השיב משה יורה דעה נ

אינו פוסל אבל אם אינם יכולין לבא זולת אותו הדבר המחובר ביחד פוסל ולא אמרינן אילו ינטל המקצת מזה אלא כאשר הוא שם דנין אם כן גם בנידון זה בלא צינור המחובר בו הדבר המקבל טומאה אי אפשר להמים לבא עכ"ל שם וגם בעל מ"י לא פליג עלי' שם בסברא הנ"ל רק דמכשיר שם משום דקיי"ל כדיעה הראשונה בסעיף מ"ט דהמשכה ממעיין או ממקוה לא בעינן הוייתו ע"י טהרה וגם כיון דאינו נופל להדי' מן הברזל החיצון להמקוה ובזה כ"ע מודים דאינו פוסל וברזל הפנימי כיון דאינו מחובר בסילון ודאי דאמרי' שפיר אילו ינטל היה המים יכולין לבא ואינו פוסל ועוד כיון שקבועה בקרקע בטל אגב קרקע עיי"ש א"כ לפ"ז בנידון דידן דלא שייכי כל הנך טעמי' דהא המשכה ממי גשמים עסקינן והברזל מחובר בסילון ולא בקרקע ונופל להדי' מן הברזל תוך המקוה א"כ ראוי לאסור בוודאי אף בדעבד ובהמשכה ממעיין כהנ"ל לכתחלה עכ"פ יש להחמיר כיון דמחמיר שם בתשובה הנ"ל כדעת הרשב"א זאת הנראה מן התשובה הנ"ל אבל מ"מ נ"ל בפשיטות דיש להכשיר אף בנידון דידן ואף לכתחילה ומכ"ש במעין כהנ"ל דאין כאן בית מיחוש כלל דהסברא שכתב הרב הנ"ל דאמרינן דוקא שאילו ינטל כל הדבר המחובר ביחד לא מסתבר כלל דא"כ גם בנידון דתשובה הנ"ל בברזל הפנימיות שמחובר בחומת הפנימי של המקוה בקרקע נימא שאם ינטל החומה ובאמת דכך משמע דעתו של הרב השואל הנ"ל דאל"כ דבריו סותרין עצמן בתוך כדי דיבור דכתב וז"ל אף דנימא שחיצון לחוד אינו פוסל מטעם שאין המים נופלין להדי' ממנו הרי נופלין להדי' מן ברזל הפנימי עכ"ל א"כ קשה דהא לפני זה כתב הטעם דלא אמרינן בברזל החיצון שאילו ינטל כו' משום דמחובר לסילון ובלא הסילון לא היו יכולין לבא וכמ"ש הסברא בשמו א"כ לפ"ז בברזל הפנימי שאינו מחובר בסילון ודאי דאמרינן שאילו ינטל כו' דהא נעשה רק משום הדגים כדי שלא ישוטו כמ"ש שם וא"כ למה יפסל א"ו דנתכוין לזה שכתבתי דאין לנו ליחס לו פחיתות כזה שישכח דברי עצמו בתוך כ"ד וזה ברור כוונתו ובעל מ"י דהשיב לו בפשיטות על הברזל הפנימי להכשיר משו"ז שאילו ינטל כו' ולא חלק עליו על הסברא הנ"ל והראי' דבחיצון מכשיר מטעמים אחרים ולא מטעם שאילו ינטל כו' איני יודע למה מכשיר בפנימי והנ"ל בזה דודאי לא מסתבר כלל לומר כך כמ"ש הוא ז"ל כמו שאבאר רק דהכרח קושיתו מביאו לזה ולק"מ דודאי לא הוי הוייתו ע"י טהרה רק שאילו ינטל דבר המקבל טומאה עכשיו היו המים יכולין לבא אז הוי הוייתו ע"י טהרה כיון שלא נתהוה ע"י דבר המקבל ט מאה דאינו גורם לביאתו משא"כ דבלא דבר המקבל טומאה עכשיו לא הי' יכולת להמים לבא אז לא מקרי הוייתו ע"י טהרה אף שיש יכולת לתקן בדבר ההוא שלא יקבל טומאה דמה בכך כיון דסוף סוף עכשיו הוא מקבל טומאה ובלא דידי' לא היו יכולין המים לבא א"כ הרי עכשיו דבר המקבל טומאה גורם לביאתו ומה בכך דאילו הי' מתקנו לא הי' מקבל טומאה כיון דעכשיו מקבל טומאה וראי' ברורה לזה דאם נימא בכה"ג שהי' יכול לתקן דלא יקבל טומאה מקרי הוייתו ע"י טהרה א"כ עדיין בסעי' ל"ה בטבלא קשה שאם הי' מתקן שחברו בקרקע ג"כ הי' יכולים המים לבא ואז לא הי' מקבל טומאה וע"ז לא שייך תירוץ הרב הנ"ל דעל כל הטבלא אמינא דיתקן בתיקון כזה א"ו דלא אמרינן בכה"ג דמה בכך שיכול לתקן מ"מ עכשיו דבר המקבל טומאה גורם להמים שיבא ותדע דאל"כ נימא דאילו הי' מסלק טבלא זו לגמרי ונותן טבלא אחרת שאין לה לבזבזין ג"כ היו יכולין המים לבא ומאי תיקן הרב ז"ל בתירוצו ועוד בסעי' מ"ח בסילון של מתכות נימא אילו הי' הסילון מחובר או של עץ ג"כ היו המים יכול לבא ואף דיש לדחוק ולומר דאילו עביד עשי' אחרת לא אמרינן מ"מ נ"ל כמ"ש דדוקא היכא שהמי' יכולין לבא בלא דבר המקבל טומאה אז יש להכשיר דאף עכשיו אין דבר המקבל טומאה גורם לביאת המים דהא בלא דידי' קא אתי' משא"כ אם לא היו יכולין לבא בלא דידי' אף שיכול לתקן שלא יקבל דבר הנ"ל טומאה מ"מ עכשיו דבר המקבל טומאה גורם להמים שיבא וסברא ברורה היא אף בלא שום ראי' ואעפ"כ אביא ראי' ברורה בסמוך וא"כ לפ"ז בשלומא בטבלא שעכשיו כל הטבלא מקבל טומאה מאחר שיש לה שפה א"כ מה בכך דאם הי' מסיר השפה דהי' יכולת להמים לבא מ"מ כיון דבלא הטבלא לא הי' יכולת למי' לבא והטבלא כולה מקבל טומאה עכשיו א"כ הרי דבר המקבל טומאה גורם להמים שיבא ומה בכך דהי' יכול לתקן שלא תקבל טומאה מ"מ עכשיו מקבל טומאה וגורם למים שיבא אף דאינו גורם למים שיבא ע"י קבלת טומאתו דוכי כתבו הפוס' למפסל המקוה דוקא בדבר המקבל טומאה שבא המים ע"י קבלת טומאתו לא כתבו הפוסקים רק באם באו המים ע"י דבר המקבל טומאה דפסול אף שאינו ע"י קבלת טומאתו ודוק משא"כ בנידון דסילון דסילון אין מקבל הטומאה רק הברזל דאל"כ לא הוי צ"ל האי סברא שאילו ינטל המחובר יחד ודוק ובלא הברזל ג"כ היו באים המים א"כ עכשיו אינם באים המים ע"י דבר המקבל טומאה דאף דבלא הסילון לא היו באים הא הסילון אינו מקבל טומאה כללא דמילתא דלא מיקרי הווייתו ע"י טהרה רק כשאילו ינטל כל דבר המקבל טומאה היו המים באים וא"כ שם כל הטבלא מקבל טומאה א"כ לא מקרי הוייתו ע"י טהרה רק כשאילו ינטל כל הטבלא היו המים יכולין לבא אבל כאן בסילון שאין מקבל טומאה רק הברזל לא יצטרך רק שאם ינטל הברזל היו המים יכולין לבא וזה ברור ונכון אבל מחובר יחד לית לן בה דמה בכך דמחובר יחד מ"מ הוייתו ע"י טהרה כיון שבא בלא דבר המקבל טומאה וזה ברור ונכון וראי' ברורה לזה דלא אמרינן אילו יתקן כו' דהא בסעי' מ"ח כתב בש"ע וז"ל אלא יניח הדף בקרקע ויסיר ידו משם בטרם יעברו המים עליו עכ"ל והוא לשון הטור בשם הרא"ש וקשה הלא כיון שאף אם מסיר ידו באו המים א"כ למה מזהירו להסיר ידו תיכף ואף דפירושו ש כי שסומך בידו עדיין תחת הדף כצ"ל מ"מ אם יסיר ידו הא נשאר מונח על הקרקע ויבואו המים ואין צריך שום תיקון דהא כתב ויסיר ידו משם טרם יעברו המים עליו ואי דצריך עוד תיקון כדי שיבואו המים לכשיסיר ידו א"כ מאי קאמר ויסיר ידו כו' הלא אם יסיר ידו לא יעברו המים ואי דכוונתו שיתקן א"כ הדרא קושי' לדוכתא דכיון שיתקו הסרת ידו למה דהנחת ידו מאי איכפת לן כיון דבלא דידי' קא אתיין א"ו דהפירוש כפשוטו שאין צריך עוד רק הסרת ידו דכיון שיסיר יהי' נשאר מונח על גבי הקרקע וא"כ קושייתם במקומו עומד או צ"ל כיון דהשתא מיהא סומך בידו א"כ דבר המקבל טומאה גורם לביאת המים וראי' ברורה לזה דלא אמרינן דבעי שאם ינטל כל המחובר ביחד דנחזי אנן ונדייקי בטעמא דמילתא דמה טעם דבא ע"י דבר המקבל טומאה דפוסל משום דדבר המקבל טומאה גורם למים שיבואו ואנן דייקינן מקרא דבעי הווייתו ע"י טהרה כמבואר בב"י וכשאילו ינטל יכולין המים לבא אינו פוסל דדבר המקבל טומאה לאו גורם לביאת המים הוא וא"כ כיון דבגורם תלי' מילתא א"כ הלא קיי"ל בע"א דף מ"ת דזה וזה גורם דהיינו איסור והיתר גורמים מותר דלא מקרי גורם רק כשלבדו גורם בלי סיוע אחר וא"כ לפ"ז אף כשהברזל הי' מוכרח ג"כ לביאת המים כמו הסילון הי' נראה להתיר כיון דהסילון ג"כ גורם והו"ל זה וזה גורם רק דצ"ל דש"ה כיון שנופל מן הברזל להדי' לתוך המקוה א"כ הברזל לחוד הוי גורם לירד לתוך המקוה דהסילון לא הוי גורם לירד לתוך המקוה רק למקום קרוב סמוך למקוה וא"כ הברזל לחוד הוי גורם דמה לי גורם לבא ממקום קרוב או ממקום רחוק וזה נכון ונ"ל דמזה הטעם אמרינן דאם אינו נופל להדי' לתוך המקוה כגון שחברה מעט מצינור של עץ בסוף סילון של ברזל דשוב אינו פוסל המקוה כמבואר בסעיף מ"ח ואמאי הלא מ"מ בלא של מתכת לא הי' בא לשל עץ וא"כ לא הוי הוייתו ע"י טהרה א"ו מטעמא דאמרן דלתוך המקוה הוי זה וזה גורם דהיינו דבר המקבל טומאה ודבר שאינו מקבל טומאה ומותר כמו באיסור והיתר גורמין וזה ברור ואף דהרא"ש בתשובה הוכיח זאת מזבחים דף כ"ה ע"ב מ"מ נ"ל דהיינו טעמא דמילתא ובזבחים שם ג"כ נ"ל דהיינו טעמא דהא ודאי בשאין יכול לקלח בלא ידו למקוה או לקידוש איירי דאל"כ גם במקלח להדי' לא מיפסל וכיון דאיירי בכה"ג א"כ גם ברחוק מפסל א"ו מטעם דאמרן כנ"ל וא"כ היינו דוקא באם הברזל הי' גורם אבל השתא שאין הברזל גורם כלל דהסילון דידי' עבד בלא הברזל שמחובר בו. מה"ת ליפסל כנ"ל והא דכתבתי דסילון לאו בר קבול טומאה הוא אף שמוכח כן מדברי תשובת הרב הנ"ל כמ"ש מ"מ לאו מר ברי' דרבינא חתים עליו דלא ראיתי מרב הנ"ל רק שאלה זו ויש בו שגיאות גדולות ומילי דלאו דסמכא כמו שכתב עליו בעל מנחת יעקב ומי שיש לו עינים לראות ומוח בקדקדו יבין לכך צריך הדבר לברורי בס"ד דהנה הרמב"ם בה' כלים פ"ד ה' ה' כתב העושה כלי מקצתו מן העץ ומקצתו מן המתכת אם הי' העץ משמש למתכת הכל טמא ואם הי' המתכת משמש לעץ הכל טהור והוא ממשנה פי"ג דכלים משנה שם ונסתפקתי היכא דאין העץ משמש למתכ' ואין המתכ' משמש לעץ וכל אחד מיוחד בפעולתו המיוחדת לו מה דינו של אותו הכלי ופשיטנ' לה ממקומו אב"א גמרא אב"א סברא דאיך נימא אם נימא דהכל. טמא א"כ קשה רישא דקתני עץ המשמש את המתכת טמא הלא אף אם אין עץ משמש למתכת ג"כ הכל טמא כיון דאין מתכ' משמש לעץ וג"כ אין לומר אפכא דהכל טהור דא"כ קשה סיפא דקתני כשהמתכ' משמש לעץ הכל טהור אף אם אין המתכות משמש לעץ הכל טהור כיון דאין עץ משמש למתכות א"ו דבכה"ג כל א' כדינו המתכת מקבל טומאה והעץ אינו מקבל טומאה וא"ש רישא דוקא כשעץ משמש למתכת הכל טמא וסיפא ג"כ דוקא כשמתכת משמש לעץ הכל טהור ואב"א סברא דמה טעם כשמתכת משמש לעץ הכל טהור משום דהמתכת טפל לעץ והטפל גריר בתר העיקר ובטל לגבי' וה"ה אפכא וא"כ בזה שאין א' מהם טפל לחבירו אין א' גרר בתר חבירו וכל חד כדינו והא דפסק שם הרמב"ם בהלכה ח' דאם עשאוהו שלא תהי' הארץ אוכלת את העץ הכל טמא התם היינו טעמא כמ"ש הכ"מ בשם ה"רי קורקיס דכיון שאם לא הברזל הי' העץ כלה ונאבד הוי הברזל דבר המעמיד עיי"ש וא"כ לפ"ז בנידון דידן נהי דתימא דאין הברזל משמש לסילון דפעולתו מיוחדת לעצמו שלא ישוטו הדגים שיש לו בחור מ"מ הסילון ודאי דלא משמש לברזל דפעולתו מיוחדת להמשיך מים למקוה וא"כ הסילון עה"פ טהור רק הברזל טמא והמים באים למקוה בלא הברזל המנוקבת ואדרבא בריווח טפי לכך מקוה זו כשרה לפע"ד ובפרט דלפי מ"ש הב"י בההוא דטבלא דסעיף ל"ה כתב שם בב"י דאפשר לומר דאם אי אפשר להמים לבא בלא הטבלא דפוסל המקוה אף אם נוטל כל הארבע שפות דאפשר דהא דפשוטי כלי עץ טהור היינו שלא הי' מעולם כלי קיבול אבל אם הי' כלי קיבול פעם אחת שוב לא נטהר עד שישבר לגמרי עכ"ל וא"כ לפ"ז פשיטא דלא קשי' כלל קושי' הרב הנ"ל דמאי נימא הלא אף אם ינטל שפה הי' יכול המים לבא מה בכך הלא אף אם ינטל שפה בר קבולי טומאה היא ותמי' לי על הש"כ ז"ל בס"ק ע"ו שלא הביא הך דב"י וביותר יש לתמוה על הט"ז בס"ק מ"ג שהביא תירוץ בשם ב"י שלא נאמר בב"י כלל והוא תירוץ של הפריש' ועל תירוץ של הב"י לק"מ קושי' הט"ז מצינור דשם לא הי' כלי קיבול מעולם ודו"ק הכ"ד זעירא ולא מן חברי' המתאבק בעפר רגלי חכמי' ותלמידהון חותם בכבלא דעבד' הק' והצעיר בזוי ושפל מאוד משה בהרבני מהורר צבי הירש יצ"ו ט"ב

שאלה מז נשאלתי אשה שיושבת תחת בעלה והיה להם בנים ומתו ולא נשאר להם כלום