השיב משה יורה דעה מט

הן ואם רואין אשה שנזהרת אחוכי קא מחייכי כי עלה וחושבין אותו לחסידות של שטות ורבים חללים הפילו בעו"ה וראוי ונכון לפרסם הדבר דהיינו להודיע דין זה וכיוצא בזה דינים הרבה בדיני נדה ובדיני טבילה ובדיני חציצה שאינה ידועים כלל לנשים מחמת שאינם לומדים אף במצות שלהם דמבואר בפוסקים דמחויבין ללמוד בדינים שלהם כידוע למעכ"ת אין משגיח אחריהם דסומכין ע"ז דהקבלה נמשכת מן האם אל הבת ומשום סרך בתה נגעו בה ובעו"ה כמה דברים נשתכח מהם ואף בדידן לא סמכו על הקבלה מחמת דהשכחה מצוי' והוצרכו לכתוב כל תורה שבע"פ ואם בגברי כך כ"ש בנשי ולאו דוקא בדינים אילו אף גם בדינים אחרים המסורים לנשים כמליחה וחלה וכדומה והן כל ראתה עיני ע"כ למצוה רבה יחשב להזהיר בדינים אילו ברבים ויזהירו איש לאשתו ומה שעבר אין והעתיד עדיין ונסלח לכל עדת ב"י כי לכל העם בשגגה והקולר בצוואר מי תלוי הלא בעיני העדה ושלום למר ולתורתו ולכל המסתופפים בצילו צל החכמה והמעלה שוי"ר

והנה מצאתי היתר מהש"כ בסי' קצ"ח ס"ק י"ב דכל הני דסעיף ז' ח' ט' לטהרות אתמר ולא לבעלה ואם כן גם הא בכלל אך דכתב דלכתחילה יש לזהר ואף אם כבר טבלה אם אפשר בקלות לטבול שנית תטבול שנית ע"כ אף אנו נאמר כאן אם אפשר בקלות להסיר הגרב תסיר אך אם כואב לה הרבה מאוד ויש קושי גדול להסיר אין להחמיר והנח להם לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן: (ב"ה יום ג' י"ד אלול תקנ"ז לפ"ק לזענסק)

שאלה מה אליו פי קראתי הכרתי והפלתי אומר לחכמה אחותי לכבוד אהובי או"נ הרב הגאון המפורסים בתורה וביראה ובחסידות החריף והבקי נ"י ע"ה כש"ת מו' משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי חי החיים יכתבהו ויחתמהו בספר החיים

אילין אינון יומיא דלא להתאנאה בהון בדבר שיחה נאה כראוי ונכון לכי"ב אך ההכרח לא יגונה שאלה אחת קטנה באתי לשאול מאת כבוד מכ"ת וכך היא המעשה פה קהלתינו נתיסד מקוה בתוך המרחץ של מי גשמים כדת כי המעיינים עמוקים מאוד והי' מי גשמים מרובים תוך המקוה ערך ג' מקוואות וכל פעם שנחסר מהמים שפכו לתוכה מים שאובים ע"י המשכה כפי המבואר בש"ע י"ד סי' ר"א סעיף ט"ו דיכול לשאוב כל מה שירצה וליתן לתוכה והם כשרים אע"פ שהם רבים על המים שהי' בתוכה יע"ש אך מחמת שנמשך זמן רב מירידת גשמים והמים הלוך וחסר וכמעט שבכל יום ההכרח היא לשפוך לתוכה שאובים ולדעת הרמב"ם והראב"ד והרשב"ץ שהביא הש"ך סעיף כ"ד ס"ק ס"ג ובב"י שבטור מבואר יותר בשם הרשב"ץ הנ"ל שכתב בשם הראב"ד שאם חסרו המים הנ"ל דין נפל סאה ונטל סאה להם דאין כשרים אלא עד רובו וסיים ז"ל אע"פ שהאחרונים הסכימו להכשיר מ"מ אין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת ובנד"ד לפי האומדנא ודאי לא נשאר כלום ממי גשמים הראשונים שמלבד החסרון שנבלעו המים בקרקע לקחו כמה מים מתוך המקוה בידים ושפכו אחרים לתוכה ואם באנו לשער לא כשאר ומי גשמים רובא ולפי טעם הב"י שכתב על הרמב"ם משמע דמחמת שנטלו בידים יש לגזור ע"ש רק שעת הדחק היא כ המקוה של מעין הישינה היא מקולקלת וצריכה תיקון גדול ומי יודע אם תתוקן קודם ימי החורף וגם אף אם תתוקן מגודל עומקה כמה נשים עברו זמן טבילת מצוה מפחד הצינה לכן נסתפקתי בדבר הגם שלכתחלה אין להתיר לנשים לטבול בתוכה כי ראוי לחוש לדברי הגאונים הנ"ל אך מחמת שעת הדחק אם יש להתיר ומסתפינא להתיר הדבר ואספתי את כל לומדי תורה דפק"ק ולא רצו להסכים להתירא עד אשר יצא דבר ההיתר מגאוני זמנינו לכן במטותא מיני' דמר להשיב שואלו דבר ועל דברו נסמוך כעל עמוד הברזל והי' בבוא דברי קדשו מוכן אני לשרתו אף למרהט תלתא פרסי בחלא דברי או"נ ד"ש ולשלום כל ישראל כ"ד הק' דוד וויינגארטין חופק"ק לעזענסק

תשובה (ב"ה יום ד' ט"ו אלול תקנ"ז לפ"ק) המחי' חיים יכתבהו ויחתמהו לאלתר לחיים. לה"ה או"נ הרב המופלג המפורסים בתורה וביראה נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו' דוד נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ליזענסק יצ"ו ע"ד השאילה דשאילנא קדמו דמר והגיעני היום ע"י מוכ"ז והנה אץ לדרכו ונחפז מאוד ע"כ לא יכולתי להאריך בפלפול הנותן טעם לשבח וכתבתי בתכלית הקיצור הנוגע לשורש הדין דלענ"ד נראה דלית דין צריך בשש לסמוך להתיר בשעת הדחק ושלא לבטל מטבילת מצוה כי ודאי בהמשנה דמקואות מבואר להדיא דאיירי בשאר משקים ועלה קאי בפרק הערל ולדעת הרמב"ם צ"ל דהא דמייתי בפרק הערל לאו היינו מתניתין דמקואות כלל רק איזה ברייתא כמ"ש הכ"מ בפ' ד' מהלכות מקואות לדעתו ובכל הספרים שבידינו גרסינן שם בהערל והא תנן ולא והתניא וגם רוב הפוסקים מסכימים לדעת אחת רש"י ותוס' והרא"ש והרמב"ן והר"ש דבשאובים עד עולם כשר וכן הוא דעת ר"ת וכן פסק הטור וכן הב"י דעתו כן להלכה ולמעשה רק שמפרש דעת הרמב"ם מדלא הזכיר בש"ע כלל וכלל דעתו רק פסק בפשיטות דעד עולם וגם הרמ"א לא הגיה כלום וכיון דבש"ע שם זכרונם של המחמירין אחורי הדלת ודאי דלא קי"ל כוותי' ואף דבש"כ הביא דברי הרשב"ץ ודאי דלא הביא רק דיש לחוש לדעתם היכי דאפשר בקלות כי מהיות טוב כו' כי למה לן לעבור על דברי הקדושים האלו המחמירין היכא דאפשר אבל לא לחוש בשעת הדחק דבאמת מהמשנה דמקוה העליון ותחתון הוא ראיה שאון עליה תשובה דלא בעינן רובא בשאובין בנטל סאה ונתן סאה ומה שפירש הב"י לדעת הרמב"ם לחלק בין כטל ביד ובין המשנה הנ"ל הוא דחוק מאוד דהרי נראה לעין כל שירדו המים מן העליון לתחתון ולמה לא ניחוש למראית עין ועוד דמנ"ל לבדות מלבינו נזירות מה שלא נמצא בש"ס ובפרט שנמצא ההיפך במשנה ולמה לן לבדות חילוק דחוק ואף הרמב"ן שכתב בב"ב בהמוכר את הבית סברא זו הרי מסיק דכן הוא ודאי כפירש רש"י לפי סדר המשנה ועוד דאף אם נימא שדעת הרמב"ם כך כמ"ש הב"י א"כ הרי לפי זה ליכא חשש דאורייתא כלל לכ"ע רק דהרמב"ם אוסר מדרבנן משים גזירה א"כ הרי הלכה רווחת בישראל דבדרבנן הלך אחר המיקל וא"כ ראוי לפסוק כדעת המתירין ובפרט דבלא"ה כמה גדולים ומהן הרמב"ם והרא"ש דמה"ת כשר אף בכולה שאובים ואם הי' כבר רובא בהכשר מודו אף הר"ש והרא"ש דמה"ת כשר ואם כן הוי המחלוקת רק בדרבנן ועוד דאף לפי מה שפירש הב"י דעת הרמב"ם אכתי יש להקשות עלי' מגמ' דמס' זבחים דף כ"ב ע"א שם דאמר ר"ל כל המשלים למי מקוה לרביעית אינו משלים למעוטי מאי אר"פ למעוטי נתן סאה ונטל סאה כו' ע"ש והרי שם מוכח בבירור דאיירי בשאר משקים דאל"כ מה עניינו לרביעית ומייתי עלי' הא דעד רובו וא"ל דמ"מ שם במקוה איירי בשאובים ואמר דשאובים דפסלו במקוה כשרים בנטל אחר הנתינה עד רובו וברביעי' דפוסל בי' שאר משקים פסולים אף בנטל אחר הנתינה רובע רביעית משום דרביעית לא חשיב לבטל ע"ש דמ"מ קשה הלא בכהאי גוונא דשאר משקים שבעצמן אינם ראוים לנטילה אף במקוה פסול בנטל אחר הנתינה אף בפחות מרובע רביעית השיעור רק דוקא חלק א' מארבעים כשר כמו שהיא לדעת הרמב"ם דטפי מסאה לא מתכשר כמ"ש בב"י ובכ"מ לדעתו והוא באמת ברור דעתו ואף דברביעית גם בכה"ג לא מתכשר דהיינו אף בחלק א' מארבעים דא"כ הוי ראוי לאתויי בהש"ס המשנה דמקואות הנ"ל ולא הך ברייתא והא דר"י דאיירי בשאובים והוי רבותא טפי דאף בדבר מועט בחלק א' מארבעים פוסל ברביעית בנטל אחר הנתינה ועוד כיון דיכול לאתויי המשנה טפי עדיף לאתויי ממשנה כדרך הש"ס בכל מקום ובפרט דהמשנה הוי דומיא טפי דאיירי בשאר משקים דלאו בני טבילה כלל נינהו לטבול בתוכם והא דמכשיר בשאובין עד רוב אינו דומה לכאן כמ"ש ומיהו כדי דלא נשוי' לרבינו הרמב"ם כטועה ח"ו אמרתי לישב ע"פ שמצאתי בספר פנים מאירות מס' זבחים שמתמה על הש"ע בא"ח סי' ק"ס ועל גדולי הפוסקים איך העלימו עין מגמ' הנ"ל דשאר משקים ומי פירות פסולים נט"י ועד בשחק נאמן דקודם שראיתי דבריו היה קשה לי קושיא זו וישבתי כמו שישב הוא ז"ל וכיונתי לדעתו בס"ד ע"פ דברי התוס' ד"ה לרביעית אינו משלים דרצו לפרש דאיירי לענין טבילת מחטין וצינורות ודחו לפירש זה דבימי ר"ל כבר בטלו לרביעית דמקוה ע"ש והנה יש לדחות דחיתם דהא איתא אר"פ אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות ומבואר בפסחים דף י"ז ע"ב דבימי ר"פ נ"כ בטלוה כבר לטבילה ברביעית א"ו צ"ל דמ"מ נ"מ לענין משקה בי' מטבחי' אם מצטרף בכה"ג א"כ ג"כ בדר"ל י"ל כן ולא קשה מידי על הנך פוסקים דמכשרי משקים ומי פירות לנט"י ע"כ א"כ לפ"ז י"ל דגם הרמב"ם מפרש כן וא"כ לפ"ז י"ל דגם לרביעית לא איירי בשאר משקים כלל רק בתערובות שאובין כנ"ל ומיהו היינו ליישב דעת רבינו רמב"ם ז"ל אבל לפי האמת מדקאמר ר"ל סתמא לרביעית ולא מפרש דבריו לטבול מחטין וצינורות כו' משמע דבסתם רביעית לנט"י איירי שהוא דבר ההוה ורגיל דאלו איירי לטבילת מחטין כו' שכבר בטלוה בימיו היה צריך לפרש דבריו ונראה ברור שזה כוונת התוס' במה שהוכיחו מהא דכבר בטל בימיו דלא איירי לטבילת מחטין דבוודאי לא נעלם מהתוס' הא דר"פ תיכף בסמוך וזה ברור לדעתי בכוונת תוס' ע"כ נראה עיקר כפי' רש"י ותוס' דברביעית לנטילה איירי ומ"ש התוס' קצת תימה היינו דמשמע במס' ברכות דמי פירות כשרים לנט"י כמ"ש בספר פנים מאירות הנ"ל לק"מ די"ל כמ"ש הראב"ד והרא"ש במס ברכות דלנט"י בעינן ווים דכתיב וידיו לא שטף במים ובמס' ברכות איירי שנוטל ידיו לנקיות ולא לאכילה כמ"ש בספר פ"מ הנ"ל ג"כ עיי"ש וז"ב לדעתי דמדנקט ר"ל בסתמא רביעית וודאי איירי מדבר הנוהג בזמנו ובאמת מבואר מהגמ' הנ"ל דקי"ל כדיעה הראשונה בש"ע סי' ק"ס סעיף י"ב דאין נט"י אלא במים לבד וכ"פ באמת בשו"ת פ"מ ח"א סי' ל"א להלכה ולמעשה ע"ש וא"כ לפ"ז יש סעד גדול מהש"ס הנ"ל דאיירי בשאר משקים ולא בשאובים ולענ"ד היא ראי' שאין עליה תשובה מכל הלין טעמא נ"ל ברור להתיר בשעת הדחק כמו שהיא כעת באופן אם יסכים עמי כת"ר והלומדים מופלגים שבעירו ובאם לאו דברי בטלים כחירגא דיומא דלא שמי' אך מכאן ולהלן מה שיהיה באפשרי לתקן שלא ישאבו בידים אחר הנתינה יעשו הכ"ד הדורש שלומו ושלום תורתו באהבה

שאלה מו צינור שהמשיכו במי גשמים למקוה וקבוע בו ברזל לבסוף והברזל מנוקב ופעולת הברזל כדי שלא ישוטו הדגים והמים נופלין להדיא מן הברזל להמקוה מה דינו של מקוה הנ"ל

תשובה לכאורה הי' כראה דפוסלת המקוה משום דבמי גשמים כ"ע מודים דהוייתו ע"י טהרה בעינן ופשוטי כלי מהכות מקבל טומאה כמבואר בש"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח ומ"ט ע"ש וא"ל דהוי הוייתו ע"י טהרה משום שאילו ינטל הברזל הי' ג"כ המים יכולים לבא וכמבואר שם בש"ע סעיף ל"ה דבכה"ג הוייתו ע"י טהרה מקרי ע"ש מ"מ לפי מה שמבואר בתשובת מ"י סי' ב' בתשובת הרב דמדינת שווייץ דהקשה גבי זקפה לידות דפוסל הש"ע שם בסעיף ל"ה כשאין המים יכולין לבא זולתו הלא אף אם בלא הטבלא אינה יכולה לבא מ"מ הלא אף אם הי' מסיר שפה אחת ששוב לא היתה הכלי מקבלת טומאה מ"מ היו המים יכולין לבא ולמה יפסל אלא לא אמרינן רק שאם ינטל כל הדבר המחובר ביחד מ"מ יכולין לבא אז