השיב משה יורה דעה סא

שליח היכא ששניהם בעיר עיין באה"ע סי' קמ"א סעיף נ"ה ע"ש ואף די"ל דמ"מ איירי בכך שמרוב מרירות הלב לא עצר כת ליתן לה בעצמו ועשה שליח מ"מ קשה מאוד מי הכריח להנ"י לומר דהגמ' איירי בכך ונ"ל דכוונת הנ"י לתרץ בזה קושית התוס' בגיטין פ' מי שאחזו דף ע"ה ע"א ד"ה לאפוקי הכא ז"ל התוס' שם הקשה הרב ר' אלחנן כיון דבעינן ת"כ א"כ קשה בא"ל גבי אי קיימת דידך אנא דקאמר פיטומי מילי הוא משמע שאם התנה הוא כמו שהיא אמרה הי' מועיל ואמאי הא לא כפלי' לתנאיה ואומר ר"י הא דאומר פיטומי מילי משום דלא מהני אפילו לרבנן דר"מ עכ"ל התוס' שם והנה כראה דלא כחה דעתו של הנ"י בתירוץ התוס' הנ"ל דכיון דקי"ל כר"מ לא מסתבר דר"ז ור"א שקלי וטרי במעשה שאירע לפניהם שלא אליבא דהלכתא לכך פי' הכ"י דאיירי ע"י שליח וא"כ טובא קמ"ל דאי הוי אמרינן דאדעת' דידה גמר ויהיב גיטא והוי כאלו התנה היא עם השליח כן והוי מועיל דהא כשמתנה עם השליח לא בעינן ת"כ כמ"ש הב"ש בשם הרשב"א והר"ן לכך קמ"ל דלא היו רק פיטומי מילי בעלמא כנ"ל ברור בדברי הנ"י הנ"ל והוא נכון בס"ד. והנה ע"פ סברת הר"ן בפ' האיש מקדש שהבאתי לעיל ג"כ י"ל קושית התו' בפ' מי שאחזו הנ"ל וכן הוא סברת בעה"מ במס' יו"ט פרק י"ט שם בהאי גברא דאמר להו הבו לי' ארבע מאה זוזי לפלני' עיי"ש וברור דהתוס' והנ"ל לא סברו כסברת בעה"מ והר"ן הנ"ל ואין להקשות אם נימא בזה כהר"ן מגילוי דעת דפ' השולח דף ל"ד ע"א דקי"ל כאביי דאין זה דומה לזה ועיין בפ' השולח בסוגיא דהמוציא אשתו משום ש"ר ומשום איילונית דף מ"ה בש"ס ופוסקים שם ובאה"ע סי' יוד סעיף ג' ובט"ז ובח"מ ובב"ש שם ס"ק ה' ו' ז' ודו"ק ועוד י"ל קושית התוס' הנ"ל ע"פ דברי התוס' בפ' האיש מקדש ד' מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב כו' ע"ש שכתבו בשם ר"י דיש דברים דא"צ ת"כ רק גילוי מלתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד ע"ש א"כ ה"נ דכוותי' בגט ש"מ דאנן סהדי בכך דהא אמר ר"ה בגטין פ' מי שאחזו דף ע"ב ע"ב גטו כמתנתו כו' רק דמסיק שם דף ע"ג ע"א דאפקעינהו לקידושין כמבואר שם בגמ' א"כ אם רק מגלה דעתו אנן סהדי בכך והוי כמתנה ת"כ בהדיא כנ"ל וגם זה נכון בס"ד והא דהתוס' בפ' מי שאחזו לא מתרץ כן דהא גם שם בפ' מי שאחזו הר"י הוא דמתרץ על קושית הר"ר אלחנן א"כ הו"ל לתרץ כשיטתו ובפרט דשם בתוס' בפ' מי שאחזו הנ"ל גופא תיכף אחר תירוץ הר"י כתבו וג' ענינים יש כו' ע"ש והיינו כדברי הר"י בפ' האיש מקדש וצ"ל בא' משני דרכים או דהא דכתבו וג' ענינים יש כו' באמת הכוונה לישב הקושיא הנ"ל והוי כמו ועוד אור"י או דנימא דהר"י סובר כר"ת בגיטין בתוס' שם דף ע"ב דיה אר"ה ולא כרש"י והר"ח שם וא"כ י"ל דלא הוי אנן סהדי בגט שכ"מ ודו"ק היוצא מזה דהרשב"א והר"ן והנ"י סברו דבמתנה עם השליח א"צ ת"כ וכוותייהו קיי"ל דלא מצינו מאן דפליג עלייהו וכמעט הדבר מוכרע מהא דר"י בכולכם אם לא נימא כסברת הר"ן בפ' האיש מקדש

ועפ"ז נראה דבתנאים שמשדך את בנו דהוי רק כשלוחו של בכו כ"ז שלא מיחה וכן כותבין העומד מצד בנו וכן מבואר בתשובת ר"ת בתשובת מיימוני לספר קנין סי' ך"א השייך לה' שלוחין פ' ג' והובא בש"כ לחו"מ סי' ע"ה ס"ק פ"ג דהאב הוי שליח לכך א"צ לת"כ דהוי כמתנה עם השליח וכן השליח שהתנה א"צ לת"כ כמ"ש בשאלתות דר"א גאון משבחא בפ' מטות ע"ש וכבר כתב הריב"ש בתשובותיו שדברי השאלתות מקובלים כאלו נכתבו בתלמוד והוא הי' מרבנן סבוראי ולדעת רשב"ם בתוס' כתובות ב' ע"ב ד"ה פשיט ר"א הוא היה בסוף אמוראים ועיין בחו"מ סימן כ"ה סעיף ב' בהג"ה מה שכתב באם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ע"ש ומכ"ש בזה דלא נמצא חולק עליו דודאי הלכתא כוותי' ונ"ל ברור דהשאלתות ס"ל ג"כ כהרשב"א והר"ן דהיכא דהתנה עם השליח דא"צ לפ"כ ודלא כהגאון בעל שאילת שלום על השאלתות שכתב הטעם של השאלתות דהשליח שמתנה א"צ לת"כ משום דסגי בת"כ שאמרו הבעלים להשליח וכדומה דאשתמיטתי' להגאון הנ"ל דברי הרשב"א והר"ן שהביא הב"ש דהמתנה עם השליח א"צ ת"כ והטעם של הרשב"א והר"ן נ"ל דדוקא נגד הבע"ד צריך לכפול התנאי כדי שיראה שהיא קפידא גמורה ומדלא כפלי' לתנאי' ש"מ דבאמת אין קפידא אצלו אבל להשליח שאינו נוגע בדבר ומה לו בזה א"צ לכפול דבגילוי דעת בעלמא שאינו מתרצה רק בכך סגי כנ"ל יטעם השאלתות נ"ל דהשליח א"צ לכפול דהא לא הוי שליח באופן אחר רק אדעתא דהא דאמר לי' אף דלא כפלי' ומ"ש השאלתות וז"ל אע"ג דתנאה דב"ג וב"ר בהדי אלעזר הכהן ובהדי יהושע ב"נ קא מתנו ומשה הוא דהוה להון כשליח נ"ל דהכי פירושו דהא משה התנה אם יעברו כו' עם אלעזר הכהן כו' כמו שמפורש בתוה"ק וא"כ אלעזר כו' הוי כשלוחן של ב"ג וב"ר ומשה המתנה הוי כשלוחן של כל שבטי ישראל המתנין עם ב"ג וב"ר וא"כ הוי המתנה שליח והתנה עם שליח ואעפ"כ הוי ת"כ וכך הם פירש דבריו ואע"ג דתנאה דב"ג וב"ר בהדי אלעזר כו' ר"ל והם הוי כשלוחים של ב"ג וב"ר ומשה הוא דהוי להון כשליח ר"ל לכל שאר שבטי ישראל ע"ז תירץ כיון דהוקשו ראשין לאבות ר"ל דכתיב ראשי אבות והיתה קבלה בידו למדרש דאיתקש ראשין לאבות דלהם ניתנה הארץ והוי כאלו אתנו בהדייהו דדהו דמי היינו עם האבות והוי כמתנה עם ב"ג וב"ר עצמו ולא הוי כמתנה עם השליח וכיון דהם אתקש ראשין לאבות ודאי משה לא גרע מינייהו ולא הוי כמתנה שליח דהאבות הם ככל ישראל דלהם ניתנה הארץ וזה ברור בפירוש דברי השאלתות ומזה ראיה ברורה כהרשב"א והר"ן דלפירוש השאילת שלום דפירוש דהקושיא של השאלתות הוא דהא התנאי הוא רק ראוי לאלעזר ויהושע שהם נחלו את הארץ ומשה הוי שלוחן של אלעזר ויהושע והקושיא הוי רק דמשה המתנ' הוי שליח מלבד דלשון הקו' אינה סובל פירושו דהכי הול"ל דאלעזר ויהושע קא מתני ומשה הוי שליח ומדאמר בהדי אלעזר ויהושע קא מתנ' ש"מ כמו שפרשתי ומלבד זה הלא לפי פירושו של הש"ש הנה התירוץ של השאלתות כיון דהוקשו ראשין לאבות כו' אין לו פירוש כלל לפי פירושו דהקושיא הוי רק על משה המתנה דהוי שליח והתירוץ הוא דהוקשו ראשין לאבות כמאן דאתנו בהדייהו כו' והוי כטענו חטים והודה לו בשעורים א"ו עיקר כמ"ש והוא אמת בס"ד ויצא לנו מזה דהדין דין אמת דהיכא דהתנה עם שליח או היכא המתנה שליח אין צריך לתנאי א"כ בנד"ד הוי המתנה שליח דהא מצד בנו קאי והוי כשלוחו

ומיהו י"ל דלא דמי נד"ד לשליח דעלמא דזיל בתר טעמא דהשליח אין צריך לת"כ דהא אין לו כח ורשות בלא תנאי זה דהא לא נתרצה המשלח להיות שלוחו רק עד"ז א"כ הרי זה לא שייך בנד"ד דהא באמת החתן לא שוי' לאביו שליח בפירוש ולא התנה עמו כלל רק דמסתמא מסכים לכל מה שעושה אביו והוי כשלוחו א"כ רק ברצון אביו תליא מלתא דהא מסכים מסתמ' לרצון אביו ומה שירצה אביו יוכל לעשות וא"כ כיון דרק ברצון נפש האב תליא מלתא שוב הוי כאינש דעלמא ובעי ת"כ אך זה אינו דאטו ע"פ טעמי התורה אנו דנין אנן מב"ג וב"ר ילפינן וכיון דמסורת בידינו דדרשינן דהוקשו ראשין לאבות דהוי כאלו אתני צד א' עם צד השני בעצמן ודוקא כה"ג בעי ת"כ אבל לא בענין דהמתנה הוי שליח או שהתנה עם שליח א"כ בכל מקום שהתנה שליח או עם שליח לא בעי ת"כ אף שאין טעם לחלק מ"מ אנן מב"ג וב"ר ילפינן דדוקא דומיא דהתם בעי ת"כ ואף דכתבו התוס' במס' כתובות פ' המדיר דף ע"ד ע"א ד"ה תנאי דאפשר לקיומי' ע"י שליח דלא גמרינן מב"ג וב"ר אלא מה שהוא סברא ע"ש היינו דהנחה ראשונה דהיינו לומר דבעי ת"כ ושאר דיני תנאי או מעשה דאפשר לקיים ע"י שליח לזה בע' טעם וסבר' למילף הנחה זו וכיון דיש טעם וסבר' וילפינן ממיל' הוי הנחה זו יתד שלא תמוט אף אם במקום א' לח שייך טעם הנ"ל מ"מ כיון דידעינן דהנחה זו עיקרה מן התורה מנה לא תזוע וכן היא דרכי התורה בכל מקום דהתחל' הנחתו ע"פ טעם וסבר' וכיון שהונח הוי יתד שלא תמוט אף במקום דלא שייך הטעם ועפ"ז יתישב מה דלענין מעשה דיוכל לקיים ע"י שליח אמרינן הילפות' דלא מהני תנאי כלל אף אם כפלי' במעשה שאי אפשר לקיימו על ידי שליח כמפורש שם במסכ' כתובות דף ע"ד ע"א בגמ' כיון דלא הוי דומי' דב"ג וב"ר ובהתנה שליח או עם שליח אמרינן דלא בעי ת"כ והתנאי מהני בלא כפל דלא הוי דומי' דב"ג וב"ר דבעי כפל ואמאי הלא ראוי להשוות הילפותות או בשניהם דלא מהני תנאי כלל או בשניהם דלא בעי ת"כ אלא א"ו דהתחלת הילפות' יסודו מצד סבר' וטעם כמ"ש התוס' שם וא"כ כפי שנוט' הסבר' בכל הכח' כך מטין הילפות' במעש' שא"א לקיימו ע"י שליח הי' דעת חכמי' למדרש דלא מהני טעם כלל משום הסבר' שכתבו התו' שם ובהתנ' שליח או עם שליח הי' הסברא למדרש דלא בעי כפול וכזה מסרו הכתוב לחכמים דומה למ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ז ס"ק א' לענין איסור סחורה ע"ש אבל אחר דידעינן כל הנחה מה"ת הרי כל הנחה והנחה כמסמרות נטועים בל יזוז ממקומו אף אם לפעמים לא שייך בו הסברא הנ"ל מ"מ לא נתנה תורה דברי' לשיעורין וראי' ברורה לדבר דהא במס' קידושין ד' ס"ב ע"א שם בגמ' אלא לר"מ חנקי מבעי' לי' ע"ש והנה שם לא שייך הסברא כלל דבשלמא מה שתלוי בדעת אדם שייך לומר דאם לא כפל גומר בדעתו שלא לבטל המעשה ע"י תנא' זה אבל בהשקאת סוטה לא שייך זה א"ו כמ"ש דאחר דבעינן ת"כ בעינן בכל מקום אף היכא דלא שייך הטעם והסברא ועוד ראי' יותר ברורה וממקומו הוא מוכרע דהא גבי משה ויהושיע ואלעזר לא נדברו כלל שבטי ישראל עם משה רק מסתמא הסכימו לכל אשר יסכים הוא והוי ממש כמו בנידון דידן וכן אלעזר ויהושע לא דברו עם ב"ג וב"ר בענין זה וא"כ לא הקשה השאילתות ולא מידי וא"צ לדרשתו דהוקשו ראשון לאבות וברור וידוע וניכר והאמת עד לעצמו דהתירוץ והדרשה הנ"ל קבלה בידו מחכמי הש"ס ולמה זה הלא שם לא שייך הסברא הנ"ל דהוי ממש כמו בנד"ד א"ו כמ"ש דאחר שהניחה התורה הנחה זו שוב אין לחלק דבכל ענין שהתנה עם שליח או שהתנה השליח א"צ לת"כ וז"ב כשמש בס"ד ולכאורה יש להקשות על השאילתות דאיך נימא דבהתנה השליח א"צ לת"כ דא"כ מה מקשה הש"ס קידושין דף ס"ב ע"א מידי אלא לר"מ חנקי מבעי' לי' הא הכהן הוי כשליח דהני כהני שלוחא דרחמנא או שלוחא דידן נינהו עיין יומא ד' י"ט ע"א וע"ב בגמ' ושם ע"ב בתוס' מי איכא מידי ועיין במס' נדרים דף ל"ה ובקידושין דף ס"ב ע"ב ובתוס' שם ד"ה דאמר ר"ה ועיין במ"ש זקני מהרש"א ז"ל בתוס' הנ"ל ע"ש א"כ הוי כשליח שהתנה וא"צ ת"כ ומאי מקשה הש"ס חנקי מבעיא ליה ונ"ל דלק"מ לא מבעיא למסקנת הש"ס ביומא ובקידושין דהויין שלוחא דרחמנא ודאי מש"ז לא הוי כשליח שהתנה דכל עושה מצוה הוא עושה שליחות השי"ת דפקודא דמארי' קא עביד וגם זה דכהנים שלוחא דרחמנא הם הכוונה דרק מצות הש"י עליהם ולא שלוחא דידן וכל כהן העושה מצוה דרמי' על הכהנים הוי ככל איש העושה מצות הש"י ולא מיקרי שליח לדינא וכן כל שליח דרחמנא הרי מקיים מצות ה' בבחירתו ולא מחשב כשליח רק בעושה לדעתו ועוד כל הנבראים הם שלוחי של ה' דמי זה אמר ותהי ה' לא צוה וכל אשר חפץ ה' עשה כו' לכך משום דהוי שליח הש"י לא הוי דינו כשליח אלא אפילו אי אמרינן דהויין שלוחא דידן מ"מ לא הוי כשליח שהתנה דאף אם יסוד המצוה מעיקרא היא מטעם שליחות מ"מ כיון דמעת שניתנה המצוה עד עולם הוא דוקא ע"י כהן ואנו לא מצינן למעבד וא"א