השיב משה יורה דעה נא

ועדיין הוא בת בנים שהוא קרובה לבא להשנים שלא תהיה בהם בת בנים לפי טבע העולם והנה מחמת דוחק פרנסה קבע דירתו דירת עצמו בעיר אחר' ואינו בא לביתו רק בג' פעמים בשנה והיא אמרה לא בעי' האי איתת' מרה לקבורה וחוטרא לידה ורצתה ליסע ג"כ לשם והוא לא רצה והכריחה שתתן לו ת"כ שלא תיסע בשום פעם לעיר הנ"ל וכעת היא קובלת על בעל נעורי' ורוצה שיתירו לה השבועה שתוכל לבא אליו לשם כי היא בטוחה בו אם תבא אליו בודאי יתרצה בדבר שתהי' ג"כ שם וכבר כתבה לו שתתיר לה השבועה אבל הוא לא רצה להסכים שתבא אליו והוריתי שיכולים להתיר לה דהא לפי דיעה הראשונה שבש"ע יו"ד סימן רכ"ח דוקא שקבל טובה והוא עיקר כנגד הדיעה השני' שבש"ע לפי הכלל בש"ע כיון ששני הדיעות בהמחבר ועיין בש"כ בשם הריב"ש דקבלת הטובה היינו מחמת השבועה דוקא אף דבשם מהר"ם אלשי"ך לא כן כתב מ"מ לעומת זה יש לצרף הדיעה אשר הובא שם ברמ"א דלדבר מצוה מתירין אף דהט"ז כתב שם דאין לסמוך ע"ז רק עם טעמים אחרים מ"מ בל"ז יש לי ג"כ טעמא רבה דהא בדעבד בודאי התירה היתר כמבואר בש"ע שם רק דלענין לכתחילה איירינין אם נתיר לה ועל זה אנו דנין א"כ י"ל כמ"ש מהרי"ט ח"א סי' א' לענין שאין לו מה לפרוע הרי זה המאמץ שלא ליתן רשות להתיר לו הוא כנוגש ועובר על דת של תורה וא"כ אם לא היה בידינו להתיר בלא רשותו היינו כופין אותו בשוטים שיאמר רוצה אני כדי שלא יעבור על דת השתא דבידינו הוא דהא בדעבד התירו מותר רק דלכתחילה אין להתיר בלא רשותו כאן שעובר על דת אף לכתחילה מתירין עכ"ד ור"ל דכופין אותו בזה שמתירין לקיים דת והבן א"כ ה"נ הרי נתבאר בסי' ע"ו סעיף ו' דבלא קיים פ"ו אינו מועיל רשות שלה למנוע העונה ואף ברשות התלמידים. עיין בב"ש סימן א' ס"ק א' וש"ס דכתובות דף ס' אכנוס והדר איזל י"ל דלא הי' עדיין בן כ' והבן וגם י"ל דשם היה מקיים כמ"ש הב"י ואם כן הרי עובר על הדת ומתירין לה ועוד דהרי הראנ"ח בח"ב סי' מ"ד רוצה לומר דמציא הדרה ממחילתה הובא בבאה"ט סימן א' ס"ק א' כנ"ל

שאלה מח שלום אקרא לכבוד ידיד ה' ה"ה הרב הגאון המפורסם לקצוי ארץ וים רחוקים החסיד ועניו נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור מוה' משה נ"י אבד"ק שינאווי יצ"ו

אחד"ש באתי לבקש ולהעתיר מכבודו שימחול על כ"ת ולהשיבני ע"י מוכ"ז חוות דעתו דעת תורה הקדושה ואציע לפני כ"ת עניני היות אנכי עשיתי שידוך עם בני השנון והנחמד שי' עם אחד מיושבי כפרים מחזיק נכסים והיה המדובר בינינו שיסלק תיכף וקודם כתיבת התנאים הפציר בי שאמתין לו הסילוק עד ר"ח אייר תקס"ה ושיוסיף עשרים אדומים ושלא יתאחר זמן הסילוק מר"ח אייר תקס"ה וזה התנאי היה בינינו קודם כתיבת התנאים ועל אופן זה הכנסתי עצמי בזה השידוך וכן מבואר בהתנאים שיסלק בר"ח אייר תקס"ה וזמן הנשואין הוגבל בר"ח חשוון תקס"ו וגם היה מדובר בינינו קודם כתיבת התנאים שמחויב להחזיק הזוג וליתן אותם בק"ק ליסקא דווקא באמרי בשגם אם יתן לי מלוא ביתו כסף וזהב לא אתן את בני השנון שי' להיות בכפר ותוכן כוונתי היה שבני שי' ידור במקום תורה ויראה ק"ק ליסקא אשר מליאה סופרים וכן קבלתי בכתב מפורש על אופן היותר מועיל ובק"ג ממחו' והנה לא סילק ליום המבואר בהתנאים ועד הנה לא סילק ופעם אחד כתבתי אליו איך לא סילק השיב בכתב שהסילוק בידו לסלק קודם החתונה וגם הוגד לי ופלוני אמר לי איך שברצון מחו' לגנוב את לבבי ולהחזיק הזוג בכפר גם נתוודע לי בבירור גמור שמחו' הוא כפוף ונכנע תחת חותנו הנגיד ואיננו ברשות עצמו לעשות שום דבר בלתי הסכמת חותנו והן היה אצלי במחיצתי חותנו נ"י ואמר לי בפירוש שבענין המזונות בק"ק ליסקא יעשה כאשר יחפוץ וכאשר יכשר בעיניו יעשה ורצוני שמחו' יתן לי בטחונות על המזונות ויש לו ואינו רוצה והנה בי"ד סי' רל"ו בט"ז ס"ק י"ג ובנקה"כ שם ס"ק י"ג האריך וכתב ז"ל גם מה שמחלק בין תנאי שהעיקר תלוי בו לתנאי זמן כו' דמה בכך שאין עיקר הזווג תלוי בו סוף כל סוף כיון שתלוי התנאי בזה וכתב שם בתנאי' שלנו מתחלה נעשה השידוך סתם ואח"כ מתנין ומפרשין הזמן ממילא כיון שמתחלה נעשה השידוך בסתם ואירע אחר כך אונס בשאר התנאים שאין התנאים מתבטלים בכך יעו"ש וא"כ בנד"ד שהי' לנו מדובר קודם התנאים שיסלק בר"ח אייר תקס"ה ומחו' העביר הזמן וגם אם מחו' ירצה להתחכם ויאמר שלא הי' לו מעות בעת ההיא לסלק עכ"ז הלא הש"ך בח"מ ס' ק"א ס"ק ג' פסק כר"י דאונסא כמאן דלא עביד ואונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן ולא יוכל לחייב אותי הן להחזיק השידוך והן להחזיר לו ההוצאות גם לדעתי אונס דשכיח הוא כי גם לעתיר נכסין מזדמן לפעמים שאין להם לסלק לזמן ואמרינן בנדרים דף כ"ז ע"ב דלמא אונסא דמגלי שאני פירש"י דזמנין דלא משתכחי בהאי גיסא ע"ש וא"כ ה"ה בנד"ד ובגיטין דף י"ד ע"ב בהאי דאמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי כו' אם מת אחד מהן הרי זה גט בטל ואף להפוסקים כר"י בגיטין ד' י"ח שנים משום עדים וכולם משום תנאי ואף דשם לא הי' תנאי מפורש בתנאי כפול מ"מ כיון דאמר כולכם אמדינן דעתי' שלא נתרצה רק על דעת כן ותנאי שקודם מעשה אינו צריך להיות כפול כש"כ בנד"ד שהייתי מקפיד ואמרתי בפירוש קודם כתיבת התנאים שרצוני שיסלק דוקא בר"ח אייר תקס"ה ועל דעת כן הכנסתי א"ע ובאה"ע סי' נ' כתב הב"ש ס"ק י"ד וקודם הנשואין אפילו אם רוצה לישא רק רוצה לשנות קצת מהתנאים חייב בבושת דאל"כ בקל יוכל למצוא צדדים להשמט ועי"ז יצא מחשבתו אל הפועל ע"ש גם בנחלה ליהושיע כתב דלהכי נקרא תנאים בלשון רבים שיקוים ככל התנאים וכתב באם הגבילו זמן אז זמן אין לו תמורה ואיכא קפידא בזמן דוקא ואם עבר זמן בטל ענינו ולא אמרינן דהזמן נעשה לזירוז יעו"ש בסי' ק"א ומכ"ש בנ"ד שאני הקפדתי ע"ז מאוד וגם הסמ"ע בס' רמ"ה ס"ק ב' כתב וז"ל וטעם זה אינו שייך כ"א בשלא קיים האחד מהצדדים האחד מהדברים שקיבל עליו שזמנם קודם נשואין דאז לא ירצה צד השני להכניס בכו או בתו לחופה והמניע' מצד זה שלא קיים הבטחתו וכיון שהוא הגורם הבושת מש"ה חייב בקנס ולכן דעתי שמחו' אין לו לתבוע אותי בשום דבר גם המתנות שנתן. וגם בזה אשר רצוני שיתן לי בטחונות הצדק אתי בזה ת"ל. כי גם אם היה הסילוק לזמן המבואר בהתנאים הלא מבואר בח"מ בסי' ע"ג סעיף י"א בקינה שדה ויש עליו עוררים יע"ש והיינו משום דדמי למקח טעות או משום דדמי אקנייתא עדיין בעין ומכ"ש בנד"ד אשר גוף התנאים הוא קנין אתן ואני לא הבטחתי בשום אופן ופעם למחו' להאמין לו גם לפי הנשמע אשר מחו' הוא מבזבז נכסיו גם כן ובזה כל היראים ושלימים מחזיקים אתי וגם הרב בוצינא קדישא המפורסים מוה' מנחם מענדיל פריסטקר ענה ואמר בפירוש באם לא ירצה מחו' ליתן לי בטחונות על המזונות רשאי אני ומותר לעשות שידוך עם בני שי' כי אם לא יתן בטחונות נראה בעליל וניכר שלא יקיים ובני שי' הוא בעזה"י עילוי ושנון ומתמיד בלימודו ומן הראוי לצדד בתקנתו שידור במקום תורה ויראה ואחר שמחו' לא סילק בזמנו ידו על התחתונה בכל הענינים ולאשר נזדמן מוכ"ז ועדיין לא הי' לי פנאי לעייין לחדש דבר על דרך פלפול וסברא גלל כן אמרתי להציע לפני כ"ת דברים כפשוטים וגופא דעובדא היכי הוי ובטוח אני בגודל צדקתו שיתאמץ במצוה רבה כזו ולהשיבני דבר ע"י מוכ"ז למען עשות חיזוק לתורה אחרי שת"ל בני שי' כל מגמותיו ללמוד בתדירא כידוע לכל שער עירנו ואם מחו' לא יתן בטחונות אין רצון יראי ה' להחזיק השידוך ומבוקשי למחו' לכתוב גם בדבר המתנות וההוצאות כי מחו' בוודאי יבקש עלי עלילות בעד ההוצאות והמתנות וכבר נתקלקלו המתנות ואינם שוים רק ערך חצי שוים. גם זאת לדעת שבתנאים לא נכתב שום חרם דברי אנכי המתאבק בעפר רגלי חכמים דשית ומצפה על תשובתו הק' דוד כ"ץ ראפפורט

תשובה ע"ד אשר נשאלתי ממופלג בתורה ויראה מו' דוד כ"ץ ראפפורט מק"ק ליסקא ולא רציתי להשיב מפני הכבוד לנכבד הנ"ל שלא לעבור על מה שגבלו ראשונים שלא השיב לאחד מן הצדדים בדרך א"כ כמ"ש זקני הרמ"א ז"ל בחו"מ סי' י"ז סעיף ה' בהג"ה אך לגודל הפצרתו וכדי לעשות משמרת לתורה לקנקן חדש שיתמלא ישן ולא ישאר ריק ח"ו לסבת היותו באחד הכפרים כי הרבה המקום גורם אמרתי לכתוב תשובתי להרב המגיד דק"ק הנ"ל אשר הוא ממונה לדין ולראב"ד ובוודאי כתורה יעשה אחר החקירה משני הצדדים וזה החלי בעזר צורי וגואלי

ואען ואומר דמה שמבואר ביו"ד סי' רל"ו סעיף ו' בהג"ה באיש ואשה שעשו שידוכין ועשו חרם לינשא לזמן קבוע וא' העביר המועד דאינו נאמן לומר שהיה אנוס שיתחייב עדיין שכנגדו בשבועתו דמשמע להדיא דאם ידוע אונסו חייב שכנגדו עדיין בשבועתו וכן משמע עוד ממ"ש להלן שם ומ"מ אם רצה לפטור משבועתו כו' ע"ש והנה מלבד מה שהאריכו בזה ב"ח והט"ז והש"ך בנה"כ שם והש"ך בח"מ סי' ק"א אעורר בקושיא חדשה דהלא לפי המבואר בי"ד סי' רכ"ח סעיף מ"א דבדבר שלא היה מחויב בלא שבועה אם נשבע לעשות דבר לזמן פלוני ועבר היום שוב איכו מחויב באותו שבועה וא"כ הכא שהשידוכין כעשו מתחלה שהנשואין יהיו לזמן פלוני א"כ אין אחר זמן זה שום חיוב חרם על שום צד מהצדדים אפילו על צד שהעיכוב היה מצדו וכ"ש על צד שכנגדו ועיין בחו"מ סי' ק"א בסמ"ע ס"ק ד' דאם קכו מידו על יום פלוני ונאנס באותו יום ה"ז פטור מקנין זה ואפילו עבר האונס ולא בא עי"ש וא"כ כאן שהאחד עיכב הן אם עיכב באונס הן אם עיכב ברצון מ"מ הצד שכנגדו היה אנוס במה שלא קיים באותו יום דאין לך אונס גדול מזה דשכנגדו מעכב א"כ אף שעבר האונס שוב אין עליו שום חיוב ואף על המחבר בש"ע שם בסי' רל"ו ס' ו' יש תימה רבה דאף שלא ביאר המחבר דאם נאנס חייב שכנגדו עדיין לקיים שבועתו ואפשר לומר דעתו דלא מהני אונס בזה מ"מ קסה דתלה דין זה בהאי דינא דשנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר א' מהן על השבועה ובאמת לדעתי נראה ברור דאף אם בהאי דינא דשנים שנשבעו היה הדין דמ"מ אסור להשני לעבור מ"מ בנידון זה דשידוכים אין על שכנגדו שום נדנוד אחר שעבר אותו יום ואבאר זה דהנה מקור הדין דשנים שנשבעו לעשות דבר א' הוא מרבינו ירוחם ומהגהות מרדכי במס' שבועות עיין בב"י ובב"ח ובנה"כ והראיה שהביא הגהת מרדכי הוא מפ"ק דסוטה ד' ט' ע"ב וד' יוד ע"א דאיתא שם והוא יחל להושיע את ישראל אמר ר"ח בר חנינא הוחל שבועתו של אבימלך כו' ע"ש ורבינו ירוחם הביא ראיה ממדרש תהלים סי' ס' שהשיב דוד לארמיים שהם פרצו גדר תחלה שנאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגם בימי כושן רשעתיים ע"ש והשתא נחזי אנן דאילולי ראיות הללו אפשר היה עולה על דעתינו דאם שנים נשבעו זה אל זה שלא להרע א' לחבירו כיון שלא היה תנאי מפורש לכל א' ע"מ שיקיים חבירו ג"כ השבועה הוי אמינא דאף אם א' עבר מ"מ אסור לשני לעבור דאם זה רשע שעבר על השבועה מ"מ לא הותר להשני להיות רשע ולעבור על השבועה ולכך הוצרכו הגאונים הנ"ל להביא ראיות חזקים כראי מוצקים מפ"ק דסוטה ומהמדרש ומשם בארה כיון דשניהם נשבעו וכרתו ברית זה לזה וודאי דכל א' נשבע אדעת שיקיים חבירו ג"כ שיהא כריתות הברית קיים ולא באופן אחר ואנן סהדי בכך אבל