השיב משה יורה דעה מה

דברי וכו' ה"ק מרדכי גימפל בלא"מ הרב המפורסים מהורר נתן אברהם חופ"ק קראקוויץ

תשובה בירך לקחתי ובירך אשיב לה"ה ידי"ע ויד"נ ש"ב הרב המאור הגדול וכו'. ע"ד דשאילנא קדמו. והנה יש כאן שני פקפוקים א' מפני שכעת אין לה וסת ב' מפני שאין הכאב בשעת הטלת מ"ר רק אח"כ תיכף הנה פקפוק הראשון ודאי אינו כמ"ש כת"ר ג"כ. וראיה לדבר דהלא בס' בית הילל והביאו הבל"י בסי' קצ"א ס"ק ט' כתב דמניקה שנסתלקה ממנה דמים שאינה רואה בימי מניקתה ג"כ צריכה בדיקה דאין להקל ולומר דא"צ בדיקה דהיא ודאי מחמת מכה כיון דהיא בחזקת מסולקת דמים דז"א דהא מצינו גם נשים מניקות רואות דם ויש להם וסת קבוע כמו שאר נשים ע"כ אין להקל ויש להחמיר עכ"ל הרי דאדרבא היה מסתבר להקל טפי במניקה שאינה רואה ולומר דאף בדיקה ל"צ רק כתב דיש להחמיר בזה להצריכה בדיקה אבל בדיקה ודאי מהני ולא שייך בזה א"כ לא תטמא לעולם דהא תטמא כשיעברו ימי מניקתה ותחזור לוסתה וזה פשוט

ועל דבר הפקפוק השני ע"פ תשובת הצ"צ דהחמיר באם שאין הכאב בשעת הטלה ממש ע"ש אבל כשהכאב בשעת הטלה אף שאין הדם כלל בהמי רגלים רק על העד שבודקת בו אחר כך גם היא מתיר כמבואר בדבריו ע"ש. והנה באמת במ"כ החמיר יותר מדאי דמ"ש שם דמהרי"ל לא התיר אלא מכח שלא היה דם אדום אלא כהה כמוגלא ע"ש בתשו' צ"צ סי' צ"ב הלא המעיין בתשובת מהרי"ל סי' ר"ג יראה דהתיר בל"ז רק הא דכהה כמוגלא כ' לסניף בעלמא שכתב שם בסוף דבריו כי יש קצת ראי' דלאו מן המקו' בא הואיל ואינו דומה למראי' דם אלא מוגל' וכו' ע"ש הרי דחשבו רק לקצת ראי' וסניף בעלמ' אבל אין זה עיקר ההית' שלו כמ"ש הצ"צ. ועוד הלא הט"ז מתיר בסי' קצ"א ס"ק ד' באם מרגשת כאב אף שלפעמים רואה בלא כאב ואף בלא הטלת מ"ר כלל ובלא בדיקה עיי"ש דאינו מתיר מצד עצמות הקרטין רק מטעם זה ומכש"כ כאן דאינה רואה בלא כאב ותמיד הכאב קדמה (לראי') אם לא חשבת לה מחמת מי רגלי' א"כ אף בדיקה ל"צ לדברי הט"ז א"כ בבדיקה מותרת ודאי ממ"נ וז"ב ואף החכם צבי בתשובותיו סי' ע"ג שחולק על הט"ז מ"מ בנד"ד מודה דמהני בדיקה עכ"פ ואף שהכאב הוא תיכף אחר הטלה ולא בשעת הטלה כמבואר בדבריו שם שכתב וז"ל דוק' בהארין וינדא וכיוצא שאינו בא אלא אחר מי רגלי' עיי"ש ובאמת גם בנידון הט"ז ראוי להתיר ע"י בדיקה הנ"ל ועיקר מה שחולק עליו הח"צ הוא מה שמתיר בלא בדיקה ועיין בספר חוות דעת בסי' קצ"א בחידושים ס"ק יוד שכתב על דברי הח"צ שהשיג על הט"ז וז"ל אמנם נראה דבדיקה מהני הרי דמתיר בלא מי רגלי' ע"י בדיקה רק שמרגשת כאב ויהי' איך שיהי' בנידון הט"ז מ"מ בנידון דידן גם הח"צ מודה וז"ב דעכ"פ בדיקה מהני ובפרט דהגאון בעל נודע ביהוד' בתשובותיו בחלק בסי' מ"ח ובסי' נון מתיר בלא כאב כלל ע"י בדיקה עיי"ש אף דבעל חוות דעת בסי' צ"א בביאורים ס"ק ח' פקפק על דבריו מ"מ מודה במרגשת כאב כמפורש להדי' בדבריו שם. והנה באמת גם הצ"צ לא החליט לאיסור כלל רק שכתב שאינו רוצה להתיר לפי שעה דאולי תתרפא ואם אחר שתמתין זמן מה ותהי' מסגלת ברפואות ובמרחצאות מי חמין לא תתרפא אז נשים על לבבינו לעיין בשריותא דהך איתת' לפי תואר הענין שיהי' בזמן ההוא עכ"ד הרי נראה מקריצותיו שהי' מחמיר לפי שעה דשמא תתרפא ולא תצטרך להתיר אבל כשלא תתרפא ודאי הי' מתירה רק שלא רצה לגלות דעתו בבירור שלא יסמכו ע"ז תיכף אבל אלו הי' רואה הראיות של בעל נ"ב איך שרוצה להתיר על בדיקה בלי כאב ודבריו חזקין והפקפוק של בעל חוות דעת קלוש עכ"פ לא הי' מחמיר כלל במרגשת כאב אף לפי שעה. ובאמת חומרא דאתי לידי קולא הוא ביטול פ"ו ומצות עונה ועל הכל חשש הוצאת ז"ל ר"ל. וכולי האי ואולי לא יועיל העסק ברופאים ודאי אין להחמיר כלל לענ"ד. ובפרט דלענ"ד בנד"ד הוי כמו בשעת מי רגלים ממש דאפשר עדיין לא תמו מים רק דבסוף מ"ר הוא ונראה כאלו כולו דם משא"כ בנידון הצ"צ שלא הי' כלל יוצא רק אח"כ נמצא על העד שמקנחת בו ובפרט דנמצא שני פעמים בסינון מי רגלי' ואף דלפעמים לא נמצא יתכן דהוא משום שנתערב ונתבטל בהרבה מיר ובודאי דכזה ודאי גם הצ"צ לא הי' מחמיר כלל אף לפי שעה

ועוד נראה דכאן במניקה שאינה רואה דהיא בחזקת מסולקת דמים והבדיקה היא רק חומרא כמבואר בדברי הבית הילל ודאי גם הצ"צ לא הי' מחמיר כלל אף לפי שעה והיא עדיף ממ"ש מה"רי וויי"ל בתשובה סי' כ"ה וז"ל ראי' גדולה הי' הפעולה עם הירק שנסתם אפילו בשעת וסתה והאי דם לא נסתם ואפשר דבכה"ג אפי' ר"מ מודה וכו' עיי"ש א"כ אף אנו נאמר הרי ההנקה סתמה המקור בשעת וסתה והאי לא נסתם ש"מ דלאו מן המקור הוא לכן נראה יש להתיר לכ"ע ע"י בדיק' ואין לחוש להחמיר כלל אף לפי שעה וא"כ כיון שכתב כת"ר דכבר נבדק כ"פ ונמצא המוך נקי הי' ראוי להתיר רק אני חושש כיון שבתשובות מבואר דבעינן שיהי' המוץ מכסה כל רוחב הרחם ובדברי הרמ"א לא נזכר מזה ואולי לא עשו כן לכך זאת עצה היעוצה שמתחילה תרחץ אותו המקום היטב עד שלא ישאר שם שום רושם דם ואז תכניס למעלה המוך בעומק הרחם עכ"פ יותר מעט עמוק ממקום שהשמש מגיע בגמר תשמיש ושם היא פי הרחם ויהי' מוך הרבה שיהי' דחוק שם שבעומק שיכסה שם למעלה בעומק כל הרחם עד שלא יהי' באפשרי לשום דם כל דהיא לצאת מן הרחם לפרוזדר עד שיפגע תחילה במוך הדחוק שם ואחר הכנסת מוך כנ"ל תחזור ותקנח היטב בכל הצדדי הפרוזדר עד שאף אם ניחוש שמא עם סילוק ידי' מקינוח ורחיצה שקודם הכנסת מוך ירד דם מהמקור ונשאר באיזה זויות ודאי יתקנח עתה ולא ישאר שום דם שיעמידהו כותלי הפרוזדור ואח"כ כשתשתין ויהי' דם אחר השתנת כדרכה אז תחזור ותרחץ היטב אותו מקום עד שלא ישאר בפרוזדור שום רושם דם ותזהר שלא יגיעו מי הרחיצה לעומק על המוך ויותר טוב שתקנח פעמים הרבה בלי רחיצה באותו מקום עד שלא ישאר רושם דם כדי שלא יגיעו מי הרחיצה על המוך ואח"כ תוציא המוך ואם תוציא המוך נקי אז טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע וא"צ לבדיקה זו רק פעם אחת כמבואר בשו"ת נוב"י שם וכן מבואר באמת מתשובת מהר"י סג"ל סי' ר"ג למעיין היטב בדבריו ואף אם אין להקל נגד דברי זקני הרמ"א מ"מ בנד"ד שכבר נבדקה כ"פ ודאי די שוב בבדיקה זו פעם אחת הנ"לע"ד כתבתי להלכה ולמעשה באופן שיסכים כת"ר עמי וד' יצילני משגיאות ובמהרה יזכני לישועות הניבאות הכ"ד

שאלה מג אשה אחת הי' לה וסת כדרך כל הנשים וראתה דם ממש בשעת וסתה ונתעברה ואח"כ נתחדש לה שנמצא תמיד על עד בדיקתה הרבה נקודות שחורות ואדומות ונלקטים מן הבגד ואם ממעכין אותן הם נמוחין וגם השחורות נעשו אדומים ונכנסות בהבגד ושאלתי אם מרגשת שום כאב והשיבה שאינה מרגשת ותמיד נמצאו כך על עד הבדיקה עד שא"א לה לטהר לבעלה ומשים שלום בבית בטל והמריבה רבה אך אמרה האשה שמזמן שנתחדש לה הנ"ל נתחדש לה ג"כ שבהשערות שבאותו מקום מבחוץ וסביבה הן מלמעלה הן מלמטה שם נושך אותה מאוד ומתי שתרצה לוקטת נקודות כנ"ל שחורות ואדומות ביד מן השערות הרבה מאוד וטבע הנקודות הנ"ל כטבע הנקודות הנמצאים על העד בכל האופנים כנ"ל וגם מן השערות שלמעלה נלקטין כנ"ל א"כ הרי ידים מוכיחות יש שהן באין מבחוץ ועוד אמרה שאם רוחצת השערות קודם בדיקה אינה מוצאת על העד כנ"ל ועפ"ז עניתי ואמרתי דזהו דומה ממש להא דסי' קצ"א בהג"ה בהארין ווינד דידים מוכיחות יש והחוש מעיד שלוקחת ביד נקודות כנ"ל ומניחה על הבגד אך כיון שכתב הרמ"א שם שיש להחמיר בבדיקה ג' פעמים ה"נ תבדוק ג"פ הא כדאיתא והא כדאיתא דהיינו הבדיקה דכאן תהי' באופן זה שתבדוק עצמה כמו שדרכה של אשה זו תמיד לבדוק עד מקום שהשמש דש ואם תמצא על העד כנ"ל תרחוץ עצמה מבחוץ תיכף ואח"כ תבדוק עצמה תיכף עוד פעם כנ"ל ואם אח"כ לא תמצא ותבדוק כך ג' פעמים אזו טהורה היא ונקתה כנ"ל דאין לחלק בבדיקות דהבדיקה היא רק לחומרא בעלמא כיון שאפשר לברר והבן

שאלה מד עובדא הוי באשה שהיה לה כמה גרבין יבשים קטנים ודקים ולא היה מאז ומקדם רק במקרה ובא הדבר לפני המורה מחמת שהיה לה ידיעה שאני חוכך להחמיר בזה והנשים שחקו עליה ואמרו שלא שמעו דמשום גרבין וחטטים ואבעבועות לא ילכו לטבול וגם אשת החכם המורה צחקה וגער בה החכם המורה למה צחקת יפה עשתה ששאלה והורה לה שתרכך במים הגרבין וחזרה ושאלה אם לא יוכלו להתרכך והורה לה שתלך כך לטבול ונתודע הדבר אלי ועשיתי א"ע כמתעלם וכתבתי לחכם המורה הנ"ל וזה לשוני ימחול מעכ"ת על כבודו ויודיעני במכתב אם יש שום צד קולא לנגד הט"ז בסי' קצ"ח ס"ק י"ד שהביא בשם רש"ל שהביא הג"ה אחת וגרב לגבי טבילה צריכה להסיר אעפ"י שכואב לה הרבה ואשתו של מהרר"ק כו' עיי"ש ופשוט הוא דהוי כגליד שע"ג המכה וכריבדא דכוסיליתא והא ודאי דאם ניתרכך במים דמהני דלא גרע מחטטין בסעיף ט' אך דאם אינו יכול להתרכך נראה ודאי דצריכה להסיר בידים אף אם כואב לה הרבה דאיך נרים ראש לנגד הט"ז ומהרש"ל ומהרר"ק ובפרט בלי טעם וראי' ובפרט דלא ראיתי שום חולק בזה ואף גם דהבל"י אחרון שבאחרונים הביא בס"ק ט' להא דרש"ל בפשיטות בלי שום חולק לכך ויודעיני במכתב דעתו והמורה הנ"ל הבין שנתוודע לי הוראתו שהורה בזה וזה לשונו בתשובתו כתבניתו וכצלמו ביום אתמול כי יעבור קבלתי דברי קדשו ואימא לי' איזי גופא דעובדא היכי הוי ביום אתמול אחר חצות נשאלתי בביתי בז"ל אשה שיש לה על בשרה כמו קרעצליך קטנים והמה כמעט אינם נראים כ"כ אי מותרת האשה הנ"ל לטבול והשבתי שאין חילוק בין קטנים או גדולים וצריכה לחוף במים עד שיתרככו כמבואר בטור ובש"ע סימן קצ"ח ומה שכתב כת"ר הג"ה שהביא הט"ז בשם רש"ל גרב לגבי טבילה צריכה להסיר ואף שכואב לה הרבה ואשתו של מהרר"ק כו' ולכאורה הבנתי שיש חילוק בין גרב ובין שאר שחין ואבעבועות והא ראי' שמבואר ברש"י בחומש פ' אמור שגרב הוא יבש מבפנים ומבחוץ וכן הוא בסוף פ"ו דבכורות ואפשר שזה גרב היבש צריך דוקא הסרה ולא מהני שיתרככו במים אבל זה אינו דא"כ אמאי לא חילקו הטור והש"ע בזה והא זה הוא מילתא דשכיחא בכל הנשים וע"כ דהטור והש"ע סוברים דבאמת אין חילוק בין גרב לשאר שחין והוא בכלל אשה שיש לה חטטין כו' וריכוך במים מהני בהו כמו הסרה וכן משמע הלשון בד"מ וז"ל לפיכך אשה בעלת חטטין וכו' ובמרדכי ה"נ דף של"ג ואפילו אם יצערו אם יסירו הגלד מעל המכה או אבעבועות שאין דעתה להסיר עתה וקרוי אינו מקפיד מ"מ רגילות הוא להסיר הכל או תמתין עד שתתרפא כל זה פירש ר"י בתשובה וכן כתב הב"י בשם סמ"ג וכו' וכן הם דברי הרא"ש שכתב שצריך לרחוץ במים עד שיתרככו ובהגה' ש"ד בשם סמ"ק ורגילות הנשים להסיר מעליהם כל גרב ושחין אעפ"י שמן הדין לא הי' צריך לזה לפיכך אין איסור לטבול לאשה שיש לה חטטין בראשה עכ"ל הד"מ הנ"ל: מבואר ממה שכתב על דברי הר"י בתשובה הנ"ל וכן הם דברי הרא"ש שצריך לרחוץ במים עד