השיב משה יורה דעה לד

כאן פה ק"ק קאלבסוב והייתי משובתי שבת אצל הרב הקדוש האלקי הגאון החסיד האמיתי אבד"ק הנ"ל נ"י הש"י יאריך ימיו ושנותיו (הוא הצדיק מוה' אברהם יהושיע העשיל אבדק"ק אפטא בעה"מ ס' אוהב ישראל עה"ת) בא לפני השו"ב שלו מומחה ואומן גדול בכל עניני שו"ב וי"ש והציע לפניו דבריו באשר שנתוודע לו בבירור גמור ברוב עסקו והרגלו בבדיקות זה לו יותר מעשרים שנה ועושה מלאכת ד' באמונה ולא ברמי' ח"ו ונותן כל לבו וכל חושיו וכל כחותיו ועשתונותיו ומחשבותיו להשגיח היטב הדק בהשגחה פרטיות על כל פרטי פרטיות בענין בדיקה נתוודע לו שזה אינו סרכא שזה התחלת הרפואה של מילוי החסרון ולא נגמר עדיין והראה מופת חותך שבכמה מקומות שהי' לפנינו בלא חסרון והיא הכיר בבקיאותו שגם זה הי' בו חסרון כנ"ל רק שנתרפא לגמרי ע"י הקרום וקרע לפנינו הקרום והי' בו כעין כף כפופה גדול או פשוטה מאוד ואמר שזה כעין זה רק שזה לא כגמר עדיין רפואתו וזה כבר נגמר וא"כ אם זה שלא נתרפא החסרון עדיין כעין כף כפופה וגדול שיוכל להכניס בו אצבעו אגודל באופן שטריפה מצד החסרון לבדו עפ"י מנהגינו ודאי אין לנו להקל מחמת הקרום הנ"ל ולומר שכבר התחיל להתרפאות ובודאי הי' עתיד להתרפאות דכיון שכבר לא נתרפא לפנינו מי ירום ראש נגד מנהגינו דמחזיקינן הנ"ל לטרפה אבל כשהחסרון ככף פשוטה או שהוא מעט הכמות עד שאין יכול להכניס בו אצבע אגודל באופן שכשר מצד החסרון רק דאתינא עליו להטריף מכח הסרכא דהוי כסרכא מתוך החסרון או כסרכא קצרה לזה אמר דאין חכם כמו בעל הנסיון שידוע לו בבירור שאין זה סרכא כלל ואין שום ריעותא כלל רק אדרבא התחלת הרפואה והמילוי דהרי זה הטעם שאנו מכשירן ככף פשוטה היא משום שבודאי עתיד להתרפא כמבואר בט"ז סי' ל"ו ס"ק י"ג ובבדיקות הר"ץ עיי"ש ועיין בפ"מ במשבצות סי' הנ"ל ס"ק י"ג ולמה גרע כאן שאנו רואין התחלת הרפואה בחוש ומכ"ש באינו יכול להכניס אצבע אגודל דלא נחשב באצבע לחסרון ובודאי עתיד להתרפאות ומה איפכת במה שכבר כראה לפנינו התחלת הרפואה ואמר שמחמת בקיאותו אין לו שום נידנוד ספק בזה וידוע לו בבירור גמור שזה הוא הקרום רק של התחלת המילוי והוסיף עוד לומר דאם לא נכשיר כזה יתרבה הטריפות מאוד מאוד ועד שממש לא ימצא בהמה כשרה כי אם ישגיח היטב הדק כל ריאה ממש ימצא ברובן ככולן והתורה חסה וע"י מו"מ ג"כ בודאי לא תנתק בלא כח כי האמת הוא קרום הריאה והנה נצטוויתי מפי כבוד הרב הקדוש הנ"ל להטות אוזן לדבריו ולעיין בזה והנה מצות הרב הקדוש הנ"ל עלי חובה ומצוה לשמוע דברי חכמים ואת פקודתו שמרה רוחי ואען ואומר את אשר הורוני מן השמים הנה באמת נראה לפנינו כי האמת כדברי השו"ב הנ"ל אך אמרתי ראה זה דבר חדש הוא ואין לסמוך על זה אדרוש עוד צדדים להקל עפ"י העיון בש"ס ופוסקים והנה לכאורה הלא הוא סרכא ממקום למקום באותו אומה עצמה וכשר בלא מו"מ וכסרכא קצרה שבשר הריאה מקמיט תחתיה אין לדונו דהרי הש"ך כ' בסי' ל"ט ס"ק כ"ח הטעם משום דסופו להתפרק ולפי"ז ראוי להכשיר כשחותכין הסירכא והקמט כשאר כמו שביאר הפ"מ בשפ"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ח עיי"ש ונ"ל ברור דאף לפי הטעם הד"מ כך הוא דכיון דנתברר דאין הסרכא מקמיט א"כ הוי רק כשאר קמט כן הוא ברור לדעתי דלא כהת"בש ואין צריך לזה שכבר דחה הש"ך הטעם של הד"מ ובאמת הטעם של הד"מ הוא תמוה מאד ובודאי טעם הש"ך עיקר אך מטעם תרתי לריעותא מטריפין שם השמ"ח והפ"מ כסרכא מתוך הקמט ע"ש ונדבר בזה אי"ה בסמוך ועוד טעם כתב התבו"ש סי' ל"ט ס"ק י"ב דשמא בחי' היה מתפשט הקמט דדרך הבעל חי לשוב לקדמותו מעט מעט מחמת טבעה וכח שבה והאריך בזה ע"ש הנה לדעתי בנד"ד אין בזה בית מיחוש לטעם הנ"ל הרי עכ"פ נתברר כיון שנשאר מקומטת אחר שנקרע הסרכא דלא נקמט מחמת הסרכא רק דנימא דאף אם הוא קמט בעצם מ"מ הטבע בע"ח לשוב לקדמותו והי' מתפרק הסרכא וכן מבואר להדיא להמעיין בתב"ש שם דכך כוונתו אם כן אף אם כאמר בזה דוקא באם יש קמט תחתיו דהיינו שנתכווץ כמבואר בבדיקות הר"ץ ע"ש בפירוש מהות הקמט עיין עליו מסתבר שפיר לומר דטבע הבע"ח לשוב לקדמותו ולהתפשט מכיווצו משא"כ כשאין כאן כיווץ רק גומ' חלקה כי כן דרך אלו הנמצאים כנ"ל א"כ לא הוי הקמט רק חסרון א"כ השבה לקדמותו היא מילוי החסרון ולא להתפשט א"כ אין סופה להתפשט וממילא דאין סופה להתפרק ומכ"ש לפי דברי הבודק הנ"ל שזה התחלת של המילוי ואדרבה מזה יש סמוכין לדברו דכיון דאמרינן דטבע בע"ח לשוב לקדמותו מבט מעט א"כ הלא קיי"ל דתולין במצוי וראוי לומר דהתחיל לשוב לקדמותו מעט מעט כנ"ל ולא נשאר לנו רק הטעם דתרתי לריעותא ואף שכבר כתבתי דבנד"ד לא הוי קמט מ"מ אף סרכא מתוך גומא וחסרון הוי תרתי לריעותא ואף אם תיא ככף פשוטה או שאין יכול להכניס בו אצבע אגודל המבואר בשמלה חדשה סי' ל"ט סעי' מ"ו ובסי' ל"ז סעי' ה' ובתב"ש שם ס"ק ח'. והנה המבואר בתב"ש שם דהוציא זה מהד"מ עיי"ש והנה יראה המעיין דאין ראי' מהד"מ כלל חדא די"ל דקמט שאני כמ"ש ועיון בשמלה חדשה סי' ל"ז סעי' ט"ו ואף שכתב הד"מ במקום שאר ריעותא י"ל הלא ע"ז אנו דנין אם הוי ריעותא אם לאו כמו שאבאר בסמוך ובם בקמט אין ראי' מהד"מ דכוונתו לכל שהוא היוצא מזה דמהד"מ אין הכרע והנה נחזי אנן בגוף הענין היעמדו דברי התב"ש דמיקרי תר"ל או לאו הנה לפענ"ד נראה דהא דנימא דבסרכא היוצא מתוך גומא וחסרון שאין יכול להכניס בו אצבע אגודל הוי תר"ל הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי כשדרה וגלגולת ואבאר זה דהא כבר הקשו הפוסקים על הרמב"ם דמטריף בחסרון כ"ש מבפנים ונראה מבחוץ מסוגי' הש"ס חולין ד' מ"ז ע"ב אתיבא רי אבא לעולא וכו' עיי"ש ומדף מ"ח אתיבא ר' ירמיה ואיתימא ר' זריקא כו' עיי"ש ועיי' בדף מ"ז ע"ב בתו' בד"ה אבל נקב יש בו חסרון. והנה הכ"מ נדחק מאוד ליישב קושי' זו להרמב"ם ולכאורה רציתי לומר דהרמב"ם כוון ליישב זאת הקושי' במתק לשונו הזך דכתב בפרק ח' מה' שחיטה וז"ל חסר מגוף הריאה ולא ניקבה הרי הוא כמו שחסרה מנין האונות עכ"ד ולכאורה יש נדקדק למה לו להאריך בלשונו כ"כ ולתלות הא בהא הי' לו לכתוב בפשיטות חסר כ"ש ולא ניקבה טריפה והי' נ"ל לומר דכוונתו ליישב זה הקושי' מסוגי' הש"ס הנ"ל דהא בלא"ה קשה למה לא משני הש"ס מאי חסרה חסרה אונא אלא דצ"ל דקים להו דחסרה האונא היא ג"כ בסוג נקובה דהטעם משום שאינו כדרך הריאה איננה מכיל הרוח בקרבה וסופה לנקוב ובכלל נקובה היא ה"נ כן ולק"מ כן הי' כראה לי לכאורה אבל באמת ז"א דהרי הרמב"ם ז"ל הוא שמנה חסרה האונא וחסרה מגוף הריאה בסוג חסרה בנקובה עיין בפ"מ בפתיחה להלכו' בדיקות הריאה והנה בתב"ש סי' ל"ו ס"ק נון כתב דודאי מהך סוגי' מוכח דלא כרמב"ם אבל מסוגי' דר"פ הוכיח הרמב"ם ז"ל דינו ודחי' הך סוגי' מקמ' דהך עיין עליו ונדבר בסמוך מהך הוכחה אבל מסייע במקצת דמודה דמתוך סוגי' מבואר דלא כהרמב"ם והנה הש"ך בסי' ל"ו ס"ק כ"ד כתב על דינו של הרמב"ם שאין עולה יפה לפי סוגי' הש"ס ובשפתי דעת ס"ק כ"ד שי"ל דחסרה משמע באין שיעור עיין עליו הכה זה לא יועיל רק למאן דלא מטריף רק באם הוא יכול להכניס בו אצבע אגודל והבן

והנה עולה מזה דעכ"פ מוכח מסוגי' הנ"ל דאם אין יכול להכניס בו אצבע אגודל אין בו בית מיחוש ומה שקשה בלא זה על סוגי' הנ"ל דלוקמי בחסרה אונא כראה ליישב דלא מצי לפרש המשנה בכך דאל"כ תקשה הברייתא בחולין דף כ"ו ונ"ז ע"ב דתני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ע"כ ואי' נימא דחסרה הריאה דמנו חכמים היינו בגוף הריאה אבל על הרמב"ם דפסק חסרה בגוף הריא' טרפה נשאר (הקושי') וצ"ל כמ"ש בשם התב"ש דדחי הך סוגי' מקמי הך דר"פ ואף אם המצא ימצא איזה ישוב לקושי' הנ"ל לא ימלט מדוחקם וקשה מנ"ל להרמב"ם האי דינא דחוקי דדחוק כ"כ בסוגי' הנ"ל וצריך לומר דהסוגי' דר"פ דחקו וגם אלו משולל קושי' הנ"ל לגמרי עדיין קשה מנ"ל להרמב"ם ז"ל האי דוחא וע"כ צ"ל מהוכחה הנ"ל דר"פ אלו טרפות דיהיו שמנה עשר טריפות לדידן דקיי"ל דלא כתנא קמא וכ"כ הב"י בסי' ל"ו וזה ברור. א"כ לפי"ז ע"כ צ"ל דהוא מסוג חסרה ולא מסוג כקובה דאל"כ אכתי בצרי להו י"ח טרפות וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מנ"ל להרמב"ם האי דינא ובפרט מסוגי' דאתיבא ר' אבא לעולא מוכח דבאמת הרמב"ם גופי' תלי להו בסוג חסרה כמש"כ לעיל וזה ברור א"כ הוא הדבר אשר דברתי דהוי תרי חומרי דסתרי אהדדי דמאי דנימא דסרכא מתוך גומא כ"ש הוי תר"ל דהא הטעם דהוי תר"ל הוא דאף דאנו מכשירין כשאין יכול להכניס בו אצבע אגודל מ"מ כיון דאיכא הרמב"ם דמטריף בסתם בכל ענין אף דלא קיי"ל כוותי' מ"מ הוי ריעותא כמבואר כ"ז בסי' ל"ז ס"ק ח' בת"ש א"כ הלא כבר פסקו הפוסקים דלא מקרי תר"ל רק כשזה מעיד על זה ועיין בפרי מגדים בסי' ל"ט בתנאי הד' דתר"ל ובפתיחה לה' טריפות הריאה דהיכא דריעותא אחת מעיד על נקובה וריעותא אחת מעיד על חסרה לא הוי זה מעיד על זה אך מסיק שם דאנן קיי"ל דכל טריפות הריאה מטעם נקובה הוא עכ"ד עיי"ש א"כ לפי"ז לפי מה דביארתי דאין מציאת כלל לדעת הרמב"ם רק אם נימא דמסוג חסרה הוא דאל"כ נדחה לגמרי מסוגי' דש"ס א"כ איך יתחשב לתר"ל עם סרכא הלא סרכא מטעם נקובה מאי תאמר כלהו מטעם נקובה הוא א"כ אין ל מציאות לדין זה כלל וא"כ שיהי' לו מציאות לדעה זו זו דמטריף בחסרון ע"כ צ"ל מטעם חסרה ושיהי' תר"ל ע"כ צ"ל מטעם נקובה וא"כ הוי תרתי חומרי דסתרי אהדדי כנ"ל וגם בלא זה כיון שהב"י מכשיר בחסרון אף שיכול להכניס בו אצבע אגודל וכן מבואר מדבריו בש"ע לפי הכלל שכ' הש"ך סי' רמ"ב ביו"ד דהיכי שכ' המחבר דעה ראשונה בסתם והשני' בשם יש מי שאומר השני' הוא רק לחלוק כבוד לאותה דיעה ולא קיי"ל כוותי' רק כדיעה ראשונה וכך פסק הרש"ל להכשיר לגמרי וכתב על האוסרים ככף כפופה אם יכול להכניס בו אצבע אגודל שזה הבל ורעיון רוח וכן נוטה דעת הט"ז והש"ך וגם הפ"מ מתיר לגמרי בהפ"מ אף ככף כפופה ויכול להכניס בו אצבע אגודל וכתב ביאר הרמ"א בהקדמתו לס' תורת חטאת דכל היכי דמכשרינין בהפ"מ היינו משום דודאי הלכה כמאן דמכשיר רק דהפסד מיעוט מחמרינן וא"כ לפי"ז אם במקום דמטריפין כגון ככף כפופה שיכול להכניס בו אצבע אגודל (כשר בהפ"מ) על אחת כמה וכמה דלא הוי ריעותא כלל ובפרט דהאי דינא גופי' דתר"ל אין לו מקור מהש"ס ואף דהב"ח כ' ראי' מגמרא ריש נדה לאו ראי' כלל רק דמיון בעלמא כמ"ש התב"ש סי' ל"ז ס"ק ו' ואף דמיונו אינו עולה יפה בנידון דידן דבכאן יש להכרע עכ"פ דאין זה מעיד עלזה ע"ש בתב"ש באריכות הדמיון הנ"ל ותבין דבנידון דידן אינו עולה יפה כמ"ש וגם שדא נרגא בתשובת נ"ב בגוף הדין. א"כ העולה מזה דיש עמודים גדולים להקל בזה א"כ יש לסמוך על דברי השו"ב עכ"פ דממ"ש נתברר בחוש ובמופת שכדבריו כן הוא ועוד דאף אם לא הי' נתברר מ"מ כיון שעכ"פ מסתבר לומר כן שוב לא הוי תר"ל דהרי זה אין מעיד על זה דהוי רעותא די"ל אדרבא זה מעיד ע"ז דלא הוי רעות' רק שהתחיל החסרון להתמלא ולא הוי סרכא כלל סיומא דמלתא דאם איו יכול להכניס בגומא אצבע אגודל והיא גומא חלקה ולא מכווצת וכשקורעים קרום הסרכא נשאר הגומא כמות שהוא ואיננה מתפשט כלל אזי יש להתיר בלא מיעוך ומשמוש כיון שהיא סרכא מנה ובה ודוקא