השיב משה יורה דעה מא

דאינו מתכוין לבטל רק לבשל וכס' הפר"מ ואמנם למ"ש אכתי קשה דהו"ל פסיק רישא ואסור ולזה סובר רבא דבעי הגעלה ותרווייהו צריכי דלענין נותר לא מהני הגעלה דמה שנבלע ע"י אור אינו יוצא ע"י הגעלה רק מעט ולכן אפי' דיעבד אסור בהגעלה אם בישל כמבואר ביו"ד סי' קכ"ג וא"כ אכתי נשאר בו בישול של נותר וצריך ביעור מש"ה א' דכ"י נעש' גיעול לחבירו אלא דבהא לחוד לא סגי דהרי ממעט באכילת חטאת ואי משום דבטל ברוב הא אין מבטלין איסור לכתחילה מדאורייתא ואי משום דאינו מתכוין הו"ל פסיק רישא אך זה טרם שהגעיל י"ל דהוי פס"ר דניחא ליה בפליטתו ואסור אבל אחר שהגעיל דאעפ"כ פולט מעט הרי חזינן דלא ניחא בפליטת טעמו דהרי הגעיל להוציא פליטתו א"כ תו הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה ושרי וכדעת הערוך

אמנם הניחא לרבא לטעמו דאזיל בתר שמא א"כ משכחת לה בקדשים אינו מינו בשמא שור ואיל עז ויש חשש נו"ט לפעמים ואסור לבטל מש"ה בעי הגעלה כדפרי' אבל המקשה איהו אזל בשיטת אביי דסובר בתר טעמא אזלינן וא"כ כולהו שווין בטעמא והו"ל תמיד מין במינו דבטל ברוב ולא משכחת בו נו"ט לאסור בדיעבד ושרי לבטל לכתחלה מ"ה פריך שפיר א"ה הגעלה נמי לא ליבעי ואף אם תמצא לומר דאפי' למ"ד בתר טעמא אכתי משכחת לה אינו מינו בטעמא כגון בשר וכבד עיין סי' צ"ח וכדומה אכתי י"ל דבהך סברא גופא פליגי דהמקשה סובר דבלוע בקדרה מותר לבטל אדאורייתא וכס' הכנה"ג אפילו במקום חשש נו"ט מדאורייתא ורבא סובר דגם בלוע בקדרה אסור לבטל מדאורייתא מש"ה בעי הגעלה שיהיה פ"ר דלא ניחא ליה כאמור וזה דבר חריף ובהא ניחא כמי הא דא' ר"א הכא התירא בלע כו' בעידנא דקא פליט לא איתא לאיסורא בעינא ופירש"י שבתוך דופני הכלי היה בלוע ומעולם לא הוכר איסורו דיש להבין באיזה סברא מחולק עם רבה דקא' סו"ס איסורא פליט. ולמ"ש י"ל דרבה סובר דבכל פעם ע"י הגעלה פליט מעט עד שאפשר לתת טעם ומשו"ה אפי' דיעבד אסור ע"י הגעלה כמבואר ביו"ד ולא מהני ס' התירא בלע ואמנם ר"א חדית דאפילו בנבלע ע"י האור היא פולט ע"י הגעלה ולא נשאר רק משהו ומשו"ה דעת כמה פוסקים דבדיעבד אם בישל אחר הגעלה שרי עי' ברא"ש מ"ש בשם ר"ת וב"י סי' קכ"ב וכן מבואר בריטב"א בשמעתין דע"י הגעלה נפלט ולא נשאר אלא משהו והא דאסור לבשל בו בתחי' צ"ל משום דאין מבטלין איסור לכתחילה אפי' בלוע בקדרה אפי' א"א לבוא לידי נו"ט וסובר כדעת הרא"ה הנ"ל ואמנם מבואר בר"ן פ' כ"ש ובפ"י שם אהא דפריך וניעבד שלא במינן אע"ג דאין מבטלין לכתחילה שאני הכא בחמץ דהתירא בלע מותר לבטל לכתחילה וטעמו נראה דאפי' למאן דאוסר לבטל בלוע היינו בנבלע איסור דהו"ל כניכר איסור אבל בהתירא בלע שוב לא ניכר האיסור ודמי לס' המרדכי לענין יל"מ בתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות שרי ה"ה כה"ג בהתירא בלע מה"ט שרי לבטל לכתחילה והיינו דחדית לן ר"א בעידנא דפליט ליתא לאיסורא בעינא ופרש"י שמעולם לא הוכר איסורו כלו' ולכך שרי לבטל לכתחילה ומשו"ה סגי בהגעלה ודו"ק היטב

עוד רגע אדבר בענין זה כי נ"ל להביא ראי' לס' הרשב"א דנו"ט לפגם דשרי הוא מטעם ביטול ברוב דבהכי מתורץ קושיא גדולה ועצומה מה שהקשו תוס' והרא"ש שילהי מס' ע"ז והרא"ם פ' צו למ"ד לינת לילה פוגם אמאי צריך בכלי חרס שבירה בחטאת שבישלה אתמול הא מיד כשיעלה עמוד השחר מותר ואפי' למ"ד לילה אינו פוגם לשהינהי מע"ל ולישתרי עיי"ש ברא"מ תו הקשו הפוסקי' למה הוצרכה תורה שבירה בכ"ח ומריקה ושטיפה בכל"מ הא נותר הנבלע בטל ברוב במינו מדאורי' ומותר לבשל בו ואפילו לכתחילה דמדאורי' מבטלין איסור ובפרט דאין כוונתו לבטל אמנם לפי סברת הרשב"א ניחא דהנה הר"מ ז"ל בה' אה"ט כ' נבלה בשחיטה בטלה ברוב ואינה מטמא במגע שא"א לשחיטה שתעשה נבילה אבל הנבלה אפשר שתטהר בשחיטה לפיכך תבטל והראב"ד השיגו דזה אתמר בגמ'. לר"י דמב"מ לא בטל אבל לרבנן ל"ש הכי ול"ש הכי בטל עיי"ש וראיתי בתשו' בית אברהם משפט שלם ח"ג העלה לבאר דברי הרמב"ם עפמ"ש הר"נ פ' כל הצלמים דזה וז"ג דשרי מטעם ביטול הוא משו"ה ילדה שסבכה בזקנה בטלה מטעם זוז"ג מותר אבל ילדה שסבכה בילדה שנטעה לסייג ולקורות אסור דכי א' דבטל, היינו היכי שא"א להיתר להיות איסור אבל היכי שאפשר לגורם של היתר לשוב להיות איסור אז אינו מבטל להאיסור דומי' דא' במנחות נבלה בטלה בשחוטה שא"א לשחוטה שתעשה נבילה שחוטה אינה בטלה בנבילה שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה וה"נ זו שנטעה לסייג ולקורות אלו נמלך עליה לאכילה אסור הרי אפשר להיתר להיות איסור בכה"ג אינו בטל עכ"ד הר"נ ומדבריו למדנו אע"ג דקי"ל מב"מ בטל ברוב כדפסק הר"נ פ' כל הבשר היינו בא"א להיתר להיות איסור והוא דבר המתקיים אבל היכי דאפשר להיתר להיות איסור אין בכחו לבטל האיסור והן דברי הרמב"ם הללו ובזה מתורץ קושי' תוס' סוף מעילה גבי פרוטה של חולין שנפל להקדש אמאי אינו בטל ה"ט דאפשר לחולין להיות הקדש ע"י דיבור עכ"ד והיא מלתא חדתא ולפי"ז אומר אני נהי דבליעה של חטאת בטל בשלמים דא"א לשלמים להיות כמוהו אבל בליעת נותר א"א לו להתבטל בקדשים המותרים דהרי אפשר להיתר להיות איסור נותר כמוהו אם לא יאכלנו ויתותר לאח"ז ול"ל דע"כ לא כ' הר"נ סברתו אלא לענין ילדה כו' דרשאי להמלך ליטע לאכילה אבל הכא אכילת קדשים מצוה ואסור להותיר להביאן לידי פסול זה אינו דבהדי' מבואר ברש"י שם במנחות דף כ"ד דאפשר לקדשים להיות כחולין אם ילין לילה אחת יצא מקדושתו הרי אף על גב דאסור להלינו מקרי אפשר וכדכ' רס"י בפסחי' דף ל"ח בידו לגרום טומאה מיד ופריק עיי"ש אע"ג דאסור בידו היא וכה"ג מבואר בר"ן סוכה פ' לוה"ג דבידו למעט אע"ג שאסור למעט ביו"ט עיי"ש. כ"ש הכא דאפשר שלא יהי' לו אוכלין וממילא יהי' נותר [וכמו בנבילה אפשר שתסרח אם לא יאכלנו] ומשו"ה אין בכחו של היתר לבטל איסור נותר ומשו"ה צריך כ"ח שבירה ומריקה ושטיפה בכלי מתכת

והא דתנן רקיק ברקיק או חתיכה שנגע בחתיכה בנו"ט משמע אפי' של נותר נמי הרי נותר נמי בטל בליכא נו"ט התם שאני דבמקום שיש סמ"ך במינו או שלא במינו באין בו נו"ט לאו מטעם ביטול ברוב הוא אלא משום דהו"ל כנאבד מהעולם ואיננו ועי' בנוב"י בתרא חיו"ד סי' מ"ד שכ' סברא זו לענין אין מבטלין איסור ועוד שם סי' נ"ד עיי"ש והא דאי' בזבחי' דף ע"ח הפגול והנותר [עי' בהג"הת מהרי"פ דל"ג והטמא] שבללן ואכלן פטור דמין א' מרבה על חבירו ומבטלו ה"ט דפגול א"א לחול עליו איסור נותר כדאי' בכריתות דף י"ד וברמב"ם פ' ח"י מה' פסהמ"ק ואע"ג דאכתי אפשר להעלותו ע"ג מזבח עד שימשול האור ברובו ופקע פגולו והו"ל נותר הא כה"ג פריך בזבחי' פ' ב"ש דף מ"ח אהא דקא' וטומאתו עליו יצא בשרו שאין טומאתו פורחת ממנו ואי איתא הרי טומאתו פורחת ממנו ע"י האור ומשני בבשר שלמי' עסקינן דלא חזו להקרבה ע"ג מזבח רבינא א' יצא בשר שאין טומאתו פורחת כשהוא שלם אלא כשהוא חסר והנך תרוייהו תרוצי איתנהו נמי הכי והבן אבל היכי שאפשר להיתר להיות נותר אינו בטל ברוב ובזה אזדא לה נמי קושי' תוס' לישתרי משום נוטל"פ ז"א לס' הרשב"א דנו"ט לפגם שרי מטעם ביטול ברוב וכיון דנותר אינו בטל ברוב ממילא נו"ט לפגם נמי אסור ומשו"ה בעי שבירה או מריקה כו' ועפי"ז מתורץ דעת הרשב"א שכ' אם בישל ירקות או מי' בקדרה של בשר מותר לבשל בו חלב דאקלש טעמי' והביא ראי' מהא דכ"י נעשה גיעול לחבירו והקשה ב"י לפמ"ש תוס' הטעם דמותר לבשל שלמי' האידנא בקדרה שבשל בה שלמי' אתמול או שבשל בה חטאת היום משום דמדאורי' ברובא בטל ובמקדש אוקמא אדאורי' א"כ ליכא ראי' לדינו של הרשב"א והש"ך בנה"כ תירץ דהתוס' לא כתבו כן רק לענין ממעט באכילתו דאכתי התירא הוא אפי' בחטאת לכהני' אבל אחר שכבר נעשה נותר לא מהני סברת אוקמא אדאורי' דאל"כ הגעלה ל"ל אע"כ מטעם הרשב"א. והאחרוני' השיגו עליו דבהדי' מבואר בלשון התוס' שכ' דמפסל ביוצא וממה שהקשו מרקיק ברקיק דאפי' אחר שנעשה איסור כמי אוקמא אדאורי' ובטל ברוב אמנם לפמ"ש דעת הרשב"א נכון דודאי דעת התוס' אפי' באיסור של חטאת כמי אוקמא אדאורי' ובטל ברוב אלא דזהו באיסור של חטאת לענין זרי' ונשי' ועבדי' ופסול יוצא חוץ לקלעי' אם נבלע בשלמי' שפיר בטל ברוב דאיסור זה של חטאת אי אפשר לחול על שלמי' אע"ג דשלמי' כמי פסול ביוצא חוץ לעיר מ"מ איסור חוץ לקלעי' לא משכחת והו"ל אי אפשר להיות כמוהו והא דשרי לבשל שלמי' האידנא בקדירה שבשל שלמי' אתמול דבטל ברוב מדאורי' אע"ג דאפשר לשלמי' דהאידנא להיות כמו של אתמול אחר עבור יום ה"ט דע"כ לא כ' הר"נ סברתו רק באיסור והיתר אבל בהיות שניהם היתר אז היתר בהיתר שפיר בטל לענין שלא יחול עליו שם איסור נותר אע"ג דאפשר למבטל להיות כבטל והבן ומשו"ה אוקמא אדאורי' אבל הא דשרי לבשל אחר עבור זמן אכילה של שלמי' דהאתמול דהנשאר בקדרה הוא אסור משום נותר וא"א להבטל במה שיתבשל בהיתר כיון דאפשר להיתר להיות כמוהו ע"כ ה"ט משום דאקליש טעמו ואינו חל עליו שוב שם נותר וזה נכון. ואמנם לפמ"ש דבליעה של נותר אינו בטל ברוב משום דאפשר להיתר להיות כמוהו אבל בליעה של תרומה בחולין מתוקני' שא"א להן להיות תרומה ודאי בטל ברוב מדאורי' וא"כ ק' אמאי א"ר יהודא [זבחי' צ"ז] אהא דקדשי' בעי מריקה ושטיפה יכול אף תרומה כן ת"ל אותה ל"ל קרא פשיטא דלא בעי דבטל ברוב במב"מ מדאורי' אבל לק"מ דר"י לטעמי' קאמר דס"ל מב"מ לא בטל ומשו"ה בעי קרא אבל לדידן דקי"ל דמין במינו בטל מדאורי' באמת לא בעינן קרא אותה לזה דמסברא ידעינן דתרומה לא בעי מריקה ושטיפה וארווחנא בהכי לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דפסק כמתני' דזבחי' פי"א משנה ב' חטאת פסולה בין הי' לה שעת הכושר ובין לא הי' לה שעת הכושר אין דמה טעון כיבוס והיינו מקרא דכתי' אותה וכת"ק דמשנה זיין אח' ק"ק או קדשי' קלי' טעינן מריקה ושטיפ' והקשה התוס' יו"ט והלח"מ דהנך סתרו אהדדי ולמ"ש דלדידן לתרומה לא בעי אותה ניחא עיי"ש ודוק הייט"ב: עוד מב"ב של המחבר

שלום לכבוד אהו' ידיד נפשי ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מוה' צבי הירש נ"י אב"ד דק"ק ליסקא

במה דבדק לן מר ע"ד הבהמות שנמצא בהחלב בשולי הכלי דם וכתב מעלתו שלא מצא הדבר מפורש והנה בגוף הדבר יפה כוון אך כבר מבואר דבר זה בתשו' נחלת שבעה סי' כ' והובא דבריו בקצרה בש"ע הקטני' בלקט הקמח להלכות דם יעו"ש ושורש הדבר כי א' רוצה להתירו מטעם שמעשה כשפים הא וע"ז הרבה להשיב ומביא ראי' דהוא דם גמור והעלה דאסור ואוסר התערובות ולפחות צריך ששים ומי יוכל לשער כמה דם נשאר בחלב שלא נשקע למטה ונשאר מעורב בין החלב וגם שכמה פעמים יתאדם החלב מחמת הדם וכו' וא"כ גם הכלים שעומדים בו החלב מעל"ע אסורים יע"ש אך זה תוכן דבריו עכ"פ מבואר ודבריו אלו הי' ברור לנו שכל הדם נכלל למטה ולא נשאר בהחלב ואף דהחלב מקבל טעם לענין זה שפיר מועיל ששים ולכאורה יש לחקור לפמ"ש המרדכי סוף חולין שכל דבר שתחילת