השיב משה יורה דעה נב

בהאי דנשבעו שישאו זא"ז ודאי דאף אם הוי אמרינן בנידון דלעיל בנשבעו שלא להרע א' לחבירו כמו באברהם ואבימלך ויעקב ולבן דאף אם הא' עבר אסור לב' לעבור מ"מ כאן בנשואין וודאי פטור השני אם א' עבר דבשלמא בנידון דאברהם ואבימלך ויעקב ולבן כ"א יכול לקיים אף שחבירו עבר דאף שזה עושה לו איזה רעה מ"מ יכול הוא שלא לעשות לו רעה בזה הס' עולה על הדעת דאף שזה רשע הוא לא ירשיע אבל כאן בנשואין דאין זה יכול לקיים בלא זה וכיון שזה עיכב הנשואין הרי שכנגדו אנוס וכיון דהשבועה היתה על יום ידוע והי' אנוס באותו יום שוב נפטר מאותו שבעה דלא היתה רק על אותו יום דוקא וכדברי הסמ"ע הנ"ל וגדולה מזו נראה ברור דאף המעכב פטור מהשבועה אחר עבור אותו יום לא מבעי' אם הי' אנוס באותו יום והי' העיכוב באונס דודאי שוב לא חלה השבועה כנ"ל אלא אף אם עיכב ברצון ועבר על השבועה באותו יום מ"מ מה שעבר אין ואף אם ישא אח"כ מ"מ לא יתקן בזה מה שכבר עבר על השבועה אבל אחר עבור אותו יום שוב אין עליו שום חיוב שבועה גם על המעכב כיון שלא הי' השבועה רק אותו יום ומכ"ש דאין על שכנגדו שום נדנוד שבועה או חרם ודוקא שם הוצרך הסמ"ע לומר כיון שנאנס באותו יום דאל"כ הי' בטל זכותו מחמת שלא בא באותו יום אבל כאן בשבועה ודאי דאף אם הזיד באותו יום מכל מקום אחר עבור אותו יום שוב אין כאן שבועה כלל כנ"ל ברור ואבאר כל זה בראיות ברורות בעזה"י וא"כ קשה על הש"ע דפסק דעל המעכב חל החרם והכה הט"ז שם בחו"מ סי' כ"א נדפס שם בהשמטות וכתב דברי הסמ"ע הנ"ל דזה תולה בהא דסי' שכ"ח ביו"ד ע"ש ולפי דבריו הרי ידיעת הפכים בשוה וא"כ הא דסי' רכ"ח תולה בדברי הסמ"ע הנ"ל דאם נימא כהסמ"ע א"כ אין שום חיוב שבועה אחר עבור יום המוגבל א"כ דברי הסמ"ע הוא יסוד המחצב בענין זה ע"כ נשובה ונחקורה האם דברי הסמ"ע קיימין להלכה או לאו ונ"ל להביא ראי' לדברי הסמ"ע הנ"ל דהנה במס' תמורה דף י"ח ע"ב דמקשה אהא דהעיד ר' פפייס כו' ולרבא דאמר כיון דעבר עליו רגל אחד בכל יום ויום עובר בבל תאחר מעצרת בעי למיכלי' אמר ר' זביד א' רבא כגון שהי' חולה בעצרת ור"ל הולד כמ"ש רש"י במס' ר"ה ד' ו' ע"ב ר' אשי אמר מאי חג דקתני שבועות ואידך כל היכא דקתני פסח תני עצרת ומקשה א"ה מאי אסהדותי' דר' פפייס ומשני לאפוקי מדר"א דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים קמ"ל דקריב עכ"ל הגמרא והנה בקושית הגמרא אי הכי דממרוצת הלשון נראה דקאי אהא דמשני כל היכא דקתני פסח כו' או דקאי על תירוץ ר"א דהוא תירוץ אחרון והאי ואידך הוא סיומא דתירוצא קמא והבן. אבל שני הפירושים לא יתכנו דאיך תולה הקושיא בזה לכך פירשו רש"י ותוס' דקאי על השני תירוצים דהיינו דאם הוי אמרינן דלא כרבא הוי אתי שפיר דאשמועינן לאפוקי מדרבא עכ"ד אבל הוראת פשט הלשון אי הכי וודאי יתכן יותר דקאי על תירוץ ר"א רק מחמת הכרח משום דאין מובן מפני מה קשה על תירוץ ר"א טפי מעל תירץ ר"ז משמי' דרבא לכך הוכרחו רש"י ותוס' לפרש דקאי על ב' התירוצים אבל לי כראה דהקושיא קאי דווקא על תירץ ר"א דעל תירוצו של ר"ז לק"מ בהקדים דנ"ל הכרעה מסוגיא דידן למה שנחלקו הפוסקים בח"מ סי' ד"א בקיבל עליו שאם לא יבא ליום ידוע יתבטלו זכיותיו או שיהי' חבירו נאמן בטענתו ויטול כל מה שיטעון ונאנס באותו היום אף שלא בא ג"כ ליומא אחרא אחר שעבר האונס כתב הסמ"ע דפטור כיון דנאנס בזמן המוגבל והט"ז בסימן ד"א שם ונדפס בהשמטות כתב דתניא בפלוגתא כמש"ל בשמו ועיין באו"ת דמפקפק ג"כ וכתב דראי' שהביא בפרישה מהירושלמי שכתב התומים דנהפוך הוא ואי"ה לקמן נדבר מזה רק על של עתה באתי דנ"ל הכרעה מסוגיא דידן כהסמ"ע דכיון דנאנס ביום המוגבל אף שעבר האונס ולא בא מ"מ פטור דכיון שהיה אנוס ביום המוגבל שוב אין מחויב לבא דהא הפ"י בר"ה דף ה' כתב דדוקא לענין בל תאחר דג' רגלים אמר רבא דאחר ג' רגלים עובר בכל יום משא"כ לענין העשה דרגל אחד ע"ש והנה אשתמיטתי' סוגיא דתמורה הנ"ל דאיתא בפירוש כן לענין העשה דרגל אחד ע"ש והנה אחר שתמהתי כן מצאתי לבעל קרבן ראשיה במס' ר"ה שתפס בזה על הפ"י והנה עדיין אינו מובן מפני מה תלה הש"ס בתמורה הקושיא על הא דרבא דבכל יום עובר הלא בל"ז ג"כ קשה למה לא הקריבו בעצרת והנה ראיתי לבעל קרבן ראשית שם במס' ר"ה שכ' דהקושיא תולה בזה דבלא הא איכא למימר שהיה המקדיש חולה ול"ק ישלחנו ע"י שליח דא"כ לא יקיים מצות סמיכה והאי עשה והאי עשה כיון דהוא שב ואל תעשה לא בעינן בעידנא דמעקר לאו כו' לכך הקשה מהא דכל יום ויום עובר א"כ לא הוי עשה שהזמן גרמא וא"כ הוי עשה השוה בכל וסמיכה אינו שוה בכל עכ"ד ויפה דיבר אף שיש קצת לפקפק ויהי' איך שיהי' אם כתיר' הק"ר הנ"ל או לא מ"מ מבואר מהגמ' דתמורה הנ"ל דעיקר הקושיא של הגמר' הוא מש"ז דבכל יום ויום עובר בב"ת היינו בעשה דבאת שמה והבאתם שמה כמו שפי' רש"י שם וזה פשוט דהא קיי"ל דברגל א' ליכא בל תאחר דאם הקושיא אינו תולה בזה למה מייתי המקשה הך לענין קושיתו וא"כ כיון דזה הוא יסוד הקושיא אם כן מה משני כגון שהיה חולה בעצרת הלא מ"מ קשה דתיכף אחר שהבריא מחליו עבר בכל יום ויום אעשה ולמה שהו עד החג והיה צריך לשנות כגון שהיה חולה מעצרת ועד החג והלשון שהי' חולה בעצרת משמע שרק בעצרת הי' חולה ואף אם נימא דלא כהק"ר רק דגם בלא זה דבכל יום ויום עובר גם כן קשה למה לא הקריבו בעצרת ועברו בעשה וכמו שהקשה הש"ס במס' ר"ה בל"ז ואין זה עיקר הקושיא גם שם בתמורה מ"מ כיון דאמר רבא דבכל יום ויום עובר ג"כ קשה מה משני שהיה חולה בעצרת דמה בכך מכל מקום איך עברו אעשה אחר כך בכל יום ויום עד החג אלא ע"כ צ"ל דהיכי אמרינן דכיון שעבר רגל א' עובר בכל יום בעשה כשלא היו אנוסים ברגל דהיא הזמן המוגבל שקבעה התורה להעברת העשה דבאת שמה כו' דהיינו ברגל דאז באים שמה ואז עוברים בכל יום בעשה דהבאתם שמה אבל כשהיו אנוסים ברגל שהוא הזמן המוגבל להבאה ולא היו יכולים להביאה שוב פטורין אח"כ אף שעבר האונס וזה מוכח מהגמרא הנ"ל והיינו ממש כסברת הסמ"ע והשתא ניחא דמקשה על תירוץ של ר"א אי הכי מאי אסהדותי' דר"פ דבשלמא לתירוץ של ר"ז משמי' דרבא אמרינן הא גופא דכיון שהיו אנוסים ברגל אף שעבר האונס אח"כ פטורין ואינם עוברים בעשה אבל לתירוץ של ר"א קשה דלא קמ"ל מידי ודוק ולדעתי היא ראיה מכרעת כמו דשם דכיון דהם אנוסים ברגל בזמן המוגבל שוב אינם חייבים אח"כ אף שאינם אנוסים דאל"כ לא הוי משני מידי הש"ס כגון שהיה חולה בעצרת ואף דאם אינם אנוסים בזמן המוגבל עוברים אח"כ בכל יום מ"מ כשהם אנוסים בזמן המוגבל שוב פטורים, אח"כ הה"נ בנידון הסמ"ע דכיון שהיה אנוס בזמן המוגבל שוב פטור אח"כ אף שעבר האונס כנ"ל

ועוד נ"ל להביא ראיה להסמ"ע מגמ' דנדרים דף כ"ז ומגמרא דכתובות ד' ב' ע"ב דשם בנדרים מקשה אמ"ד דמהני טענות אונס ושם בכתובו' מביא ראיה למ"ד דאין אונס בגיטין מהאי גברא דאמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא ובא לסוף תלתין ופסקי' מברא ואמר להו חזו דאתי ופירש"י בריש כתובות שבאתי ואמר שמואל לא שמי' מתיא ופירש"י בגיטין דף למד לא שמי' מתי' דלא מטא עד הכא ואמאי הא מינס איתניס מחמת דפסקי' מברא עד כאן דברי הגמ' הנ"ל וקשה מה הקשה משמואל או מאי ראיה מייתי דלמא טענת אונס מהני ושמואל הא לא אמר רק דלא שמי' מתי' ור"ל דעכשיו לא קיים התנאי עדיין כיון שלא בא לתוך העיר כמו שפירש רש"י בגיטין דלא מטי עד הכא ור"ל דה"א כיון דלא אמר בהדיא אי לא אתינא לכאן שמי' מתיא אף שלא בא לתוך העיר ממש קמ"ל שמואל דלא שמי' מתי' דסתם אתינא היינו ממש למקום שיוצא משם וא"כ לא קיים עדיין התנאי ועיין בגיטין דף ל"ד ע"א בגמ' שם לקיומי' תנאי' קא בעי והא לא איקיים תנאי' ועיין שם רש"י ד"ה לקיומי' תנאי' כו'. ועי' בתוס' ד"ה ואי משום גלוי דעת ע"ש ואף שהוא באונס מה שלא קיים התנאי בזמנו מ"מ נ"מ דצריך עדיין לקיים התנאי תיכף כשיעבור האונס דהיינו כשיבא מעברת לצידו ואם לא יקיים התנאי אז לא להוי גיטא משא"כ אם הוי אמרינן דשמי' מתי' א"כ לא היה צריך שוב לבא כלל תוך העיר וא"כ אין קושיא ואין ראיה מהא דשמואל א"ו מדהקשה הגמ' ומייתי ראיה מדשמואל ש"מ כמ"ש הסמ"ע דכיון שהיה אנוס בזמן המוגבל אף אם עבר אח"כ האונס ולא מיקיים לית לן בה א"כ הקשה הגמ' שפיר דמשמע דבסוף תלתין פסקי' מברא א"כ מה נ"מ אי שמי' מתי' אי לא מ"מ הגט אינו גט וא"צ שוב לבא כלל א"ו דלא מהני טענת אונס כנ"ל ברור לכאורה: ומיהו יש לבעל דין לחלוק ולדחות ראיה זו דהא אף אם נימא כהסמ"ע מ"מ קשה קצת דמה הקשה הגמ' או מה ראיה מייתי מהא דשמואל דלמא שמואל לא אמר רק דלא שמ' מתי' דלא מיקרי ביאה אבל הגט באמת לא הוי גט מטעם אונס רק דנפקא מינה להתלמד במקום אחר היכא דלא אניס ובא כה"ג דלא שמי' מתי' א"ו דצ"ל דזה פשיטא דלא שמי' מתיא כיון שלא בא לתוך העיר דמה לי שהוא רחוק מן העיר או קרוב לעיר מ"מ הרי לא בא ולא הוי צריך שמואל לאשמועינן הך ואיהו גופא דאמר חזו דאתאי לא נתכוון לומר שיהא ביאה זו ביאה גמורה רק כוונתו הרי באתי עד מקום שביכולתי לבא ומה שלא באתי לתוך העיר הרי אתם רואים שאנוס אני וכאלו באתי וע"ז אמר שמואל דלא שמי' מתיא דהאונס לא הוה טענה אבל אם האונס הוי טענה הוי כאלו בא ושמי' מתי' כיון שביכלתו מה שהיה בא ואידך הוי אנוס וכן משמע בש"ע אה"ע סי' קמ"ד סעיף א' דשם מביא הך דינא דשמואל בזה"ל אמר לה הרי זה גיטך אם לא אבוא בתוך למ"ד יום והיה בא בדרך בתוך למד יום וחלה או שעכבו הנהר ולא בא עד לאחר למד יום הרי זה גט ואפילו עומד וצווח הריני אנוס עכ"ל א"כ ש"מ דזה עיקר הרבותא דטענת אונס לא מהני וכן הוא הפירוש בגמרא דאם הוי גם בזה רבותא דלא מיקרי ביאה אף שהיא סמוך לעיר אחורי המעברת לא הוי שתיק הש"ע מלאשמעינן הך דבש"ע לא נשמע הך דפסק' מברא של אותו העיר בסוף הזמן כמו דמשמע בגמ' דאמר אתא ופסקי' מברא ואמר להו כו' דמשמע דבא וצעק לאנשי העיר א"ו דמלתא דפשיטא היא ולכך הקשה הגמ' ומייתי ראי' שפיר מדשמואל כן צ"ל אפילו אי נימא כהסמ"ע וא"כ לפ"ז גם אם נימא כהסמ"ע ג"כ א"ש דאין לומר דכוונת שמואל הי' כמ"ש דלא מיקרי ביאה כיון שלא בא לתוך העיר דזה היא מלתא דפשיטא כן י"ל לכאורה: ומיהו מ"מ ראייתי נכונה דאף דמודינא דמלתא דפשיטא היא דלא מיקרי ביאה כיון שלא בא לתוך העיר ממש בשלמא אם אמרינן כהסמ"ע שפיר מייתי הגמ' ראי' או מקשה מדשמואל דאין לומר דכוונת שמואל רק דהא לא מיקרי ביאה ונ"מ להתלמד במקום אחר דלא הוי אנוס דזה הוא מלתא דפשיטא כמ"ש אבל אי אמרינן דלא כהסמ"ע קשה שפיר דנימא דכוונת שמואל הוא רק דלא שמי' מתי' וצריך עדיין לקיים התנאי דלא למהוי גיטא אחר שיעבור האונס ואשמועינן הא גופא דאף אם נאנס בזמן המוגבל מ"מ אם לא קיים אח"כ כשעבר האונס הוי גט ודלא כהסמ"ע והא וודאי רבותא גדולה היא ואין סברא לומר מלתא דפשיטא היא דוודאי מסתבר כהסמ"ע דרק אם לא אתא בתוך תלתין אמר דלהוי גט ואז הוי אנוס וההיפך מזה הוי רבותא גדולה עכ"פ וא"כ ליכא קושיא ולא ראי' מהא דשמואל א"ו מדהקשה ומייתי