה אכן קיי"ל כרבנן דלא מהני העברת קולמוס והאיך טעה בזה והיותר תימא על הש"ע הלכות ס"ת סימן רפ"א סעיף ה' שפסק שם הני תרי מאמרות בגמ' דאם אמר הסופר לאחר שיצא מידו לא כתבתי האזכרות לשמן אינו נאמן דלמא לא נתכוין אלא להפסיד את הלוקח ודימה שאינו מפסיד באמירה אלא שכר אזכרות ובאומר עורות שלו אינם מעובדם לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול שהכל יודעים שאם אינם מעובדים לשמן אין לו שכר כלל ע"ש הוא תימא מאד כיון דכבר נפסק הלכתא בש"ע דבאין האזכרות כתובות לשמן דפסול ולא מהני העברה קולמוס וזה מרגלא בפומא דכל הסופרים והאיך יצויר זה הדין ומאי פסקי דזה הדין דאם אין העורות מעובדין לשמן דפסול ואין לו שכר בודאי ידע ולכך נאמן וזה הדין דבאין אזכרות כתובות לשמן דפסול דאין לו שכר לא ידע ואינו נאמן ועוד אם יצויר דלא ידע שצריך לקדש השמות א"כ באמת לא קידשם כלל ועוד אם נימא דמחיקה לא מהני רק לפי משמעות הפשוט דטעה הסופר בדין א"כ אם אירע בהסופר שהב"ד יודעים בבירור שידע הדין מל בוריו דשאין האזכרות כתובות לשמן דפסול ולא מהני העברת קולמוס ולא מחיקה כגון ששאל פעם אחת הדין לפנינו וכדומה א"כ יהא נאמן דמתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' ואמאי סתמו הפוסקים ולא חילקו בזה א"ו מוכח דמהני מחיקה אף בהרבה שמות ואדרבה הסופר לא טעה כלל בדין דהדבר בפשיטות בפי כל הסופרים דיש תקנה במחיקה ולכתוב מחדש ע"כ סבר דלא יהא מפסיד אלא שכר אזכרות אף לפי דבריו מה שצריך לחזור ולכתבן וגם דעת ר' ידמי' הי' כך להקשות על ר' אמי דאמאי קאמר דנאמן אתה להפסיד שכרו הא אף לפי דבריו אינו מפסיד אלא שכר אזכרות ושפיר מקשה אליבא דכ"ע אף אליבא דרבנן ולא צריך לדחוקי כתירוץ הרשב"א כנ"ל אלא שרב אמי גילה האי סברא דאינו שוה כלום לפי דברי הסופר דאי אפשר בתקנה דכבר אין בידו ואינו נאמן ובהאי סברא טעה הסופר ודין זה אינו שייך להסופר וכל זה ברור לענ"ד ועל פי דרכינו הנ"ל מיושב דקדוק אחד בגמרא על שאלת הסופר דאמר ס"ת שכתבתי לפלוני דמאי ענין תיבות לפלוני אצל השאלה ועפ"י דרכנו הנ"ל מיושב שפיר דהאמת ידע הסופר בעצמו הגוף הדין דיכול לתקן במחיקה כנ"ל רק עיקר שאלתו היה כיון דאינו שלו רק הוא ביד אחר וכנ"ל עפ"י שני האופנים ומזה הבין ר' אמי ושאל לו ס"ת ביד מי וק"ל היוצא מזה מדינא עכ"פ בנ"ד שהספר עדיין ביד הסופר מהני מחיקה אף בהרבה שמות דמנומר בדיעבד כשר וכאן הוא בדיעבר ודו"ק והנה אחר כתבי כ"ז בא לידי ספר חידושי רשב"ץ מרב אחד על כתובות גיטין ועיינתי בו וראיתי שהביא שם בשם תשובות אחיו הגאון ז"ל שהביא בשם תשובת שב יעקב ושבות יעקב וכנסת יחזקאל