השיב משה יורה דעה סה

הש"ך דבאמת כ"ז הוא אליבא דראב"י שם בגיטין בדף כ' אבל אליבא דר"ח דאמר שם באנו למחלוקת ר"י ורבנן וכן במס' שבת פ' הבונה דף ק"ה ע"ב דאמרינין במתני' כתב ע"ג כתב פטור ואמר שם ר"ח כמאן דלא כר"י ע"ש ומוכח שם בגמ' ותוס' דאליבא דר"ח פלוגתא דר"י ורבנן ולאו משום מנומר הוא כלל רק משום דלר"י כתב ע"ג כתב חשיב כתב ולרבנן לא חשיב כתב והא דנקטו רבנן לש' אין השם מן המובחר כבר כ' הרשב"א במס' שבת דמפורש בירושלמי דלדבריו דר"י קאמרי ולדדהו לא חשיב כתב בכל מקום ע"ש וקיי"ל כרבנן אליבא דר"ח ולהכי פוטר בשבת וכן פסקינין בש"ע סי' קל"א בגט דפסול אם כן לפ"ז דוקא העברת קולמוס לא מהני לרבנן אבל יש תקנה במחיקה אפי' לרבנן ובאמת דדעת המ"א הנ"ל צריך עיון לפ"ז וכבר הרגיש. שם הפמ"ג בזה ע"ש עכ"פ היוצא לנו מזה דאליבא דאמת פלוגתא דר"י ורבנן לא איירי כלל ממנומר רק הא דחולק הש"ך דהרבה שמות פסול משום מנומר הוא ע"כ מסברא דנפשי' ולפי מה דנתבאר לקמן סי' רע"ט ס' ה"א במחבר לא ימחוק ג' שיטין ולכתוב במקומו ד' שיטין מפני שממעט הכתב ומחזי כמנומר ע"ש א"כ לפי"ז לפי מה דכתב שם הרמ"א דכבר נהגו, הסופרים לתקן כמו שנתבאר לעיל סי' רה"ע ומבואר בסי' ער"ה בט"ז שם ס"ק ב' דבדעבד כשר למעט הכתב ולכתוב על המחק ולא חיישינין למחזי כמנומר עיי"ש וכן נוהגין בכל יום למעט הכתב ולכתוב על מקום הגרר והחוש מעיד דזה מחזי יותר כמנומר ממחיקה לחודא א"כ גם בנ"ד יש תקנה ודוחק לחלק בין האזכרות לשאר אותיות וזה היה נראה באמת דעת הש"ך בדברי הרמ"א וראי' שאין סברא לחלק בכך מתשובת ריב"ש סי' ז' שמביא שם ראי' לדעת הרמב"ם לעיל סי' רה"ע דאוסר לתקן משום מנומר שפסול מהאי דגטין הנ"ל באזכרות דאמרינין שם דמחזי כמנומר ע"ש בתשובה וק"ל ויותר מזה נראה לכאורה מבואר להדיא בתשובת הרא"ש כלל ג' סימן ז' ובטור סי' ער"ה הנ"ל דעיקר טעם דאסר שם לתקן משום דיצטרך למעט הכתב וכן נראה מלשון המחבר סי' רע"ט סעיף ה' הנ"ל ע"ש משמע דמשום שנכתב על הגרר לחודא לא הוי משום מנומר א"כ יש לומר דכ"ע מודים דמותר בנ"ד והא דלא הגי' רמ"א כלום בסי' רע"ו סעיף כ' בדברי המחבר הנ"ל משום דאין בדברי המחבר גופא. הכרע דבסי' רע"ט כתב בלשון יגנוז ובסי' רע"ו כתב בלשון פסול וע"כ כוונתו בלשון פסול דפסול בלא תקנה ולהוציא מאותו דיעה שאביא לקמן בדרך הב' דשאר שמות שאינם נמחקים אינו צריך לקדשם כלל וגם להוציא מאותו דיעה שאביא לקמן אי"ה דבלא אעירה לקדשו בפירוש גם כן כשר אבל מדין תקנה לא איירי כלל דזה כבר כתב לעיל ותדע שכן הוא דנרשם שם בש"ע סי' רע"ו סעיף ב' הרא"ש והרא"ש ע"כ הוא דלעיל סי' ער"ה דסובר דיש תקנה במחיקה כמו שנרשם שם ברמ"א ותא דכתב שם רע"א סי' ער"ה דנהגו לתקן אם אפשר למחוק שלא יפגע בשם התם משום דנכתוב השם לשם קדושה ואין למוחקו משום תיקון שאר הספר אבל בנ"ד שלא נכתבו לשום קדושת שם וודאי רשאי למוחקו לצורך תיקון ויותר בזה ראיתי בב"י סי' ער"ה בעינין פרשה פתוחה שהביא בשם ריב"ש דאף לדעת הרמב"ם דאוסר שם לתקן אם עבר ותיקנם שהוא כשר ושהרשב"א מתיר אף לכתחילה ושכדאי בשעת הדחק לסמוך עליו ע"ש בב"י הרי בהדיא דלא פסלינין בדיעבד לכ"ע משום מנומר במה שנכתבו כמת תיבות על המחק ע"ש ועוד נראה דדוקא בנכתב על המחק בעודו לח אוסר הש"ך משא"כ בנ"ד בנכתב על הגרר דזו עדיף ממחיקה כמו שמבואר בכל הפוסקים בענין התלויות השמות ע"ש ואל תשיבני מדברי הגמ' במנחות פ' הקומץ דאמרינין ס"ת שיש בו ד' טעות בכל דף ודף יגנז וכן פסקינין בש"ע סי' רע"ט סעיף ד' ומבואר בנימ"י הטעם דפסול משום דהוי כמנומר ואין בו ואנוהו וכן היא שם בגמרא הרי דאף בדיעבד פסלינין משום מנומר אבל באמת לאו קושיא הוא ואדרבה משם ראיה ברורה לנ"ד דהרי אמרינין שם דאם יש דף אחד בלא ד' טעות כיון דאתיהב רשותא לתקן מצלת על כולם וכן פסקינין בש"ע סי' הנ"ל והוא דכתב רוב הספר שפיר ופירש שם רש"י בהרי"ף בהלכות ס"ת וז"ל דרוב כל דף כתב בלא טעות שאין בו יותר מה' או וא"ו טעות בכל דף אז מצלת הך דף שלימה ויתקן ועוד אמרינין שם בגמרא ה"מ בחסירות אבל ביתרות לא חסירות מ"ט לא משום דמחזי כמנומר והנה עיקר החילוק שם בין חסירות ויתירות כמו שמבואר שם ברש"י וכן מבואר יותר בתשובת הריב"ש סימן ז' הבאתיו לעיל וז"ל ביתירות כיון שגורר ומניח חלק לית לן בה כו' משא"כ חסירות דצריך לכתוב כל האות בגרירה ואצ"ל כל התיבה ל"ד בכל דף ודף בכל הספר אז מחזי כמנומר ע"ש הרי דאעפ"כ לא פסלינין רק כשיש בכל דף ד' טעות דגנאי הוא לס"ת שלא יהא דף אחד בלא ד' טעות והוי מנומר בכל הספר ולהכי פסול ואף דמן הסברא באמת אין להבין כ"ז אעפ"כ ע"כ צ"ל הכי דהרי מבואר שם בתוספ' ובמרדכי פ' הקומץ דדוקא כשיש כבר דף א' שלם בלא ד' טעות אז מציל בכל הספר אבל אסור לכתוב דף אחד ולגנוז רק דף אחד דאל"כ לעולם לא יגנוז ע"ש ובאמת אין להבין הטעם מצד הסברא אלא ע"כ דאין להקשות על גזירת חכמים דכך היא מדתם דבד' טעות אסרו חכמים לתקן את הדף וכיון דכבר עומד כל הדף לגנוז להכי פסול ואם יש דף א' בלא ד' טעות דאתיהב רשותא לתקן אותו דף רשאי לתקן בכל הספר וכן מדייק שם הנימוקי יוסף שכתב שכיון שיש כ"כ טעות בכל דף הוי מנומר ופסול ואין בו ואנוהו ע"ש הרי דדוקא בכל הספר פסלינין משום מנומר אבל בנ"ד שיש הרבה דפין כשירים והרבה שמות כשירים בוודאי מותר לגררם ולכתבם על הגרר ואין בהם משום מנומר ובאמת נראה שהיא דעת הש"ך דאוסר בהרבה שמות לתקן משום מנומר וחילק בין האי דינא דרמ"א דנהגו לתקן דשם במקום א' לא פסלינין אף בהרבה תיבות מה שאין כן בהרבה מקומות אבל כבר נתבאר דאינו כן ושאף בהרבה מקומות רשאי לתקן כשיש דף אחד דמציל וכ"ש בנ"ד ועוד ראיה דלא פסלינין בדעבד משום מנומר דע"כ מנומר דפסול דלאו הדר הוא ובעינין אלי ואנווהו וכמו שמפורש בגמרא דגטין הנ"ל בדף כ' וכמו שמבואר יותר בנימוקי יוסף שהבאתי לעיל ולא מצאנו בשום מקום דפסלינין בדעבד משום ואנווהו וראי' מדכתב הרי"ף סוף הלכות ס"ת ולא יהא כתב חציה של קלף כו' וכתב שם הנמוקי יוסף וז"ל משום דבעינין זה אלי ואנווהו וזה אינו נוי אבל אינו נפסל בכך מדלא תני פסול עיי"ש ועוד ראי' דהא אמרינן בכמה מקומות זה אלי ואנווהו התנאה לפניו במצות בסוכה נאה בלולב נאה באתרוג נאה כו' ובמסכת' סוכה דף ל"א אמרינן שם היבש פסול וקאמר רבא מחלוקת בלולב דרבנן סברי מקשינין לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר וכו' ור"י סבר לא מקשינן ועוד שם בגמרא ע"ב קאמרינן דר"י לא בעי הדר באתרוג והאי דכתב הדס האי הדר באילנא משנה לשנה עיי"ש והנה הא קשה אף בלא קרא אמאי לא פסלינן בלולב ואתרוג אליבא דכ"ע משום ואנווהו א"ו מוכח דלא פסלינן באתרוג יבש ומנומר רק משום דכתיב הדר אבל משום ואנווהו לא פסלינן בדעבד וכ"ז ברור בס"ד וכן מבואר בהדי' ראי' זו בתוס' ר"פ לולב הגזול עיי"ש. והנה אבל עכ"ז תקשה מגמרא דגטין דף נ"ד שהבאתי לעיל דהאיך אפשר להיות דאף בהרבה שמות יש לו תקנה במחיקה כנ"ל ולא חיישינין בדעבד למחזי כמנומר האיך קאמר שם ר' אמי דגמרא דהפסיד שכרו דכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובן לשמן אינו שוה כלום הא יש לו תקנה במחיקה אף לפי האמת א"ו מוכח דלית לי' תקנה והנראה לפע"ד בקיצור דבלא"ה כ"ז תקשה לדברי זקני רמ"א שכתב וכבר נהגו הסופרים לתקן ולמעט הכתב ולא חיישינן בדעבד למחזי כמנומר כמו שמבואר שם בט"ז ומוכרח הוא מגמרא דמנחות כנ"ל והרי מגמרא הנ"ל מוכח דבדעבד באמת פסול ואין לו תקנה מטעם דמחזי כמנומר וסתרי אהדדי בשלמא בגוף הגמרא דגיטן שם דחזינין דלא מהני העברת קולמוס וקאמר שם הגמרא שאפי' ר"י מודה משום מנומר הרי דאף בדעבד פסול מזה לא קשה כ"כ על הגמרא הנ"ל ועל רמ"א דמוכח מדבריהם דבדעבד כשר די"ל אליבא דאמת הא דפסל ר' אמי ולא מהני העברת קולמוס משום דפסקינן כרבנן דלא חשיב כתב כנ"ל והגמרא לא קאמר רק דרך שקלא וטרי' דרך דחוי' דאפילו תימא ר"י י"ל דפסילתן משום מנומר אבל אליבא דאמת להלכה משום זה לא הי' פסלינן בדעבד רק משום דפסקינן כרבנן כנ"ל וזה ברור לכאורה ומוכרח בדברי זקני רמ"א דמנומר בדעבד כשר ע"כ יש תקנה במחיקה אף בהרבה שמות אף אליבא דרבנן א"כ אמאי קאמר ר' אמי דאינו שוה כלום הא אף אליבא דרבנן יש תקנה א"כ אמאי הפסיד שכרו

והנה אי בעינא לתרץ בפשיטות נוכל לומר דלפי מה שכתבתי לעיל דבכל הספר פסלינן משום מנומר ואם יש דף אחד מציל א"כ לפ"ז י"ל ג"כ דווקא בכל האזכרות פסלינין וכן מצאתי להדי' בתשובת ריב"ש הנ"ל בענין פרשה פתוח' שכ' ואם עבר ותיקנה שכשר וכן בכתב האזכרות בזהב דאם עבר ותיקנה שכשר וכתב עוד ומיהו בכל האזכרות הספר כראה שאם עבר ותיקנם לא הוכשר משום דמחזי כמנומר עיי"ש א"כ בהאי דגיטין דשם מיירי בכל האזכרו' הספר ע"כ אין תקנה משום דהוי כמנומר כמו ד' טעות שבכל דף ודף וכן מדויק שם הגמרא דקאמר אבל בכולי ס"ת מודה ר"י דמחזי כמנומר ופי' שם רש"י כל האזכרות עיי"ש אבל לא בקצת שמות וכמו בנ"ד דהרבה שמות והרבה דפין כשירים וודאי לא פסלינין משום מנומר כנ"ל ברור לפי פשוטו. ועוד נראה לפע"ד ליישב הגמרא בתרין אנפין בדרך יותר מורווח: האופן האחד לפי מה דמבואר בש"ך הלכות שחיטה סימן ד' ס"ק ה' דתירץ שם על מה שהקשה דברי הטור אהדדי וכתב שם דאף דלענין אסורא איכא פלוגתא דרבוותא מ"מ מצי הניזק לומר דילמא קיי"ל כמאן דאוסר שאינו רוצה להכניס עצמו בספק ולהכי חייב לשלם עיי"ש בש"ך א"כ בנ"ד י"ל נמי האי סברא דאף דמן הדין יש תקנה במחיקה דבדעבד מחזי כמנומר כשר מ"מ הפסיד הסופר שכרו פי' דאינו יכול לכופו להלוקח שיקח הס"ת וליתן לו שכרו משלם שקצץ לו דעצי הלוקח לומר אני איני מאמין לך כלל רק גם לפי דבריך איני רוצה בס"ת הזאת דמצוה מן המובחר שלא להוי כמנומר ובפרט לפי משמעות לשון הסופר שאמר ס"ת שכתבתי לפלוני דמשמע שעיקר העורות והגווילין של בע"ה רק הוא נותן לסופר שכר כתיבה כנוהג בזמנינו וודאי מצי הלוקח לומר אי אפשר בכתיבה מנומר' ואיני נותן לך שכר ע"ז ובאמת דמן הדין הי' צריך לשלם לו גם הקלף כדין טבח אומן שקילקל המבואר בח"מ סימן ש"ת רק כיון דבאמת כשר ע"כ לא הפסיד רק שכרו גם לפי דבריו כנ"ל והכי קאמר ר' אמי כל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום פירש שלע"ע אינו שוה כלום וכי סימא דאפשר לתקן במחיקה מצי הלוקח לומר א"א בתיקונו דלהוי כמנומר דאין המצוה מן המובחר כו' ואין אני צריך לו ולהכי הפסיד שכרו וק"ל שוב מצאתי און לי בב"י בב"ה סוף סימן ער"ו בהג"ה המתחלת כתב הרשב"ץ שנשאל על סופר שיש לו אומן וזריזות לקלף את השם כו' עיי"ש דכתב לבסוף דמותר לקדור כל האזכרות ויש להם על מה שיסמוכו וכתב וז"ל וא"ת למה אמרינין בגיטין דף נ"ד כל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום והא אפשר בתיקון וי"ל שהשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נותן לו שכר על כיוצא בזה ע"כ הפסיד שכרו ע"כ הרי ודאי כוון למה שכתבתי וכן מוכח סברא זו מדברי הרשב"א על גיטין שאביא בסמוך באופן הב' ות"ל שהנחני ד' בדרך אמת ולפ"ז לא צריך כמי תו לדחוק לדברי רמ"א כנ"ל שהגמרא הוא רק