השיב משה יורה דעה סד

נון של בנסוע ונון כמתאוננים דאי הסימנים הם בהריווח שבתחלה ובסוף הו"לל בסמוך לה ועוד דשפת יתר הוא לגמרי דדי בזה שנאמר בגמ' מלמעלה ומלמטה אבל לפי מ"ש א"ש דר"ל לאו ממש מלמעלה ומלמטה רק מן הסמוך ומי' ראיתי באור תורה ובתשובת רש"ל שהביאו לשון רש"י שלפניהם בגמ' בלשון אחר וזה לשון האור תורה והכי תני' בשבת דף קט"ו ע"ב עשה לה הקב"ה סמניות מלמעלה ומלמטה וכו' ופירש רש"י דהיינו להבדילה מן הסמוכות לה בתחלה ובסוף ע"כ ובתשובת רש"ל כ' וז"ל ופירש רש"י ועשה לה סימנים מלמעלה ומלמטה להבדילה מן הסמוכות לה ע"ש הרי שברש"י שלפנינו חסר תיבת להבדילה והאמת יורה דרכו דהי' לפניהם גרס' האמיתית וא"כ אין ראי' מלשון רש"י הנ"ל והנה לשון רש"י בנימוקי החומש בפ' בהעלותך שכתב ור"ל עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו משמע דהוא בהריווח דהוא לפניו ממש וגם לשון הגמ' מלמעלה ומלמטה משמע כן והנה מדברי רבינו האי גאון שהביא בתשובת נודע ביהוד' משמע ג"כ דהוא רק בין הריוח דא' בתוך התיבות האיך אמר שאין נקראים אלא סימנים הלא כל אחד הוא אות מגוף התיבה מלבד שהוא סימן ולדעתי הוא ראי' שאין עלי' תשובה ותמי' לי על הגאון בעל נ"ב שהביא דברי רבינו האי הנ"ל לראי' דהסימנין הם נונין ולא הפסק פרשה כדברי רש"ל ואח"כ בסמוך שרוצה להוכיח דהנונין אינן מהתיבות לא הרגיש שהוא מוכרח מדברי רבינו האי גאון הנ"ל והראי' שהביא בעל אור תורה מהמסורה הוא ג"כ חזקה מאוד והנה באמת כמעט ראי' זו בעצמה יש להביא ג"כ מדברי הגמ' דהא בזה הלשון דתנן כאן במס' שבת פרק כ"כ לענין ויהי בנסוע עשה להם סמניות בזה הלשון איתא ג"כ במס' ר"ה דף י"ז ע"ב יורדי הים באניות כו' ויאמר ויעמוד כו' ויצעקו כו' יודו כו' עשה להם סמניות כו' ושם ודאי פירושו בין פסוק לפסוק כמו שהובא באור תורה דבפסוק ויאמר ויעמד כו' ובפסוק ויצעקו כו' אין בהם כלל נון וכמו שפירש רש"י שם להדיא א"כ נלמד סתום מן המפורש ומה שאמר שם כאכין ורקין ולא אמר כאן כן היינו משום דשם הוא מורה למיעוט דאחר גז"ד אין נענין וכאן עורה רק להבדיל וזה פשוט היוצא מזה דמהגמרא משמע דהוא בהריווח ומוכרח בדברי רבינו האי גאון ואין לחלוק על גאון דכל דברי הגאונים הם ד"ק ובודאי היכא דלא מצינו בדברי הקדמונים היפך מדברי גאון אין לכח לשום אחרון לחלוק על גאון ובפרט דרש"ל לא ראה דברי רבינו האי גאון ודברי הגמ' ג"כ מורין כן וכמעט דיש ראי' מהש"ס כמ"ש וכן משמע מרש"י וכן מבואר מהמסורה בודאי דמינה אין לזוע ובפרט שבעל א"ת העיד שבכל ספרי ספרד ואשכנז ככתב כן ודאי דכן הוא המסורת והנח להם לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן וכן משמע מחידושי הרשב"א במ"ס שבת דף ק"ג שכתב שם פירוש רבינו האי על משני סמניות וכתב בזה"ל וכי דכתיבי הדדי תהילי' ק"ז כו' ע"ש ודחה שם פירוש רש"י עיי"ש ודו"ק כנ"ל ברור בס"ד

שאלה נ"א שיש בכאן ס"ת חצי' נכתב הצדי כזה $$ציור בספר$$ וחצי' נכתב כזה $$ציור בספר$$ מה דינו

תשובתו בצידו הנה בצורת הצדי לפי המבואר בב"י וב"ח סי' ל"ב דצורת היוד הימנית פניו למעלה משמע קצת כעין שכותבים הסופרים שלנו דהימנית ראשה לפנים דהיינו יוד ישרה אבל במצות שמורים למהרנ"ש בצורת האותיות של כתיבת התפילין איתא דיוד הימנית יהיה הפוכה דהיינו הראש לצד חוץ והנה שמעתי דהצדי של כתב אטלי' תמיד הוא כן והנה מבואר שם במצות שמורים בשם מהרח"ו והאר"י זצוק"ל דהשינוי' שיש בצורת האותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם וסודות עליונים וסמכין עילאין עיי"ש וא"כ אלו ואלו דא"ח הן ומבואר במשנת חסידים במס' תיקון תפילין פרק א' הלכה ז' דבענין ציור האותיות לא ישנה ממנהגו אם אפשר לו כי שורש יש לכל אלה המנהגים למעלה אך מבואר שם דאלו האותיות אשר צייר שם בפרטיות לא ישנה לכל המנהגים והצדי אחד מהן כמבואר שם בהלכה ח' ובהלכה יוד דהיינו שיהיה יוד הפוכה בקו ימין דהיינו כעין שכתב במצות שמורים אך מבואר שם בהלכה ח' דהקפידה ההיא באלו האותיות לכל המנהגים הוא דוקא בתפילין ולא בס"ת כמ"ש שם כך ציורם בתפילין לכולם ע"ש בתפילין דוקא וזה ברור לכך הבאים בסוד ה' כותבין בתפילין כמ"ש במשנת ח' ובמצות שמורים אבל הצדיק שבס"ת ודאי יש לכתוב כמנהגינו ביוד ישרה בקו ימנית עי' אין לפסול אם נכתב ביוד הפוכה דהא צדי הוא וכותבין כן בתפילין לכתחילה א"כ אף שמנהגינו לכתוב בס"ת ביוד ישרה הא קיי"ל דאם שינה בצורת הכתב לא פסל כמבואר בהגהת זקיני הרמ"א ז"ל בא"ח סי' ל"ו סעיף א' ועיי"ש ואף שקצת צדין כך וקצת צדין כך אין כאן תרתי דסתרי דשניהם צדין הן ושניהם אמת כמבואר בדברי האר"י ז"ל והגע עצמך דמ"ש זקני הרמ"א ז"ל דשינה בצורת הכתב לא פסל נימא דהוא בשינה כל האותיות דוקא ועד"מ אם שינה באות א' לא יכשר רק באם שינה כל האלפין אבל אם שינה באלף אחד או שתים ושלש מציור המבואר בפוסקים ושאר האלפן כתב כדינו בציור המבואר בפוסקים יפסל אין זה אלא דבר תימה והו"ל לפרושי דאם שינה בצורת הכתב לא פסל היינו דוקא בכותב הכל בשינוי ההיא ומדכתב סתמא ש"מ בכל ענין לא פסל דהיינו בניכר לכל שהוא אות זה בכתב הקדש כדינו רק שאין הציור כמבואר בפוסקים דאין קפידא כ"כ בהציור לענין דעבד וא"כ אין כאן תרתי דסתרי אהדדי דאלו ואלו צדין הן רק שא' מהתמונו' הוא שינה בצורת הכתב דלא פסל וז"ב ועוד ראי' דאין בזה משום תרתי דסתרי אהדדי דאם היה בזה משום תרתי דסתרי א"כ איך עולין לס"ת אלו הבאין בסוד ה' ותפילין שלהם כתובין בצדי שהיוד בקו ימנית הוא הפוכה ראשה נוטה לחוץ ובס"ת כתובין כל הצדין ביוד ישרה בקו ימנית א"כ הוי תרתי דסתרי כמ"ש הב"י לענין פתוחות וסתומות בסי' ל"ב הביאו המ"א בא"ח סי' ל"ב ס"ק מ"ט א"ו ברור דאין בזה משום תרתי דסתרי אהדדי וס"ת ההוא כשרה אך אם אפשר לתקנה שיהיה כל הצדין שווין כמנהגינו מה טוב. ואין לדחות הראיה שהבאתי שלא הוי תרתי דסתרי מהא דאלו העולין לס"ת בתפילין שע"ד אמת די"ל דש"ה דהלא כבר כתבתי לעיל דבתפילין ראוי להיות כן ע"ד האמת ולא בס"ת א"כ מש"ה גופא לא הוי תרתי דסתרי מתפילין לס"ת בהא משא"כ לענין פתוחות וסתומות שפיר כתב הב"י דהרי לא מצינו חילוק בזה בין ס"ת לתפילין כמו בהצדין אבל בס"ת עצמה שמקצתן כך ומקצתן כך גם בהצדין הוי תרתי דסתרי דז"א דאטו יש הוי אמינא למימר דאם הצדין הללו פסולין הן בס"ת דלאו צדי הוא כלל יכשרו בתפילין הס שלא להזכיר ורחמנא ליצלן מהאי דעתא רק כיון דבין כך ובין כך צדי הוא שפיר י"ל דע"ד הסוד יש לכתוב בתפילין כך לכתחילה ובס"ת כך לכתחלה וא"כ אם נימא דאלו הכותבין צדי ביוד הפוכה בקו ימנית פוסלין ביוד ישרה ואלו הכותבין ביוד ישרה פוסלין ביו"ד הפוכה א"כ ודאי דהתפילין וס"ת סתרי אהדדי כמ"ש א"ו דאו"א דברי א"ח ובין כך ובין כך צדי הוא וז"ב כללו של דבר דאין בזה מחלוקת שיהא צד אחד פוסל צורה זו וצר השנית פוסל צורה שני' דיהיה שייך תרתי דסתרי אהדדי בנכתב חציו כך וחציו כך דכ"ע מודים דשני הצורות כשרים הם רק דאלו נוהגין כך לכתחלה ואלו נוהגין כך לכתחלה אבל לענין דעבד כ"ע מודים דשניהם כשרות הן וזה ברור בלי פקפוק ובזה ששמעתי שיש פוסלין תפילין הנכתבין ע"ד אמת דהיינו בהצדין שהיוד של קו ימנית היא הפוכה היא מחסרון ידיעתם בנגלה ובנסתר שאין להם מכיר בספרי חכמי אמת מ"מ אין להם לפסול דעבד עכ"פ דעל כה"ג נאמר ודאי בהגהת זקיני הרמ"א ז"ל דאם שינה בצורת הכתב לא פסל דהא ודאי אם נדמה לאות אחרת או מם פתוחה שנסתמה או רגלי ההא והקוף שנגעו בגג או רגל האלף בגג האלף או פני האלף בגג שתחתי' או יודי השין והעין והצדי והפ"א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דיבוקם או אם יודין שעל האלפין והשינין והעיינין אינם נוגעין בהאות וכיוצא בו ודאי פסול הוא כמבואר בא"ח סי' ל"ב א"ו דרק על כיוצא בזה נאמר הג"ה הנ"ל שכל האות כתובה כתקנה רק שהציור קצת נשתנה וז"ב בלי פקפוק

שאלה נב מבן המחבר הגאון הצדיק מוה' אלעזר ניסן זצ"ל אב"ד דק"ק דראהביטש. סופר א' בקהילתינו שבא זה ימים לא כביר אצל סופר ללמוד ממנו דיני כתיבה ונתן לו אותו סופר להסופר שבא אצלו לכתוב לו יריעות בס"ת שהי' לו ועדיין לא הודיעו כל הדינין על בוריו רק אמר לו הסופר שצריך קודם כל כתיבת השם לקדש השם דהיינו לומר שכותב לשם קדושת שם חוץ ממה שצריך לומר בתחילת הכתיבה שכותב לשם קדושת ס"ת ולשם קדושת שם וכן עשה הסופר רק שטעה וסבר שאין צריך לקדש השם רק שם הוי' ולא בשאר השמות שאינן נמחקים וכתב כן כמה יריעות ובהם כמה שאר שמות ולא קידשם כלל וגם כשאמר קודם הכתיבה שכתב לשם קדושת השם לא הי' כוונתו רק על שם הוי' ואח"כ נתוודע לו שטעה ע"כ בא לפני וביקש ממני שאעיין בדינו אם יש תקנה לס"ת הנ"ל כי הוא הפסד מרובה בערך יותר ממאה רייניש ונענתי לו ראשי ואמרתי נחזי אנן ונעיין בדבר ואח"כ נכתוב הדב' לאבי הגאון נ"י

תשובה הנה אדון בדבר לפני מכ"ת כתלמיד הדן לפני הרב ואען ואומר מה שנראה לפענ"ד בהשקפה ראשונה להכשיר כאן בשני דרכים דרך הא' בתקנת מחיקה. דרך הב' בלא תקנה כלל. ועתה אתחיל לבאר הדרך הא' וזה החלי בעזר צורי וגואלי

דרך הא' דהנה לפי דברי הש"ע סימן רע"ו סעיף ב' לית דין זה צריך בשש דודאי פסול ולית לי' תקנה להעביר בקולמוס כמ"ש שם הש"ך ולכאורה משמע דלית לי' תקנה עוד אבל לפי מה דכתב הש"ך לקמן סי' רע"ו ס"ק י"ב דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון גם הט"ז הביא בס"ק ז' בהדרך הג' שכבר נהגו הסופרים לקדר האזכרות שנכתוב בטעות ויש לזה סמך ממסכת' סופרים עיי"ש וכמו שנכתוב אי"ה בסוף דרך הא' עוד ראיות ברורות לדברי הש"ך א"כ לכאורה בנ"ד דלא נכתבו לשם קדושת השם היה מותר מן הדין למוחקו ולכתוב מחדש לשם קדושת השם, רק לפי מה דכתב הש"ך דבהרבה שמות אין לו תקנה משום דמחזי כמנומר ולכאורה הוא מוכח מגמרא דגיטין דף נ"ד ע"ב דהיא אליבא דכ"ע אף לדברי ר"י ע"ש ובכותב על הגרר כ"ש דמחזי כמנומר יותר מהעברת קולמוס שמבואר בתשובת ריב"ש סי' ז' שאביא לקמן א"ם בנ"ד אין לו תקנה לכאורה אבל אחר העיון כראה דזה לאו כ"ע ותולה באשלי רברבי דהנה לכאורה צריך להבין דעת הש"ך שחילק בין הרבה שמות שנכתבו שלא לשמן דאסור משום דמחזי כמנומר א"כ לסברתו מנ"ל להתיר בשם אחד דהא איתא בגמרא דגיטין דף נ"ד ע"ב דפליגי ר"י ורבנן בכותב שם אחד שלא לשמו אם מהני העברת קולמוס ואמרינן שם דע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכרה אבל בכול' ספר לא משום דמחזי כמנומר וא"כ ע"כ מוכח דרבנן פסלו אף בשם אחד משום מנומר וכן מפורש בגטין דף כ' ע"א הטעם לרבנן משום דבעינן זה אלי כו' א"כ מוכח דאף בחדא אזכרה חיישי רבנן למנומר ולאו הדר הוא וכן כראה בפירוש דעת המ"א הלכות תפילין סימן ל"ב ס"ק ז' עיי"ש א"כ מנ"ל להש"ך דיש תקנה במחיקה בשם אחד למאי דקיי"ל כרבנן ומ"ש מהעברת קולמוס דלא מהני כמ"ש הש"ך לעיל ס"ק י"ב ונראה לפע"ד בקיצור דדעת