השיב משה יורה דעה מח

ולתור אחריהם עד שהרמב"ם ז"ל פעל ברוב התאמצות להחזיר עטרה ליושנה והוצרכו לגזור כמה גזירות ולתקן כמה תקנות עד שהעמידו הדבר על דין תורה ומה טוב ומה נעים חלקו וכן כעת בעו"ה אין דורש ומבקש ונשים דעתן קלות ובפרט במקום צער דמש"ז לא האמין מהרר"ק לאשתו כנ"ל ועוד מי יודע אם כל הנשים אינם יודעין מזה ואין לומר דאף שהביאו הב"י והד"מ להא דמרדכי אכתי מנ"ל דפסקו כוותי' דילמא הב"י הביא דעת המרדכי כמו שדרכו להביא כל הדיעות ואח"ז תביא דעת הראב"ד והרמב"ם וסמ"ג ורבינו ירוחם שסברו דלית הילכתא קאי גם אריבדא דכוסילות' ולא כתבו כלל מהך חומרא ואפשר דפסק הב"י כוותי' וכן הד"מ הביא בסעיף שאח"ז דיעות הללו אף שהב"י כתב שם בשם המרדכי והסמ"ג והראב"ד שאף לדיעות אילו מכל מקום לכתחילה צריכה להחמיר בכל חומרות הללו אף לבעלה עיי"ש מ"מ י"ל דביש לה צער וכאב כדעבד דמי' והא דכתב בש"ע עד שיתרככו בבעלת חטטין י"ל כיון דלכתחילה צריכה להחמיר בכל החומרות כמ"ש א"כ כל מה דיכולה לעשות בלא צער צריכת לעשות לכך צריכה לרחוץ במים עד שיתרככו ומנ"ל לומר דאם אינם מתרככין דתמתין עד שתתרפא דילמא ה"פ דצריכה לרככן אבל אם אינם יכולין לרככן הוי כדעבד ומותרת לטבול כך זה אינו מדכתב הב"י והד"מ על דברי המרדכי וכך הם דברי הרא"ש ש"מ דסברי דדא ודא אחת הוא דבחטטין כמי יש צער בהסרתן וסברו דעד שיתרככו דקאמר הרא"ש כפשטא דמילתא דלעיכובא אתמר דדוקא בעינן שיתרככו הא לא"ה אסורה לטבול ותמתין עד שתתרפא וקשה למה הא הוי מיעוט שאין מקפיד וצ"ל מכח חומרא והיינו הך דמרדכי כן צ"ל ע"כ בב"י וד"מ וכיון דסתם בש"ע בחטטין כדברי הרא"ש ש"מ דסבירא להו להא דמרדכי ונכלל בזה כמו שביארתי לעיל דהא חזינא להו דכתבו בהדי' דדא ודא אחת הוא והיינו מצד החומרא אבל מצד הדין במקום דיש צער בהסרה אינו חוצץ כלל ואינה צריכה לעשות שום תיקון דהוי אינו מקפיד להסיר משום צער וראי' לסברא זו דהא במתניתין דפ"ט דמקואות דקתני ואילו חוצצין לגרסת הר"ש גלד שחוץ למכה ולגרסת הרמב"ם שע"ג המכה וגבי אין חוצצים קתני גלד שעל המכה ולפירושא דהרמב"ם והראב"ד מודה לו כך הדין דגלד שעל המכה במכוון ואינה מתפשטת בצדדין לא חייץ ומה שמתפשטת לצדדין חייץ עיין בב"י סימן הנ"ל ולא ביאר שום אדם מ"ש דהאי חוצץ והאי לא וא"ל דעל המכה במכוון לח הוא מליחות המכה דהא חזינא דנגלד גלד יבש וכמו שהקשה הראב"ד על הרמב"ם בשריטה ע"ש בב"י ואף אם נימא דהרמב"ם לא סבר דבראי' תלי' מילתא רק דאף דנראה יבש מ"מ לח הוא בעצמם מ"מ קשה על הראב"ד דסובר דבראי' תליא מילתא איך מפרש אמתניתין הנ"ל

ולפי מ"ש א"ש דמה שע"ג המכה איכא צער וכאב בהסרה שמעורר כאב המכה לכך אינו חוצץ דקרוי אינו מקפיד אבל במה שנתפשט חוץ למכה דאינו רק כקליפה על הבשר וליכא כאב בהסרה לכך חייץ כנ"ל ברור ועוד ראי' לסברא הנ"ל מהא דפירש הר"ש במשנה בתרא דמקואות הטעם דשל מתכת אינו חוצץ משום דאיכא סכנה להסירו ודבר שאין מקפיד אין חוצץ עכ"ל עיי"ש וה"פ דהוי אינו מקפיד להסירו משום הסכנה ה"כ כאן הוי אינו מקפיד להסירו משום הצער וסברא זו כתבה. ג"כ בעל קרבן ראשית שאלה כ' והביא ראי' זו מהר"ש עיי"ש ולפי מה שבררתי כאן בחנם נתחבטו שם הרב אב"ד דבמדינות קורלאנד והרב בעל קרבן ראשית באשה שיש לה אפיסטל בידה ונעכר כאבה להוציאה כל פעם ואינה צריכה כלל לרטי' על המכה רק הקטניות נשארת תמיד במקומה משוקעת בפנים ואינה שוה אל הבשר עיי"ש דכל פלפולם ומשא ומתנם אינו רק אי מיקרי אינו נראה או לא ולפי מ"ש יש בפשיטות להתיר לכ"ע אף אם מקרי כראה דבשלומא בחץ התחוב לא שייך לומר כסברת המרדכי בשערות קלועין דהוי רבותי' והוי כגופו דדוקא בשערות שהן תולדת הגוף ומחובר להגוף שייך לומר כן אבל בחץ או קוץ דאתו מעלמא ודאי דלא שייך לומר כן לכך אם כראה חוצץ אבל בצמאון שמעלה הגוף והם בתמידות ומתיאשת מן הרפואה והסרה ויש לה כאב גדול להסירה בכל פעם ומחמת זה אין בדעתה להסירה לעולם ודאי דהוי רבותי' דהאשה הנ"ל כמו שערות קלועין שכתב המרדכי והוי ממש כגופו ואינו חוצץ כנ"ל ברור ונחזור לענינינו דיש להחמיר להסיר גרב ביד אם אינו מתרכך אף אם יש לה צער או שתמתין עד שתתרפא ומיהו אחר העיון נראה דהיכא שלא תוכל להתרפא כ"כ במהרה ותבא לידי אריכות והמשכות הזמן אם תמתין עד שתתרפא והכאב אינה יכולה לסבול אם מחמת כי רבים הם או מחמת שהגרב סורו רע יש להתיר דמ"מ נראה אחר העיון דהב"י והרמ"א לא סבירא להו להך חומרא דהמרדכי דהב"י בראה, דלא ס"ל מדלא הזכירו בש"ע וא"ל דנכלל בהא דחטטין ז"א דהא יש לפרש דמרככין במים לכתחילה ואם אינה יכולה בשום אופן לרככן רשאה לטבול כך ואף אם נימא דאין כונת הש"ע כן מ"מ כיון דיש לפרשו כן וא"כ לא כשמע מיני' הא דמרדכי א"כ אמאי לא הזכירו בפירוש כמו דדרכו בש"ע שלא לסמוך על הוכחות דנוכיח חד מחברי' רק כל דין דמצא מבואר בהמחברים ופסק הלכה כמותו הזכירו בפירוש בש"ע א"ו דלא ס"ל והא דכתב בב"י על דברי המרדכי וכך הם דברי הרא"ש נראה דנתכוין לדבר אחר דכתב מתחילה דעת הר"ש דגלד שחוץ למכה דחוצץ היינו מה שיוצא מן המכה לחוץ ונתייבש ונעשה גלד ואף מה שמכווין בחוץ כנגד המכה חוצץ וכן פסק בש"ע סעיף ט' ורק שבמכה עצמה בתוכה אינו חוצץ וע"ז כתב שם בב"י וגרסינין בפ' תנוקות וכו' כוונתו דמגמ' ומרש"י שם משמע ג"כ כהר"ש דגלד הנ"ל הוא ע"ג הקזה מסתמא וע"ז כתב והמרדכי כתב הדם שע"ג נקבי ההקז' כו' כוונתו הרי דאף שעל נקבי ההיקז דהוי מכוון נגד המכה חוצץ וכן משמע גם כן קצת מהר"י בתשובה כהר"ש ועל זה כתב וכך הם דברי הרא"ש כוונתו גם כן דכתב בפירוש בדברי הריש דחוץ למכה היינו מה שיוצא מן המכה ונעשה גלד ומשמע אף דאין נתפשט סביב המכה רק על המכה ממש גם כן חוצץ וכתב עוד בסמוך דבתוך המכה אינו חוצץ משמע אבל שחוץ למכה אף אם מכוון על המכה ממש חוצץ אבל אין כוונתו כלל על החומרא הנאמר במרדכי דחומרא זו לא נאמר בהרא"ש כלל דיש לומר בדברי הרא"ש כמ"ש. ועוד נ"ל דהרא"ש דינא קאמר ולא חומר' דהא קאמר להך אדברי הגמ' ואי כוונתו לחומרא לא הוי לסתום אלא לפרש א"ו דלדינא קאמר ויש לומר דמיירי בחטטין שאין צער בהסרתן מי' ז"א דא"כ למה כתב ירככן יסירן הול"ל ומי' י"ל דאין סובר כהסברא שכתבתי דביש צער בהסרתן קרוי אינה מקפדת וג"ז לא נראה דסברא ברורה היא ומיהו י"ל דסובר דאף שאין מקפדת להסירן לגמרי ביד לעולם משום הצער מכל מקום מקפדת על יבשותן לרככן אף בלא הטבילה דדבר קל הוא בלא צער לכך צריכה מן הדין לרככן דיבשותן דבר המקפיד אבל כשאינה יכולה לרככן אז קרוי אינו מקפיד ורשאה לטבול כך ולא סבירא הך חומרא דמרדכי כן נראה לי ברור בדעת הרא"ש והאמת יורה דרכו. ועי"ל דאפשר דלא מסתבר להקדמונים אסברא שכתבתי לעיל דאף דאיכא זימנא דמקפדת להסיר מ"מ כיון דבכה"ג דיש לה צער אינה מקפדת לעולם להסיר קרוי אינה מקפדת לעולם עיין לעיל ואפשר דלא סבירא להו כך רק כיון דמ"מ מקפדת להסיר לפעמים בזמנא מקפדת קרוי' לי'. וא"כ י"ל דהר"י בתשובה שהביא המרדכי סובר דדבר המקפיד דחוצץ היינו דוקא במקפדת עתה לכך כתב כיון דאינה מקפדת עתה אינה צריכה להסיר מן הדין אבל הרא"ש לשיטתו שכתבתי לעיל בשמו דסובר כיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם א"כ דוקא ק אמר דודאי איכא זימנא דמקפדת להסירן ע"י סמים רפואות או באיזה אופן הסרה שיהי' וג"כ נכון מאוד והוא פירוש הרביעי בהרא"ש מה שנראה לענ"ד: ונחזור אל הראשונות דכוונת הב"י וכך הם דברי הרא"ש ג"כ כהר"ש וע"ז כתב בשם סמ"ק הרגילו הנשים להסיר מעליהם כל גרב משמע אף עה שע"ג המכה במכוון וע"ז כתב דהרמב"ם והראב"ד סברי דעל המכה במכוון אינו חוצץ רק מה שנתפשט סביב המכה חוצץ כנ"ל ברור בדברי הב"י וא"כ לא ס"ל הך חומרא מדלא כתבו בש"ע וגם הרמ"א מדלא הביא בהגהתו להא דהמרדכי כלל משמע דלא ס"ל ודבריו בד"מ ג"כ יש לפרשו כמו שפרשתי דברי הב"י דקאי למ"ש בסעיף הקודם בשם הב"י כחלק בין גלד שהוא מכוון כנגד המכה דאינו חוצץ ובין גלד שמתפשט דחוצץ ע"ז כתב ובמרדכי ה"נ כו' הגלד מעל המכה כו' אלמא דחוצץ בכה"ג דעל המכה קרוי מה שמכוון וע"ג מה שמתפשט עיין בב"י וגריס מעל המכה במרדכי כמו שהביא בד"מ ובאמת במרדכי מפורש עוד יותר כמ"ש וקיצר בדבר ואין להקשות דלא היה לו להד"מ להביא רק פירוש דהמרדכי על ריבד' דכוסילות' ולא יותר והי' מקצר יותר והי' מפורש גם כן יותר דסובר כהר"ש דבאמת גם הדין שהביא המרדכי בשם הר"י בתשובה רוצה להביא דהא דרכו להביא כל הדיעות בד"מ אף שלא פסק כן כנודע כדי שלא יאמרו דאי הוי שמיע לי' הך הי' פוסק כוותי' אבל עיקר הכוונה על מ"ש דסובר כהר"ש וע"ז כתב וכך הם דברי הרא"ש דכתב דצריכין לרחוץ כו' וחטטין דהוא נידון דהרא"ש הוי כגלד שעל המכה במכוון כע"ש וסמך על המעיין וממילא גם דינא דהרא"ש אשמועינן אבל מ"ש וכך כו' כוונתו דגם כן סובר דעל המכה חוצץ וכן הסמ"ק שהביא כמ"ש בביאור דברי הב"י כנ"ל אבל החומרא דמרדכי לא סבירא להו מדלא ערכו הב"י על השולחן והרמ"א דלפירוש הרביעי שכתבתי בהרא"ש אם כן מן הדין אסורה לטבול כשאינה יכולה להתרכך ופירוש זה נכון מאד למבין לכך ביכולה להתרפא מהר אז ראוי לה להמתין ומכ"ש דאם יכולה לסבול הכאב כיון שאינו דבר תמידי ראוי שתסיר דהיינו אם אינו מתרכך במים אבל אם מתרכך אז אין צריכה להסיר אם כואב לה אף אחר הריכוך דהוי כדעבד לגבי דברים שאינם חוצצים אבל כשאינה יכולה לרכך ואינה יכולה לסבול כאב דהסרה או מחמת איכות הגרב או מחמת איכותה ואינה ראויה להתרפאות מהר אז ראוי להתיר דכל טצדקי דמצי למעבד עבדה שחפשה הרבה וצללה במים אדירים והעלתה חרס בידה דעדיין יבש כחרס הוא אז יש להתיר דהא בררתי דהב"י ורמ"א לא סבירא להך חומרא וכיון דהב"י והרמ"א לא הביא' אין מחייבין לנהוג בה דרק מה שהביא הב"י ורמ"א חומרות מנהגים קבלו עליהם כל ישראל רק אם באנו להחמיר מכח מה שבררתי בפירוש דברי הרא"ש הא לעומת זה יש לסמוך על גדולי הפוסקים והם ממש רוב בנין ורוב מנין דולית הלכתא קאי גם אתך דריבד' דכוסילתא אך דאין להקל רק בגוון שכתבנו דהוי כשע' הדחק [אבל חוץ למכה דהוא רק קליפ' נרא' דתסיר] אבל בלא"ה לא דגם הסוברים דולית הילכת' לא קאי אהך הם רבים וגדולים רש"י וכן משמע מתו' והרא"ש עיין שם וכן פסק בש"ע בסי' הזה כמה פעמי' אבל בגוון שכתבתי יש להקל ואין להחמיר כלל דהא גם ברא"ש יש לפרש כפירו' השלישי שכתבתי בו ולפ"ז מסכים ג"כ דבאינה יכולה לרכך דשרי לטבול ומכ"ש דיש להתיר בכה"ג ובפרט משום ביטול פרי' ורבי' דיהושע נענש כו' ודרכי' דרכי נועם כתיב בה ועוד דחומרא זו קולא הוא שבא ע"י לידי עבירות חמורות עון קרי והוצאת ז"ל ר"ל ובטל מהמצוה לכך אין להחמיר כולי האי ובפרט דאף דהוי מיעוט המקפיד אינו אלא דרבנן ובדרבנן הלך אחר המיקל ובלא שעת הדחק אין להקל דהוי אביזרי' דעריות ונדה וגם משום דעקרה דאורייתא וגם משום דסתם בש"ע כרש"י ותו' כנ"ל ברור ובעו"ה הנשים אין יודעין עכשיו דבר מזה ואין משגיחין כלל וכלל אף אם תוכל להסיר בלא צער דהוא מדינא דגמ' בודאי והוא עון פלילי ואין רואין כלל שתרכך במים ונשים פסקניות