השיב משה יורה דעה לב

והצעיר המתאבק בעפר רגלי חכמים ותלמידיהם. משה בהרבני מו' צבי הירש יצ"ו טייטלוים

סימן כד ראיתי בשחיטת אוהל ישראל בבדיקות אות י"ז אם יש יתרת בין אונא לאומא אם היותרת קטנה מארוכה ועבה וגדולה כט"ד אפילו עומדת בדרי דאונא טריפה עכ"ד והנה דין זה לא הובא בשום פוסק ומסתימת דבריהם משמע להכשיר בכל ענין יתיר בדרי דאונא דגם בסוף שיפולי האומה כתבו הפוסקים דהוי בדרי דאונ' וכש"כ בין אונא לאומא ע"כ נ"ל ברור דכשר בכה"ג דאין להטריף משום חליף דהאמצעית גדולה מהתחתונה של ימין דזה דוקא בעיקר האנות שנשתנית צורתן ממה שהן רגילות משא"כ דעיקור האונות הם כדרכן והאי תחתונה לאו מעיקר האונות היא רק יתרת לא הוי חליף מש"ז דהא בל"ז החילוף דצורות לא הוזכר בש"ס ופוסקים וא"כ אף דמחמרינן בהו הבו דלא לוסיף עלי' דדוקא בעיקר האונות אבל לא ביתרת ואין לומר דמנ"ל דהתחתונה היא יתרת דילמא התחתונה היא מעיקר האונות והיתרת היא אותה שלפני הארוכה ועבה וא"כ הוי חליף דהאמצעית גדולה מהתחתונה זה אינו דמסתמא תולין הריעות' ביתרת ואמרינן דעיקר האונות הם כתקונן וראי' לדברי מהשמ"ח בסי' ל"ה סעי' כ"ז שכתב שם דאם יש יתרת בדר' דאונ' וצורתה כצורת של צד שכנגדה דיש להכשיר אף בלא ה"מ עיי"ש ועיי"ש בת"ש ס"ק ל"ט הטעם וה"נ בנד"ד ועיי"ש בתב"ש סוף ס"ק ל"ח מ"ש על החילוף שכ' האפי רברבי ומסיים שסוז"ל וגם לזה אין לחוש וגם לשאר החילופים הנז' בהגהו' כ"א באתרא דברור להו דנהגו כן עכ"ד א"כ ה"נ החילוף הזה בכלל שאר החילופים דהגהות היא דאין לחוש להם כנ"ל ברור להלכה ולמעשה בלי שום פקפוק

כה נשאלתי פיצול מגבה על אונה עליונה של ימין במחציו ולמטה מה דינו שנתחבטו בה איזה רבנים זה אוסר וזה מתיר ונשאלתי לחוות דעתי

תשובתי דין הנ"ל מסתעף לכמה סעיפים דבאין גומא תחתיו ויש לה תוא' אונא והוא כטרפ' דאסא ואין להם שורש א' כעובי אצבע ודאי דהוי יתרת וטריפה כמו שמבוא' בסי' ל"ה סעיף ה' אף דהש"ך כתב בסימן רמ"ב זה שתמצא בכמה מקומות בדברי המחבר והרב שמביאים בתחילה סברא אחת בסתם ואח"כ יש מי שמתיר או יש מי שאוסר כו' הוא משום שנראה להם עיק' כסברא הראשונה וסברא האחרת הוא טפלה בעיניהם כו' שם מסיק דאין להורות כסברא האחרונה לא להקל ולא להחמיר ע"ש מ"מ כאן הסכימו האחרונים בפשיטות כהיש מי שאוסר הלא הוא הלבוש והיש"ש בפ' א"ט סי' כ"ט והט"ז בס"ק ח' מדמסיק ויש להחמיר כסברא האחרונה ע"ש דקאי על הפירוש השני של מהרי"ו מ"מ מוכח דקיי"ל כהיש מי שאוסר וכן שאר אחרונים פסקו כן ויש להבין למה תפסו בפשיטות נגד הכלל בלא טעם וראי' מי' ל"ק דהיש"ש לא השגיח בהכרעת הב"י כלל כנודע והלבוש והט"ז לית להו כללא דהש"כ ועיין בנה"כ של הש"ך דכתב על הט"ז ס"ק ז' לשונו מגומגם כו' ובשפתי כהן קצרתי לפי שכנראה עיקר לדינא להקל בכל גווני ודו"ק עכ"ל והיינו ודאי דלשיטתו אזיל כמ"ש ע"פ הכלל שלו מי' אעפ"כ נ"ל דלמעשה יש להחמיר די"ל דגם דיעה הראשונה מודה לזה כמ"ש בתבו"ש סי' הנ"ל ס"ק י"ט דלכך עשה המחבר סמניות הנ"ל עיי"ש וא"כ לפי מ"ש התבו"ש צ"ל הא דכתב המחבר זה בשם יש מי שאוסר היינו משום דלא מצאו מפורש אלא במהרי"ו וא"כ הדרינין לכללן דיש מי שאוסר בסתם הלכה הוא עכ"פ וכיון דלא נתברר בהדי' להיפך בדיעה הראשונה אזיל הך כללא שכתבתי לעיל בשם הש"כ בסימן רמ"ב עיין בפרי מגדים בהקדמת ספרו ואף אם נימא בהמחבר העיקר דכוונתו דפליגי הסברא ראשונה עם סברא האחרונה ולפ"ז חשוב בעיניו הסברא הראשונה. עיקר לפי הכלל של הש"כ מ"מ הא היש"ש סובר להלכה כמהרי"ו וכן הט"ז והלבוש וגם מסתבר טעמי' דמהרי"ו דשם אין דוחק ובפרט בה' בדיקות דנהגינין כוותי' דהרי"ו וכל בית ישראל נשענים עליו בהלכות בדיקות וכן הסכים התבואת שור עיי"ש

אך דיש לי עיון בזה בש"ע דקשה ממ"נ האיך מיירי אי ביש גומא תחתיו אפילו בחציו ולמטה ודאי דכשר דלמה יגרע משאר הריאה דמהרי"ו לא קאמר רק דאין דרכו לפצל שם יותר משאר הריאה משום דאין שם דוחק יותר משאר הריאה וא"כ הוי יתרת וא"כ לפ"ז דוקא באין גומא תחתיו הא ביש גומא תחתיו דכשר בכל הריאה למה יגרע ואי נימא דבאין גומא תחתיו איירי א"כ קשה למה נכשיר מחציו ולמעלה נהי דדרכו לפצל ולא הוי יתרת מ"מ כיון דאין לה מקום לנוח סופו להתפרק דע"כ לא שרינין פיצול בגומא אלא משום דאין סופו להתפרק משום דיש לה מקום לנוח כמו שמבואר בסעיף הנ"ל בהג"ה ואל תשיבני מגבשושית דאמרינן כיון דאין לה צורת האונא לאו יתרת הוא וכשר ואמאי הלא מ"מ סופו להתפרק דהא באין לה גומא איירי דאי יש לה גומא אפילו אם אית לה תואר אונא כשרה הא ל"ק דדוקא בפיצול אמרינן דסופו להתפרק אבל ביתרת דהוי מצד התולדה לא אמרינן דסופו להתפרק כמ"ש הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק ל"ז אך דמטעם כל יתר כנטול דמי טריפה וא"כ גבשושית דלא הוי יתרת כיון דאין לה צורת אונא ופיצול ג"כ לא הוי דנימא בי' סופו להתפרק לכך כשרה ומגבשושית יש סיוע להש"כ בס"ק ל"ז הנ"ל דהא למהר"ם צ"ל דהא דמכשיר הרב בגבשושית היינו במקום דמכשירין יתרת מקמא ולא חיישי' לסופו להתפרק ובסמוך דכתב בפיצול מקמא דטריפה הוא במקומות דאוסרין יתרת מקמא ולצדדין קתני ודוחק אבל להש"כ א"ש דכל הג"ה הנ"ל בכל המקומות איירי ודו"ק ונחזור לענינינו דה"ט בגבשושית דכשרה דלא הוי פיצול א"כ בנד"ד דהוי פיצול קשה למה כשרה ואין לומר דהמחבר לא סבר כרמ"א בהג"ה בפיצול דסופו להתפרק ובאמת להמחבר אין צ"ל הטעם בפיצול בגומא משום דיש לה מקום לנוח ז"א דהא הרי"ו כתב לתרוי' להא דהמחבר ולהא דרמ"א בהג"ה ודו"ק ושניהם לקוחים מדברי מהרי"ו וכן היש"ש וד"מ וכל האחרונים כתבו להך תרוויהו וא"כ ודאי צ"ל דאף דבאין לה גומא איירי כמ"ש מ"מ באונא עליונה אין סופו להתפרק וצריך להבין טעמו של דבר ולכאורה היה עולה על דעתי לומר משום דהוא במיצר החזה דוחק החזה מעמידו שלא יתפרק אבל לא נהירא לי דאדרבא כיון דהחזה דוחק את האונא ומפצלו א"כ ש"מ דדוחק את בשר האונא לאחריו א"כ מכ"ש דמתפרק הפיצול ואח"ז מצאתי בספר חגורת שמואל על לבוש עטרת זהב סי' הנ"ל ס"ק מ"ג דכתב על דין הנ"ל דאם נמצא על אונא עליונה אפילו כטרפה דאסא כשרה כתב וז"ל כשרה כיון שדרכה בכך וליכא למיחש לסופה להתפרק בזה כיון דהוא במיצר החזה הוי פיצול זה בגומא בגבה עכ"ל ולי צ"ע מהטעם שכתבתי אם לא דנימא דאף חוץ לדוחק דהיינו למטה במקום שאין שם דוחק מ"מ כיון דכל האונא במיצר החזה יש לה מקום לנוח כמו בגומא כן צ"ל וא"כ אף אם החזה דוחק את בשר האונא לאחוריו ומפצלו מ"מ הפיצול מוכח שם בגומא ולא יתפרק והא דבנפצל למטה מחציו טריפה היינו משום דשם לא נפצל דאין שם דוחק רק יתרת הוי וטריפה מטעם דכל יתר כנטול דמי אף דאין סופה להתפרק כמ"ש הש"כ בס"ק ל"ט בשם הד"מ בנמצא יתרת נגד חריץ הוורדא ע"ש כנ"ל ברור

וא"כ לפי מה שביררנו יש לנו פירוש אחר בדברי מהרי"ו ממה שפירשו מהרש"ל וט"ז דכתב הרי"ו דוקא שנמצא יתרת מחציו ולמעלה כו' וי"א שאם נמצא יתרת מן החריץ שיש באונא עליונה לצד עקרו אז הוא טריפה ואינו כשר אלא כשנמצאת היתרת מן החריץ ולצד ראשו עכ"ל ופירש היש"ש וז"ל ונראה דהאי יש מפרשים הוא דיעה הראשונה אלא שהוסיף שאפילו לצד ראשו אין להכשיר רק מן החריץ ולמעלה לצד הקנה ולא למטה מן החריץ לצד הריאה עכ"ל וכן פירש הט"ז ג"כ וקשה דלפי פירושם. הכי הוי לי' למימר שאם במצא היתרת מן החריץ ולמטה לצד הריאה טריפה ואינו כשר אלא מן החריץ ולמעלה לצד הקנה ומאי ענין ראשו ועקרו לכאן לכך נ"ל דהכי פירושו שאם נמצא היתרת מן החריץ כו' שהחריץ באמצע וא"כ אם היתרת מן החריץ לצד עקרו דהיינו שהיתרת למעלה מן החריץ כולו תחילתו וסופו רק דהולך כלפי עקרו דהיינו ראשה של היתרת כלפי עקרו של האונא טריפה שכיון שדוחק החזה דוחקתו לאחוריו ובאיזה מקום שיונח מונח תחת דוחק החזה ודוחקתו לאחוריו וסופו להתפרק אבל אם היתרת מן החריץ כו' פירוש ג"כ כולו למעלה מן החריץ ולצד ראשו דהיינו שראש היתרת הולך כלפי ראשו של אונא אז כשר שאם דוחק החזה דחקתו לאחוריו נשאר מונח בגומא ולא תחת דוחק החזה ואין סופה להתפרק ותרתי מילי אשמועינין הי"א חדא דהחריץ מגביל ונ"מ טובא לפי שהולך באלכסון כמו שפירש מהר"ץ בבדיקות דברי הי"א אילו במהרי"ו והביאו התבו"ש ועוד אשמועינין דין הנ"ל שכתבתי דליכא למימר דהי"א לא אמרו רק הא לחודי' דהחריץ מגביל כמו שפירש מהר"ץ דלפי פירושו הוי למהרי"ו לכתוב בקיצור וי"א דלמעלה מהחריץ טריפה ולמטה מהחריץ כשר א"ו כמ"ש דתרתי מילי קא אמרי ומסתבר הוא ומוכרח הוא בפירוש מהרי"ו כנ"ל ברור ובספר פרי מגדים סי' ל"ה בשפתי דעת ס"ק כ"ח כתב על הש"ע שכתב מחציו ולמעלה כשר מפני שדרכה לפצל כתב וז"ל מפני שדרכה לפצל מפני דוחק החזה ש"כ והלכך לאו יתרת הוא אלא בתולדה ולא יתחכך בצלעות משא"כ יתרת ע"ג שלא כאורחי' טריפה עכ"ל ושותי' לא ידענא דאדרבא כיון דהוי בתולדה הוי יתרת דהא יתרת התולדה הוא כמ"ש הש"כ בסי' פ"א ס"ק ה' רק דאנן אמרינן ביתרת דאונא עליונה מחציו ולמעלה דלאו בתולדה הוא רק דנתפצל מגוף הריאה מחמת דוחק החזה ואם כוונתו כך דנתפצל תיכף בשעת תולדתו מחמת דוחק החזה ויתרת לא הוי כיון דמ"מ לא נברא כך ואונה בריאה בפ"ע רק פיצול הוא מגוף הריאה אך דמ"מ כיון דמן התולדה נפצל הוי חזק כיתרת ואין סופו להתפרק כשאר פיצול כנ"ל ברור כוונתו

מ"מ לא נהירא חדא דמנא ידעינן דנפצל מן התולדה הלא יש בהמות שאינם נפצלין כלל שם ועוד כיון דמ"מ אינה בריאה בפ"ע כמ"ש רק פיצול מגוף האונא מה לי מתי נתפצל מ"מ כיון דנתפצל מגוף האונא אינו חזק וכן משמע בש"כ ס"ק ל"ז דלא כתב הטעם דיתרת חזק משום דהוא מן התולדה רק משום דלא נתפצל מגוף הריאה וכן מסתבר דלא כפרי מגדים ויהיה הטעם איך שיהי' מ"ע מוכרח דבאין גומא תחתיו איירי ואין לומר דבגומא **(מומחה דשם בהך לישנא היינו דאין אנו יודעין בו שהוא מומחה דהך לישנא סובר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואם כן כאן דאנו מכירים אותו למומחה אם אמר ברי לי נימא אילו שהא או דרס לא הי' מאכיל לנו ויש ליישב דהא דאמר בגמ' לעילופי לא חיישינן ופליג ארבינא היינו מהאי טעמא דכיון דמומחה אילו שהא או דרס לא הי' מאכיל לנו ולא מטעם דרוב מוחזקין הם וכן משמע קצת לשון הגמרא דלא אמר רוב מצוין ומוחזקין כמו דאמר באידך לישנא רוב מצוין מומחין הן רק דאמר לא חיישינן והיינו מהאי טעמא ומיהו לפ"ז צ"ע דמנ"ל זאת דכתב המחבר שם סעיף א' רוב מצוין אצל שחיטה מוחזקין הם. ויש ליישב ואין נפקותא לדינא מיהו אף דדינו של הרמ"א אמת כמוכרח כמ"ש מ"מ קושיתי במקומו עומד על הגמרא וצע"ג]:)**