השיב משה יורה דעה מז

היה נדבק לגמרי ועכשיו קצת והיינו שמתחיל להדבק קצת מלבד דזה דוחק גדול דאדרבה להפרד קצת היה לו לומר דאף אם נסבול לחץ זה מ"מ קשה מאי סריך דאמר בגמ' דסריך משמעו דבקות ואף אם נדחוק דמשמעו דסריב הוא דבקות קצת א"כ מאי לא סריך דאמר הכי הוי לי' למימר כאן דסריך כאן דנדבק ויהיה פירושו דסריך דבקות קצת ונדבק דבקות ממש ועיין שם ברש"י ד"ה דלא סריך וצע"ג ליישב ואין כאן מקומו

וא"כ גם מזה יש ראי' ברורה להפוסקים דאף בבשר מיעוט שאין מקפיד אין חוצץ דלדעת רש"י קשה אפילו לח נמי כמ"ש ואין לומר כמ"ש רש"י בנדה דלח נדבק טפי והוי כגופו דהא נסתר מגמרא דמנחות ומי' יש לדחות דהיינו טעמא דלח דאינו חוצץ כלל דעיילי בי' מים כמ"ש המרדכי אבל על רש"י קשה ואין להאריך ומ"מ על המרדכי הנ"ל שהביא הד"מ קשה מגמ' דנדה בריבדא דכוסילתא דאין סברא כלל לומר דמחמת חומרא כאמר בגמרא מי' אחר העיון במרדכי עצמו ה' מקואות לק"מ דז"ל ריבד' דכוסילת' פירוש קיבוץ דם שעל נקבי ההיקז והוא כעין חטטין כו' ומכאן ואינך חיין שנעשה יבש ונדבק בדוחק על הבשר ואפילו אם יצטער אם יסיר הגלד כו' כמ"ש בד"מ בשמו כמו שמבואר אות באות לעיל בתשובת המורה וא"כ מבואר בהדיא דבגמ' מיירי בגרב שאינה מצטערת בהסרתה ואז הוי מקפדת להסירה וע"ז כתב המרדכי ואפילו אם תצטער דאז הוי אינה מקפדת להסיר מחמת הצער שיהי' לה בהסרה [דמקפיד ואין מקפיד היינו מה שמקפיד להסירו או לא כמ"ש ברמב"ם בפירושו למשנה ג' פ"ט דמקואות וכן מבואר בפוסקי'] א"כ מן הדין אינה צריכה להסיר דהוי מיעוטו שאין מקפיד ומ"מ רגילות הוא להסיר כו' ובהכי ניחא מה דהוי קשה לי דכתב שאין דעת' להסיר עתה א"כ משמע שבפעם אחרת דעתה להסיר וא"כ הוא נגד מה דקיי"ל דכיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם וכן כתב הרא"ש בהדי' בה' מקואות והביא ראי' מחוטי צמר ומחיטי פשתן ולפי מ"ש א"ש דה"פ שאין דעתה להסיר עתה מפני הצער שיהי' לה בהסרתו רק כשתחי' המכה באופן שלא יהי' לה צער או שיהי' קרוב לניבול וקרו' אינה מקפדת כיון דבכה"ג דיש לה צער אינה מקפדת לעולם להסיר וזה דומה ממש לקליעת שער שקורין קאלטניס דנא חייץ כיון שיש סכנה להסירם כמבואר שם ביו"ד סי' קצ"ח סעי' ו' ובהג"ה והוא ג"כ מהמרדכי ולכאורה ומחוסר הבנה דמש"ז תהי' מותרת לבעלה בלא טבילה כיון דהוי חציצה עפ"י הדין לא תסכן ולא תשמש ובפרט אם הוא רוב השער דהוי חציצה דאורייתא לרוב הפוסקים דפסקו דרובו בשער לחוד ומקפיד חוצץ הדאורייתא ובהג"ה הנ"ל בקליעות שער לא חילק כלל ומשמע דשרי בכ"ע א"ו צ"ל דלא מקרי מקפיד כלל דמחמת הסכנה אינה מקפדת להסירם ה"נ מחמת צער אינה מקפדת להסירן וזה ברור בפירוש דברי המרדכי ועדיין צ"ע ברוב השער קלועין דמ"מ הוי רובו שאין מקפיד לרוב הפוסקים ומדרבנן עכ"פ חוצץ ולכאורה רציתי לומר דע"כ המרדכי והג"ה לא מיירי רק במיעוט השערות קלועין או אפשר דאף ברוב דכיון דקרוי אינה מקפדת כמ"ש אם כן אף ברוב לא הוי רק דרבנן וא"ל דבמקום עיגון לא גזרו בי' רבנן דכיון דיש סכנה להסירם תעגן ותתיב כך היה עולה על דעתי לכאורה אבל אח"ז עיינתי במרדכי שהוא מקור הדין הנ"ל וראיתי דכתב שם כמה טעמים להיתר וכולהו איתנייהו אף ברוב השער קלועין עיי"ש ומיהו מדכתב הרמ"א ויש סכנה להסירם ש"מ דתפס טעם אחרון לעיקר דהיינו מה שכתב בסיף דבריו שכיון דלא מצי' לגלחן מפני הסכנה הוי רבותי' ולא חייצי והביא ראי' מעובר עיי"ש ונראה דנקט טעם זה ולא כתב הטעם שכתבתי דמשום הסכנה קרוי אינה מקפדת דלטעמא דידי ראוי לאסור ברוב השער קלועין ולטעמא דיד אף ברוב השער קלועין שפיר דמי ואעפי"כ סברתי נכונה בגרב דמשום הצער קרוי אינה מקפדת [ובסוף התשובה תמצא ראי' ברורה לסברא זו] וזה כוונ' המרדכי דכתב דקרוי אינה מקפדת כנ"ל אבל הא לא כתב המרדכי בגרב דמשום הצער דהסרה הוי רבותי' דכיון דאינה בתמידות רק בדרך מקרה לא שייך לומר דהיינו רבותא ואינו דומה לעובר דג"כ אינה בתמידות דהעולם לשבת יצרה והעולם כמנהגו נוהג וטבע העולם הוא בהכרח הבריאה והרי בתמידות לכך כתב דקרוי אינה מקפדת והיינו כמ"ש וא"כ לפי"ז אשה שיש לה חטטין בתמידות ולא תוכל להתרפא ויש לה כאב גדול שתסירם בכל פעם ומכ"ש אם אי אפשר נראה דיש להתירה אף אם מכסה הצרעת רוב הגוף דמחמת צער הסרה הוי רבותי' כיון שאין דעתה להסיר בשום פעם מחמת צער וממש אין באפשרות באשה כזו להסיר בכל פעם א"כ הוי רבותי' אבל אם בא לה בדרך מקרה ומצפה שתתרפא בודאי דע"כ אם מכסה רוב הגוף דהוי חציצה דאורייתא ואף אם אין מקפדת להסירה עתה מחמת צער כמ"ש מ"מ הוי חציצה דרבנן דהא רובו ואין מקפיד הוא וראוי לה להמתין עד שתתרפא או עד שתתיאש מן הרפואה וריכוך במים נ"ל דלא מהני בזה דמה בכך דמתרככין והוי לח מ"מ כולהו טעמי דלח אין חוצץ ליתנייהו הכא דהטעם שכתב המרדכי דעיילי בהו מי' לא שייך בזה דדוקא בדם יבש או אפילו בגרב שאין בו חלל רק נדבק אל הבשר וכשמתרכך עייל בי' מים אבל בחטטין ואבעבועות דמלאין ליחה ומוגלא וסגורין הן מכל צד ואף אם מתרככין לא עייל בהו מים וזה דבר הנראה בחוש וטעם רש"י רלא נדבק טפי והוי כגופו ודאי דלא שייך בזה רק בדם יבש אבל באבעבועות אילו דבקותן שוה בלחין וביבשין ובפרט דפירוש רש"י נסתר מגמ' דמנחות כמ"ש ואי כפירוש הרא"ש שהביא המרדכי דעל לח אין דרך להקפיד ג"כ לא שייך בזה דהא במכסה רוב הגוף עסקינן ורובו שאין מקפיד חוצץ וצ"ע כיון דהש"ע סתם דריכוך במים מהני בחטטין ומיהו אפשר משום דמילתא דלא שכיחא הוא שיהיה רוב הגוף מכוסה באבעבועות כאלו דהא יש הפרש בשר בין כל א' וא' וגם אם יהיה בכל הגוף מראשה ועד רגלה ועד בכלל ע"פ רוב לא היי רוב הגוף לכך סתם בש"ע אבל אם אירע כן ודאי דיש לפסוק כמ"ש רק אם מתרככין עד שנפתחים קצת ועייל בהו מים ודאי דיש להתיר וגם אם מתרככין כ"כ עד שהן בשוין אל שאר העור נראה גם כן דיש להתיר דאז הוי ממש כגופו. ובזה סברת רש"י עולה על נכון וכדאי הוא רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק

ולא קשיא ע"ז מגמ' דמנחות דכיון שנתמעכו עד שהן בשוין אל שאר העור הוי כנתרפא לפי שעה אף שאחר כך חוזרין לברייתן היינו מחמת זוהמא שיתרבה בהן אחר כך ומ"מ עכשיו הוי כגופו כנ"ל וכן אשת שיש עליה גרבין יבשים שאינן יכולין לרכך והם בתמידות יש להתיר מטעם הנ"ל דהוי רבות' אף במחפין רוב הגוף ואף חומרא דנשים שהחמירו על עצמן אף בגרב שאינו חוצץ מן הדין להסירו כמ"ש המרדכי מ"מ בזה חומרא דנשים גם כן לא שייך דודאי לא החמירו על עצמם בכה"ג דלא תעגן ותיתב. וראיה מחטטין בראשה שיובא בסמוך והיינו דוקא ביש צער גדול אם מחמת שהם רבים או מחמת דבקות הגרב אבל בצער קטן לא הי' במקום עיגון שיך בזה חומרא דנשים כנ"ל וא"כ לפי מה שהעליתי בגרב וגלד שאין לה צער בהסרתה מן הדין מחובת להסיר וכשהוא בתמידות ויש לה צער גדול שתסיר בכל פעם ומתיאש' מן הרפואה יש להתיר ואם לא במקרה ויש לה צער בהסרתה מן הדין אינה מחויבת להסיר אך דהחמירו הנשים על עצמם ואין להקל בחומרא זו דהא המרדכי דכתב דהוא רק חומרא אינו מקיל בהו כמו דאין מקילין בחומרא דר' זירא ובהכי ניחא מה דהוי בד"מ דמשמע מדבריו קצת דהסמ"ק אינו חולק על המרדכי וכפי הנראה לכאורה הם חולקין דהא המרדכי החמיר וכ' דתמתין עד שתתרפא והסמ"ק מקיל בחטטין בראשה ולפי מ"ש א"ש דשאני חטטין בראשה שהוא בתמידות כדרך מכה זו ויש צער גדול מאד שהסיר כל פעם ויכול להיות דאי אפשר לגמרי ודאי הוי רבותי' ושרי מן הדין ואף חומרא דנשים לא שייך בכה"ג כמ"ש ולרככן במים אם אפשר ודאי דצריכה לרכך במים עכ"פ מצד החומרא דמה שאפשר בלא צער ולא הוי במקום עיגון שייך החומרא אך דאם אינה יכולה לרככן ג"כ מותרת לטבול אבל בשאר גרב דהוא לפעמים הוי ממש כמו כמו ריבדא דכוסילת' אך דאם יש צער בהסרה שרי מן הדין דבריבד' דכוסילות' אין צער כל כך להסיר לפי שהוא עב כמ"ש הרא"ש בפ' התינוקות בזה הלשון דנעשה עב אבל גלד דק שאין במה לאחז או גלד שע"ג המכה בזה יש צער גדול להסיר אבל מצד החומרא צר כה להסיר אף בכה"ג. ונ"ל דזהו טעם החומרא שהחמירו על עצמם משום דבגרב וגלד אין צער כ"כ בהסרתן מן הדין צריך הסרה דמשום צער מועט זמנין דלא חשה ומקפדת להסיר כנ"ל מהאי ריבד' דכוסילות' ואין בקיאין להבחין איזה מקרי צער קטן ואיזה מקרי צער גדול ובפרט שידעו מקודם אם יהיה להם צער גדול או צער קל לכך החמירו על עצמם להסיר אף אם כואב להם הרבה דהא גם חומרא דר' זירא הוא כדי שלא תבא לידי טעות כמ"ש הפוסקים כנ"ל ברור טעם חומרא זו כי היכי דלא להוי כחומרא שאין לה טעם ועיקר ויסוד ומנהג בורות דלא חיישינן לי' כמבואר בפר"ח א"ח היו"ט דיני מנהגי איסור ובשו"ת מ"ד שאלה א' אבל חומרא זו יש לה טעם ויסוד לכך החמירו בה הפוסקים כנ"ל ועוד אפשר לומר דהמרדכי והסמ"ק סבירא להו כהנך פוסקים גדולים דסברי דלית הלכתא ככל הנך שמעתתא קאי גם אהך דריבדא דכותילות' לכך הוי רק חומרא בעלמא ואף דהמרדכי כתב להך דר"י בתשובה אדברי הגמ' דריבד' דכוסילות' מ"מ אפשר לומר דסמך עצמו אמ"ש לקמן בשם ר"ח דמן כלי חרס ואילך כולהו לטהרות אתמרו ואפשר דגם הר"י בתשובה סבר ליה כך וכן בסמ"ק ודאי די"ל כך ולפי"ז אף באין צער בהסרה י"ל דלא הוי רק חומרא שהחמירו הנשים לדדהו. ומ"ש כ"ת בשם הבד"ה לא ראיתי בו דבר זה ואם ישנו אזיל לשיטתו שכתב בהדי' דריבד' דכיסלות' אינו חוצץ וא"כ ודאי דסבר דלית הלכת' הנאמר בש"ס קאי גם אהך. בהא סלקי ובהא נחתי דאם רואין שהתרככו במים, ודאי דמהני אך דאז יוסר בקל ואם כן צריכה להסיר לכתחילה דאף דאינו חוצץ כיון דנתרכך מ"מ הא כתב הרמ"א בהג"ה סימן קצ"ח סעיף א' דלכתחילה לא תטבול ואפילו בדברים שאינם חוצצים גזירה אטו דברים החוצצים אך דבדעבד ודאי אינו מעכב אבל אם אין ידוע לה שהתרככו צריכה להסיר אף אם כואב לה ואין בזה שום מחלוקת כלל וכ"ע מודים בזה וכמו דמשמע בב"י ובד"מ דהמרדכי דכתב תמתין עד שתתרפא והרא"ש דכתב ריכוך במים לא פליגי וזה ברור וכן הוה דעתי באיגרתי הראשונה ועל עמדי אני עומד ואין לצדד ולהקל כיון דאם כואב לה ודאי דאינה צריכה להסיר רק מחמת חומרא שהחמירו על עצמן ועכשיו אנו רואין שהנשים אין יודעין מזה ואין משגיחין כלל א"כ הרי אנו רואין דלא נתפשט חומרא זו אצלם ואין מחויבין לנהוג בה זה אינו כיון דהמרדכי והסמ"ק והסמ"ג וספר התרומה הביאם הב"י והרש"ל והט"ז כתבו להך חומרא אשר הם בקיאים בטוב כל המנהגים והחומרות והד"מ הוא הרמ"א ז"ל שבורר כסולת כל המנהגים הביאו ולא כתב דלא נהגינין כחומרא זו כמ"ש בכמה מקומות ודאי דפשטה ואף שלא כתבה בהגהתו היינו משום דסמך על הש"ע דכתב עד שיתרככו וכמ"ש לעיל ואיך נרים ראש נגדם בענין מנהג שהם יודעים ובקיאין בכל מנהגן של ישראל ואפשר דנשכח מנשי דידן מחמת מיעוט השגחה עליהם ומחמת צער מורין היתר לעצמם עד שנשכח מהם ובפרט בלא"ה חופפת במים וסברו דדי בזה ובא וראה בתשובה הרמב"ם סימן קכ"ב שנשכח לגמרי טבילת נדה בזמנו והיו רוחצין במים וחושבין שבזה נטהרו ממקור דמיה והי' זאת מחמת שהת"ח לא שמו על לבם לדרוש