השיב משה יורה דעה לא

מעלי דמפרקת לחוד הוי מיתה הגמרא דחולין דף כ"א ע"א סותרו דאמר שם ואם תאמר אותו מעשה דעלי זקנה שאני ע"ש ואם תרצה ליישב הגהת מהרי"ו הנ"ל ולומר אם לא הוי נבלה רק טרפה מקרי שתי מיתות לכן במפרקת לחוד הוי בסטרא א"כ ראייתי במקומ' עומד ודוק ועוד דאם כך סובר דמקרי שתי מיתות אף במאי דהוי טרפת והתורה גזרה רק מיתה אחת. א"כ קשה טובא הא קנה ושט הוי שתי מיתות אף למאן דפסק נקובת הושט ופסוקת הגרגרת טרפה הוי מחיים ומכ"ש למאן דפסק דהוי נבלה מחיים ודאי דלית לי' כפירוש הגהות מהרי"ו אלא ודאי דהך פירושא לאו דסמכא הוא. ואמת דהגהות הנ"ל עצמו מסיק שם דהיינו לכתחלה. אלא ודאי דעיקר כפי' של רש"י מאור עינינו. ועוד דאף אם נפרש כפירוש הגהות הנ"ל א"כ פשיטא דצ"ל דבעוף כשר כיון דקפיד קרא שלא יעשה שתי שחיטות א"כ איך מצי קאי על עוף דא"כ איך רשאי לשחוט שני הסימנים בעוף דהא בעוף ודאי דהוי שתי שחיטות ושתי מיתות כיון דבכל חד לחודי' כשר יותר ממאי דהוי שתי שחיטות בבהמה הסימנים והמפרקת דאין הכשר שחיטה במפרקת. אלא ודאי דצ"ל כמ"ש כיון דהוא רק מקרא ולא מהלמ"מ אין עוף בכלל דכל עקר של עוף אינו רק מהלמ"מ. אבל מה דנאמר בקרא גבי בהמה עוף לא יליף מיני'. וראי' זו פסוקה וחלוטה הוא בעז"ה ואין להוכיח ממקום אחר דבשוחט המפרקת אחר הסימנים דפסול משום גסטרא אף בעוף דאל"כ תקשה למ"ד דמצות מליקה מחזיר דוקא א"כ תקשי לדידי' קרא דיחזקאל דכתיב נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי דלדידי' לית לי' כדרש חנני' בן חזקי' במנחות דף מ"ה ס"ד אמינא הואיל ואשתרי מליקה לגבי' וכו' דהא למ"ד הנ"ל במליקה לא הוי נבלה כלל אף בחולין כה"ג דהא משחטי הסימנים קודם המפרקת אלא ודאי דאף שחותך המפרקת אח"כ הוי נבלה בחולין מטעם גסטרא ושפיר אצריך לי' דזה אינו דהא רש"י פירש למ"ד מחזיר וחותך הסימנים לבדן וא"כ לא הוי גסטרא כלל ואי לא נפרש כפירוש רש"י הנ"ל רק דפירושו דחותך המפרקת אח"כ א"כ לפ"ז ודאי מוכח דגסטרא כשר דאל"כ עכשיו דאין אנו מפרשין כרש"י בזה ודאי דתקשי קושי' הש"ך ממתניתין ומקושי' הש"ס מאי אריא שוחט אפילו מולק נמי וכו' וא"כ ממ"נ דהוי נבלה משום גסטרא ודוק היטב בזה. אלא ודאי צ"ל דמליקה בצפורן ה"ט דפסול משום שחיטה דהוי שחיטה במחובר וגם לדידן צ"ל כן למאי דמסיק דף כ"א ע"א חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ע"ש א"כ נבלה דקרא דיחזקאל למה לי אלא ודאי דצ"ל כמ"ש מיהו לדידן י"ל מפני שדורס או מחליד מיהו קשה דהוי מצי לאקשוי אמ"ד מחזיר דוקא מהא דתנינא מלק בסכין מטמא בגדים וכו' אמאי הא אינו שובר המפרקת לדידי' ותירוצים דנאמרו בגמ' כ"א ע"א מפני שהוא דורס או מחליד לא שייך למ"ד הנ"ל דלדידי' לא הוי דורס ומחליד וי"ל דסבר מוליך ומביא במליקה פסול ודוק מיהו מברייתא דתני בה בהדיא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנים ודאי דה"ל לאקשוי אמ"ד הנ"ל כמ"ש זקני הגאון מוהרש"א ז"ל אלא ודאי דשפיר עדיף לי' להקשות ממתניתין ואין להקשות מקראי דיחזקאל אמ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דמ"מ מודה דבעי נחירה בסימנים וכבר נטרף מקודם מיהו מנבלה דקרא ודאי דקשי' עלי' דלמה אצטריך דלמ"ד הנ"ל לא הוי נבלה כלל מן התורה דאילו מחמת שבירת המפרקת הא תניא בברייתא בלא רוב בשר דלא הוי נבלה רק טרפה ואי מחמת דורס ומחליד ושחיטה במחובר כיון דלא בעי שחיטה רק נחירה ודאי דלא פסלי הני כמבואר בחולין כ"ח ע"א מדמקשה אמ"ד הנ"ל מלק בסכין וכו' ע"ש וצ"ע דליכא למימר דהך מ"ד פליג אהך ברייתא דתני חותך במליקה מפרקת בלא רוב בשר וסובר דמצותו עם רוב בשר כמו דפליג אמתניתין דמלק בסכין כמבואר שם זה אינו דא"כ תקשה לדידי' קושית הגמרא חולין שם כ"א ע"א וכי מתה עומד ומולק וא"ל דפליג אזעירי וסובר דאף בכה"ג לא הוי נבלה דא"כ הדרא קושיא לדוכתא נבלה דקרא למה לי ועוד דאם יש ה"א לומר דהך מ"ד סבר דחותך מפרקת עם רוב בשר א"כ לא הוי מקשי מידי ממתניתין דמלק בסכין וכו' ומדמשני הוא דאמר כי האי תנא משמע דבהכרח פליג אהך מתניתין וצע"ג

ונחזור לענינינו דראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו דאף למאן דפסל גסטרא יש חילוק בין עוף לבהמה והוא ברור ונכון בס"ד אף שלא מצאתי חילוק זה מפורש בשום מחבר עקום הניחו לי מן השמים להתגדר. וא"כ ודאי דאין לאסור כלל בעוף ואף אם הוי מנהג לאסור מנהג בטעות הוא מכמה טעמים. חדא דמאן דאסר הוי טועה בד"מ כמ"ש לעיל באריכות ועוד דהמנהג נתפשט כדעת רש"י להחמיר והרי מוכרח בהכרח גמור למי שיש לו עינים לראות דדעת רש"י עצמו להקל בעוף עכ"פ ואי המנהג נתפשט כדי לחוש לדעת הראבי' אי נימא דדעת הראבי' לאסור בכל ענין אין לחוש לו ולמנהג שנהגו כוותיה כמו שבארתי לעיל באריכות בדין מנהג אך שנתחייב בחוקינו ללמוד זכות. על חכמי ישראל אשר מימיהם אנו שותים ובודאי דגם דעת הראבי' כמ"ש רק דמעשה כי הוי בבהמה הוי ולפ"ז מכ"ש דהוי מנהג בטעות בעוף וא"כ לפ"ז נפל בבירא מה שנתחבט בעל תה"ד בדין כסוי בעוף לכך בעוף יש להתיר לגמרי בכ"מ אף בלא הפ"מ ובבהמה יש לאסור מחמת המנהג שנהגו להחמיר כרש"י וכראבי' אף בהפ"מ אבל במקום שאין מנהג גם בבהמה יש להתיר דעיקר כהתוס' והרמב"ם והרא"ש ורוב הפוסקים ודבריהם מרווח בש"ס ר"פ השוחט דגסטרא לא פסול כלל. מיהו זה יצאתי לידון בדבר החדש דאף בעוף אין להתיר רק באם ישאלו להשוחט ויאמר ברי לי שלא דרסתי דאל"כ יש לחוש שמא הותז הראש ע"י דרסה בכך ואף שמוחזק השוחט לאומן מ"מ יש כאן ריעותא לפנינו שאין דרך שוחט אומן להתיז הראש ואם כן אין לסמוך על מה שמוחזק לאומן בשחיטה זו דאתרע וגם אין להתיר אף בלא אמר דכיון שהוא מומחה אילו דרס ודאי דלא היה שותק ומאכיל לנו כמ"ש הש"ך בי"ד סי' א' ס"ק י"ג במומחה ואינו מוחזק ע"ש דשאני הכא כיון דכתב בשחיטות דגסטרא פסול לכן אפשר דלא חש השוחט לומר דדרס דסובר דבלא"ה יטרף המורה משום גסטרא לכן אין להתיר רק שיודיע להשוחט ויאמר לו דע דמשום גסטרא אני מתיר בעוף רק בתנאי אם ברור לך שלא דרסת כנ"ל ברור מסברא דנפשאי ויזהיר להשוחט שישמור עצמו מכאן ולהלן שלא יבוא לידי כך כי אף בעוף לכתחלה ודאי אסור משום הבלעת דם והרגיל בכך ראוי להעבירו כי יש רגלים לדבר שדורס והכל תלוי לפי ראות עיני המורה מיהו כל זה בלא נתכוין אבל בנתכוין מבואר בתוספת' לאסור וי"ל דגם בעוף ומה שהביא בש"ך ארוך ראי' ממתניתין להתיר אף במתכוין כבר דחיתי אותה לעיל עיין עליו מיהו הש"ך בספרו הארוך מפרש להתוס' בע"א דאיירי שאין בסכין כמלא צואר ואמר התיז את הראש בב"א אם נתכוין לכך דהיינו בכח כחותך צנון פסולה דהוי דרסה ואם לא נתכוין לכך רק שהוליך והביא כשר דלפי פירושו אהתזת סימנים בלבד קאי התוספת' ודו"ק. אך דזה אינו דלא נתכוין היינו שהוליך והביא דא"כ לא הוי בב"א ומשמעות התוספתא דתרתי בבא קאי אבב"א דפתח בי' רק דהחילוק בין נתכוין ללא נתכוין ותיתי לי דקיימתי לפירוש הנ"ל מסברא דנפשאי רק קצת בע"א דאיירי בכל סכין ומתכוין לכך שיתיז בב"א היינו בכח ע"י שחתך בכח התיז כל הראש ולא נתכין לכך רק על ידי חדוד הסכין א"כ קאי אהתזת כל הראש וקאי גם בבא דלא נתכוין לכך אב"בא דפתח בי' ובמשבצות זהב פירש להתוספתא כהש"ך רק בבבא דלא נתכוין לא פירש כן רק שלפעמי' הסכין מחודד וכשר אף בהולכה לחוד או בהובאה לחוד אף שאין בסכין כמלא צואר ולכאורה כראה כפירושים אלו דהתוספת' כפשטה קשה להולמה דמאי בכך דנתכוין מיהו י"ל דגזירת הכתוב דפסול גסטרא הוא דוקא במתכוין ואין בידינו לחלוק אמרדכי והר"ב ותה"ד דנקטו להתוספתא כפשטה ובפרט דאין פירוש ברור להתוספתא ובפרט דכמה מהאחרונים דכתבו להתוספתא כפשטה אף דאין זה ראי' כיון דלא הביאו הש"ך ארוך א"כ ודאי דלא ראו אותו וא"כ אזיל מכאן הך דינא דהלכה כבתראי כמו דאיתא בחוה"מ סי' כ"ה בהגה בתשובה מקדמון שלא עלה זכרונו על ספר מ"מ גם בגמרא משמע קצת כהתוספתא דאמר דלא לשוי' גסטרא והוה לי' למימר דפסול גסטרא אלא דלא לשוי' משמע דלא לשוי' בכוונה ואם נפרש בגמרא כהתוספתא יפלו ג"כ כל הקושיות הן מהמשנה וש"ס או מרש"י ואין צורך לחילוק שחלקתי בין עוף לבהמה ודוק רק כולהו דלעיל איירי בסתמא בלא מתכוין שאינו אומר שמתירה דוקא ע"י כך לכך נראה ברור דבמתכוין דהיינו שאומר שמתירה ע"י כך יש לאסור בכל ענין ואין להתיר כלל אף בעוף ומיהו מתכוין לא שכיח כלל וכל ומה שכתבתי הוא כראה לענ"ד ברור ונכון בס"ד לאמיתה של תורה וברוך העוזר הכ"ד הפעוט והשפל **(הג"ה ואין לומר דאין להאמין להשוחט במה שאומר ברי לי שלא דרסתי דהא באתחזק איסורא עד אחד אינו נאמן באיסורין ובשחיטה הא אתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והא דכל שוחט נאמן היינו משום דבידו הוי לשחוט כהוגן כן כתבו הפוסקים וא"כ כאן בחתך כל המפרקת דודאי אין לו לחתוך משום הבלעת דם וגם מפני המנהג ובידו הוי שלא לשחוט כל המפרקת אלא ודאי שאירע לו כן מעצמו בלא כוונה ושגיאות מי יבין וא"כ אפשר דאירע לו דרסה שלא בכוונה וע"י כן נחתך המפרקת ובזה אין שייך לומר בידו הוי לשחוט כהוגן דסברא זו לא מהני רק לחשש שמא קלקל במזיד אבל במה שאירע לו דרך מקרה זה אינו בידו מיהו ז"א דהא לא אשתמיט שום אחד מהפוסקים לכתוב חשש זה רק ודאי דאין לחשוש שמא דרס שלא בכוונה כיון שהוא שוחט מומחה דאי לא תימא הכי א"כ שום שוחט לא יהא נאמן דשמא דרס במקרה וע"ז לא שייך לומר דבידו הוי כמ"ש אלא ודאי דלא חיישינן לזה כיון שהוא מומחה ודאי אינו דורס בכח כחותך קישות כו' ואינו דומה לחתיכת כל המפרקת דיוכל להיות ע"י חדוד הסכין וזה ברור: ומיהו קשה לי בשוחט יודע הל' שחיטה ואנו יודעים בו שאינו מוחזק דנתבאר בו ביו"ד סי' א' סעיף ג' דאם אמר ברי לי שלא דרסתי נאמן והש"ך ס"ק י"ג הוסיף דאפילו בששתק ואינו אומר כלום שחיטתו מותרת וקשה אפי' באמר לא יהא נאמן דהא עד אחד אינו נאמן באיסורין היכא דאתחזק וכיון דאין מוחזק ודרכו להתעלף א"ב אין בידו ובאמת מבואר בגמ' ריש חולין דקי"ל לעילופא לא חיישינן ומומחין שוחטין לכתחלה אף שאין מוחזקין מיהו משם אין ראיה דשם מיירי באין יודעין שהן מוחזקין ע"ש לכך אמרינן דלא חיישינן שמא אינו מוחזק דלעילופא לא חיישינן דרוב אין מתעלפין והכי קי"ל דרוב המצוין אצל שחיטה מוחזקין הם אבל במי שאנו יודעין בו ודאי שדרכו להתעלף ודאי איכא למיחש לעילוף. ומיהו לדינא של רמ"א יש סמך גדול מגמ' ועל הש"ך צ"ע דלהך לישנא דרבינא דחייש לעילופי אמר שם בגמ' ואם אין אנו יודעין בו שהוא מוחזק ושחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה ואין יודעין לדידי' הוי כיודעין לדידן ועל הש"ך קשי' דמשמע להדיא שם בגמרא דבלא אמר ברי לי שחטתו פסולה וא"ל דשם איירי באינו מומחה דאם כן אפי' ברי לי לא מהני כמבואר בש"ע סעיף ג' שם ואין)**