השיב משה יורה דעה ל

אך דלכאורה קשה מי הכריח לרש"י ז"ל דאיירי בחטאת עוף דלמא איירי בעול' עוף וצ"ל דמשמע לרש"י דמסתמא איירי בכל ענין בין בחטאת עוף בין בעולת עוף לכך אם נפרש למ"ד מחזיר דחותך הסימנים ואח"כ המפרקת כמו דמפרשינן למ"ד אינו מחזיר דמולק העורף ואח"כ הסימנים וא"כ הוי קשה בחטאת העוף הא איכא הבדלה כמו דמצות מליקה בסימנים ובעורף דמחזיר הסימנים משמע שני הסימנים כן צ"ל בדעת זקני מהרש"א ז"ל לכך פיר' דהמצוה רק בסימנים וא"ש אף בחטאת עוף ומיהו קשה דהא בעולת עוף בעי דוקא הבדלה ואיך כתב רש"י בסתמא חותך הסימנים לבדן ה"ל לפרושי בחטאת עוף חותך הסימנים לבדן וי"ל דמ"ש כתב רש"י בסתמא דהא גם בעולת עוף הבדלה במפרקת אין מעכב דהא שם בחולין דף כ' ע"ב מקשה אי הכי עור כמי ומסיק כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וא"כ מפרקת דאינו בשחיטה אינו בהבדלה ומיהו לפ"ז נסתר פירוש זקני הגאון ז"ל במכ"ת דהא קשה לפ"ז אמ"ד מחזיר דוקא א"כ מאי חילוק יש בין ויבדיל הנאמר בחטאת עוף לולא יבדיל הנאמר בעולת עוף אלא ודאי צ"ל דמחזיר דקאמר כל א' כדינו בחטאת עוף סי' א' ובעולת עוף שני סימנים וא"כ נסתר פירושו ואף אם נפרש דבעולת עוף חותכין המפרקת למצות הבדלה דמ"מ לא דמי לעור שאין שחיטה תלוי בו כלל שאפי' נטלה קודם שחיטה פשרה כמו שפירש רש"י שם בד"ה כל המעכב וכו' אבל מפרקת אף דאינו בשחיטה מ"ע מעכב בשחיטה הוי דאילו נשברה או נטלה מקודם שחיטה טרפה או נבלה הוי ואפשר דאף להמסקנא תרוייהו בעינן היינו דאינו בשחיטה וגם אינו מעכב אז אינו מעכב בהבדלה כמו עור דאין חיות תלוי בו כלל ועוד דאם ה"א מצות מליקה מחזיר שני הסימנים ע"כ הוי צ"ל מצות הבדלה על מפרקת ודו"ק מ"מ לפ"ז הדרא קושיתי לדוכתא הא בעולת עוף צריך לחתוך המפרקת למ"ד הנ"ל ומעכב א"כ למה כתב רש"י בסתמא וחותך הסימנים לבד לכך נ"ל לפרש דודאי אמת יורה דרכו דמחזיר סימנים דקאמר דכל א' כדינו ומפרקת אינו מעכב כלל בהבדלה דאי אמרינן כל שישנו בשחיטה וכו' א"כ ודאי דאינו מעכב ואף אי אמרי' כל המעכב בשחיטה וכו' מ"מ גם מעכב בשחיטה לא מקרי מפרקת כמו דמוכח מקושי' הגמרא במיעוט סימנים וזה ברור אך דהוי קשה לרש"י אם מפרשינן הסימנים ואח"כ עורף א"כ תקש' בכאן קושי' הגמרא דף כ' ע"ב כי מתה עומד ומולק אף לאחר סימן א' קשה קושי' הנ"ל ע"ש ומכ"ש לאחר שני הסימנים ומה דמשני הגמרא כדי לקיים בה מצות הבדלה ליתא כאן דמצות מליקה קאמר ועוד חטאת העוף דאין בה מצות הבדלה תקשה שפיר על מליקת עורף וכי מתה עומד ומולק דהא אף לאחר סי' א' קשה כמ"ש. לכך פי' דמצות מליקה רק בסימנים לבד וכל זה כדינו חטאת עוף כדינו בסי' א' משום ולא יבדיל ועולת עוף בשני סימנים [ויש ליישב דעת זקני הגאון מהרש"א ז"ל דה"פ דהוי קשה לרש"י אם יחתוך גם עורף עם שני הסימנים כדמשמע לישנא דסימנים א"כ קשה בחטאת עוף אסור לעשות כן דכתיב ולא יבדיל וא"כ איך אמרינן דמצו' מליקה בכך לכך פירש"י דמצות מליק' רק בסימנים לבדן והא דקשה בעולת עוף בעינן הבדלה מ"מ כאן לא איירי רק ממצות מניקה והבדלה מלתא באנפי נפשה היא וא"כ יפה כוון אותו צדיק וק"ל] ואין להקשות כיון דרש"י לא איירי רק ממצות מליקה א"כ סימנים דנקט למה דהא מצות מליקה ודאי דאינו רק בסימן א' ואף דבעולת עוף בעי שני סימנים הסי' השני הוא רק משום מצות הבדלה לק"מ חדא די"ל דסירכ' דלישנא הוא ועוד י"ל דעקר דיוקו אינו על מה דנקט מצות מליקה רק דלא ידעינן דמצות מליקה העורף ואח"כ סימנים וחדשו לן בני ר' חייא מחזיר הסימני' כו' וה"א דהם חדשו דסימנים מקודם אבל מצות מליקה מי כטל מעורף רק דמולק העורף אחר הסימנים והוי קשה כקושי' דכיון דהסימנים מקודם אם כן כי מתה עומד וכו' לכך פירש"י דהם חדשו דמצות מליקה רק בסימני' ולא במפרקת וזה ודאי לכל א' כדינו ומ"מ בין כך ובין כך נדחה ראיית הש"ך דלפירוש זקני הגאון החסיד ז"ל כבר כתבתי דנדחה ולפי פירש"י ודאי דנדחה ראיית הש"ך שפיר טפי דאף אם נוקמי למתניתין בעולת עוף מ"מ א"צ לחתוך המפרקת כלל דמצות הבדלה ג"כ רק בסימנים דמפרקת אינו בשחיטה ואינו מעכב כמ"ש א"כ איך מרומז במתניתין דאיירי בחתך המפרקת דנהוי כך החילוק בין שחיטה ומליקה ובסמוך יתיישב יותר בריוח מיהו יש לי ראי' ברורה פסוקה וחלוטה מפורשת דגסטרא לא פסול דשם בחולין דף כ' ע"ב דבעי לאתויי סייעתא לזעירי דנשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבלה מהא דתנינא מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה כו' וא"א טרפה תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה א"כ יקשה אמאי הלא גסטרא הוא ובפרט דמשני שם משום דלאו שחיטה הוא ופליגי בה חד אמר מפני שמחליד וחד אמר מפני שדורס ומפרש שם הטעם האי מ"ט לא אמר כהאי ומפרש דלהך דרסה לא הוי ולהך חלדה לא הוי ע"ש וקשה הא גסטרא ודאי דהוי אליבא דכ"ע ותרי טעמי דידהו לא נצרכו ובזה אין לומר כתירוץ משבצות זהב על המשנה דשוחט מן העורף איירי בלא חתך רוב המפרקת דהא לפי דס"ד בגמרא עכשיו איירי מתניתין דמלק בסכין בחתך כל המפרקת וגם רוב בשר עמו ואף לפי המסקנא איירי בחתך כל המפרקת והיא ראי' שאין עלי' תשובה וכל הראשונים והאחרונים לא הביאו ראי' זו ומקום הניחו לי וכדי שלא נשוי' לרש"י ז"ל כטועה בד"מ ח"ו דהא כתב עכ"פ בחד לישנא דגסטרא פסול ומה יענה ביום שידובר בו סוגיא מפורשת הנ"ל אמינא לישבו בעזרת השם בריוח בדרך אמת בס"ד ועפ"ז יתיישב כל הקושיות שנתקשו בהם כל האחרונים על מאן דפסל גסטרא הן מה שהקשה הש"ך ודרישה מהמשנה ואין צורך לדוחק של משבצות זהב דדוחק דטעם המשנה דפסול מטעם שהי' כמ"ש וכי לא סני בלא"ה הלא יכול להיות שרואה שלא לשהות ולא שהא כלל. ועוד דבגמ' אמר ומתניתין בלא אהדר ומשמע בלא אהדר כלל ולפירושו צריך לדחוקי בלא אהדר לאחורי עורף רק אהדר בשוה לעורף ודוק וראה כמה מהדוחק יש בדבריו אבל לפי מה שאפרש בס"ד אין צורך לזה גם יתיישב קושי' הט"ז ערש"י בריוח. ואין צורך להדחיה שכתבתי לעיל דאינו מרווח כ"כ גם יתיישב מה שהקשה בש"ך ובש"ך הארוך מגמ' דף י"ט ע"א מקושי' הש"ס מאי אריא שוחט אפי' מולק נמי ואין צורך להישובים ודחיות שכתבתי לעיל רק בחדא מחתא יתישב הכל בס"ד דנ"ל ברור דאף אם נימא דגסטרא פסול היינו דוקא בבהמה אבל בעוף ודאי דלא פסול דכל קראי דמייתי לפסול גסטרא בבהמה איירי דוזבחת מבקרך ומצאנך כתיב וכן ושחט את בן הבקר. וא"כ עוף מהיכי תיתי לפסול בו גסטרא והא כל עקרו של שחיטה בעוף הוא רק מהל"מ דקי"ל כוותי' דרבי וזבחת כאשר צויתיך וכו' אבל מבהמה לא ילפינן כלל דלית לן הקישא א"כ גסטרא דאינו מהלמ"מ רק מקראי כמו דאמר בפירוש וקראי למאי אתא כיון דהכל מהלמ"מ. ומשני לגסטרא דאינו מהלמ"מ כלל. וכי כתיבי בבהמה הוא דכתיבי אבל עוף מהיכי אתי דהא כל עצמו של עוף אינו מקראי רק מהלמ"מ ועוד כיון דגזירת הכתוב הוא כמ"ש הב"ח. א"כ י"ל דמחדושא לא גמרינן. ואף לר"א הקפר דלא קי"ל כוותי' דסובר דאתקש עוף לבהמה וא"כ לדידי' ראוי לומר אין היקש למחצה מ"מ כיון דממעט רחמנא זאת כמו שמבואר שם ר"פ השוחט ע"ב לר"א הקפר משמע דוקא בזאת אתקש ולא בדבר אחר ומיעט כל מילי לבד משחיטה עצמה דהיינו דבעי שחיטה כנ"ל ברור. בפרט לפי מאי דקי"ל כרבי ודאי דאין שום מקום לומר כלל דאף בעוף פוסל כמ"ש ראשונה ועוד ראי' ברורה לדבר דלא מצינו לומר הך דרשא כלל בעוף דאי ממעטינין גסטרא כלשון א' של רש"י דדרשינן חטהו הוציא את דעו דהיינו דם הנפש דם הסימנים ותו לא דמשמע מיהא דכל דמו צריך להוציא א"כ איך יכשר לעוף בסי' א'. וא"ל דבעוף יצא דמו דם הנפש בסי' א' א"כ יפסל אם שחט שני הסימנים דהא ותו לא קאמר אלא ודאי דלא קאי על עוף ואי כלשון ב' הכשירה לאכילה ותו לא א"כ עוף דכשר בסי' א' יאסור אם שחט שני הסימנים ואנן קי"ל דאדרבה לכתחלה יש לשחוט שני הסימנים אף בעוף כמו דתנן השוחט דעבד וכמו דמפרש שם הגמ' בהדיא ומיהו אין זו ראי' כלל דא"כ בבהמה נמי נימא כיון שנשחט ברוב הסימנים יאסר אם שחט כל הסימנים ואנן קי"ל לכתחלה צריך לשחוט כל הסימנים. אלא ודאי צ"ל דלק"מ דאדרבה ממקום שבאת' כיון שמצותו לכתחלה בכך מקרי הכשר אכילתו ועי"ל דהא אם מחזיר הסימן ושחטו מצטרף אותו המיעוט לרוב הה"נ דמצותו לכתחלה בכך וכך יכול לשחוט סי' זה לבד כמו השני משא"כ מפרקת ודוק. מיהו במ"ש בראשונה די. ועפ"ז מיושב כל הקושיות ראי' שלי מדף כ' ע"ב לק"מ על מאן דפסל גסטרא דהא במליקת עוף איירי. וכן ל"ק קושי' הט"ז מרש"י ז"ל דשם. וכן קושי' הש"ך מדף י"ט מקושי' הש"ס מאי אריא שוחט אפי' מולק דהא מבואר דאיירי בעוף כנ"ל ברור ונכון לאמתה של תורה דעת רש"י וכן ראוי לכו לומר דמעשה דראבי' כי הוי ג"כ בבהמה הוי כי היכי דלא להוי טועה בד"מ דבבהמה אין לכו שום ראי' להקל ואדרבה יש להביא ראי' משם דף מ"ט ע"ב דבבהמה פסול גסטרא מדמקשה שם בגמ' מאי איריא מולק אפילו שוחט כמי דקשה למה לי' להקשות מדיוקא בדמולק הא בהדיא קתני במתניתין דהשוחט מן העורף פסול והכי הוה לי' למימר ואי ס"ד מחזיר דוקא שוחט מ"ט פסול. ולפי מ"ש אתי שפיר דמבבא דשחיטה לא מצי להקשות די"ל דאיירי בבהמה ופסול משום גסטרא כקושי' הש"ך אלא בבא דמליקה דודאי איירי בעוף מקשה שפיר מאי איריא מולק כו' ודוק מיהו לפי מ"ש הש"ך לעיל דבלא"ה לק"מ קושי' הש"ך יש לישב מה דמקשה הגמרא מדיוקא כפשוטו דמשוחט ל"ק די"ל דאיירי בלא אהדר אבל מולק דאיירי בדאהדר קשה בכה"ג אפילו שוחט נמי וק"ל ומ"מ אין ראי' כלל להתיר בבהמה אבל בעוף ברור להתיר מכח מ"ש וגם מצד המנהג אין לאסור כמו שבארתי לעיל וכדי שלא יהי' לבעל דין לחלוק על הראי' שהבאתי מדף כ' ע"ב דבהגהות מהרי"ו כתב עוד פירוש אחר ממה שפירש רש"י איך נלמד מושחט שלא יעשה גסטרא וז"ל ושחט משמע שחיטה אחת ולא שתי שחיטות מיתה אחת ולא שתי מיתות דחיות אחד תלוי בסימנים וחיות אחד תלוי במפרקת. ומנלן דחיות תלוי במפרקת דכתיב בעלי ותשבר מפרקתו וימת עכ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל דהיינו דוקא אם אמרינן דהוי נבלה אז הוי שני מיתות ולא אם אמרינן דהוי טרפה לחוד דכן משמע מהגהת מהרי"ו שם וא"כ לפ"ז יש לדחות ראייתי דשפיר מייתי סייעתא ממלק בסכין כו' דהוי נבלה. ואין לומר דהתם הוי הטעם משום גסטרא בשעת שחיטה אבל נבלה מחיים לא הוי דאף אם נימא כך מ"מ מוכח הך דזעירי דאימת מוכח מקרא דגסטרא פסול אם אמרינן כזעירי דהוי שתי מיתות אבל אם לא אמרינן כזעירי דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה א"כ לא הוי שתי מיתות ולא מוכח מושחט דגסטרא פסול [דעקר סייעתא לזעירי ממאי דפסלינן גסטרא] מיהו זה אינו דאם כך אמאי לא מייתי סייעתא לזעירי מקרא דושחט למאי אתא כיון דכל הלכו' שחיטה הלכה למ"מ כקושי' הגמ' בריש השוחט שם ואין לומר דאתי לאורויי על גסטרא כתירוץ הגמרא שם דהא אם לא אמרינן כזעירי לא נלמד כלל מושחט דגסטרא פסול לפי פי' הנ"ל של הגהת מהרי"ו כמ"ש אלא ודאי מדלא מייתי סייעתא שמע מינה דלאו ה"ט כפירוש הגתות הנ"ל. וגם מדלא אייתי סייעתא לזעירי וברייתא דת"דבר"י. דתנא בה בהדיא דגסטרא פסול ועוד דא"כ כפירוש הגהות מהרי"ו הנ"ל א"כ לא יפסל גסטרא רק דחותך מפרקת ורוב בשר עמו דאז הוי נבלה והוי שתי מיתות ומהרי"ו עצמו לא כתב שם רק המפרקת וכל הפוסקים כתבו רק רוב המפרקת והא דכתב הגהות הנ"ל ראי'