השיב משה יורה דעה מב

ביאתו לעולם ע"י תערובות לא מהני בי' ביטול כמו ביבמה שרקקה דם דהדם אינו מבטל הרוק יעו"ש א"כ בנידון דידן אפי' אם איכא ששים בהחלב נגד הדם איך שייך ביטול כיון שתחילת ביאתו לעולם הוא ע"י תערובות ואף דביו"ד סי' ק"ב ברמ"א שם מבואר להיפך לענין דבר שיל"מ אך כבר ידוע מ"ש הפלתי דבשלומא התם גבי גיגית ההיתר הי' בעולם אבל ביבמה שרקקה דם גם ההיתר לא הי' בעולם יעו"ש וא"כ ה"כ דומה ליבמה שרקקה דם ואיך שייך ביטול והנה בהשקפה ראשונה הי' נראה לי דהדבר תלי' בפלוגתא דהנה המשנה למלך פ"א מה' משכב ומושב הביא דברי המרדכי הנ"ל והביא ראי' לדבריו מהא דאמרינן בחולין ד' ס"ח ע"א מהו לגמוע חלבו דהאי אבר היוצא והוא בגמ' אבעי' דלא אפשטא וע"כ פסק הרמב"ם ומובא בש"ע יו"ד סי' י"ד שחלב של אותו בהמה אסור לשתותו הואיל ובא מכלל האיברים ויש בהם אבר איסור וה"ז כחלב טרפה שנתערב בכשרה ותמה המ"ל עכ"פ אמאי לא לישתרי מטעם ביטול דמדאו' מהני ביטול ולענין דרבנן אמרינן ספק דרבנן להקל א"ו כדעת המרדכי דכל היכא דתחילת ביאתו לעולם ע"י התערובות לא מהני ביטול וכתב ואח"כ ראיתי לחכמי אשכנזי שכתבו דאם ידוע דאיכא ס' בבהמה מותר החלב ותמה עליהם ממ"נ אי מהני ביטול גם אי לא ידעי' בודאי דאיכא ששים מותר החלב דהא עכ"פ איכא רוב ולענין ששים אמרינן ספק דרבנן להקל וע"כ צריך לומר כסברת המרדכי א"כ גם ששים לא מהני והנה מבואר מדבריו דכמו דביטול ברוב לא מהני היכא דביאתו לעולם ע"י תערובות גם ששים לא מהני ואמנם בשו"ת נב"י מה"ת חלק יו"ד סימן כ"ד העלה דדוקא בביטול רוב לא אהני בדבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות אבל ביטול בששים מהני ויפה כתבו החכמי אשכנזי דאם הי' סמ"ך בהחלב נגד חלב היוצא מהאבר האסור מותר דדוקא ביטול ברוב לא מהני דהוא מצד ביטול אבל ביטול בששים ל"ה מצד ביטול רק דהטעם נאבד מן העולם והוי כמאן דליתא דהרי מבשא"מ לא מהני ביטול ברוב דטעם כעיקר דאוריתא וביטול בששים מהני יעו"ש ומעתה לכאורה בנידון דידן ג"כ תלה הדבר בפלוגתא הנ"ל למש"ל דגם ביטול בששים לא מהני גם כאן לא מהני ולהנב"י דביטול בששים מהני גם בדבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות דברי הנ"ש נכונים ואולם בספר ישועות יעקב ביו"ד סימן י"ד החזיק בדעת המש"ל דבדבר המעורב בתחלתו גם ביטול בששים לא מהני דהא דמבשא"מ בטל בששים היינו כיון שיש סמ"ך שוב אין בו טעם האיסור וא"כ ממילא בטל גוף האיסור ברוב אבל בלא ביטול ברוב עכ"פ גוף האיסור עודנו בתוכו וכמות האיסור שנפל לשם ע"כ מטעם ביטול ברוב קאתי' עלי' כמו במ"במ אך במבשא"מ אף שגוף הדבר בטל ברוב מ"מ נרגש הטעם וטעם כעיקר דאוריתא לענין זה פועל ששים דהטעם נאבד ונתבטל אבל גוף האיסור ודאי מצד ביטול ברוב קאתינן עלי' וצדקו דברי המש"ל דהחלב היוצא מהאבר האסור אינו בטל בס' להמרדכי א"כ בנידון דידן אפי' איכא ששים נגד הדם לא מהני להמרדכי אכן אחר העיון הי' כראה לי להכריע דאפי' לפי דעת המש"ל דגם ביטול בס' לא אהני היינו דוקא במ"במ אבל במבשא"מ י"ל דכ"ע מודי' דבטל וטעמא דידי עפמ"ש הפ"י בביצה דף ל"ה הטעם דמחמירי' בדשיל"מ במב"מ יותר מבשא"מ הטעם הוא משום דמב"מ דלאו בטעמא תליא מילתא ולעולם טעם האיסור וממשו נרגש כמו ההיתר משו"ה החמירו בו בדשיל"מ אבל בשא"מ דבטעמא תליא מילתא משו"ה כיון דביותר מס' ליכא טעם א"כ הוי כאלו הוסר האיסור ונסתלק מן ההיתר וכמאן דליתא דמי משו"ה ל"ש להחמיר בו כלל ואפי' בדבר שיל"מ כמי בטל יעו"ש בדבריו הרי מפורש דבמבא"מ חשבינן כאלו כמות גוף האיסור נסתלק לגמרי דלא כמ"ש הישועות יעקב א"כ בכה"ג אפי' בדבר המעורב מתחילתו כמי מהני ששים משו"ה בנידון דידן גם המש"ל מודה דמהני ששים משום דהוא מבא"מ אך המש"ל השיג שם שפיר על החכמי אשכנזי דהוא לענין מב"מ דמטעם ביטול קאתינן עלי' וביטול ל"ש בדבר המעורב מהחלתו אבל בנידון דידן כ"ע מודי' דהדם בטל בחלב בששים והוי כאלו נסתלק לגמרי האיסור מתוך ההיתר ודו"ק: אך לכאורה צריכים להבין דברי הפ"י הנ"ל דהא לכאורה קושי' הישועות יעקב הוא קושי' גדולה דכי יעלה על הדעת שאם נתערב סאה של איסור בששים סאה של היתר אינו נהנה כלל מן האיסור הלא החוש מכחיש דבר זה אלא ע"כ דלענין כמות האיסור מטעם ביטול ברוב קאתינן עלה כמו מב"מ דבטל ברוב וששים צריך בשא"מ כדי שלא יה ה הטעם נרגש ומעתה בדבר שתחילת ביאתו בתערובות דל"ש ביטול ברוב גם ביטול בס'. לא מהני יעו"ש ודבריו ברורים בסברא אך לאחר העיון ראיתי דדברי הפ"י נכונים מאוד דהנה הרא"ש בברכות פ' כיצד מברכין על מ"ש דעל המוגמרת כולן אומר עצי בשמים חוץ מוסק י"א דמוסק היא זיעה חיה ונכון יותר שחיה ידועה הוא שיש לה חטוטרת בצואר ומתקבץ שם תחלה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוסק. והר"ם הלוי ז"ל הי' אומר שאסור לאכלו מפני דם והרבינו יונה ז"ל פירש דאפשר להתיר דפירשא בעלמא הוא אף דמתחלה הי' דם בתר השתא אזלינן שהרי הדבש אם נפל לתוכו דבר איסור כיון שדרך הדבש לחזור דבר הנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינינן לי' ה"נ יעו"ש ובמעדני יו"ט והמ"א בא"ח סי' רט"ז הקשה מהא דבכורות דף ע"א דחלב חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב ואמאי הא בתר השתא אזלינן וכתב החק יעקב בה' פסח תס"ז סקט"ז לתרץ קושי' המג"א דבחלב אי לאו דגלי תורה הי' אסור כיון שנתהווה מדם אף שנשתנה למראה לא נשתנה לדבר המותר משא"כ בדבש דנשתנה לדבר המותר יעו"ש ועיין במרדכי פ"ב דביצה ומעתה אני אומר גם במבשא"מ אם איכא ששים הרי נשתנה טעם האיסור להיתר א"כ כמות האיסור גופי' מותר ולא מצד ביטול ברוב רק מטעם שנשתנה לדבר המותר והיינו דוקא במבשא"מ דנשתנה הדבר לדבר המותר אבל במב"מ דשניהם שוין בטעמא ואם כן לא הוי ההיתר רק מצד ביטול ברוב וא"כ שפיר כתב המש"ל לדברי המרדכי לא מהני גם ששים דהא גם בששים צריכים ביטול לגוף האיסור אבל בשא"מ כמו בנדון דידן גם המש"ל מודה דהא לא הוי מצד ביטול רק דנשתנה הדבר לדבר המותר ואם כן שפיר כתב הנ"ש דאם היה ששים נגד הדם בטל בששים משום דהדם נשתנה לדבר המותר והכא בלא"ה ג"כ י"ל כיון דגוף הדם נשקע למטה רק דעיקר האיסור מטעם דחלב מקבל טעם מן הדם כיון שנכבש בתוכו מעל"ע ולענין זה בודאי שייך לומר כיון דהטעם נשתנה לדבר המותר והוי כהיתר גמור ומעתה דברי הנ"ש ברורים בודאי אלו היה ברור לכו שכל הדם נצלל למטה ולא נשאר עמנו בהחלב כלום היה מועיל בו ששים אך מי יוכל לשער כמה דם נתערב בחלב שלא נשקע למטה ונשאר מעורב בחלב ואסור החלב והכלים שעומד בו החלב מעל"ע אמנם כל זה לענין תערובות הראשון שהדם נמצא בתוכו אמנם התערובות השני נ"ל להתיר מטעם דכבר כתב הרמ"א בסי' צ"ב דבלח בלח ל"א בי' נעשה נבילה ואפי' בדרך בישול וכמ"ש הפר"מ והיא דעת הראב"ד ודעת הר"ן דבכבוש אפי' בחתיכה ל"א נעשה נבילה וע"ש בפ"מ וא"כ נמצא בדידן יש לנו שני סברות להתיר דהוי לח בלח ושלא בדרך בישול ומהתימא על מעלת כת"ר שזכר לדברי הר"ן ולא זכר לדברי הרמ"א דבלח בלח ל"א נעשה נבילה הן אמת שהרמ"א כתב שם דבב"ח אפי' לח בלח נעשה נבילה והש"ך כתב שם דזה מדינא והשיב על הא"ר שכתב דהיא מצד חומרא ובפר"מ שם דכוונתו בב"ח אפי' בעוף או בכבוש דהוא רק מדרבנן נעשה נבילה בלח בלח. והנה כאן מלבד חיסור דם יש בו איסור בב"ח אף דמבשל דם בחלב אינו לוקה כמבואר בסי' פ"ז אבל איסורא איכא כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ג [וכבר העיר בזה בתשו' נחלת שבעה לענין הנאה ומסיק דשרי דדם בחלב אינו אלא מדרבנן ובפרט בכבישה ובמידי דרבנן שרי בהנאה כידוע] וממילא גם בלח בלח נעשה נבילה מטעם בב"ח מ"מ כראה לי דהנה המנחת יעקב סימן פ"ה אות ל"ב בסופו כתב דהיכא דיש עוד צד להקל גם בב"ח לא אמרינן בלח בלח נעשה נבילה יע"ש והנה דעת הט"ז סוף סימן צ' ס"ק י"ב דבשר בחלב שחוטה מותר בכבוש משום דגזירה לגזירה ל"א א"כ לדידיה נראה דגם דם בחלב מותר בכבוש דהא בחדא מחתא מחתינהו הרמב"ם והמחבר סי' פ"ז וע"ש אף דנקודות הכסף והאחרונים חלקו על הט"ז ע"ש עכ"פ תו יש לנו צד להקל בצירוף מ"ש הט"ז בסי' פ"ז דאפי' בב"ח היכא שאחד אסור בפ"ע ל"א בי' נעשה נבילה וגם בזה השיגו עליו האחרונים. עכ"פ בצירוף כל הנ"ל יש לסמוך בכה"ג אדעת הראב"ד והר"ן דבלח בלח בכבוש נ"א נעשה נבילה הן מצד בב"ח הן מצד דם א"כ אם יש ששים בהתערובות נגד הדם יש להתיר וזה איזה שבועות בא מעשה כזה לידי ויצא הדבר בהיתר דברי ידידו דו"ש באהבה יקותיאל יהודא ט"ב

שאלה לט ע"ד השאלה של אותה האשה אציע המעשה דהיינו שיותר משני שנים שיש לה חולי השבר ר"ל ובשנה הראשונה היתה יכולה להטהר ולא היה לה שום קלקול גם נתעברה וילדה רק בשעת לידה מחמת קושי' הלידה נתקלקלה ביותר דהיינו שניקב אותו הדבר שיוצא ממנה והיא מוציא כל שעה דם וליחה ומוגלא ובפעם אחרת כשהיתה מניקה היתה מסולקת דמים לגמרי ועתה היא ג"כ מניקה ואעפי"כ היא רואה תמיד והנשים אומרות שנראה שיוצא חוץ לרחם כמין טפיח ובתוכו נקב ונראה להדיא שהדם יוצא מן הנקב ולא ממקום אחר כלל ובשעה ששוכבת אז מכנסת את המכה לגמרי לתוך גופה ואז היא בודקת את עצמה היטב בחורין ובסדקין ואינה מוצאה שום ליכלוך דם ונראה בעליל שאינו ממקום אחר רק משם [עכ"ל השואל]

תשובה תשובתו בצידו אחר העיון ביו"ד סי' קפ"ז ובשו"ת ח"צ סי' מ"ו ובשו"ת נוב"י ח"א סי' כ"ח ובמהדורא בתרא סי' קי"ד הרי מבואר דירידת המקור למטה היא כמעט מהנמנע ועכ"פ הוא בלתי מצוי וקיי"ל תולין במצוי ובודאי שעליונו של פרוזדור ירד למטה אך החמיר הנב"י מטעם דהוי כאינו ידוע אם מכתה מוציאה דם דהא דם המקור מצוי טפי מדם העלי' ומאן נימא דע"י שהעליה במקום צר מוציאה דם עכ"ד מבואר שם למעיין א"כ הכא שהנקב מוציא דם יש להקל ועוד דגם שם מיקל בזקינה מסולקת דמים וה"ה כאן במניקה דמ"ש ועוד דכאן אחר השבר היה מסולקת דמים קודם שנתהוה הנקב וא"כ אזיל לי' החומרא דהנוב"י במ"ב שם דנימא ע"י שבא המקור במקום צר חזר לו החמימות ונתהוה שם דמים עיי"ש ובפרט בנד"ד שבא גם ליחה ומוגלא א"כ נתברר שיש מכה שם כמבואר שם בדברי נוב"י עצמו בסי' קי"ד וא"כ גם אם נימא שהמקור עצמו הוא שנפל א"כ נתברר שיש שם מכה פצע וחבורה ואמרינן דם מכה הוא אף אם אינו ידוע אם מכתה מוציאה דם הרי עכ"פ במניקה יש להקל וזה ברור אף שהנב"י מחמיר במכה במקור נשמט ממנו הרמב"ם בהלכות א"ב אף שמחזיק דבריו במ"ב האמת יורה דרכו ומבואר מדבריו במ"ב בסי' קי"ד שחזר בו לדינא וסובר דבמכה במקור הדם ממנה טהור וז"ב

ועדיין צריך להתלמד אם אחר שיעברו ימי הנקה ויארע לה כזה אם נטהר אותה אם נימא כיון דבשעה שהיתה מניקה והיתה בחזקת מסולקת דמים אעפ"כ אירע לה כזה א"כ הרי נתברר דבא מן המכה א"כ שוב הוי לה כידוע שמכתה מוציאה דם וממילא טהורה אף שלא בזמן הנקה או דילמא אמרינן הרי באמת לא נתברר שמכתה ומוציא דם רק דבשעת הנקה מקלינן מספיקא כיון דאשה זו בחזקת טהורה עומד' אל תטמאנה מספק והרוב דמים מן המקור אין כאן כיון דהיא בחזקת מסולקת דמים מן המקור אבל אחר