השיב משה יורה דעה מ

הנבלע בבשר לרבא דאזיל בתר טעמא הרי לא נשתנה טעמו ואפי"ה מותר לבטל א"כ זהו גופי' חידוש מה דמותר לבטל כה"ג אבל לאביי דאיירי רק לענין פליטת טעמו ורוטב של הזרוע בבשר דהו"ל לח בלח באינו מינו ביש בו מאה וסמך דנשתנה טעמו ובדין הוא דמותר לבטל וכמש"ל בשם הנוב"י והחת"ס אלא דאסור מחשש נו"ט וכאן דגלי רחמנא דטעם כעיקר שרי בדיעבד ליכא האי חששא ולכך בדין היא שיהא מותר לבטל לכתחי' והיינו דקא' זהו היתר כו' אליבא דרבא תו לא מצי לפרושי כדלעיל דהחידוש הא דהותר לבטל דזה לאו חידוש הוא כלל וכמ"ש אע"כ החידוש מה דהתורה ציותה לבטל בידים וזה מ"ש דלכתחי' מבטלינן לי' ומייתינן לי' בידים לידי כך כלו' אלו א' תורה שמותר לבטל אבל אינו מוכרח לא הי' חידוש דבדין הוא שיהא מותר מטעמא דאמרן אבל מה שציותה התורה לעשות כך ואנו עושין ומבטלינן אותו בידים זה החידוש ע"כ לקולא לא גמרינן כ"א לחומרא דבמאה וסמך בטל מיהו אפי' באינו מינו דהו"ל כאינו בעולם וזה ילפינן מדחזינן דהתורה הקפידה לכתחי' שיהא שלם באופן שיש בו מאה וסמך ובהכי מסולקין כל הקושי' מעל רש"י ז"ל ואפשר גם דעת תוס' כן הוא והיינו שתירצו לפי שיטתם דבמינו איירי וז"ל דהכא שרי אפי' בטעם גמור כגון שלפעמים הזרוע ומקצת מהאיל לחוץ לרוטב ויש הרבה שמנונית על הזרוע עד שאין כנגדו רוב לבטלו כו' והשיגם היש"ש דלעיל יליף מאה וסמך והכא קים לי' אפי' בנו"ט שני אפי' ליכא רוב נגדו ולמ"ש ניחא דגם לדעת התוס' מתפרשין דברי רבא ע"ד שכתבתי דהכא התירה תורה לבטל לכתחי' במאה או סמך ולא חששה שמא יהי' מקצת חוץ לרוטב באופן שיתן טעם ולא יהא רוב נגדו והוא לא ידע ואשם אע"כ קים להו דאפי' אי אתרמי הכי שרי כאן בדיעבד ומשו"ה שרי לבטל לכתחי' במאה וסמך ומזה שמעינן דבמאה וסמך הו"ל כנאבד מעולם וע"ז סמכו חכמי' דבמאה וסמך אפי' לדידן בטל אבל בקדשי' וה"ה בחולין נו"ט אסור ומשו"ה אסור לבטל לכתחי' אפי' במאה וסמך שמא יבא לידי נו"ט וטע"כ דאורי' אבל הכא טע"כ שרי אפי' פחות מרוב לכך מותר לכתחי' בסמך ומאה וזהו הותר לענין מבטלין לכתחי' ומה דנקטו מכלל איסור דיעבד היינו דהכא אפי' בנו"ט בדיעבד נמי שרי ומש"ה שרי לכתחי' במאה וסמך ועכ"פ מדבעי לכתחילה מאה וסמך שמעינן דבמאה וסמך בטל וכנאבד דמי וכמ"ש והא דקא' חידוש היא אליבא דרבא היינו מה דמצו' לבטל ובידי' מייתינן לי' לידי כך וכפר"שי ונמצינו למידין מכ"ז דדעת הראב"ד והרשב"א ופרש"י ותוס' דאין מבטלין מדאורי' הוא משום שלא יבא לידי נו"ט אבל בא"א לבוא לנו"ט שרי במאה וסמך לבטל דהו"ל כנאבד מהעולם ועתה חל עלי חובת ביאור דעת הרא"ה להשיבו על נכון ממה שהקשינו עליו ממ"ד טע"כ דאורי' מגעו"נ מנ"ל לאסור דיעבד דילמא משום דלכתחי' אסור לבטל מדאורי' א"ו דסובר אין מבטלין הוא רק במקום שיש חשש נו"ט ואי טע"כ אינו אסור בדיעבד דבטל ברוב מותר לבטל לכתחי' דליכא נו"ט לאסור בדיעבד דבלוע בקדירה וה"ז כס' הרשב"א ולתרץ זה נאמר דבהא גופי' פליגי דמ"ד טע"כ דאורי' סובר כהרשב"א ומ"ד טע"כ לאו דאורי' באמת סובר דבדיעבד שרי דבטל ברוב ומה שצריך הגעלה הוא משום דאין מבטלין לכתחי' מדאורי' אפי' ליכא חשש נו"ט לאסור בדיעבד וכס' הרא"ה וראי' לזה מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכ' פי"ז ממ"א קדרה של חרס כו' ולא אסרה תורה אלא ב"י ומד"ס אף אינו ב"י הרי שסובר שמהתורה אסור לבשל בב"י אף שפסק בפט"ו ממ"א דטע"כ דרבנן עכצ"ל כמו שתירץ הפר"מ בסי' צ"ג דסובר דגעולי נכרי' נוהג אף היום ומה דקא' חידוש הוא אין הכוונה הוראת שעה אלא ה"פ חידש ש הוא דפגמא פורתא ואין ללמוד טע"כ דיעבד אלא לכתחי' ציותה תורה להגעיל דמצינו כ"פ חילוק מן התורה בין תחי' לדיעבד

ובזה מתורץ נמי דברי הרשב"א במשמ"ה שכ' למ"ד טכ"ע ל"ד א"ש הא דהגעילו בכלי מדין ותמה הכו"פ הא התם ציותה תורה להגעיל ועפ"י האמור ניחא דטע"כ בא"מ בדיעבד שרי מדאורי' ולהגעיל הכלי דהוי לכתחי' ציותה תורה עכ"ד הפר"מ ולכאורה היא מילתא בלא טעמא אי טע"כ שרי בדיעבד אמאי ציותה תורה להגעיל בפרט הא דאסור בלא הגעלה לבשל בכ"ח כמבואר ברמב"ם הא מנ"ל ולמ"ש א"ש דהטעם דציותה תורה להגעיל היינו כדי שלא לבטל האיסור לכתחי' דאסור מדאורי' לרבינו הרמב"ם ז"ל כמ"ש הפר"ח סי' צ"ט דדעת רבינו דאין מבטלין מדאורי' ומש"ה אפי' בכ"ח נמי אסור מדאורי' לבשל מה"ט

ובזה א"ש נמי מה דהי' קשה לדעת הפר"מ מהא דבגמ' קא' חידוש הוא דב"י א"א דלא פגמה פורתא ורבינו ז"ל כ' בזה"נ ולא אסרה תורה אלא קדרה ב"י הואיל ועדיין לא נפגם השומן שנבלע בקדירה ותו קשי' על הגמ' גופי' אי חידוש הוא דגם ב"י פגמא פורתא ומש"ה אין ללמוד ממנו דיעבד ע"כ גם אלכתחי' לא ניגמר ואי נימא דלכתחי' אסור אפי' פגמא א"כ גם אינו ב"י ליתסר מדאורי' לכתחי' ואנן קיי"ל אינו ב"י מדאורי' שרי

ולמ"ש הכל ניחא דהא הוי קשי' לרבינו ז"ל משו"ה מפרש הא דב"י פגמא פורתא היינו כפרש"י בע"ז ד' ס"ז ע"ב בתבשיל הבא אחריו עיי"ש אבל הבלוע בעצמו בהיותו בקדרה אינו נפגם אלא כשבא לתבשיל ולכך ראוי שיתבטל ברוב כי אינו דומה לשאר טע"כ ומשו"ה א"א לומר ללמוד איסור דיעבד אלא איסור לכתחי' הוא דילפינן מני' מטעם אין מבטלין איסור לכתחי' מהטעם דהבלוע בקדרה אינו נפגם טרם בא להתבטל וצריך ביטול ברוב אבל אינו ב"י דהבלוע בעצמ' בקדרה נפגם שרי לכתחי' מדאורי' דא"צ ביטול וכס' הרא"ה ולזה הוצרך הר"מ לומר דמה שאסרה תורה ב"י לכתחי' היינו הואיל ועדיין לא נפגם השומן שנבלע בקדרה ומה שא' הגמ' דלא פגמא פורתא היינו בתבשיל לענין דמש"ה שרי בדיעבד ודברי הגמ' ורבינו יחדיו יהי' תמי' והיו לאחדים

שוב ראיתי להרא"ה בבד"ה בית ד' דאע"ג דטע"כ ל"ד אפי"ה בגעו"נ אסור אפי' דיעבד מטעם מעלה בעלמא מחשש שנבלע בו איסור וא"ר לטבילה וא"כ טבילה מעכבת בו והוא דחוק ולמ"ש א"צ לזה כי בלא"ה תורתו מתפרשת יפה לשיטתו דאין מבטלין לכתחי' מדאורי' אפי' ליכא חשש נו"ט ציותה תורה להגעיל לכתחי' ובדיעבד שרי וכדעת רבינו הרמב"ם ז"ל ומעתה הרשב"א לטעמו דפסק טעכ"ע דאורי' משו"ה סובר דאין מבטלין הוא במקום חשש נו"ט ובבלוע בקדרה שא"א לבוא לידי נו"ט שרי לבטל ולהרא"ה דטע"כ ל"ד בדיעבד ולכתחי' אסור מטעם אין מבטלין מש"ה אפי' בלוע בקדרה א"א לבוא לנו"ט אסור לבטל וכן באינו ב"י מש"ה הוכרח לומר דהבלוע בעצמה נפגם באינו ב"י משו"ה שרי מדאורי'

ולפי שיטה זו דטע"כ ל"ד ושרי בדיעבד הא דקא' הגמ' בשמעתין דע"ז לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י היינו לכתחי' אבל בדיעבד שרי מדאורי' וע"ז פריך מכאן ואילך לישתרי אפי' לכתחי' כפרש"י וכוונתו לבאר דעיקר פילפול הגמ' רק לענין לכתחי' וע"ז משני גזי' אטו ב"י דאסור לבשל בו לכתחי' מדאורי' אבל לענין התבשיל אם בישל בו בדיעבד ודאי שרי ואין כאן מקום לגזור אטו ב"י דגם ב"י גופי' אם בישל בדיעבד שרי מדאורי' דטע"כ לאו דאורי' בדיעבד אלא דרבנן וגזי' לגזי' לא גזרינן וכמבואר בלשון הרי"ף בפסחי' פ' כ"ש דאין לגזור רק באיסור תורה עיי"ש ומתורץ קושי' תוס' הנ"ל

וע"ז קא' ואידך קדרה ב"י נמי מיפגם פגמה ר"ל ואפי"ה אסרה תורה ומני' ילפינן דנו"ט לפגם אסור דיעבד דסובר טע"כ דאורי' אפי' דיעבד דיליף מגעו"נ וכמ"ש תוס' לעיל ס"ז ג' מחלוקת בדבר ע"ש ובהיות כן למאי דפריך למאן דסובר טכ"ע ל"ד ניחא הא דהקדיר' אסור לכתחיל' אטו ב"י ובדיעבד שרי דליכא למיגזר אטו ב"י דגם ב"י שרי בדיעבד מדאורי' ואי אתה מוצא מקום לקושי' תוס' מדוע התירו התבשיל בדיעבד רק למ"ד טע"כ דאורית' אפי' דיעבד אז יש לגזור גם בנתבשל בדיעבד או נתבשל בב"י דאסורם מדאורית' אפי' דיעבד אמנם כבר כתבתי דמאן דסובר טע"כ דאורי' מגעו"נ כמבואר ע"כ סובר דהא דאין מבטלין לכתחי' היא רק מחשש נו"ט ובבלוע בקדרה שא"א לבא לנו"ט מותר לבטל לכתחיל' ומש"ה סובר הרשב"א דהא דאינו ב"י שרי היינו אף דהבלוע בקדרה אינו פגום רק בתבשיל עכ"ז כיון שאינו דומה לטעם גמור בטל ברוב ומותר לבטל לכתחי' אם אי אפשר לבא לידי נו"ט כדס"ד בגמ' דפריך ולישתרי מכאן ואילך וע"ז משני גזי' אטו ב"י פי' כמ"ש הב"ח שיטעה לומר על ב"י שאינו ב"י דאדם טועה בשעות כדגזרו בחמץ אתי ביה לידי נו"ט גמור דאסור מדאורייתא בדיעבד מש"ה אסור לבטל לכתחילה אבל בדיעבד בשוגג שרי ובמזיד באמת אסור לדידיה כדין מבטל איסור לכתחילה ונמצא לפי המבואר ממ"נ מתורץ קושי' הן למ"ד טע"כ ל"ד והן למ"ד טע"כ דאורי' מגעו"נ כמבואר ודו"ק היטב כי הוא נחמד להשכיל

ועפ"י הדברים האלו יש לתרץ סוגיא דשמעתין להלן דרמי הא דתנן השפודין והאסכלא מלבנין באור ותנן בקדשים השפודין כו' מגעילין בחמין כו' א' רבא קדשים ה"ט כדר"נ דכל יום נעשה גיעול לחבירו כו' דכי מבשל בה חטאת הדר מבשל בה שלמים א"ה הגעלה נמי לא לבעי קשי' ורבי' ראו ותמהו דאי קושיא הוא הוי לי' לאסוקי בתיובתא ומדא' קשיא משמע דכל קושי' יש לה תירוץ כידוע מכללי הש"ס ועוד אטו רבא לא ידע מה קאמר אתמהא ואמנם למ"ש ניחא וכל אחד על מקומו יבא בשלום והוא דהתוס' בזבחים דף צ"ו ובחולין קי"ב הקשו הא מבשל בשל חטאת שלמים הא ממעט באכילתו לזרים ותירצו דאוקמי אדאורייתא דמין במינו בטל ברוב. והקשה מהר"ם מלובלין א"כ ל"ל מריקה ושטיפה ליבטל הפליטה ברוב ותי' עבודת הגרשוני בתשוב' סי' קט"ז וכן תירץ החוו"ד בסי' צ"ג דמריקה ושטיפה לאו משום איסור הפליטה אלא גזי' הכתוב לבער הבלוע בהכלי אבל לענין איסור הנפלט לענין מיעוט אכילתו סמכינן שפיר אביטול ברוב. עי' בדבריהם. והנה הפלתי בסי' ל"ט הקשה איך מותר לבשל לכתחילה שלמים בשל חטאת נהי דבטל ברוב הא אין מבטלין איסור לכתחי' מדאורי' להראב"ד ותוס' פג"ה ותירץ דבלוע בקדרה לא חשיב ביטול איסור שהרי א' שלא חל עליו חנ"נ ע"כ וזה כס' כנה"ג הנ"ל אמנם לדעת הרא"ה דאפי' בלוע בקדרה כמי אסור לבטל מדאורי' הדק"ל ולכאורה אפשר לומר כס' הרשב"א כיון דמינו במינו ובטל ברובא א"כ הו"ל כקדרה שנבלע בו משהו וא"א לבוא לנו"ט דשרי לבטל אבל גם בזה לא הונח לנו דהא מ"ש תוס' דמב"מ בטל ברובא לכאו' קשה להבין הא משכחת לה בשר שור ואיל ועז דהו"ל מין באינו מינו למאן דאזיל בתר שמא כמבואר בב"י בסי' צ"ח ולא בטל ברוב רק בנו"ט לדעת הרמ"א סי' צ"ח וכבר עמד ע"ז בס' טהרת הקודש שם. ולתרץ זה צ"ל כמו שהיה מהדרין לבשל בשל חטאת שלמים כ"כ הי' מהדרין לבשל ולצלות בשר שור ושל איל בקדירה של איל ועז בשל עז באופן שיהא מין במינו בשמא וטעמא ובטל ברוב ומעתה הדר קשה איך עושין כך לכתחי' נהי דבטל ברוב הא אין מבטלין איסור לכתחי' מדאורי' ואין לומר מטעם דא"א לבוא לנו"ט דבטל ברוב דז"א דנהי דמהדר לבשל בו מינו אכתי יש לחוש שמא יבשל בו אינו מינו דהיינו איל בשל עז או של שור דאסור בנו"ט ואין בזה שבקדרה סמך נגד הכלי ודמי לקדירה שנבלע בו משהו ולפעמים משתמש בו שלא בשפע אסור דכיון דאתי באיזה פעם לנו"ט וזה לכ"ע אסור מדאורי' למאי דפרישית דעת הרשב"א ולתרץ קושי' זו צ"ל הא דשרי לכתחי' הינו מטעם