השיב משה אורח חיים ט

והנה גם הבאה"ט באו"ח בסימן פ"ט ס"ק ט"ו הביא בשם הבאה"ט שלפניו דמתיר בשתי' רק באכילה אוסר עיי"ש

שאלה ז בירך לקחתי ובירך אשיב ותשובתו בצידו ע"ד ששאל באשר שיש אחד מאנשי עירו שאמר שיש קפיד' שלא יתפלל לפני התיבה מי שלבוש בבגדי צמר מחמת חשש כלאים עד שילבש בבגדים אחרים בעמדו בתפלה

הנה אמת שיש חשש גדול על בגדי הצמר אם לא נתערב בו חוט פשתן שהוא מצוי מאד כנודע ואשרי להנזהר ואין לובש בגדי צמר ובמדינות פולין כל מי אשר נגע יראת ה' בלבו אין לובש בגדי צמר וגם במדינה זו מעת שבאתי לכאן הרבה הסירו בגדי צמר מעליהם ויבא עליהם ברכה אבל מ"מ אין בידינו לכוף את המון שלא ללבוש בגדי צמר והנה בענין העברה לפני התיבה בבגדי צמר אמת אם יש ח"ו שעטנז בהבגד שלבוש בו דהיינו שמעורב בו חוט פשתן אף שהוא לא ידע ממנו מזיק מאד להתפלה דמלבד שהיא לאו דאורייתא יש בו טומאה גדולה בבגד שעטנז ודורשי רשומות אמרו שעטנז היא אותיות שטן עד שכח השטן הוא עז וחזק מאד מתוח על הלובשו וגם עז הוא עז דהיינו שעיר כמו ושעירים ירקדו שם ואיך יתכן שיעורר רחמים על הציבור כשהוא לבוש בכח עז של הס"א והנה אם הציבור רוצים לתקן דאף שהם לובשין בבגדי צמר ואינם חוששין לחשש תערובות מ"מ העובר לפני התיבה לא יעבור בלבוש צמר דמחמת שהוא שלוחם וצריך לעורר רחמי שמים על הציבור ראוי לחוש טפי ודאי תקנה טובה היא ויבא עליהם ברכה ואם הציבור אין חוששין לזה מחמת שרובם וכל הב"ב מלובשין בבגדי צמר רק יחיד רוצה למחות לא נראה לי כי מצד. הדין אם מתפללין שם בבה"כ בנוסח אשכנזי ולא בנוסח האר"י זצוק"ל אין כח ביד יחיד למחות ולתקן תקנה חדשה אף שהוא תקנה טובה אין כח ביד יחיד לכוף ע"ז אבל אם מתפללין בנוסח האר"י זצוק"ל שהוא נוסח של המתנהגים בחסידות ודאי דהדין עם היחיד דידוע שכל המתפללין בנוסח זה קיימו וקבלו עליהם לברוח מצ"ט שערי היתר כדי שלא יפגעו בשער אחד ממאה של איסור ח"ו ואין לובשין בגדי צמר ואפשר אם אירע יחיד שנכנס להתפלל והוא מלובש בבגדי צמר אין מחפשין אחריו אבל לירד לפני התיבה בהמניין שמתפללין בנוסח האר"י זצוק"ל בבגדי צמר זה לא נשמע מעולם דהוי תרתי דסתרי תפילותיו ומלבושו ומעורר ח"ו קטרוג גדול ע"כ אם מתפללין בנוסח האר"י זצוק"ל לא יעבור לפני התיבה בבגד צמר שיש בו חשש ומה שכתב שיהיה ללעג ולחוכא הלא מבואר בש"ע א"ח סי' א' ס"א בהגהת זקיני הרמ"א דצו"קל ולא יתבייש מבני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך ובאמת לא ללעג ולא לחוכא יהיה והלצים כולם אם ילעיגו פעם אחת אבל אחר כך יבושו ויסתמו פיהם אם כוונתו לש"ש ויהיה לכבוד לאלקי הכבוד גם הוא יתכבד ולא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך הובטח לישראל ובזה אצא ואומר שלמא מא"ה [א"ה ועיין חת"ם סופר א"ח סי' ט"ו וט"ז]

שאלה ח הנה בש"ע א"ח סי' רכ"ו איתא היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר ברכת שלא חיסר בעולמו כלום וכו' ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד ע"כ משמע להדיא דקודם שגדלו הפירות. אף אחר ניסן מברך ברכה זו והכי איתא בהדיא בפמ"ג. והנה בשנה זו האילנות לא הוציאו פרח בימי ניסן רק בחודש זה יוציאו פרח ואמר חכם אחד בקהלתינו ששוב אין מברכין כלל ברכה זו הואיל ולא הוציאו כלל פרח בימי ניסן וחכם אחד אומר שגם עכשיו מברכין ובכן ילמדינו רבינו על מי לסמוך ועוד ילמדנו רבינו כיון שבאמת גם אחר ניסן מברכין ברכה זו קודם שגדלין הפירות למה איתא בגמ' בימי ניסן דוקא ליתני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח כו' ועוד שנית ילמדנו רבינו אם נפסלה מזוזה וקובעין אחרת אם צריכין לברך ברכת לקבוע מזוזה כמו בתחילת קביעתה גם יכתוב לי אדמו"ר סדר הלימוד

תשובה דהנה שאל בשתים הנצו האילנות אם לברך כיון שלא הוציאו פרח ביומי ניסן הנה תשובתו בצידו דאין זה צריך לפנים דודאי צריך לברך על חסדי המקום ב"ה יהי' באיזה זמן שיהי' דמ"ש רק דהגמרא נקט ביומי ניסן דהוא אורחא דמילתא ברוב השנים ואם אמר יאמר למה לי' להש"ס למינקט הזמן דבשלומא אי הוי צריך למיתני זמן התחלה הוי א"ש דנקט התחלה דהוא ברוב השנים אבל כיון דאם רואה אח"כ ג"כ מברך א"כ למה נקט זמן כלל לזה אני אומר דאם הוי תני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח או האי מאן דנפק וחזי אילנות דמלבלבי הוי אמינא כל אימת דחזי ר"ל אף אם ראה פעם אחד ובירך אם הלך אחר ל' יום וראה:. עוד יברך שנית כמו ברואה מקום שנעשו בו ניסים בא"ח סי' רי"ח דקיי"ל שם סעי' ג' דאחר שלשים הוא חובה כמו בפעם ראשונה לכך תני האי מאן דנפק ביומי ניסן ולא אח"כ באייר או בכל השנה אף שהוא אחר למ"ד יום אבל כשלא ראה ביומי ניסן או שלא גדל הפרח רק אח"כ ודאי דמברך כל אימת דחזי ופירוש זה הבנתי מלשון רש"י שעל האלפסי ס"פ כיצד מברכין וז"ל שם וחזי אילני דמלבלבי פעם ראשונה בשנה כשהן מוציאין פרח עכ"ל ולדעתי הדבר ברור כשמש דכוון למ"ש דהי' קשה לרש"י מאי האי דנקט ביומי ניסן לתני סתם האי מאן דנפק וחזי אילני דמלבלבי לכך כתב רש"י פעם ראשונה כו' ר"ל כמ"ש דקמ"ל דאינו מברך אלא בפעם ראשונה ולא מלמ"ד יום ללמ"ד יום לכך תני ביומי ניסן דאינו מברך רק ביומי ניסן לפי האורחא דמילתא ולא אח"כ אם ראה עוד ולדעתי הוא ברור כשמש ועיין בב"ח לטור א"ח בסי' רכ"ו ובפ"מ במשבצות זהב סי' רכ"ו סק"א שכתב הטעם דלא מברך כאן מל' יום ללמ"ד יום עיי"ש הוא הפירוש האמיתי בש"ס בלי שום פקפוק והשאלה השנית ששאל פשוט כביעתא בכותחא דצריך לברך כמו בכל המצות בכל פעם שעושה המצוה ואם נפסלה וקובע אחרת הרי מקיים המצוה וכמו בטלית ותפילין כ"ז שמניחן מברך עליהן ואף אם לא נפסלה כלל רק שמסירה וקובע אחרת נאה הימנה ודאי ג"כ מברך לפי דעת הרמ"א בא"ח סי' ח' סעי' י"ב בהג"ה בפשט הראשון קודם שלבש השני אך לפי דעת המ"א שם ס"ק י"ו אין צריך לברך ועיי"ש בסעי' י"ד בש"ע ובט"ז ובמ"א כשנפסלה דאזדא ואוחה מועיל דמסירה ע"ד לקבוע אחרת ודאי מברך כשקובע אחרת וז"ב בלי פקפוק: ומ"ש שאכתוב לו סדר הלימוד כללו של דבר מה שנפשו חשקה הוא חלקו והחיוב היותר גדול הוא גמרא ופוסקים וגם ראוי ללמוד תנ"ך וספרי מוסר ושיעור עיון בגמ' ביגיעה רבה והיה בזה שלום מאה"ו הכ"ד הדש"ת באהבה

שאלה טית איש אחד שכר מאדון אחד גיט עם ערלים הנקראים יאבאדיס ושאל איך יתנהג עם הערלים הנ"ל המחוייבים לעבוד עבודתם בשדה הקצובה להם ואיך יתנהג עמהם בשבת ויו"ט והשדות המה בתוך התחום וחוץ לתחום וגם יש להאיש הנ"ל ערל אחד הממונה עליהם הנקרא הויף רעכטער אשר על פיו יצאו ויבואו רק בצווי היהודי ע"כ יורינו מורינו ורבינו איך יתנהג והנה השדות עדיין אינם נקראים על שם היהודי וגם אחר כך בקושי' יהיה נקראים על שמו

תשובה לכבוד ידידי הרב המופלג מו"ה יחיאל הכהן נ"י. מחמת דטרידנא טובא לא יכולתי להאריך והנה כשהפועלים עכו"ם המה שלוחים של ישראל הרי אסור מן הדין ולא משום מראית העין א"כ לא מהני מה שלא נקרא שם ישראל עליו אך אם ההויף רעכטער הוא מושכר בקבלנות שעליו מוטל שיראה שיהיה כעשה כל עבודת האדמה כראוי באיזה זמן שירצה ולישראל אין נפקותא כלל במה שעובדין בשבת דאם לא יעבדו בשבת יעבדו ביום אחר אם כן נראה לכאורה דרק מפני מראית עין אסור א"כ יש לצדד להתיר בלא נקרא שם הישראל עליו אך אלי' וקוץ בה דזה הי' נכון אם הי' ההויף רעכטער שוכר איזה פועלים שירצה אבל כיון שהפועלים הם המושכרים לישראל ולא היו שומעים לההויף רעכטער רק בכח הישראל והפועלים אינם עושים מעצמן בשבת רק בצוות ההויף רעכטער בכח ישראל א"כ הפועלים המה השלוחים של ישראל ואסור מן הדין וא"כ לא מועיל מה שלא נקרא שם הישראל עליו וזה ברור וגם בלא זה דבר קשה הוא למר דלא נקרא שם ישראל כיון ששכרו ולא חזר והשכירו לעכו"ם ודרך הוא שנקרא שם השוכר על המושכר לו והמעיין היטב בש"ע א"ח סימן רמ"ג ורמ"ד ובאחרונים יתבאר לו כל מ"ש כי הוא הנכון ע"כ אין היתר לענ"ד בזה וצרעת נושנת היא וראוי למחות בעוברי עבירה וראוי להם להתאמץ בכל היכולת שיפעלו אצל האדונים שהפועלים עכו"ם יהיה מוכרחים לעבוד עבודת ישראל בימות החול דוקא ובשעת הדחק גדול אולי יש להתיר ע"י שימכור זכותו מהשדות באופן המועיל לאיזה נכרי קודם השבת וגם מהפועלים שיהיה מכירה גמורה ואחר השבת יחזור ויקנה הישראל מהנכרי כולי האי ואולי יש להתיר ושומר נפשו ירחק מזה דברי ידידו. (מאת בן בנו של המחבר ז"ל

) שאלה יוד ע"ד החברה שומרים לבקר המשכימים יום יום לביה"מ קודם אור היום וגומרים תהלים. האם מותר לומר לנכרי להדליק להם נרות בשבת קודש קודם אור היום ואם למחות ביד הנוהגין היתר

תשובה מקור הדבר בעירובין פ"ו דף ס"ז ע"ב ההיא ינוקא דאישתפיך חמימי בשבת אומר רבה ניתי חמימי מגו ביתאי א"ל אביי והא לא ערבינן כו' נימרו לי' לנכרי דליתי לי' כו' א"ל הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות מה הזאה א"ד שבת אף אמירה לנכרי אינו דותה שבת א"ל ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה דהא מר לא אמר זיל אחים כ"ה הגירסא לפנינו ודעת בה"ג הביאו תוס' פ"ק דגיטין וב"ק דף פ' דמפרש ניתי לי' מביתי או דרך ר"ה דהוא איסור דאורי' אפ"ה שבות שרי וכפי"ז צ"ל דאיהו לא גריס דלא אמר לנכרי זיל אחים דאידי אידי דאוריי' אלא מפרש שבות דהזאה הוא שבות דמעשה דישראל עושה מעשה משא"כ כאן אינו אלא אמירה וכמ"ש הרי"ף פר"א דמילה וע"ז הקשו בתוספו' מהא דאמר התם ניחם ליה אגב אמי' אמאי לא על ידי נכרי עיי"ש. ובעירובין ריש ס"ח בתוספ' ומהרש"א דקשיא לשיטת בה"ג עיי"ש ולכאורה יש לומר דאפי' לפי פי' הנ"ל גרסינן דלא א"ל זיל אחים ולתרץ קושית תוס' והיא עפמ"ש הפר"מ לשיטת סמ"ג דאמירה לנכרי דאורי' בחפץ ישראל מקרא דכל מלאכה לא יעשה אפי' ע"י עכו"ם כפירש"י במקומו היינו בכל המלאכות שבתורה זולת הוצאה דמלאכה גרועה היא ושרי ביו"ט אפי' שלא לצורך כלל לרש"י ביצה י"ב א"כ האי קרא דכתיב ביו"ט לא קאי אהוצאה ושבת דיליף מי"ט דיו כיו"ט ולא אסור בי' אמירה אלא מדרבנן עכ"ד בפתיחתו סי' רמ"ג עוד כ' שם אפילו למאי דקי"ל דאמירה שבות מדרבנן כיון דאסמכו' אקרא אסמכתא כהאי חשיב כד"ת כמ"ש תוס' לענין מלאכת חוה"מ עיי"ש: ולפ"ז י"ל הא דמחלקינן בין שבות דמעשה לשבות דאמירה היינו רק לענין הוצאה דלית לי' סמך מהתורה וקיל איסורו לכך מותר במקום מצוה אבל בשאר מלאכות דאמירה אסור