השיב משה יורה דעה סג

ע"כ מעיקר הדין הי' צריך אבי הכלה לישבע שהיה אנוס במה שלא סילק בזמנו כדי לפטור עצמו מהקנס ואף עפ"כ אינו יכול להוצי' המתנות מיד החתן והקשר נתבטל אם יתברר שהיה תנאי מפורש קודם כתיבת התנאים ואם לא ישבע אזי חייב ליתן קנס רק שינכה לו שיעור שיווי המתנות דמצי לומר קים לי כהש"ע דלא כהב"ח בתשובה ואף אם לא היה תנאי מפורש קודם אם יתברר ע"י האגרת שתבעו ולא סילק בזמנו כן הוא מעיקר הדין ברור כשמש לדעתי בס"ד. אך הואיל דחזיתי' להשואל המופלג הנ"ל דאם ירצה להשליש בטחונות אין דעתו לחזור אם יסלק עכשיו וגם כפי הנהוג שאנו רואין הוא אף שמתנין מ"מ אין מקפידין אם עבר ואיחר הזמן ואין הקשר מתבטל מש"ז והוא דבר תמוה בעיני המון לבטל קשר השידוך משום איחור זמן הסילוק אם עומד וצווח שרוצה לסלק עכשיו במילואו וכ"ש לחייבו שבועה לפטור מהקנס ושלא להחזיר המתנות ובפרט בן תורה וירא שמים לא נאה לו לעשות כן ובכגון זה אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים כו' ועיין במס' ב"מ ד' פ"ג ע"א בגמ' שם רבה בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי כו' מבואר להדי' מזה דכופין על לפנים משה"ד לאדם חשוב ובמקום שהוא ראוי ועיין ברש"י דיבור המתחיל שקולאי כו' עיי"ש וע"ש בגמרא א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים עיין רש"י בדרך טובים היינו לפנים משה"ד ולכאורה קשה דהא למען תלך כו' הוא רק לפנים משה"ד כמ"ש רש"י וא"כ האיך השיב לו אין דמשמע דדינא קאמר והרי זה סתירה מיני' ובי' וכן קשה עוד להלן במה דא"ל זיל הב אגרייהו א"ל דינא הכא א"ל אין וארחות צדיקים תשמור קשה נ"כ כנ"ל וע"כ צ"ל לפנים משה"ד ואדם חשוב ובמקום שהוא ראוי הוי דין ממש ואף שזקיני הגאון מהרש"א ז"ל בח"א פירוש דלאו בפשיעה תברו והי' במקום מדרון והא דאמר למען תלך בדרך טובים היינו שאתה הלכת בדרך לא טוב במקום מדרון והא דאמר לקמן וארחות כו' היינו לומר דלאו פושעים הם והיינו וארחות צדיקים היפך פושעים כו' עיין עליו עכ"ל הזהב הנה דבריו ראוי לומר בדרך דרוש אבל לא בדרך פשט האמיתי ועיין במ"ש זקני הגאון הנ"ל בחידושי הלכות שם ועיין מ"ש שם בסוף האומנין בשם ר"ח ועיין בנ"י שם ואף דלא גרסי א"ל אין מ"מ מבואר להדי' מדבריהם דכופין על לפנים משה"ד עכ"פ לאדם חשוב במקום שהוא ראוי והנה בחו"מ סי' י"ב סעיף ב' בהג"ה שם ואין ב"ד יכולים לכוף לכנוס לפנים משה"ד כו' וי"ח וכתב הש"כ בס"ק ח' עיין ב"ח מ"ש בזה עכ"ל והנה שם בב"ח האריך קצת והביא ראיות ברורות מגמ' ופוסקים דכופין על לפמ"שהד לעשיר בדבר ראוי ונכון וזה פשוט דזה לפי ראות עיני הב"ד באם שלא יצטרך ליתן מכיסו אף שאינו עשיר כ"כ ראוי לכופו ובדבר שאין בו הפסד ממון כלל ודאי אף לאינו עשיר כלל כופין כמ"ש שם הב"ח להדי' ולדעתי דבריו בזה תורה כאלו ניתן מסיני רק שיהי' דעתו של דיין לש"ש ומכ"ש לת"ח וי"ש דלגבי דידי' דינא הוא ע"כ אם לא לחזק גדר התורה הי' ראוי לכוף לאבי החתן שלא לבטל קשר השידוך בשביל שאיחר הזמן אם רוצה לסלק עכשיו תיכף אך ורק לחלוק כבוד ולחזק גדר התורה בפרט בעו"ה בדור שההוגים ביגיעה מועטים מאוד ראוי לכו לעמוד בפרץ לבנות גדרים ובכל מקום אשר יגה שביב אשה לשמרה שלא תכבה ח"ו ע"כ אם רוצה לסלק במילואן ולהשליש בטחונות שיחזיק את הזוג בעיר מלאה חכמים וסופרים כמו שהתנה חלילה וחלילה לבטל קשר השידוך אבל אם לא ירצה להשליש ונראה להב"ד שלא יקיים התנאי ויחזיק אותם בכפר אז בטל קשר השידוך בלי שום חשש ודי ללפנים משה"ד שיהי' פטור מהקנס בלא שבועה וגם מהוצאות ויחזירו לו המתנות כמו שהן ולפנים משה"ד זה ראוי לו לעשות הואיל ולא התנה שישליש בטחונות ודבר קשה הוא להשליש בעד מזונות והנלענ"ד כתבתי וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות ויזכני לישועות הניבאות אמן כן יעשה האל ד' צבאות

שאלה מ"ט לה"ה הרב הגאון וכו' מו"ה משה כ"י יראתי לפתוח שיח וכו' באשר שעבדו הצעיר והמתה נהוג לעבוד עבודת הק' למול בני ישראל ואחותי תחי' המליטה וילדה בן זכר ולי היתה הקריאה להמולו והדרך הי' רחוק ממני כמה פרסאות והתודע הי' בזמן קצר גלל כן באתי לשם בערב ש"ק סמוך לבה"ש והברית ק' הי' בש"ק ע"כ לא הי' לי פנאי להתבונן בהתנוק הנולד כנהוג להתבונן בו קודם המילה יום שלפניו ואעפי"כ לא מנעתי לשאול אם התינוק בריא ויונק והשיבו לי שיונק כדרך בריא רק אמי תחי' שבאת' עמי ראתה התנוק ואמרה לי בזה"ל התינוק נראה לי כמו ירוק אבל יוכל להיות שהפכה בתי את פני' מהילד כי כן דרך התינוקת להתחלף לירקות אם אמו הופכת עצמם לצד אחר מהתינוק ועל דבורה זה שאלתי עוד את אחותי אם התינוק יונק כדרכו ובאם אינה מרגשת איזה חולשה בהתינוק והשיבה ע"ז אינה מרגשת שום חולשה בו רק התינוק יונק כדרכו והתינוק בעצמו לא ראיתי ביום ש"ק שהובא התינוק לימול והי' על רגלי הסנדק ראיתי פני הילד והי' ירוק דהיינו געל ואשתומם עליו מעט מה לעשות בה' זימנא מנדעי יתיב עלי דברי אמי הנ"ל ומה גם באמת כך שמעתי כמה פעמים וראיתי שכן דרכם של התינוקת צורתם מתחלפים לכמה גוונים בפרט שבוע הראשון ולבי אמר לי בשעת הנ"ל שלא אירא שאתה יודע שאתה מסוגל לדבר מצוה זאת ואחר ידך קל להתרפאות והאמת שתה"ל כמה מאות תנוק' שנימולו תחת ידי ליום השלישי להיותם כואבים המה תהלי"ת בריאים ונרפאים ועדיין הם חיים תה"ל גם לא רציתי לצער לאנשי בריתי בגלל ההוצאה הגדולה שעשו והיה אסיפת אנשים רבים ועלי לבדי היה מוטל לעשות המצוה הנ"ל ואין איש אתי להתיעץ עמו ואדוני יודע כי בעת כזאת רק חיש יחיש מעשיהו לבל ישהא ועבדתי עבוד' הק' כתקונו וביום א' נסעתי משם ולא שמעתי שום מיחוש על התנוק הנימול אבל אחר שבועיים על משכבי בלילות חלמא חזית שבא אלי איש אחד בקול רינה כדרך שמתפללים עמד לנגדי ברינונו כדרך שרוצים להכות איש ומחמת חרדה שחרדתי ואיקץ והנה חלום והפחד לא סליק מעלי ויבהלוני רעיוני איזה ימים ולא יכולתי לזכך דעתי שהחלומות שוא ידברו ובתוך זה באה השמועה שהילד מת ה' ימים אחר המילה וגם אבי הילד אמר לי שביום ד' אחר המילה נחלש הילד ולמחרתו מת ואם הי' יודע אז מהמבואר בשרביט הזהב שאין למול תינוק ירוק לא הי' נותן למול ומחמת דבורו נתגברה עלי החרדה ולבי נוקפי אם לא עברתי ח"ו כמו שכתוב ביו"ד רס"ו רס"ג כי בעת ההוא בודאי נעלמה ממני ההלכה כמו שמבואר שלא נפל בו דמיו שלא היה בלבי רק הפחד שמא היא חולה ועל זאת ג"כ שאלתי מאת אחותי כנ"ל ועבדך ירא את ה' מנעוריו ועתה באתי אחר ריח שמניו כי שמו נודע כאפרסמון באם שגיתי ח"ו כעבדין בישין וכו' שיעזרוני בעיונו הטוב במלולו וידיניני לכף זכות כמו בצדק ילין וינחם את לבי ונפשי העוצבת על חטאיו ח"ו שלא יצטרך לבא וכו' כמעשה במוהל שתינוק מת ע"י ובאם שח"ו שגגתי עולה זדון יתן לי תשובה לפי חלישת כחי ולהיות מהמודים ועוזבים ירוחם וכו' הק' יואל בה' אברהם ז"ל

תשובה רב שלום וכו' גי"ק קבלתי והנה אמת שעל ספק שגגה צריך יותר כפרה מן ודאי שגגה כמו שהוכיחו רז"ל מחטאת שבא על שגגה ודאית שהיא דנקא שאם לא יהיה דמי כשבה או שעירה שמביא רק דנקא די לי בזה והיא מעה כסף ואשם תלוי שבא על ספק היא ב' סלעין שהם מ"ח מעין והטעם מבואר בר' יונה על האלפסי בריש מס' ברכות בענינא דצאת הכוכבים לילה היא מפני שעל הודאי משים האדם אל לבו ודואג ומתחרט וחוזר בתשובה שלימה אבל על הספק עושה סברות ואומר אותה חתיכה שאכלתי היתה מותרת ולא ישית אל לבו נשיב ולזה החמירו בו יותר עכ"ל מ"מ בנידון זה נראה דאין כאן ספק דכיון דלא נראה בו שום מיחוש אחר המילה עד אחר שלשה ימים ודאי לא מחמת המילה מת והלא אף בהכה את חבירו בזדון כתיב אם יקום והתהלך בחוץ וגו' ומבואר בסנהדרין דף ע"ח ע"א דעת ר' נחמיה דרק בהיקל חליו די דאף שאח"כ הכביד ומת נראה דלא מחמת הכאה מת ואף רבנן דפליגי עליה היינו בהיקל חליו שכן דרך החולה שמיקל לפי שעה אבל בחזר לבריו' כ"ע מודי דפטור אף שאח"כ מת דודאי לא מחמת הכאה מת וכן מבואר בכתובות דף ל"ג ומכש"כ אם הי' על בורי' אחר הכאה ולא נחלה כלל יום או יומים ואח"כ סלה ומת דפטור דלא מחמת הכאה מת ויותר מזה מבואר שם בסנהדרין דף ע"ח ע"ב דאף באמדוהו לחיים דהיינו שחלה תיכף רק שאמדוהו לחיים ואח"כ הכביד חליו ומת כ"ע מודו דפטור דלא מחמת הכאה מת דלא פליגי רבנן עלי' דר' נחמי' בהיקל רק באמדוהו למיתה תחילה ואח"כ היקל עיי"ש ואף דיש לחלק בין לפטור מעונש מיתה ובין לפטור מתשובה מ"מ בלא חלה כלל מסתבר דאין כאן בית מיחוש ואף במתו בניו מחמת מילה מבואר ביו"ד סי' רס"ג ס"ק ד' דבעינן שהכשילה כחו ופירש הש"כ בס"ק ג' שם שנראה שהכשילה המילה כחו ור"ל שנחלה אחר המילה אבל אם הי' אחר המילה ברי יום או יומים לא מחזקינן כלל במת מחמת מילה ומלין לשאר הבנים ואין חוששין כלל לסכנה אלמא דאין חשש באם היא בריא אחר המילה מצורף לזה כיון דלא שהא תלתין יומין לא יצא מחשש כפל עיין במסכת שבת דף קל"ו ואולי נפל הוי ומש"ז מת ודברי חלומות קיי"ל דלא מעלין ולא מורידין ואף שזה דוקא להוציא ממון אבל לחוש חוששין כמו דקיי"ל בנידוהו בחלום מ"מ אין כאן אף חלום ברור על זה הענין רק דמיון בעלמא אך אף דלא מש"ז מת מ"מ כיון דהי' לו לחוש להירקות ולא חש היי כחישב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דלא מת מש"ז דצריך כפרה כמו שבכה ר"ע ודרש בגמר' נזיר דף כ"ג ע"א בפסוק אשה הפירה וה' יסלח לה אף דאינו דומה דשם חישב לעשות איסור אבל כאן חישב לעשות מצוה רק דנתעלמה ממנו ההלכה ולא איסור וגם דלא עביד איסור דלא מת מחמת זה והוי חישב לבשר טלה ועלה בידו בשר טלה וגם כבר נחלקו ר"א ור"י במסכ' שבת דף קל"ז ע"א בשגג בדבר מצוה ועשה מצוה או לא עשה מצוה לענין קרבן מ"מ י"ל דהוי כמו חישב לאכול בחר חזיר מכח שגגת תלמיד דעולה זדון דהיינו שגגת הלימוד בנתעלמה ממנו ההלכה. ע"כ יתענה ארבעים יום מפוזרין דהיינו בכל שבוע יום א' ואותו ים יאמר כל תהלים מראש עד סוף בנחת וגם ילמד כל יום פרק או חצי פרק או אב"ג משניות עבור נשמת התינוק הנפטר דאולי צריך איזה תיקון מגלגול הקדום גם ביום שמת התינוק בכל שנה ושנת כשיגיע אותו היום יאמר כל תהלים מראש עד סוף וילמד פרק משניות עבור נשמת התינוק ואין צריך להתענות ככה יעשה כל ימי חייו ביום שמת בו התינוק ואם יקבל על עצמו כנ"ל ונסלח לו וסר עונו וחטאתו תכופר רק יקבל על עצמו שמהיום והלאה יעיין בעצמו ביום שקודם המילה בהתינוק שיהי' נימול על ידו

שאלה נ נשאלתי איך יש לנהוג בנונין המפוזרין בפ' ויהי בנסוע וזה תשובתי הנה כבר האריכו בזה הרב בעל אור תורה בפ' בהעלותך ומהרש"ל בתשובתו בסי' ע"ג ובשו"ת נודע ביהודא סימן ע"ד והנה ברית שמתי לקיצור כי כאשר שמתי עין עיוני על כל דבריהם ראיתי שאין הכרע מדברי הגמ' ולא מדברי הזוהר הק' כי גם בדברי הזוהר הק' י"ל דנון הראשון הוא קודם הפסוק ויהי בנסוע מורה כי בנסוע אסחר אנפין לקבלי ישראל והנון שאחר הפסוק ובנוחה מורה ג"כ האיך אסחר אנפין בנייח' ועפ"ז יתפרשו דברי הזוהר והנה לכאורה הי' עולה על דעתי דמשמע מלשון רש"י בגמרא שם פרק כ"כ דף קט"ו ע"ב שכתב עשה לה סימניות מן הסמוכות לה דר"ל מן הסמוכות לתחלתה ומן הסמוכות לסופה דהיינו