השיב משה יורה דעה לו

ספק דשמא ניקב א' מן האברים הוי ספקא דרבנן לענין הבשר כיון דלא נודע הספק קודם שנמלח וא"כ שרי הבשר כמו בנשפך כנ"ל ברור והגע עצמך כשהיו נוהגין בטעימ' היו מתירין ע"י הטעימ' בשר בהמה כיון שאין בו טעם של בשר עוף: הג"ה מבן בנו של המחבר

א"ה עיקרא דהא מילתא קא מיבעי' לי' להפר"מ בפתיחה לתערובות ח"א פ"ב וח"ב פ"ג ובריש סי' צ"ח בשפ"ד למ"ד בתר טעמא אי שור ואיל או עוף ובהמה הו"ל מב"מ בטעמא או מבא"מ והניח בצ"ע לדינא וכפי המובן מדברי מוזלה"ה הכריע מסברתו דאף דחלוקין בטעמן לחיך אוכל יטעם כל או"א וכ"כ ברוטב ומרק נרגש וניכר טעם של כל או"א כי אינו דומה רוטב של זה לשל זה והחוש יעיד אפי"ה אם נמלח או נתבשל מינין חלוקין עוף ובהמה אינו נרגש וניכר טעם של עוף בבשר הבהמה ואינו עושה בו פעולה משו"ה לא בעי' סמ"ך בבשר הבהמה מדאורי' וסגי ברוב דלענין הטעם הו"ל מב"מ וזו סברא מחודשת והנה אין להקשות ע"ז ממ"ש הש"ך בסי' ק"ז לענין אם נתבשל דגי' טמאי' עם טהורים הוזל מבא"מ בטעמא ואיכא למיקם אטעמא הרי מבואר דטעם של זה נרגש בזה דיש לחלק ולומר דמין טמא משונה הרבה מטהור עד שנרגש טעמו בטהור משא"כ מינין טהורין אף דחלוקין בטעמן מ"מ אינו משונה כ"כ ולא נרגש טעמו של זה בזה ויש ראי' לזה מהפר"מ שהרי הביא שם דברי הש"ך הנ"ל ובסוף דבריו הניח בצ"ע לדינא בבשר שור ואיל ועוף ובהמה אי הו"ל מב"מ בטעם ושבק דג טמא וטהור מכלל דבהא פשיטא לי' דהו"ל מבא"מ כדברי הש"ך הנ"ל דע"ז לא מצא סתירה רק במינין טהורין חלוקין מספקא לי' עיי"ש ותבין

אבל אי קשי' הא קשי' מהא דכ' הש"ך בסי' ק"ט יבש ביבש מבא"מ משכחת לי' ששחט כמה מינין עופות טהורין וא' מהן נתנבל ולא בטל ברוב משום שמא יבשלם ויתן טעם ואתי לידי איסור דאורי' והרי הש"ך סובר בסי' צ"ח דאזלינן בתר טעם מזה מוכח דאפי' במינין טהורין חלוקין סובר השיך דהו"ל מבא"מ בטעמא ובעי סמ"ך מדאורי' דאל"ה לא אתי לידי איסור תורה וכן מבואר שם בפר"מ בתחי' דברי' עיי"ש אבל עמוד והתבונן לפי המבואר למעלה אין כאן קושי' כלל מזה דלכאורה כיון דא"מ לא בטל ביבש שמא יבשלם ויתן טעם א"כ גם במינו יש לחוש שמא יבשלם בפחות מסמ"ך ויתן טעם ברוטב להש"ך בס' צ"ח דלא א' סלק שאינו מינו ומינו רבה עליו אע"כ הכא שאני שכבר נתבטל מקודם ברוב ביבש קודם הבישול בזה מודה השיך דא' סלק שאינו מינו וכמבואר בפר"מ ובחוו"ד שם וא"כ קשה גם בא"מ מה חשש שמא יבשלם כו' הא כבר נתבטל מקודם ברוב וכבר הקשה זה הט"ז במקומו ותירץ דבמינו אעפ"י שגם האיסור נ"ט מ"מ אין הטעם נרגש בפ"ע משא"כ בא"מ שטעם האיסור נרגש בפ"ע משו"ה אסור הרוטב ולא אמרינן בכה"ג סלק אפי' להט"ז ולפי"ז אין מכאן סתירה לסברתו של מוזלה"ה דמשו"ה מיני עופות טהורין לא בטלו ביבש כיון שחלוקין בטעמן שמא יבשלם ברוטב בפחות מסמ"ד ויהי' נרגש ונכר טעם של מין האיסור ברוטב לבדו מבלעדי ההיתר ויבא לידי איסור דאורי' אבל לענין נתערב במליחה או בצלי קדר טעם פליטתו של מין זה בחבירו בגוף הבשר י"ל דאינו ניכר ולא נרגש משו"ה בטל ברוב מדאורי' בלא סמ"ך. ובתשו' חתם סופר חיו"ד סי' פ"ז וצ"ג דעתו דבשר שור וכבש ועוף ובהמה הו"ל מבא"מ בטעם ובעי סמך מדאורי' בגוף הבשר כיון שאינו דומה טעם של זה לשל זה ניכר ונרגש של זה בזה וטע"כ דאורי' אפי' רק משונה קצת עי"ש ומהתימא על שניהם ז"ל שלא הזכירו על שפתם כלל מהש"ך ופר"מ הנ"ל ומיהו במליחה יש עוד צד להקל מכח תשו' שבות יעקב דאיכא ס"ס שמא לא ניקב איבריו הפנימי' ושמא הלכה כהפוסקים דמליחה די בקליפה ולא בעי סמך ולא הזכירו מוזלה"ה כי בלא"ה היה פשוט בעיניו להתיר מסברתו ותו דהאחרונים חלקו על השבו"י ועי' בחת"ס סי' צ"ג הנ"ל שהחזיק בידו וסמך עליו בהפס"מ עם צירוף ספק א' עיי"ש

ואמנם ראיתי בתשו' ב"ח שבס' גאוני בתראי סי' י"ז מבואר בנמלח אווזא ס' טרפה בבשר אוסר הבשר בלא סמך מי' אכתי אין מזה ראי' לדידן דהב"ח לטעמיה דאזיל בתר שמא וכמ"ש הש"ך בשמו בסימן צ"ח משא"כ לדידן דאזלינן בתר טעמא ייט"ב

שאלה לג זית רענן וכו' מוה' משה אב"ד דק"ק אוהעל

יראתי בפצותי שיח וכו' מעשה אירע בבית חמי נ"י שחלבו פרה אחת בשבוע העבר ביום ד' שחרית ובשלו אותה וגם בהכלים לא היו נזהרים ונתערבו בהם כל הכלים איזה מהן שנתערבו ולא ניכר אם נשתמשו בחלב הנ"ל ומהן שהדיחו אותן ביחד עם הכלים הנ"ל וביום עש"ק העבר שחטו הפרה הנ"ל ונטרפה ע"י סירכא שע"י נקב ודאי והפר"ח החמיר מאוד בסירכא ע"י נקב גם הרמ"א ז"ל החמיר במה שנחלב תוך ג' ימים אם לא בהפסד מרובה ואנכי עד כה לא ידעתי אם צריך ג' ימים שלימים או לאו ואם ההפסד זה נחשב למרובה או לאו ע"כ יורני אדמ"ו הדרך אשר אלך כ"ד תלמידו וכו' הק' משה במהו' אליהו סג"ל

תשובה הנה מה שמסופק אם בעינן ג' ימים מעל"ע הנה בנידון דידי' אין מקום לספק זה דודאי תוך ג' היא וספק זה היה לו להסתפק על דרך משל אם נחלב ביום ג' באמצע היום ונשחטה הבהמה האור ליום ו' או ביום ו' בבקר דעדיין לא הוי ג' מעל"ע ובחלוקת הימים הוי יום רביעי אבל בנידון דידי' דגם בחלוקת הימים לא הוי רק יום ג' אין להסתפק כלל והנה מה שכתב שנטרפה בסירכא שע"י נקב ודאי לא ידעתי מה אידון בי' אם כוונתו דנראה בחוש שהיה נקב והעלה הסירכא או כוונתו שהיה מהסירכות הודאות המבוארין בסי' ל"ט אבל לא נראה נקב וגם לא ביאר אם נשתמש בחלב של זו הפרה בעינה או לא אלא ע"י תערובת עם חלב של שאר בהמות על כן אומר אני הדין הוא כך אם נראה בחוש שהיה נקב והעלה הסירכא אז אין כאן שום ספק על החלב מה שנחלב דודאי הוא טריפה דאף דיש סוברים דיש סירכא פחות מג' ימים היינו משום דסברי דיש סירכא בלא נקב רק שעתיד לנקוב כע"ש בפלתי והדברים ברורין א"כ כאן שנראה בחוש הנקב שהעלה הסירכא א"כ כ"ע מודה בזה דאין סירכא פחות מג' ימים ואין כאן אפילו ספק א' בהחלב הנ"ל רק ודאי טריפה ומ"מ הכלי חרס שנתערב ואינה ניכרת אם ברוב נתערבה בטלה אחר מעל"ע כהסכמות הפוסקים ביו"ד סי' ק"ב סעי' ג' כיון דהיא כלי חרס דאי אפשר בהגעלה יע"ש בש"ך ובפר"ח ובפלתי ובפרי מגדים ובחות דעת והכלים שאין ידוע אם נשתמש בהם החלב ודאי יש להתירן אחר מעל"ע עכ"פ דאין להחזיק איסור כמבואר בדין כלי חולבת שנמצא בין כלי בשר ואין ידוע איך נשתמש אבל אנו הכלים שנשתמשו בודאי מאותו החלב בדרך שנאסר אסורין הן עד עולם אף אם נתבטל החלב ברוב קודם אבל אם לא נראה נקב בחוש רק שהיה מהסירכות הודאות אז הוי הדין כך אם לא נשתמש בהחלב רק ע"י תערובת מחלב אחרים ברוב א"כ יש להתיר כל הכלים אחר מעל"ע כיון דנתערב קודם שנודע האיסור א"כ הוי רק ספק דרבנן דמן התורה מין במינו בטל ברוב ויש להתיר בספק אחד דשמא יש סירכא בלי נקב וטריפת הסירכות הוא משום דסופו לנקב א"כ יש סירכא פחותה וג' ימים ושמא נתהוה אחר שנחלבה ואם נשתמש בעינה באותו הודאות דהכלים שעבר עליהם מעל"ע מעת השתמשות באותו החלב קודם שנבדקה הבהמה ונודע האיסור ג"כ יש להתירן בספק אחד הנ"ל דהוי ג"כ ספק דרבנן בה"מ ולענין הכלים אם הן מרובין מיקרי הפסד מרובה אבל אם אז לא היה עדיין מעל"ע רק שאח"כ עבר עליהם מעל"ע אינה מועיל דהוי ספק דאורייתא בעת שנודע ולא מהני מה שע"י גלגול אח"כ בא לידי דרבנן וכל זה ברור כשמש בס"ד. [הג"ה א"ה עי' בתשו' בית אפרי' ח' יו"ד סי' ק"ג מ"ש בענין זה]

שאלה לד שלום וכו' מוה' משה נ"י הנה וכו' במעשה שהי' שאפו בתנור פת הנילוש בחלב ופת הנילוש בשומן ועוד פת בלא חלב ובלא שומן והפה שבחלב נתנו למעלה ופת שעם שומן למטה ובאמצע החלות לשבת והנה נתבאר דינו בסי' צ"ז ובסי' ק"ח דבדיעבד לא מחזקינן איסורא כשהתנור אינו משופע והט"ז מתיר בדיעבד אפילו בתנור סתום ואם אין לו פת אחר בריוח מקרי דעבד ובפרט שהי' התנור פתוח וגדול ולא הי' נוגעים והשתא שהי' פת של חלב ופת חל בשר מקרי ודאי דיעבד ולא ראיתו שום חשש לאסור החלות ומחמת שאסור לכתחילה לאפות שום פת עם פלאדן בזה טעה החולק לאסור אף בדיעבד לזאת נפשי בשאלתי מאדו"מו להשיבני דבר בקצרה ע"י המוכ"ז וכו' הק' נפתלי בהמנוח מו' חיים: סג"ל זלה"ה

תשובה הואיל שגילה רצונו שאכתוב לו רק קיצור הדין רצונו של אדם זה כבודו שורש הדין דאם הי' הנילושים בחלב וכן הנילושים בשומן רק כעין פשטידא דהיינו שלא הי' שמנונית טוח עליהם מבחוץ רק כבלוע בהן מחמת מיעוטן וגם התנור גדול ופתוח וגם לא היו נוגעים בודאי החלות לא לזה ולא לזה וגם לא היו משופע וגם לא ראו זב כלל אז יש להתיר בדעבד רק ראוי לומר להם כי הוא אפקרות' גדולה ושאם יעשו עוד כן יאסר כהם אבל אם הי' שומן טוח עליהם מבחוץ יש לאסור בדעבד כל זה נתבאר מהת"ח בכלל ל"ו דין ט' ובמנחת יעקב שם ובאו"ה כלל ל"ט והגהות ובש"ע יו"ד סי' צ"ז במחבר ורמ"א וט"ז וש"כ וכו"פ ובחוות דעת ודו"ק ובסי' ק"ח עפ"י העיון בכולם מבואר כנ"ל דאין להתיר רק בפשטיד שהבצק הוא כבצק דעלמא אז אין לאסור רק כשראוהו זב רק תחת הפשטיד ומחוץ לפשטיד שבט"ז אין ר"ל בשטח התנור רק ר"ל שנפלט מן העיסה של הפשטיד לחוץ וזה פשוט וברור ועיין במנחת יעקב שם ס"ק למ"ד אבל כשעיסה עצמה שמן לא בעינן זב כלל דשמנונית בעין נוגע בתנור ונבלע בו ומוליך פליטתו בכולו כשחם כולו ובפרט ע"י חום אש ואסור בכה"ג הפת אפילו במין א' לבד שנאפה עם פת דחלקו על הכו"פ דאמר דהוי נ"ט בר נ"ט ומכש"כ בשני המינים דאין כאן נ"ט בר נ"ט לכ"ע ודאי דיש לאסור הכל ואף במקום שיש להתיר כגון בפשטיד אם התנור קטן מהכיל עכ"פ ששה ושלשים קווארט בקרקעיתו דלא כתכו"פ וידעו שאסורה לכתחילה ועברו בזדון יש לאסור בדעבד דריח משהו מיהא הוי והוי כמבטל איסור בידי' כמבואר בצ"צ סי' פ' ובפ"מ בס"ס צ"ז אבל אם לא ידעו מהאיסור אין לאסור כמבואר בפ"מ סי' צ"ט ואף כשיש כל התנאים להתיר מ"מ ראוי לומר להם כי הוא אפקרות' גדולה כי אין להתיר לכתחילה רק במין א' לבדו עם פת ודוק' בכלי ודוק' כשהפשטיד בפי התנור שהוא קרו' טפלה שטופלין אותו בבשר או בגבינה וגם בזה המחמיר תע"ב וראוי לכל י"ש שלא לאפות כלל עם פת בשום אופן אבל בלא כלי אף במין א' אסור או כשאינה בפי התנור אסור לכתחלה לכ"ע (אף להמינים) בשני המינים אף בכלים שכל המינים בכלי מיוחד לבדו אסור ומה גם לאפות שניהם בלא כלים לא יעשה כן בישראל ומ"מ בדעבד מותר אם יש כל הני תנאים ואם רצה המורה לאסור משום מגדר מילתא כפי ראות עיניו ודאי דהרשות בידו דהא