השיב משה יורה דעה כג

שהחזיק הטריפה הי' אמתלא כו' ע"ש ובאופן שלא הוחזקה הבהמה בעיני הרואים והשומעים הסי' לטריפה כו' עדיין הרשות ביד השוחט להחזיקה בכשירה כו' ואם הוחזקה בעיני כל לטריפה בודאי לא מהני אמתלא ואין להאמינו ומדמה שם הת"ש להוחזקה נדה בשכנותי' שלא מהני אמתלא וכאן שהטריף לגמרי לדעתי שלא מהני אמתלא הקלה שנותן בודאי שהיה סירכא גמורה והוציא טריפה מת"י ומה גם שבמהרש"ל ביש"ש פרק הכל שוחטין סי' ט' חולק על דין זה לגמרי ואומר שחלילה לומר אמתלא כזו לאמר שציער לישראל ורוצה להפסידו ובאמת בודאי היה טריפה ומכ"ש בנד"ד מה התם שהיה לו קצת הנאה ודחה אמתלא ומכ"ש שלא היה לו שום הנאה בזה שהטריף שודאי שהי' סירכא כנ"ל והוי כמוציא טריפה מת"י והי' לכאורה דינו כמבואר בש"ך סי' א' ס"ק י"א בודאי הוציא יש להעבירו וכאן לפי דרכינו הוא בודאי הוציא טריפה אך האחרונים חלקו על דברי הש"ך ויש מפרשים דברי הש"ך לשיטתם שבודאי במקום שאין מכירין מעשהו ואולי משגה היא אז אסור אפילו בפעם א' ומסתמא בפעם א' י"ל משגה היא ולא בפעם שנית כן היא דעת הכרו"פ ובמהרש"ל בפ' ג"ה ביש"ש סי' י"ז ש"ץ שהי' שו"ב ומכר טריפות בער כשירות ומאריך שם בהיתר בתירוצו שנתחלף כו' ובמנקר שמצא אחריו חלב אפי' בשוגג אין מתרצין מאחר שהעולם סומכין עליו הי' לדקדק ועלי' דידי' רמי' ואין לו התנצלות ולכאורה גם בבדיקות הריאה כן ומהרש"ל בנד"ד מבואר שם באמצע התשובה אם רוצים הקהל כו' רק שלא יקופח אין להעבירו וכמ"ש ביש"ש בפ' גיד הנשה סימן ט"ז בפעם א' יש לדונו כשוגג הנה עדיין צריכים אנו למודעי היות שבשעה שהיה העדאת העדות לפני הזהרתי לשוחט באזהרות גדולות שיהיה נזהר ממכשול וכעת בשבוע העבר בא לפני ב"ד שלי איש א' תם וישר וירא אלקים העיד בתו"ע איך שבפעם א' בא השוחט אצלו לשחוט אווזות ושהה כמו חצי שעה או יותר עם הסכין לתקנו ואחר שתיקן הסכין שאל העד להשוחט הטוב הוא הסכין והשיב שהוא טוב ולקח העד הסכין מאתו ובדק הסכין ומצא פגימה והחזיר להשוחט הסכין ואמר לו שיש פגימה בהסכין ובדק השוחט הסכין והודה לו ותיקן הסכין ושוב בדק העד הסכין ולא מצא כך העיד העד באם לא יגיד כו' והוא הכחיש ואמר שהי' טוב ולא הי' כלל מעשה זה והנה לכאורה זהו דומה ממש למהרי"ק בשורש ל"ג בהכחשת ע"א שמסיק אין ע"א נאמן בהכחשה אך לפי מה שמסיק שם אם כבר נכשל יש לאסרו והנה ש"ץ שלנו נכשל פעם א' במה שהטריף הבהמה הנ"ל היה לנו לאוסרו כמ"ש מהרי"ק והנה במהרש"ל פ' הכל שוחטין בסי' ט' מביא דברי מהרי"ק הנ"ל ומסכים לדבריו ומ"מ מסיים אף בכה"ג אין להעבירו בתוך זמנו ולקפח פרנסתו אך בנד"ד הוי כמו בכלות זמנו ששטרו נכתב סתם ולדעתי כל יומא זמנו ואפשר לדמותו כמו בח"מ סי' שמ"א אצל שאלה בכל יומא זמנו וגם מהודענא שזה השוחט אינו מתושבי ק' מנעוריו רק לערך ה' או ו' פרסאות מק' רק בעת שנתקבל הזהירו לו אנשי ק' וגם אני בכללם שילך בדרך הישר מחמת שהיה נעלם מאתנו דרכו וכך הזהירוהו מעשיך יקרבוך כו' ומעכ"ת יבחר בעסק הזה הנה בשמ"ח סי' ב' סעיף ך' וך"א בפעם א' יש לדונו כשוגג וביש עד בהכחשה אם העד בר סמכא יש להעבירו ואין מחלק בין תוך זמנו ולאחר זמנו כמהרש"ל רק כמהרי"ק והנה העד המעיד עליו בעסק הפגם הנ"ל בר סמכא איש תם וישר וירא אלקים אך זאת מהודענא שכעת הזמין לפנינו השי"ת ש"ץ ושו"ב איש חכם וירא אלקים מרבים וערום ביראה ואין אנו רוצים לדחות ש"ץ ושו"ב שמאז עד שיצא דינו לאור היכן הוא ואשת זה העד הוא קצת קרוב לזה הש"ץ החדש ואפשר לומר דהוי נוגע בעדות ולא ידעתי לדון בזה ולפסלו משום נוגע האף שמבואר בח"מ סי' ל"ז ספי' כ"א אם יש צד הנאה בדרך רחוקה אין להעיד לא ידעתי מהו הנאה היא זה וגם שם היא בד"מ ובדיני איסור לפי משמעות הכל הולך על דבר הרגלים לדבר ולכאורה אפשר שאין לדמות זה הדין לדינו של מהרי"ק דשם העד הי' מעיד שהוציא טריפה והי' להעד חזקה בהמה בחי' בחזקת איסור כמבואר שם ומבטל חזקת השוחט רוב המצוים אצל שחיטה אבל כאן בנד"ד שהעדאת העד על הסכין שהי' פגום ולא על עסק הבהמה ולכאורה נשאר חזקת השוחט שוב רוב המצוים כו' ונתבטל דברי העדות לגמרי נגד החזקה כמו שהי' רוצה מהרי"ק לומר להיפך אך לדעתי גם הסכין יש לו חזקה בחזקת אינו בדוק ובפרט כפי העדאתו שעתה עסק בתיקונו של הסכין בפני העד וכפי המבואר בשע"ח בשם מוהר"מ בשוחט שנמצא פגימה יש להעבירו על חודש ולהמנות אחריו שידקדק ובהמצא עוד יש להעבירו ומעכ"ת יבחר ולא אני והנה חדשים מקרוב באו לפני שו"ת שחיבר הגאון החסיד אלקי המנוח הרב דק"ק זלאטשוב נקרא בת עיני ומצאתי שם שאלה ו' ממש דומה לנד"ד שבפעם א' היו עדים גמורים שהניח סירכ' בכסדרן ולא דיבר ממנה כלום ולפי תשובתו של אותו השוחט דשם הי' נראה שלא הרגיש כלל בסירכא ועל פעם ב' היה עד אחד שהעיד שהניח סירכ' שצריכה בדיקה והוא הכחיש וחלק שם על הגאון תב"ש ופסק שם בתרי זימני לא הוי חזקה ומסיים דינו שם להעבירו על חודש ולמנות אחריו איש הגון ופסק הפס' בשם הפ"ח בסתם דוקא בשלשה פעמים יש להעבירו אך לכאורה כל הני פוסקים מדברים בתוך זמנו אבל בכלות זמנו וודאי יש לפסוק כת"ש ובנד"ד לכאורה הוא אחר זמנו כמבואר ועתה עתה הוא כלות שנתו שנתקבל ועדיין צריכין אנו למודעי שזה הש"ץ החדש אשר היא ירא ד' מרבים והיא בדוק לנו שהיה מתפלל אצלינו בהשכרה זה ג' פעמים בימים נוראים ומעשיו נתוודעו העיד לפני ג"כ באם ליונ"ע איך שראה אותו בימי' נוראים שהיה שוחט כמה אווזות ולא בדק בדיקה אחרונה אחריהם רק תיכף אחר השחיטה הניח בתיק הסכין והאף שהוא בוודאי לכאורה נוגע בדבר מ"מ לצורך רגלים לדבר לא ידענו איך ידונו אותו והנה בזה להמנות אחריו איש הגון לא ראיתי בקדמאי רק בהגאון ת"ש ובהגאון ב"ע ולכאורה אמרתי שזה אפשר רק לזריזות ולחומרא ולדעתי שזהו דין גמור בהמצא איזה מכשול עליו שהנה בר"אש פ' הכל שוחטין סי' ט"ז ובגמ' ד' י' שם בהגהת הרא"ש מפלפל שם איך להאמין לשוחט הא אין עד א' נאמן באיסורין במקום שיש חזקת איסור ובהמה בחי' בחזקת איסור ומסיים שם בשם ר"ב שיש רוב המצוים כו' והנה שם ברא"ש עצמו מקשה נימא סמוך מיעוט' לחזקה דבהמה ואיתרע רובא ותי' שמיעוט של אינו יודעין הוא מיעוט שאינו שכיח אמנם בהזדמן לו מכשול הוי כמיעוט השכיח ואיתרע לי' הרוב מחמת החזקה דבהמה וצריך ב' עדים אך על עתה באתי לבקש מעכ"ת יורנו מורינו דרך המלך שנלך בו בעסק השוחט הזה גם אני ידעתי שיש לאל ידו לנגוח צפונה ונגבה בקרני הוד חכמתו ופלפולו אך קצרה דעתינו מלהכיל רק אנו מבקשים ממעלתו הרמה והנשאה שיטריח עצמו לבאר לנו בקיצור דינו דהשוחט הזה ואף גם איש עני הוא ויש לו בנים וכעת אליו להאומנות הזה הוא נושא את נפשו ומה לנו לעשות כבר בארתי דברי קצת בארוכה דרך קצרה היא אליו ומאוד בקשתי פעמים ושלש שישיב תשובתו ע"י המוכ"ז מחמת שאין הזמן גרמא שיתעכב הדבר וד"ל והנה באמת קצת מאנשי ק' יש מהם יראים רצונם היה להעבירו ויתלקטו אליו כו' להחזיקו ועלה במוסכם כולם כפי אשר יצא דינו כן יהיה ועל אלה השלוחין יוצאין המוכ"ז לבקש ממכ"ת שיודיעני הדבר איך להתנהג הכ"ד השפל יודע מכאוביו אסקופה הנדרסת לפני כבוד חכמים הק' משה גויטלויב החונה פ"ק לובישוב

תשובה גיה"ק קבלתי והנה מחמת דטרידנא טובא וגם השליח נחפז מאוד לדרכו לא יכולתי להאריך ואשיב מפני הכבוד בקצרה: הנה בדין אמתלא אם היה זו אמתלא היה מקום לומר מכמה טעמים דמהני כאן אמתלא האף דמפקפקים על האי דינא דעשה סי' בראש הכבש א' דכאן לא עשה שום מעשה רק שהיה אומר שהיא טריפה ושם עשה מעשה בסי' ומשו"ז חולק הט"ז ע"ש. ב' לפי דברי מהר"ל מפראג בט"ז סי' קפ"ה ס"ק ב' דשם לא מהני אמתלא דלאו כ"ע ידעי מן האמתלא וביאור דבריו הוא דאח"כ כשתחזיק עצמה בחזקת טהורה הרי משיאה שם רע בשכנותי' לכך לא עבדה מעיקרא כן משום האמתלא וכן ביאר דבריו בכרו"פ לה' נדה שם ע"ש א"כ זה לא שייך כאן דהרי לא רצה להכשיר אח"כ י"ל שהטריף משום האמתלא: ג' לפי דברי הש"ך שם בס"ק ה' דגם בעשה מעשה מהני אמתלא כשא"א בלא מעשה א"כ כ"ש כאן אם נימא דזו אמתלא היא שהטריף מחמת כעס ועשה להתנקם על שצווח אחריו א"כ כדי לגמור נקמתו אשר זמם היה צ"ל שהיא טריפה ד' לפי דברי הפלתי שם דהא דלא מהני אמתלא שם בלבשה בגדי נדות היא משום דכבר שוי' לנפשה חד"א אבל לאחרים מהני אמתלא א"כ ה"נ לאחרים היא ומי' בתפארת ישראל בק"א הקשה שם עליו מהא דבעלה לוקה עלי' ע"ש ולכאורה נ"ל דלק"מ דגם לגבי בעלה אמרינן שוי' עצמה חד"א לו ואינו דומה לטמאה אני לך דהתם לאו כל כמינה לאסור עצמה לבעלה לעולם דמשועבדת לו אבל לענין נדה מהימנא ושוי' נפשה חד"א לו דהרי בידה לאסור עצמה לבעלה משום נדה א"כ לפ"ז י"ל דגם כאן הרי שוי' נפשי' חד"א להיות שוחט במה שהטריף ואינו מועיל אמתלא מיהו לפ"ז קשה ג"כ מעשה סי' בראש הכבש דהרי אדם נאמן על שלו לאסור א"כ הרי שוי' חד"א לכל א"ו דהפלתי לא נחית לחילוק זה. ועי"ל בשלמא התם בלובשת בגדי נדה או בעשה סי' בראש הכבש הרי כבר שוי' חד"א ואח"כ באתה להוציא עצמה להיתר אבל כאן הרי לא שוי' נפשי' חד"א מעולם כי תיכף כשהודה לדברי הטבח הרי נתן אמתלא וקול ושוברו עמו ועוד דהטעם שכתב הפלתי דמאן דשוי' נפשי' חד"א לא מהני אמתלא מטעם דלא עדיף אמתלא מעדים והרי עדים לא מהני כמבואר בי"ד סי' א' סעיף י"ב בש"ע כמבואר בפלתי לה' נדה שם הנה ע"ז הדין גופ' יש לפקפק מתשובת מהראנ"ח ח"א סי' מ"ח שכתב שם אם ארוס מכחישה שאינו ממנו דקי"ל דהאשה אינו בחזקת זונה אבל לארוס אסורה דשוי' אנפשי' חד"א כתב שם דאם יש ידים מוכיחות דמשקר לא אמרינן דשוי' אנפשי' חד"א עכ"ל וא"כ כשעדים מעידים אין ידים מוכיחות יותר מזה וא"כ אף במקום דשוי' אנפשי' חד"א יש מקום לפלפל אי מהני עדים או אמתלא. ה' לפי מה שכתב הפלתי בה' נדה שם דעיקר הטעם דלא מהני אמתלא היינו משום דהיתה בחזקת טמאה ע"ש אבל בעשה סי' בראש הכבש הרי הבהמה בחזקת היתר ע"ש א"כ כאן נמי הרי בל"ז הבהמה היתה בחזקת כשרות. ו' לפי דברי השמ"ח דכבר הוחזק לטריפה ע"ש י"ל דבשלמא אם היה דנין על הבהמה שהיה עדיין לפנינו אם נכשירה באמתלא זו הוי אמרינן דכבר החזיקה לטריפה בעין כל אבל אנו דנין על השוחט והוא בחזקת כשרות ראוי לומר דמהני אמתלא לגבי עצמו. ז' הרי י"ל דכאן יש לו מיגו דאיבעי הכחיש להטבח שהפה שאסר כו' אך כל זה אם היה כאן אמתלא אבל אמתלא זו אינו כלום דלדבריו הרי משוה עצמו רשע שהפסיד ממון ישראל בחנם להכעיס ואין נאמן אף היכא דאית לי' מיגו כמבואר להדי' בסוגי' דעדים שאמרו דקי"ל דאם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון דאינם נאמנים אף באין כת"י יוצא ממקום אחר והוי הפה שאסר כו' משום דאין אדם משים עצמו רשע אך אף דאין אמתלא זו כלום אין בידינו לפוסלו חדא דאף אי הוי ידעינן בוודאי שהוציא טריפה מת"י כבר האריכו בזה הרבה היש"ש בפ' ג"ה סי' י"ז והפר"ח בסי' קל"ט ס"ק כ"ח והת"ש והשמ"ח בסי' ב' והפ"מ והנה העיקר כשמ"ח והפ"מ דבמוחזק בכשרות תלינן בשגגה ואף באין מוחזק בכשרות והגון ויש בו משום חימוד ממון כתב הפ"מ דדי בסיגופין ותענית בעירו וכאן לא שייך