השיב משה יורה דעה נז

כמו דמפרש הט"ז להדיא בפסק דין רק מ"ש לעיל החילוק הנ"ל כוונתו כיון דכתוב בתשוב' הרמב"ן שהוא הרשב"א בלשונו ליום בל' דלשון זה לא שייך כל כך בהגבלת זמן מזה מבואר דאיירי בחילוק לשני ענינים אבל לדינא אין חילוק כלל בין ליום ובין ביום רק החילוק הוא בעשה ממנו ענין א' או שני ענינים ומ"ש הט"ז אח"כ אלא שלא הביא דברי תשובת להרמב"ן כו' דמזה משמע כחלק בין אומר ליום כו' י"ל ג"כ כוונתו דמה שחידש שיש הפרש בין עשה ממנו ענין א' לעשה ממנו ב' ענינים כבר קדמו מהר"מ פדוואה בזה אבל בזה שחידש דלא שייך ליום בעשה ממנו ענין א' וע"כ איירי בתשובה להרמב"ן בעשה ממנו ב' ענינים בזה לא קדמו מהרמ"פ כן הי' נ"ל בדברי הט"ז דמחילת כבודו דהט"ז כי רבה היא ידוע דלפעמים אין לשונו ברור כ"כ אף שכוונתו נכונה מאוד ועיין בנה"כ בסי' רכ"ח שכתב על הט"ז בס"ק נו"ן האריך וכבר כתבתי כן בקצרה בש"כ ס"ק ק"ב עכ"ל מזה מוכח דפירש לדברי הט"ז כמ"ש דאל"כ הרי יש בט"ז דבר גדול וחדש שלא כזכר בש"כ דבאמר ליום בל' אף שאמר במאמר א' הוי ב' מאמרות א"ו דפירש לדברי הט"ז כמ"ש כנ"ל ומיהו עדיין נבוך אני בכוונת הט"ז דממה דמסיק עוד אח"כ וכתב ובמדי שאין חיוב בלא"ה כו' ע"ש וכן מדברי הט"ז בסי' רל"ב ס"ק י"ח משמע דמחלק לדינא בין אומר ליום ובין אומר ביום וכן מבואר בחו"מ סי' כ"א בט"ז בהשמטות ע"ש ויהי' איך שיהי' כוונת הט"ז מ"מ לדינא נראה עיקר שאין לחלק רק בין עשה ממנו ענין א' לבין עשה ממנו ב' ענינים וכדברי מהרמ"פ והש"כ וחילוק זה דבין ליום ובין ביום אינו כדינא רק דזה יתכן לומר דלשון התשובה שהביא בב"י דכתב בנשבע לפרוע לחבירו לזמן פ' כי' דעובר בכל יום ויום ובנשבע לעשות הדבר ביום פ' ועבר היום שוב אין חיוב שבועה עליו כוונתו באותו תשובה דברישא איירי שהי' מפורש ב' ענינים ולכך נקט בהתשובה ההיא הלשון לזמן דמשמע טפי להשמה ובסיפא איירי רק בעשה ממנו ענין א' ולכך נקט בהתשובה הלשון ביום אבל לדינא אין הפרש רק בין עשה ממנו ענין א' לבין עשה ממנו ב' ענינים דבעשה ממנו ענין א' אין עליו שום חיוב שבועה אח"כ דוודאי אין בשבועת ביטוי רק מה שמבטא ולדעתי אין חולק בזה דאף הרא"ש מודה בזה כמו שאבאר ועפ"ז אין סתירה בהתשובו' שהביא הב"י בשם הרשב"א דבכולן מיירי שעשה ממנו ענין א' רק באותו תשובה דכתב ברישא עובר בכל יום ויום איירי בעשה ממנו ב' ענינים ועדיין קשה למה עובר בכל יום ויום וצ"ל דהי' איזה משמעות דנשבע מאותו יום על כל יום שיהי' פרוע כמש"ל ולא על שני עניינים ולכך נקט לזמן דהוא משמע שאותו זמן מתחיל השבועה לחול כמש"ל ואעידה לי עדים נאמנים דבתשובת הרא"ש כלל ח' דין ט"ז אין שם בהתשובה שהשיב הרא"ש רק שחייב ליתן משכון או שיפרע קודם אבל אם חייב אח"כ מצד השבועה ע"ז לא השיב כלל ועיין במהר"מ פדוואה סי' ע"ב שכתב שנראה מהתשובה ההיא דהרא"ש מודה דפטור אח"כ ע"ש ודלא כהט"ז בדעת הרא"ש וז"ב לדעתי דמה"ת לחייבו מה שלא נשבע עליו ובפרט לפמ"ש הט"ז בחו"מ דהא דהסמ"ע בסי' כ"א תולה בהא דסי' רכ"ח ע"ש וא"כ ההיפך מבואר דהא דסי' רכ"ח תולה בהנידון דהסמ"ע וא"כ כיון דכבר הבאתי ראיות ברורות להסמ"ע א"כ ממילא בהאדסי' רכ"ח ג"כ הלכה דלא חל השבועה אח"כ. מיהו באמת נ"ל דגם אי הוי אמרינן בהא דסי' רכ"ח דחל השבועה אח"כ מ"מ בהא דסי' כ"א וודאי קיי"ל כהסמ"ע דבשלמא בהא דסי' רכ"ח י"ל דכוונתו שאם לא יפרע באותו היום ויעבור על השבועה או שיהי' אנוס באונס דשכיח ולא יוכל לפרוע שיחול השבועה אח"כ וממילא גם אם הי' אנוס באותו יום באונסא דלא שכיח דלא מסיק אדעתי' מ"מ חל השבועה על אח"כ כיון דנשבע על אח"כ אבל בנידון דסי' כ"א איך נימא דהי' כוונתו על אח"כ ר"ל שיבטל זכיותיו אם לא יבא אח"כ הא כבר בטלים הם כשלא בא באותו יום ואף אם הי' אנוס באונסא דשכיח הלא בטלים הם כמבואר בגמ' ובש"כ יו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ט ובש"כ חו"מ סי' נ"ה ס"ק א' מה תאמר דהי' כוונתו שאם יאנס באונס דל"ש שאינם בטלים באותו יום דיחול אח"כ דאם לא יבא אח"כ כשיעבור האונס יהיו בטלים זכיותיו הא אמרת דאונס דל"ש לא אסיק אדעתי' כלל ומטעם זה פטרת לי' באותו יום א"כ איך כוון עצמו לחייב אדעתא דהכי כיון דלא מסיק אדעתי' הך כלל דאי הוי מסיק אדעתי' א"כ ראוי להבטל זכיותיו תיכף באותו יום דהא כיון דמסיק אדעתי' לחייב עצמו אח"כ בזה איבעי לי' לאתנוי' גם לפטור עצמו באותו יום בזה ומדלא אתני איהו דאפסיד אנפשי' וקיבל עליו אדעתא דהכי ג"כ וכמו דאמרינן באונס דשכיח א"ו דאמרינן דלא אסיק אדעתי' הך לההנות לפטור עצמו בזה א"כ כ"ש דלא אסיק אדעתי' לחייב עצמו בזה דוודאי יותר מדקדק על תקנתו מעל תקנת אחרים וזה ברור כשמש בס"ד וא"כ בהנידון דהסמ"ע וודאי מינה אין לזוע ואף דלענין לשבע וליטול מסופק הסמ"ע שם בסי' כ"א ס"ק ה' כבר חלקו עליו הב"ח והש"כ שם בס"ק ד' ע"ש וא"כ לפי מה שבארתי אם נימא בהא דסי' רכ"ח בי"ד דלא חל השבועה אח"כ וודאי יש ראי' להסמ"ע הנ"ל וק"ו הוא אבל מהא דהסמ"ע אין ראי' להא דסי' רכ"ח די"ל כמ"ש ואף דהאי ראי' שהבאתי מהא דמקשה הש"ס בכתובות ובנדרים מהא דשמואל איירי באונס דשכיחא דמסיק אדעתי' מכל מקום לא קשה מזה על הא דסי' רכ"ח דהא י"ל שפיר דהמקשה לא אסיק אדעתי' הך סברא דהוא אונסא דמגלי' ומסיק המגרש אדעתי' ולכך הי' הה"א של המקשה דאונס זה יבטל הגט וא"כ דלפי ה"א דהמקשה גם הא לא אסיק אדעתי' א"כ לק"מ וכן מה שהבאתי ראי' מדברי שמואל עצמו ג"כ לק"מ על הא דסי' רכ"ח דהא אלולי הא דשמואל הי' טעות דה"א דלא אסיק אדעתי' הך ולכך לא הוי גט א"כ אשמעינן שמואל שפיר הדין במה שאמר לא שמי' מתי' ומ"מ האמת עד לעצמו גם בהא דסי' רכ"ח דמה"ת לחייבו על מה שלא כשבע עליו ואינו במשמעות דיבורו כלל דלא הזכיר שום חיוב על אח"כ וז"ב והמעיין הטיב בתשובה להרמב"ן סימן רמ"ג ובסי' רנ"ט ובתשובת הרשב"א סימן תר"מ וסימן תר"ע ובתשובת הרא"ש כלל ח' סימן ז' וסימן ט"ז ובתשובת מהר"ם פדוואה סימן ע"ב יראה דאין כאן שום מחלוקת וכולן שווים דאם אין במשמעות הלשון שבועה על פרעון סתם בלא הגבלת הזמן דאין שום חיוב אח"כ ובקרה בשבת ונזכר קודם צריך לפרוע אבל אח"כ אין שום חיוב מצד השבועה מן הדין אף אם במזיד עבר על שבועתו ולא קרה בשבת אם אין במשמעות הלשון להדי' שבועה בפ"ע על הפרעון סתם או על אח"כ רק דמצד החומרא יש להחמיר כמ"ש מהרמ"פ והט"ז בסוף ס"ק כ' אבל מאד הדין אין שום חיוב אח"כ וז"ב וא"כ כ"ש וק"ו ב"ב של ק"ו דדעתו של הסמ"ע הנ"ל אמת ויציב וכהב"ח והש"כ שם דלא כהט"ז שם בהשמטות דכתב דבליום בל' המוחזק אומר קים לי וביום בבי"ת ודאי דחל הקנין אח"כ עכ"ד דז"א דהוא אזיל לשיטתו בסי' רכ"ח ס"ק נ' דליום בל' משמע להשלמה וז"א כמ"ש ואף אם נימא כן בהא דסי' רכ"ח מ"מ בהא דסי' כ"א בחו"מ לא אמרינן כן כמ"ש ומכש"כ דגם בהא דסי' רכ"ח ליתא לחילוק הנ"ל לכ"ע כמו שבארתי בס"ד ועיין הטיב בתשובת מהרמ"פ סי' ע"ב ותראה שהוא כדברי בעזה"י נם הוי יודע דמ"ש בתשובה הנ"ל דאם קרה בשבת דצריך לפרוע בע"ש שלא יעבור על שבועתו היינו כיון שיודע שיהיה שבת כשיגיע הזמן כמבואר בדבריהם אבל בהי' אנוס באותו יום ולא ידע מקודם שיהיה אונס וודאי דלא עבר על השבעה כלל ופלוגתא דהאגודה והר"ן המובא בי"ד סי' רל"ב סעיף י"ב בהג"ה אינם באומר ליום פלו' רק אם לא היה אנוס באותו יום בתחלתו בזה פליגי אבל שיהיה צריך שיהיה אנוס כל השלשים יום ליכא למ"ד דהא לא קיבל עליה רק על יום פלו' רק אם קיבל עליו שיעשה תוך שלשים אז הוי הפלוגתא ועיין בתומים בחו"מ סי' כ"א וגם בזה הלכה כהר"ן וכמ"ש הט"ז שם בסי' רל"ב ס"ק י"ט ודו"ק אחר שכתבתי כל אלה נשאתי עיני וראיתי בתשובת מהר"ש דוראן שהוא חלק רביעי של התשב"ץ הנקרא חוט המשולש בטור הראשון סי' מ"ג שכתב ג"כ דעניות שכיח ובסתם שבועה פטור מעונש דמה אית ליה למעבד אבל אם אסר עצמו בבשר ויין הרי היא עומד באיסורו דעניות שכיח והו"ל להתנות רק דכתב דגם בנשבע לפרוע לזמן והעני דפטור מ"ו אם מרויח אח"כ אזלינן לחומרא בדאורייתא כדעת הרא"ש וחייב לפרוע ולקיים מצד שבועתו עכ"ד ולדעתי אף דעת הרא"ש אינו כן כמ"ש וז"ב לדעתי. ונחזור לענינינו דלפי מה שבארתי דאף בהזיד באותו יום אין אח"כ שום חיוב מצד השבועה או החרם מן הדין וכ"ש בנאנס באותו יום א"כ קשה בהא דסי' רל"ו סעיף ו' דהא ודאי שכנגדו אנוס הוא כיון שהוא עיכב בדבר א"כ אין עליו שום חרם אחר עבור אותו יום לפי מה שהעליתי דאף על המעכב אין חיוב חרם חל אחר הזמן אף שהוא היה מזיד בזמן המוגבל וכ"ש על צד שכנגדו דהי' אנוס בזמן המוגבל ולדעת הט"ז דדעת הב"י דהיכא דאמר ליום או לזמן בל' חל אח"כ חרם או שבועה א"ש דשם בסי' רל"ו לזמן בל' קאמר מיהו לפי מה שהעליתי דחילוק זה אינו עולה יפה ורק אם עשה ממנו ענין א' או שתי ענינים תלי' מלתא א"כ קשה ועכ"ר צ"ל דהכא בחרם הקהלות איירי כמבואר בלשון תשובת ר"ש משנץ שהביא בב"י בסי' רל"ו שממנו מקור הדין שכתב בש"ע שם בסי' רל"ו סעיף ו' בענין השידוכים וידוע דחרם הקהלות הוא על המשודכים שלא יחזור אחד מהן והם נשתדכו וקבלו עליהם חרם הקהלות לינשא לזמן קבוע א"כ הוי ב' ענינים דהא בלא קבלתם לזמן קבוע הוי חרם הקהלות שלא יחזיר א' מהן לכך צריך מהר"ש משנץ והש"ע הטעם משום שנשבעו זה לזה ועבר א' מהן דפטור השני דהא מ"מ הם נשבעו זה לזה על אותו זמן ועכב האחד פטור השני מכל וכל דהא ודאי לא קיבל עלי' השידוך רק ע"ד שיקיים חבירו כל האמור ביניהם וכמו שהוא בשבועת אברהם ואבימלך אבל המעכב אסור דאף אחר הזמן מ"מ חרם הקהלות שעל המשודכין עליו דהא שכנגדו לא עבר כלל וז"ב. מיהו באמת אין מזה ראי' כלל דהא רבינו ב"י לא ס"ל כמהר"מ פ' בסי' ע"ב דאל"כ לא הי' כותב בסי' רכ"ח סעיף מ"א ויש מי שחולק אבל נראה דעת רבינו ב"י דיש חילוק בין לזמן ובין ליום בל' בין בזמן וביום בבי"ת ולא כמ"ש הט"ז דעליו קשה מ"ש מהתשובות הרשב"א שהביא הב"י רק כמ"ש אני השפל דליום בל' משמע ליום זה מתחיל השבועה של חיוב הפירעון וכן אח"כ בכל יום שיהא פרוע כבר וביום משמע דהשבועה דוקא ביום זה וא"כ א"ש כל התשובות כמש"ל א"כ ל"ק כלל בסי' רל"ו סעיף ו' דהא שם ג"כ לזמן קאמר בל' אבל מ"מ אף שאין מזה הכרע מ"מ האמת הוא דבזה דשידוכין יש ב' ענינים דהא חרם הקהלות קדומה לקבלתם על כל המשודכים רק אם התנו מפורש שהשידוך רק על תנאי זה שלא יעבור המועד וז"ב ועכ"פ יש ראי' לדבר מתשובת מהרמ"פ סי' ס"ו דהא הוא סובר שאין חילוק בין בזמן בבי"ה ובין לזמן בל' וסובר דכל היכא שאין משמעות מפורש שעשה ב' ענינים פטור משבועתו אחר הזמן וסובר דגם הרא"ש מודה בזה כמו שהוכיח מתשובת הרא"ש עצמו ע"ש בסי' ע"ב ואעפ"כ כתב בסי' ס"ו על תשובת הר"ש משנץ אף כי כבר עבר הזמן וממאן לקיים אשר נתקשר מ"מ שכנגדו באיסורו קיים כי אולי ישוב בו ויחזור בתשובה להשלים החפץ עכ"ד הצריך לענינינו ע"ש והביאו הש"כ בי"ד סי' רל"ו ס"ק ח' ולכאורה סותר דברי עצמו דלפי מ"ש בסי' ע"ב אין שום שבועה חל אחר עבור הזמן אף אם אין כאן שכנגדו כלל מכ"ש בזה שעבר הזמן ושכנגדו עבר א"ו דהוא