השיב משה יורה דעה לז

יש גדולי הפוסקים שאוסרים בשני המינים בדעבד אף כשהתנור גדול ופתוח מן הדין עיין באו"ה כלל ל"ט או אם יש חשש שנגעו החלות לא' מהן דיש לאסור וז"ב

שאלה לה (עוד מהשואל הנ"ל) אמרותיו הנעימים והערבים עלי כמוצא שלל רב האירו מול עבר פני והנה כבוד אדוני הוסיף תנאי אחד אשר לא נתבאר במכתבי שלא ראו זב תחתיו. אבל אנכי לא חמס בכפי וח"ו לא נעלמה ממני הידיעה מהתנאי הנ"ל רק מחמת שמלתא דפשיטא היא באם שראו זב דינו כנילוש כל הפת בחלב ואף כי מצאתי ראיתי בדברי הגאון מו"ה עוזר ז"ל קולא גדולה אף בבא תחתיו דמותר לאכול שאר הפת עם מין השני מחמת כ"ט בר נ"ט דרמ"א התיר בדיעבד אף בבישול ובצלי. אך לא לשפל ערך כמוני להקל ראש בקולא זו אף כשהיה מין אחד או של חלב או של בשר בתנור עם הפת מכ"ש שהמעשה הי' בנד"ד בבשר בחלב ממילא ליכא האי טעמא דנב"נ אמנם האמת יורה דרכו דמקומו הי' יבש

והנה הואלתי לדבר בענין הנב"נ אבקש מאדוני שאלה אחת קטנה להודיעני מנהגא דמר האיך אם להתיר בדיעבד נ"ט בר נ"ט בלא ג' נ"ט וכפי הנראה מדברי הש"ך נראה דאוסר אף בדיעבד נב"נ בשם מהרש"ל בצלי ובבשול. ואף שבס"ק ה' מצדד להתיר נב"נ היינו דוקא בעירוי והרמ"א אוסר אף בעירוי והנה בדגים שעלו בקערה מפורש בט"ז דוקא שאחד מהם חם אבל כששניהם חמין אסור וגם ראיתי הלכה למעשה מכמה בעלי הוראות גדולים לאסור נב"נ אף בדיעבד בצלי ובבישול רק ע"י גנ"ט להתיר כמשמעות האחרונים וכעת נפשי איותה ויעש אדוני לכבוד התורה להודיעני בדין כשנשפוך מכלי של חלב ב"י על הכלי עם בשר על הכירה כשעומדת אצל האש דהוי כבישול כמבואר בסי' צ"ב ולא היה ששים בקדירה של בשר נגד השפיכה ובלא הפסד מרובה ולא לצורך גדול מה דינו של הקדירה עם הבשר מאוד כלתה נפשי לדעת חות דעת כבודו בדין הריאה שנמצא בה נקבים ולא נמצא תולעים על הריאה כלל רק שהשוחט אמר שמכיר שהנקבים מהתולעים באו ובדק תו בריאה ומצא נקודות אדומות וקרע אותן הנקודות ומצא בהן מורנא שרחשו ונפקו רק שמעצמן לא יצאו אף לחום האש רק כשחתך הנקודה והוציא המורנה חי' אם לתלות שהנקבים ג"כ באו מתולעים לאחר שחיטה או לאו ובאמת דעת מהר"ם לובלין להתיר אך כפי דעת שאר פוסקים נראה לאסור לזאת נפשי בשאלתי נא ונא יגדיל התורה ויאדירה לברר גם לשפל כמוני הדין לאמיתו בכל הנ"ל כ"ד המצפה לתשובתו הרמה ודוש"ת ה"ק נפתלי בהמנוח מו"ה חיים זלה"ה

תשובה הנה מ"ש להחמיר אף רק בזב תחתיו בודאי כן היא האמת דמ"ש הט"ז מחוץ לפשטיד אינו ר"ל מחוץ לפשטיד בשטח התנור רק ר"ל שנפלט מן הפשטיד לחוץ על התנור וזה פשוט וברור דאם לא בעינן זב תחת הפת משום דאמרינן שמוליך בליעתו בכולו א"כ אף תחתיו כיון שנבלע בתנור הרי מוליך בליעתו בכולו וכן מבואר להדי' ג"כ בתורת חטאת כלל ל"ו דין טית שם במנחת יעקב ס"ק למד ומ"ש בשם הגאון מו"ה עוזר מכח נ"ט בר נ"ט כבר אמור עם הספר בכו"פ ומטעם זה רוצה להקל כשאינו זב תחת הפת ממש עיי"ש אבל אני איני מורה ובא כמותו בזה עיין בפ"מ בט"ז ס"ק ז' ובש"כ ס"ק ב' ובחוות דעת ובנידון דמעל' לא הי' נ"ט בר נ"ט כלל כמ"ש מעלת' בעצמו ומ"ש מעלת' דהש"כ אוסר בשם מהרש"ל בדיעבד נ"ט בר נ"ט בצלי ובישול במח"כ טעה בזה דאינו אוסר רק בנצלו והטעם מבואר במהרש"ל דבנצלה א"כ הרי הכלי קבל מן הבשר עצמו ואח"כ הכלי מפליט ואין כאן רק ב' טעמים של היתר משא"כ בבישול שהכלי קבל טעם מהבשר ע"י המים שמוליך טעם הבשר להכלי הוי כשני טעמים ואח"כ כשהכלי מפליט לאיזה דבר הוי כטעם שלישי של היתר בזה מודה מהרש"ל דבדעבד מותר וזה פשוט וברור הוא דבישול חלב הוי כנצלה ועיין בפרי מגדים סי' צ"ה בש"כ ס"ק ד' מ"ש במיני הריפות וכן מנהגי לאסור במה דהוי כעין נצלה ולא להתיר בזה רק בג' נ"ט היתר או א' אינו ב"י אבל במה דהוי רק כעין בישול אני מתיר בדעבד רק במקום דשייך נצוק חיבור עיין בט"ז בסי' צ"ה ס"ק י"ג אני אוסר במקום שאין הפסד כ"כ ומתיר במקום הפסד ועיין בפ"מ שם בש"כ ס"ק ה' ובט"ז ס"ק י"ג עיי"ש ומזה יובן הנידון שכתב מעל דאם הי' הכלי החולבת מחרב ממש ודאי אסורה הקדירה והבשר מן הדין ואם לא הי' מחלב ממש רק מאיזה מאכל של חלב שנתבשל בה עם מים אז אם לא נפסק הקילוח בהעירוי של השפיכה מן הקדירה על הקדירה ג"כ יש לאסור בהפסד קטן דניצוק הוי חיבור והוי כאלו הי' בהקדירה החולבת ולא הוי נ"ט בר נ"ט ולעני בדבר חשוב יש להתיר אבל אם נפסק הקילוח קודם שבא על הקדירה של בשר יש להתיר בכל ענין אבל אם הי' הקדירה חולבת ב"י מחלב ממש אסור בכל ענין

ועד השלישי אני בא בדין הריאה זו ודאי טריפה היא ואין לסמוך על המהר"מ ומי' בנידון דמעל' גם מהר"ם ידה ולא התיר רק כשנמצא באותו הנקב עצמו ולא יצאה ועוד תיוהא חזינא דנראה דהשוחט הכיר מחמת שראה אדמימות בהנקבים כמו הנקודות אדומות ונהפוך הוא דבנקבים אדומים אף אם התולע עליהן מבחוץ טריפה כמבואר בתבו"ש ושמ"ח ובפ"מ בסי' ל"ו כללו של דבר המורה ובא בנדון מעל' להתיר הוא בודאי מאכיל טריפות לישראל ועתיד ליתן את הדין ואם נעשה מעשה יש לאסור הכלים וז"ב

שאלה לו נשאלתי לשיטת רש"י דאין כגוש אלא בחומץ וציר א"כ מאי האי דאמרינן בב"ת חידוש היא דאי תרו לי' כולי' יומא בחלב' והשבתי הנה י"ל דרש"י סובר דשאני בשר דאית בי' פילי ולכך בולע אף בצונן וכל שכן בשרי' זמן ארוך ולא מטעם כבוש והאמת נראה דרש"י לשיטתו דסובר בחולין צ"ח ע"א דכל איסורין משערינן בששים היכא דבדקינן ולא יהיב טעמא אבל ביהיב טעמא ששים אינו מועיל ובלא יהיב טעמא מ"מ בעינן ששים ע"ש. והנה דעת לנבון נקל דזהו ההפרש שבין חמין לצונן היכא דלא יהיב טעמא דבחמין מ"מ בעינן ששים דשמא מ"מ יש טעם אף שאין מרגישין ובצונן לא בעינן אבל ביהיב טעמא ודאי דאין חילוק וז"ב א"כ בב"ח חידוש היא דאף ביהיב טעמא בצונן מ"ע כיון דבצונן לא הוי דרך בישול שרי והא דנקט תרו כולי יומא דזה הוי קצת אורחי' דמילתא למיהב ביה טעמא ועפ"ז ידוקדק לשון רש"י בפסחים מ"ד ע"ב ד"ה תרו ליה ע"ש שכתב ואפילו יהיב ביה טעמא וז"ב ואמת בס"ד

שאלה לז נשאלתי באחד שהיה רוצה לבנות ביתו והיה מעכב עליו במקומו אילן מאכל אי שרי מן הדין לקוץ אותו דהבנין במקומו חשוב ויקר יותר מהאילן או לא

תשובה הנה לכאורה הדין פשוט להתיר כהא דאמר רבינא בב"ק דף צ"א ע"ב ואם היה מעולה בדמים מותר וכ"פ הרמב"ם בפ"י מה' מלכים הלכה ח' וכן אם מזיק לאילנות אחרים ועדיין יש לבע"ד לחלוק דשם בהא דרבינא האילן גופא מעולה בדמים אחר הקציצה א"כ לא הוי השחתה משא"כ בנד"ד דהאילן נשחת רק דיקר אצלו המקום לבנות ומהא דמזיק לאילנות אחרים שהאילן גופא נשחת רק דיקר יותר השחתתו משום אילנות אחרים ג"כ יש לדחות דשם שם מזיק עליו על האילן לכך מותר לקוצצו ועי"ל דאינו בכלל אילן מאכל דהא בהעדרו יתרבה המאכל וא"כ הוא רק ממעט האוכל ודו"ק מ"מ כראה לי דמותר דהא משמע מהרמב"ם ומהסמ"ג לאוין רכ"ט דקציצת אילן מאכל והשחתת שאר דברים דאית ביה משום בל תשחית דין א' להם רק שזה אדאורייתא וזה מדרבנן ומבואר שם בסמ"ג דמותר כדי להטיל אימה וביאר שם בסמ"ג הטעם ששכר אימה הוא יקר יותר מהשחתתו ע"ש והרי הכא הדבר נשחת לגמרי והבן וכ"ש מחימום הגוף דמותר דודאי ג"כ מטעם הנ"ל דודאי לא איירי מסכנה דא"כ מאי למימרא פשיטא הוא דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ וז"ב ואין להביא ראיה ממה שפירש רבינו שמואל כי האדם עץ השדה והביאו הסמ"ג שם די"ל דהתם הוי כמו ספק פ"נ רק דקמ"ל שלא נימא הרי אסרו הכתוב בפירוש במלחמה ושם מסתמא הוי ספק פ"נ ואעפ"כ אסרו הכתוב לכך קמ"ל קרא דבהכי מותר והאיסור לא איירי בכה"ג וז"ב ודו"ק מ"מ כראה לי ברור כמ"ש מכח הראיות שכתבתי בראשונה

שאלה לח (מבן בנו שר המחבר) לבאר כל חמירא בענין נו"ט לפגם דשרי ובענין אין מבטלין איסור לכתחילה

גרסינן בסוף מס' ע"ז געולי נכרים דאסר רחמנא היכי משכחת לה ומשני לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י מכאן ואילך לישתרי גזיר' אטו ב"י והיינו לכתחילה אבל בדיעבד המאכל מותר כמ"ש תוס' והרא"ש והכי קי"ל ביו"ד סי' ק"ג ובטעמא דהך מילתא נחלקו אבות העולם בעמדם על המחקר על הא דא נו ב"י שרי הא אכתי הו"ל ראוי לגר ודעת הרשב"א בתו"ה בית ה' כיון שיש רוב היתר ממשו בטל מדאורי' ברובא ואי משום טעמו הרי הוא פגום ואינו טעם גמור ולא דמי לגעו"נ דאיירי בב"י והביאו בקצרה הר"ן פ' אין מעמידין ופר"מ סי' ק"ג ואמנם דעת הרא"ה מטעם דהבלוע בעצמו בקדירה נפגם וא"ר לגר ומה שאינו ניכר היינו מכח תערובתו והוכחתו דאי תימא דהבלוע בעצמו אינו פגם א"כ ראוי שלא לבשל בו לבטלן מכח תערובתו דבר תורה את"ל אין מבטלין איסור לכתחילה מדאורי' וכן בדין שלא יהא מותר ד"ת לבטל חתי' נבילה בב' חתיכות ואנן קיי"ל אינו ב"י מותר דבר תורה ע"כ לשונו והרשב"א במשמרת הבית השיב ע"ז בזה"ל חדא דמנ"ל דמדאוריי' לא מבטלין ועוד אפי' מי שסובר מדאורי' א"מ היינו לבטל איסור בעיני' כעין זרוע בשלה שמבשל עם האיל ביח' אבל בלוע בקדירה אי אפשר ולפיכך מותר כיון שפוגם תערובתו ואי אתה אוכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובות ועוד איכא הפסד כלי' כו' ואפי"ה אסרוהו חכמי' מדרבנן כו' עכ"ל

ואיכא למידק בדבריהם ז"ל מה זה דקשי' להו דוקא למ"ד מדאורי' אין מבטלין הא אפי' תימא דאינו אלא מדרבנן נהי דממה דהתורה התירה אינו ב"י לא קשה אכתי מה פריך מכאן ואילך לישתרי ול"ל לחדושי גזירה כו' הא בלא"ה אסור מיהו מדרבנן מה"ט דאין מבטלין איסור מדרבנן ועי' בדרכי משה בטו"יוד סי' צ"ג ותראה שכן הקשה על הג"ה ש"ד דאי מטעם ביטול מה פריך לישתרי כו' עיי"ש וא"ל דאי מדרבנן ודאי י"ל משום הפסד כלי' שרי אבל מדאורי' ס"ל להרא"ה דליכא למימר דהתורה חשה לזה דאכתי קשה למאי דמסיק גזירה אטו ב"י ולא חשו להפסד כלי' א"כ ל"ל להך גזיר' תיפוק לי' מטעם דאין מבטלין גופי' מדרבנן הוי מצי למימר דאסרו אפי' במקום הפסד כלום דמ"ש זה וזה ותו יש להבין לענין מה הוסיף הרא"ה לומר וכן בדין שלא יהא מותר ד"ת לבטל וכו' ואי בא להכריע שכן הדין הי' לו להכריע במקומו שמפלפל הרשב"א הא דאין מבטלין או מדאורי' או מדרבנן גם כוונת הרשב"א מה שמחלק בין זרוע בשילה לקדירה שאינו ב"י משולל הבנה וצריך ביאור.