השיב משה יורה דעה מד

חזיא אתמול כקושית הגמ' ולא מטי זמן קפיצה ליכא למימר כמ"ש ואם כן ודאי לדעת זו קבעה וסת לימים בגוונא דר"א ואם נימא דבוסת המורכב לא קבעה וסת לקפיצות לחודא רק בקפיצות בימים הידועים וא"כ דהקפיצה דשבת מגרע ולא מתקן דליכא למימר מדקפצה בשבת ולא ראתה ש"מ דהקפיצה לא גרמה דהא אנן לא אמרינן כלל דהקפיצה לחודא גרמה דליהוי מוכח מקפיצה דשבת דפעמיים הראשונים הימים לחודייהו הוא דגרמי רק דאכן אמרינן דהקפיצה בימים ידועים האלו היא דגרמי אבל ביום אחר לא וקודם שקפצה בשבת ולא ראתה אנן ידעינין דאם תקפוץ בשבת לא תראה דהא אנן אין חוששין כלל לקפיצה דיום אחר ואם כן אמאי תתקן קפיצה דשבת והיינו דאמרינן משום דלא מטי זמן קפיצה וא"כ לא מתקנו אבל ודאי מגרע דהא דראתה ביום א' דשבת בלא קפיצה משום דאמרינן קפיצה דאתמול גרמה והא דלא חזיא אתמול משום דלא מטי זמן קפיצה דהא עכשיו אכן קיימינן דהקפיצ' תלוי בזמן וא"כ כיון דמגרע ולא מתקנו והוי תרתי לריעות' ודאי דלא קבע' וסת לימים בגוונ' דרב אשי וא"כ התרצן הראשון אמר שפיר דתרווייהו שמעינן מברייתא דאם לא איירי הברייתא בגוונ' דרב אשי ואשמועינין דבוסת מורכב לא תלינן בקפיצות לחודייהו א"כ ממילא שמעינין בגוונ' דרב אשי לא תלינן הווסת בימים ואם איירי הברייתא בגוונ' דרב אשי ואשמועינין דלא קבעה ווסת הימים בה"ג א"כ ממילא שמעינן דבוסת המורכב לא קבעה ווסת לקפיצות לחודי' דהא בהא תלי' והוא הוא וא"כ מיושב קושיתי על פירש רשב"א וא"כ מיושבין ב' קושיות של התוס' על רש"י דגם קושיא השכי' לא קשה כיון דזכינו דשפיר קאי אמתרץ

ועכשיו נחזור לפרש כל הסוגיא מראשה לסופה דלא קשה לשיטת רש"י ועל התוס' קשה קושי' הראשונה אהא דמציע הגמרא למאי אי לימא לימים כו' הא גם אי נימא לימים קשה מברייתא והצעה זו למה לי לא ק"מ לרש"י דאם הוי אמרינן דקבעה ווסת דר"ה היינו לימים לחודייהו ודאי דלא הוי קשה כלל מברייתא דה"א לא קבעה דברייתא היינו לקפיצות לחודייהו ול"ק פשיטא דהא לרש"י בקפיצות לחודייהו רבותא גדולה הוא דלא קבעה אבל כיון דמציע דלא מסתבר לומר כלל דר"ה יסבור בימים לחודייהו דקבעה דפשיטא דלא אלא דאיירי בקפיצות לחודיהו א"כ מקשי שפיר מברייתא דקתני לא קבעה כלל דלא קבעה דברייתא היינו לימים לחודייהו דמאי קמ"ל פשיטא ומתרץ שפיר כמ"ש לעיל פירוש התירוץ לרש"י והא דאמר לא קבעה ווסת לקפיצות רבותא גדולה הוא ולימים לחודייהו דלא הוי רבותא מקשי באמת הגמרא ומשני דג"כ הוי רבותא א"כ מיושב גם קושיא השני' שלי בגמרא וקושי' שלישית וודאי דלא קשה לרש"י דלא מצי להקשות רק מימים לחודייהו וא"כ מיושב הכל בעז"ה אבל להתוס' קשה כל הקושיות דהא לדידהו קפיצה לחודא הוי פשיטא כמו ימים לחודא וא"כ זכינו דרבינו הגדול רש"י ז"ל יצא בדימוס והא דלא מפרש לרש"י אלא לקפיצות בוסת שאין מורכב כמ"ש לעיל בשם הרז"ה ולדידי' מיושבי' קושיות התו' כפשוטו כמ"ש לעיל היינו משום דהוי קשה לרש"י קושית הרשב"א אהרז"ה דהך לימים לחודי' ודאי דאיירי בוסת מורכב וא"כ גם כי קאמר אלא בקפיצות ודאי דג"כ בהך גוונ' איירי דאל"כ הו"ל לפרש אלא בקפיצות ובוסת שאין מורכב ועיין שם עוד מה שהקשה ודו"ק היטב בכל מה שכתבתי כי נכון מאוד בס"ד וקרוב לאמיתה של תורה וברוך ד' שהנחני בדרך אמת

וא"כ העולה מזה לדינא כיון דרש"י ז"ל יצא זכאי ואדרבא ראיות ברורות נתנו עידיהן דהעיקר כוותי' וודאי דאין להקל ראש נגדו להקל באיסורין ובפרט בדיני נדה החמור ואף דוסתות דרבנן דלכך מקילין בהו בכל צד ספק מ"מ הוה אביזרייהו דעריות דהא לכל הפוסקים דמקילין בוסת שאין מורכב דלא הוה קביעות ווסת לקפיצות דלא אמרינן קביעות ווסת לקפיצות לחודא בשום ענין כל בנינם ויסודם משום דחזו לדברי התוס' דחלקו אפירש"י דסבר לי' דמסתבר לומר קביעות ווסת בקפיצות לחודי' דלדידי' אף למאי דמסיק הגמרא דבוסת המורכב הקביעות הוי לקפיצות ולימים מ"מ וסת שאינו מורכב אדוכתא קאי דליכא ימים כלל וקבעה ווסת לקפיצות רק להחולקים על רש"י וסברו דלא מסתבר כלל לומר קביעות וסת לקפיצות ופשיטא הוא גם בוסת שאינ' מורכב לא אמרינן דקבעה וסת לקפיצות כמו שמבואר בב"י ובאחרונים וא"כ כיון דבררנו דדעת רש"י עיקר ודאי דאין להקל ובפרט דגם דעת הרז"ה והטור כן ומה שכתבו הב"י והאחרונים ראי' מהרמב"ם פרק ח' מהלכות א"ב הלכה ה' דסבר דלא אמרינן ווסת לקפיצות בשום ענין ואני איני יודע מקום רמז ואדרבא מדפסק הרמב"ם שם כלישנא בתרא דר"ה דהיכא דקפצה בשבת ולא ראתה ואח"כ ראתה בחד בשבת בלא קפיצה דקובעת וסת לימים והיינו משום דלא ראתה בקפיצה דשבת ש"מ דלאו הקפיצה גורמת וא"כ לפ"ז ע"כ סבר לי' בוסת המורכב דקבעה וסת לקפיצו' לחודי' דאי לקפיצות ולימים א"כ ליכא הוכח' כלל מהאי דלא ראת' בקפיצ' דשבת כמ"ש לעיל א"ו דגם בוסת המורכב סבר דקובע' וסת לקפיצו' לחודי' והא דמסיק לעיל בגמרא דבוסת המורכב קובעת לקפיצות ולימים צ"ל דלישנא בתרא דר"ה פליג גם אזה והרמב"ם פסק כוותי' וא"כ כ"ש בוסת שאינו מורכב דס"ל דקובעת וסת לקפיצות. ומיהו הא לאו ראי' הוא דנראה דטעמו דהרמב"ם לאו משום הוכחה דלא ראתה בקפיצה דשבת הוא אלא אפילו לא קפצה כלל בשבת ג"כ סבר הרמב"ם דאם ראתה בחד בשבת הנ"ל בלא קפיצה איגלי מילתא דהיום גורם וקובעת וסת לימים והא דנקט קפצה בשבת לאו דוקא אלא לרבותא נקטי' דאף בקפצה בשבת ולא ראתה קבעה וסת לימים ולא תלינן ראי' דחד בשבא בקפיצה דאתמול וטעמו דסובר הרמב"ם דהך לישנא בתרא דר"ה סובר דאין סברא כלל לומר דמחמת קפיצה דאתמול ראתה ביום מחר אף דללשון קמא הוי סברא פשוטא כמ"ש מ"מ לישנ' בתרא לא מסתבר כן וראי' כדבר דאי נימא כדפרישנא מקמי הכי דהך לישנא בתרא דר"ה סבר דבוסת המורכב קבעה לקפיצות לחודי' א"ם קשי' ליה הך ברייתא דלעיל דקתני לא קבעה בין אי מיירי בוסת המורכב או בוסת שאינו מורכב מ"מ קשה ואין לומר דלא קבעה דברייתא לא קבעה לימים וכדרב אשי דלעיל דהא איהו פליג אדרב אשי דלעיל דלישנא קמא אלא ודאי כמ"ש ועוד אם נימא כך אם כן הרמב"ם והטור יחלקו בסברת הפוכות דלהרמב"ם קפצה בשבת קבעה וסת לימים לחודי' ובלא קפצה בשבת לא קבעה לימים לחודי' ולהטור איפכא דבלא קפצה בשבת קבעה וסת לימים לחודי' ובקפצה בשבת לא קבעה לימים לחודי' אלא ודאי כמ"ש

ומ"מ אף דליכא הוכחה מהרמב"ם דסובר דבוסת המורכב קובעת וסת לקפיצות לחודי' מ"מ בוסת שאינו מורכב מהיכי תיתי דנימא דסובר דלא קבעה וסת לקפיצות ע"כ נראה דאין לזוז מפסק הטור וכת דעימי' וגם הב"ח הביא ראי' קצרה לדברי הטור וכבר הכו האחרונים על קדקוד ראי' זו ולא שמו לבם אל כל השקל' וטרי' ומשא ומתן שכתבתי והוכחתי מגוף הלכה ואין אנו צריכין לפרנסה ממקום אחר ולראיה דפוסקי' כלל ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר. היום יום ה' כ"ח טבת שנת תקמ"ז לפ"ק נאום ה"ק משה

שאלה מא מעשה בא לפני באשה אחת שכבר פסקה מלראות זמן זמנים טובא שראתה בחלוקה קודם הלילה שכבר היה אפל והיה נדמה לה קצת שצריכה ש"ח והניחה עד אור הבוקר וציינה אותו מקום ולמחרת ראתה והנה אין כל רק לבן גמור ושפטה בדעתה שאתמול היה דמיון כוזב בעלמא מחמת שהפשתן הוא גרא וכשבא עליו דבר לח וגם הוא אפל נדמה כן לכאורה וכשמעי הדבר אמרתי דיש לעיין מה דינה והנה הדבר מפורש בתשובת גבעת שאול סי' ס"ג לטהר' אך לכאורה ברש"י מס' נדה דף כ' ע"ב ד"ה מפכח וכו' שכתב והא דאמרינן דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות היכא דלא אחזי כשהוא לח וכו' משמע לכאורה אבל היכא דאחזי וכו' אף דאין מפכח ראוי לטמא דאל"כ מה זה דכתב היכא דלא אחזי וכו' הלא אף אם אחזי אם אינו מפכח הרי טהור הוא והיה לו לומר והא דאמרינן אין לו לדיין וכו' היכא דלא מפכח מי' ז"א דא"כ דברי רש"י יהי' סותרין לדברי הגמ' דהא ודאי בגמ' משמע להדי' דאי לא מפכח אף דכבר ראה מראה טומאה בלילה אין לחוש דהא רבי כבר טימא בלילה ולמה לי לומר דמפכח א"ו איפכא צ"ל דרש"י רבות' קאמר דאף אם מפכח כמו במעשה דרבי אי לא אידמי כטמא מעיקרא לית לן בה וז"ב וכאן בעובד' דידן הוא כש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו מעובדא הנ"ל ומעובדא דבעל גבעת שאול דהא רש"י פ' דרבי בדק לאור הנר והוי בדיקה מעלי' לרבי כמבואר שם דרבי בדק לאור הנר ואעפ"כ היה מטהר אי לא מפכח וגם במפכח ספוקי מספק' לי' דהא אמר שמא טעיתי ומכש"כ כאן שלא היה בדיקה רק ראיה בעלמא ולא היה נדמה לה טומאה רק כמדומה שתהיה צריכה שאלה ודאי דאין כאן בית מיחוש כלל והבן כי נכון היא בס"ד

שאלה מב (י"ט סיון תקס"ו לפ"ק). לדזיו לי' כבר בתי' שלום וכו' ה"ה כבוד אהובי ש"ב וכו' מ"ה משה האבד"ק שיניאווע

אדש"ה באתי הנה היות שבא שאלה לפני בדיני נדה באשה שהיא מניקה ודרכה תמיד בעת שהיא מינקת אין לה דרך נשים ואין רואה דם משך זמן המניקה וגם עתה אחר הלידה לא הי' לה שום וסת והלידה הי' בחודש תשרי דהאי שתא ועברו אחר הלידה זה זמן זמנים שלא ראתה כלל. והנה זה כמו ערך י"ד שבועות אירע לה מקרה שאחר שמשתנת יוצא ממנה כמה טפים דם ותמיד בכל עת אחר הטלת אמי רגלים יוצא ממנה דם כמה טפים וגם תיכף אחר שפוסק המי רגלים מרגשת כאב גדול למטה בבית הרחם ובשעת הטלת מי רגלים אינה מרגשת כאב כלל רק אח"כ תיכף. ותיכף יוצא ממנה דם. והנה לפי המבואר בש"ע סי' קצ"א יש לסמוך גם כאן על הבדיקה המבואר שם אחר שאינה מוציאה דם רק אחר הטלת מי רגלים ומרגשת אז כאב ואף שמבואר שם דדוקא באשה שיש לה וסת סומכין על הבדיקה הלא מבואר שם הטעם דאל"כ לא תהי' טמאה לעולם. והנה גם כאן הוי כמו שיש לה וסת כיון שאין דרכה להיות רואה בעת מניקתה ושלא בעת מניקה דרכה להיות לה וסת ואף שמבואר שם בש"ע וכל זה דוקא שמרגשת כאב עם מי הרגלים אבל אם אינה מרגשת כאב בעת הטלת מי רגלים ובודקת עצמה אחר הטלת מי רגלים ומוצאה דם אם לא מצאה במ"ר היא טמאה והנה לפי"ז כאן אינה מרגשת כאב בעת הטלת מ"ר י"ל ג"כ שהיא טמאה. הנה י"ל כאן אף שאין מרגשת כאב בעת הטלת מ"ר עכ"פ תיכף אחר הטמ"ר היא מרגשת כאב ויוצא ממנה אז טיפים דמים י"ל שבא גם כן מחמת מכה והכאב שיש לה אז מוכיח על זה והנה צויתי לעשות הבדיקה המבואר בש"ע כמה פעמים ונמצא המוך נקי תמיד אך לפי דברי השו"ת צמח צדק היא טמאה דהיא חולק וסובר דאין הבדיקה מועיל רק ברגילה לראות דם בתוך המי רגלים בתוך הספל ויש לה כאב וגם יש לה וסת. אבל באופן זה דאינה רואה בתוך המ"ר וגם אינה מרגשת כאב בשעת הטלת מ"ר ממש אין בידינו להתירה ויש לחוש שמא דם מקור היא ע"ש וא"כ לפי דבריו היא טמאה והנה שו"ת צ"צ אין בידי רק ראיתי בלקט הקמח שמביא דבריו הנ"ל ואפשר שמבואר שם עוד איזה היתר והנה מחמת גודל האיסור מורא על ראשי להכניס א"ע בדבר ומה גם שאין בידי כעת שום שו"ת שבעוה"ר הכל נשרף בעת שהי' שריפה פה בכן אבקש שימחול על כבודו הרמה לעיין בדבר זה ולכתוב לי תשובתו באר היטב איך להתנהג בזה וכו'