השיב משה יורה דעה לה

במקום הפסד אבל אם חסר אחד מכל התנאים האלו יש להטריף בודאי כל הנ"ל נראה לפענ"ד באופן שיסכים ע"י כבוד הרב הגאון החסיד מרא דאתרא בפק"ק קאלבסוב יצ"ו הכ"ד ה"ק משה טייטולבוים האב"ד דק"ק שינאוו החותם פה ק"ק קאלבסוב

שאלה ל הנה מעשה בא לפני בחצר רחב שהיו בו ארבעה מאות וחמשים צאן ובא זאב אחד וקפץ מעל המחיצה לתוך החצר ושני ערלים היו אצל החצר וחטף אחת מן הצאן והרגו תיכף שחנלקו ואח"כ הבריחו אותו הערלים כן ספרו הערלים מסל"ת וכן הוי כי רק אחד נמצא מת בחצר ובשאר הצאן לא נראה שום חבל' והיזק. והנה הדין זה פשוט ביו"ד סי' נ"ז סעי' ט' דאם הרג אחד מהן כולן מותרין רק שפסק הפר"ח והכו"פ דדוק' ראינו שהרגו אבל נמצא מת חיישינן שמא דרסו ואח"כ מת ואף דכאן יש עכו"ם מסל"ת שהרגו תיכף הרי בדאורייתא אין עכו"ם נאמן במסל"ת רק בעדות אשה מ"מ התרתי האחרים דהרי הפ"מ שם בשפתי דעת ס"ק כ"ה מיקל בנמצא מת עכ"פ בה"מ עיי"ש א"כ עכ"פ ראוי להקל בעכו"ם מסל"ת ועיי"ש עוד שם בס"ק כ"ח ועוד נ"ל דהא ודאי דלא דרס כולם וא"כ כל אחת הוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובות דהיינו ספק א' שמא אין כאן תערובות איסור כלל דהיינו דלא דרס כלל ואת"ל דיש כאן תערובות איסור שמא לא זו היא והש"כ בסי' ק"ו מיקל בה"מ בספק א' בגופו וספק א' בתערובות א"כ עכ"פ לא הוי רק כמו איסור דרבנן ומהני מסל"ת. והנה לפי"ז היה מקום להקל בה"מ אף בלא מת אחד ובלא מסל"ת כלל דהא כיון דיש הרבה צאן כ"כ ובודאי דלא דרס כולם א"כ כ"א הוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובות והא דאסרינן הכל בהיה דורס ביניהם י"ל דהיינו דוקא היכא דיש לחוש שמא דרס כולם מי' בהא דספק א' בגופו יש לפקפק דשם בספק איסור שנתערב א"כ חל ספק א' על אחת יותר מעל חביריו דהיינו קודם שנתערב א"כ בכ"א הוי שפיר ס"ס ספק א' שמא הראשון שנתערב לא היה אסור כלל ואת"ל שהיה אסור שמא לא זו היא אבל בנד"ד שלא חל מעולם ספק על אחת יותר מעל חבירו א"כ הוי בכ"א רק ספק אחד שמא נדרס או לא והבן זה. ויש לעיין בדיני ס"ס ומ"מ בנד"ד ודאי יש להקל מה"ט שכתבתי ועוד דאף אם נדרסה אחת בטלה ברוב והא דברי' אינה בילה הוא רק מדרבנן א"כ מהני מסל"ת ואף אם נימא דקבוע דאורייתא מ"מ בפירש יש להקל ומי' בנד"ד כשר בכל ענין כמ"ש וז"ב

שאלה לא חותם תכנית מלא חכמה האשל הגדול אשר ברמה האשרה על שכמו ובידו מתג האמה כסאו מוטלת בין גדולי רומה ה"ה כבוד אדומ"ו הרב הגאון תפארת ישראל בוצינא קדישא מופת הדור התייר הגדול אביר הרועים בשושנים בחיר השרים והסגנים נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה משה האבד"ק שיניאווע

טרם אחלה לדבר וכו' ונפשי בשאלות בענין המאורע עוף אחד הנקרא אינדיק ישב על הסולם וירד ובירידתו כפל לארץ ונשמט רגל א' במקום הכשר דהיינו בפרק שבין הקולית להשוק והכשרתי את העוף מטעם דבעוף דין נפילה ליתא רק כשאחרים הפילוה. ולזה דייק הרמ"א בסימן נ"ח ס"א ואין חילוק בזה דוקא בין בהמה לעוף. והג"ה זו מטור וב"י ושם מבואר בהדיא שאין דרך העוף להתרסק ע"י נפילה רק ע"י דריסה ורציצה או שנחבט על דבר קשה אמכם דעתי הקלושה נוטה דאף בבהמה דשייך דין נפילה אם אירע כך דנפלה לארץ ונשמט רגל א' במקום הכשר ואחר כך עמדה והלכה על שאר הרגלים וצלע על אותו רגל הנשמט נראה ג"כ להכשיר. אף דבעי הילוך יפה כראה דזה נקרא הילוך יפה דבשלמא כשלא כראה שום ריעותא והיא צולעת ההכרח לתלות בריסוק אברים אבל כשאינה צולעת על שום רגל. והולכת בחזקה רק צולעת על אותו רגל הנשמט כראה שמחמת השמיטה היא צולעת ולא מחמת ריסוק אברים. והנה רבו החולקים עלי בשאלה הנ"ל להטריף את העוף אף שהלכה אחר הנפילה כמה שעות ומן יציב דהחולקים אלו אין כחם אלא בפה בפיהם ירצו סלה ולבם בל עמם: ידאו על כנפי רוח של שטות לעוף מפינה לגג ומגג לגג ולתת אותות ומופתים בשמים ובארץ בלימודם בדברי הבאי ומכל הכבוד אשר עושים לא נשאר אחר עיון קל רק כזית במקום מרה ולענה אחריתם. לזאת אבי אבי רכב ישראל אל ימנע ממנו פרי עטו בביאור הדין הנ"ל בכדי להסיר ממנו התלונה: וגם להאיר עיני בסברא הנ"ל בבהמה אם כה יאמר משה עבד ה' ואדע איך להתנהג אולי יקרה כה

עוד ידי נטויה בשאלה אחת קטנה בענין תפילין בח"ה כשיש במנין א' קצת אנשים המניחים וקצת אין מניחים אם יש בזה משום לא תתגודדו לכאורה נראה דיש לחשוש כיון דדיעה אחת אוסרת ודעה אחת מחייבת להניח ופלג מורין כן ופלג מורין ועושין כן. אמנם אחר שכתב המ"א בסימן ל"א בשם הסמ"ק דאף לדיעה האוסרת ליכא משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף רק מספק מניח שמא ח"ה חייב בתפילין. וכיון דאינו מניח רק מטעם חומרא אפשר דליכא משום לא תתגודדו יבאר לי אדוני ספק הנ"ל בידיעה בתחלה בכדי לידע איך להתנהג

עוד מנהגא דמר אדרוש מכס תפארתו הרמה בענין סתם יינם אם מותר להשקות חולה שאין בו סכנה. בסי' סכ"ח העלה המ"א בשם תשובת הרמ"א להתיר ומדברי (הט"ז) נראה לאסור [וגם על הרמ"א גופי' קשיא] שבי"ד ס"ס קנ"ה מסיק הרמ"א גופיה לאסור לשתות סתם יינם לחשאב"ס ובתשובתו מתיר כנ"ל ובפשר דבריו חסרתי הבנה והלכה למעשה אני שואל ומבקש מכבודו הנשאה וכו' דברי וכו' ה"ק (נפתלי) בהמנוח מו"ה חיים זללה"ה

תשובה תשובתו בצדו מה שדימה לומר דאין נפילה בעוף כלל רק בנחבט על דבר קשה אין האמת כן דמ"ש זקיני הרמ"א ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף קאי על הכל ומה שנסתייע מדברי הב"י מייתי חובה לנפשי' דהא כתב הב"י וז"ל ואורחי' דעוף דלא מתרסק בנפילה אלא מיד עומד ומהלך ושוב אין לחוש לו עכ"ד. ור"ל דהא הלכה א"צ בדיקה א"כ הרי משמע להדיא דאם אירע שלא הלכה ודאי דיש לחוש לו רק דהתנא נקט אורחא דמילתא וז"ב

ועוד ראיה דהא כמו שכתב הב"י דאורחי' דעוף דלא מתרסק בנפילה ככה כתב דאורחי' דבהמה דלא מתרסק בדריסה. וא"כ כי היכא דבבהמה יש דריסה או רציצה שהיא טריפה כמ"ש זקיני הרמ"א סעיף ב' בהג"ה וכמבואר בש"כ ס"ק ג' רק דהתנא נקט אורחי' דמילתא ככה יש בעוף נפילה שהיא טריפה. רק דנקט התנא אורחא דמילתא וז"ב. וכן כתב הפר"ח להדיא שם בסי' נ"ח ס"ק ד' עוד ראיה יותר גדולה דהא בתוספתא דפ' א"ט תני להדיא גבי בהמה דרסה או טרפה בכותל ותני גבי עוף ג"כ נפלה מן הגג הרי להדיא דשייך נפילה בעוף ודריסה ורציצה בבהמה דהתנא דמתני' אורחא דמילתא נקט וכן כתב הרשב"א להדיא בס' תורת הבית והביא ראיה זו מהתוספתא ועיין בספר תורת יקותיאל ומ"ש בת"ה על דבק שנדבקו רגליו וכנפיו היינו לרבותא דאף שנדבקו גם רגליו מ"מ אם שרי בחד גפא מותרת. וכן מבואר ג"כ מדברי או"ה שאביא בסמוך והפ"מ בסי' נ"ח בשפתי דעת ס"ק ג' שנה ברואה ולא הרגיש בדברי הב"י ונעלם ממנו דברי הרשב"א בתה"א והתוספתא והפר"ח הנ"ל והאו"ה. והא דנקט בגמ' ופוסקים נחבט ע"פ המים היינו כדי לאשמועינן דין דשט מלא קומתו אכללא לומר דדוקא במים שייך נפילה ולא ביבשה וז"ב. ומ"מ לא יאונה למעלתו כל און דודאי אם אין הכנפים קשורים אין בו נפילה כדמוכח מהא דדבק וכן מבואר להדיא באו"ה בשער כ"ו סוף דין ט"ז וזה לשונו ושיעור נפילת עוף שנדבקו שני כנפיו היא כמו כן דוקא י' טפחים ובדיקתו בהילוך ד' אמות ביבשה כמו בבהמה עכ"ל הרי להדיא דשייך נפילה בעוף ודוקא כשהכנפים קשורים וז"ב ועיין בספר בל"י בסי' נ"ח

ומה ששאל בענין התפילין מנהגי שלא להניח להתפלל בחדר א' המניחין והאינם מניחין דודאי שייך לא תתגודדו ואינו דומה לבל תוסיף דלא הוי רק במכוין להוסיף אבל לא תתגודדו הוא כשיש שינוי מעשה בהוראה בין אלו לאלו ויהיה טעמם של כל כת מה שיהיה מ"מ יש שינוי בהוראה דפלג מורין כך ופלג מורין כך ומה לן בזה שהמחמירין מחמירין מצד הספק מ"מ יש שינוי בהוראה דהא המקילין אינם חוששין לספק ומורין שלא לחשוש והמחמירין מורין לחשוש וז"ב ואם אתה אומר דאין בזה משום לא תתגודדו ממש נפלו דיני לא תתגודדו בביר' דממש בכל ענינים יש לומר דהמחמירין מחמירין מפני הספק

ומה ששאל מכח שתיית סתם יינם לחולה שאב"ס ורוצה לידע מנהגי בזה הנה אם שאל על מנהגי בעצמות להוי ידוע שאני מחמיר מאד בזה כשאירע איזה חולה וכמעט אף במקום סכנה כדיע' הסוברת דהוי כעצי אשרה דיש בה לת' דע"ז אבל ח"ו להחמיר לאחרים דזקיני הרמ"א ז"ל בתשובה עמוד גדול לסמוך עליו שלא בשעת הדחק ומכ"ש בשעת הדח' דחול' כשע' הדח' דודאי אם יש יין כשר שמועיל לבריאות כמו ס"י ודאי דאסור בס"י אף אם הוא חולה וזה א"צ לפנים רק אם אין יין כשר שיועיל לבריאות איירינן א"כ הוי שעת הדחק ובדרבנן הלך אחר המיקל ואין מחמירין בחולה והפ"מ באו"ח סי' שכ"ח שכתב ונראה דהגהות עיקר וציין לפריו ביו"ד בהנהגת או"ה וכוונתו למ"ש שם בשם לחם חמודות דהגהות חבר באחרונה עיי"ש אבל שגה בזה דהלחם חמודות כתב זה לנגד הד"מ והת"ח אבל תשובות דלא נכתב על סדר בזמן א' רק אימת ששאל השואל א"כ לא ידוע אולי תשובה זו כתבה אחר שחבר הגהות וזה פשוט וכבר נתפשט ההיתר לס"י במקום חולה ולא בדור זה שהדור פרוץ אלא אף מימים קדמונים וממילא יובן דלא יטרח לבקש פשר דבר בין התשובה ובין הגהות דכבר נודע דנשתנה דעת זקני הגאון רמ"א כשכתב התשובה ואין דבר חדש הכ"ד ה"ק משה [שוב נמצא כתוב בזה"ל לענין היתר סתם יינם לחולה שאב"ס] ועיין במחצית השקל סי' שכ"ח והנה כבר חפשתי בתשובת רמ"א ולא מצאתי כלום וי"א שהיא תשו' רמ"מ ומי' המעיין בדברי המ"א שם יראה ששגו בביאורו הפ"מ וגם המחצית השקל והיתר זה אין לו מקום לסמוך וכמדומה שבטעות נתפשט היתר זה [א"ה זה סותר לדבריו של מעלה וכפי הנראה אחר שחיפש בתשובה הרמ"א ולא מצא חזר ממ"ש למעלה ועי' בסי' שכ"ח הס' נתיב חיים. שעל הש"ע בצידו הנדפס מחדש וע"ע בס' נשמת אדם כלל ס"ט אות ב' בזה באורך עכ"ה] והנה במה שנסתפק באם אירע בבהמה כיון שאינה צולעת על שום רגל שנשמט אם הוי הילוך יפה הנה מצד הסברא נכון הדבר דראוי להכשיר בכה"ג דהא בגמ' לא נזכר כלל דבעינן הילוך יפה רק סתם הלכה א"צ בדיקה רק דהרמב"ן ז"ל הוכיח דבעינן הילוך יפה

שאלה לב נשאלתי בתרנגולת שנמצא מחט בחלל הגוף אחר שכבר נמלחה עם הרבה בשר רק שלא היה ששים והכשרתי הבשר כי הכרעתי דתרנגולת בבשר הוי מין במינו לענין הטעם אף שחלוקין בטעמן דהא העיקר תולה בהרגש הטעם ומין בא"מ היינו שיוכל לעשות פעולה באינו מינו שירגש בו טעמו וזה הוא החילוק בין מין במינו לא"מ וא"כ הרי אנו רואין בחוש שאם נתבשל בשר עוף ובשר בהמה יחד ויש מן העוף כמו מן הבהמה אינו נרגש כלל בהבשר של בהמה הטעם של עוף רק בהמרק: וא"כ הוי מין במינו ומן התורה ברוב' בטל רק דמדרבנן בעי ס' וא"כ הך