השיב משה אורח חיים ח

מרבה דם או דגם בטעימה הוי גאוה שמכבד עצמו קודם שיכבד למלך הכבוד ואי סבר דבתפילת שחרית הוי דאורייתא א"כ פשיט' דגם טעימה אסור דבשלומ' הני תפילות דהאיסור דידהו מדרבנן הם אמרו והם אמרו ולא גזרו על הטעימה ויותר נראה לומר דבאלו שנזכר רק אסור לאכול סתמא אכילת קבע משמע אבל בתפילת שחרית שנזכר לא לאכול ולא לשתות א"כ אף שתי' אסרו ואין קבע לשתי' מסתמא והוי רק כמו טעימה ולכך אף טעימה חסור וז"ב לדעתי ומעתה לק"מ ממ"ש המ"א בסי' תרנ"ב דשם לא נזכר רק שלא יאכל וכן בסי' רל"ב ורל"ה ותל"א וכן בט"ז סי' קס"ז בכולם לא נאסר שתי' ולא נזכר בש"ע רק שלא לאכול רק בסי' פ"ט לענין תפילת שחרית אית' בש"ע ולא לאכול ולא לשתות וכן הוא בגמ' ברכות דף יוד ע"ב וז"ב לדעתי דבכל מקום שנזכר שלא יאכל טעימה שרי' רק במקום שנאמר שלא לאכול ושלא לשתות גם טעימ' אסור ואף דבמסכ' ברכות דף ד' ע"ב איתא לענין ק"ש ערבית שלא יאמר אדם אוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא והט"ז בסי' רל"ה ס"ק ג' כתב דאין איסור דוק' בעושה שלשתן רק באחד מהן משום שמא תחטפנו שינה עכ"ד א"כ מבואר דג"כ שתי' אסור מ"מ הא תברא בביד' דהא דאסור רק משום שמא תחטפנו שינה וכמ"ש הט"ז ג"כ א"כ ודאי אינו אסור רק שתי' שמביא לידי שינה וז"ב ולכך מעולם בא שמענו מי שאוסר קודם תפילת ערבית שתית עראי אף בשאר משקים לבד ממים רק שתי' הרבה או אף שתי' קמעא במשקה המשכר שיוכל לבא לידי שינה יש לאסור גם קודם תפילת ערבית ועיין במ"א סי' רל"ה ס"ק ד' ועיין עוד במ"א סי' תרצ"ב ס"ק זיין בהל' מגילה עיי"ש ודו"ק וז"ב לדעתי אבל קודם תפילת שחרית דאסרו אף שתית עראי חוץ מים אף טעימ' אסור וזה ברור לדעתי. ואין להתעקש ולומר דאולי הרמב"ם אוסר גם שתית מים לכך אוסר גם טעימ' אבל אכן דשרינן שתית מים גם טעימ' מתירין וכן ראיתי בספר מעשה רוקח על הרמב"ם שכתב דהרמב"ם אוסר שתית מים עיי"ש אבל אין דבריו מוכרחים די"ל דאף דאוסר טעימ' מ"מ מתיר שתית מים דאינה שתי' של גאוה וגם הראי' דמייתי ממ"ש הרמב"ם בפיה וכן הצמא והרעב וכו' לא דק דמה יענה יום שידובר בו בש"ע בסי' פ"ט סעי' ב' דפסק דשתית מים מותר ותיכף בסמוך סעי' ד' כתב הצמא והרעב וכו' אע"כ כמ"ש הפר"ח שהיא צמא וצריך לאכול ג"כ כגון שמזיק לו שתי' אליבא ריקנא וז"ב מי' אף אם נימא כדברי מעשה הרוקח דהרמב"ם אוסר שתית מים מ"מ אינו מוכרח דהמתירין שתית מים מתירין בטעימ' דשאני מים דאין בהו גאוה ובודאי לא דחינן המפורש ברמב"ם מפני סברת הכרס ומאן ספין ומאן רקיע לחלוק על הרמב"ם במקום שאין מבואר בפוסקי' להדי' ההיפך מדברי' ובפרט דמסתבר כדבריו כמ"ש ואפושי פלוגת' לא מפשינן ולענ"ד כ"ע מודים בזה ועוד הלא מבואר במ"א סי' פ"ט ס"ק י"ד הראי' בשם הזוהר שאפילו קם בחצות לילה אסור לטעום עיי"ש א"כ אף מאן דלית לי' חומרת הזוהר מ"מ משמע דמעלות השחר טעימ' אסור דהזוהר לא הוסיף רק מחצות לילה ועוד הלא שם מקילין בשתי' עיי"ש בפ"מ באשל אברהם סי' פ"ט ס"ק י"ד ומ"מ אוסר טעימא מכש"כ מעלות השחר דאסור שתי' דטעימ' אסור אף אם לית לן חומרת הזוהר דעכ"פ שמעינן דטעימ' חמורה משתי' ועוד אם הזוהר אוסר טעימ' משעה שקם ממיטתו אף אם קם ממטתו (בחצות הלילה) א"כ אף המיקל מסתיין להקל קודם עלות השחר ועכ"פ אחר עלות השחר ראוי לאסור טעימה ולדעתי כן הוא מעיקר דין הש"ס ופוק וחזי מאי עמא דבר דמעולם לא שמענו להתיר אכילת פירות או כביצה פת קודם תפילת שחרית ומה שתמ' על הט"ז בסי' קט"ז כבר קדמו הפרי מגדים וכו' אבל באשל אברהם ס"ק י"ח עיי"ש ובגמ' אין כאן סתירה דהא מימרא אחת היא רק חילופי גרסאות וכהני טובא בש"ס לאין מספר דבמסכת אחת איתא המימר' בגירס' זו ובמסכ' אחרת בגרס' אחרת ולפעמים יש נ"מ לדינא בין הגרסאות והמעיין צריך להכריע איזו מהן עיקר וכל מ"ש נ"ל ברור בס"ד

סימן ו הנה בסידור האריז"ל כתבו תלמידי האר"י והרח"ו ז"ל וז"ל אם הוא חלש יאכל וישתה כדי לחזק עצמו עכ"ל ור"ל קודם אור היום אחר שקם ממטתו וכתב שם ע"ז וז"ל וכן הי' נוהג מורי מהרח"ו ז"ל ואין בזה איסור אלא חצי שעה קודם שיאיר היום כמ"ש הפוסקי' עכ"ל והנה מבואר להדי' דמתיר אפילו כעין סעודה אם צריך לו דהא מדכתב דחצי שעה אסור כמ"ש הפוסקי' ובודאי כוונתו דהא אסרו בכל התפילות ח"ש קודם וז"ב א"כ הרי זה לא אסרו רק בקובע עצמו לסעודה אבל טעימ' ואכילת פירות או כביצה פת כדרך שאדם אוכל בלא קבע או לשתות יותר מכביצה אם אינו משקה המשכר שרי כמבואר כ"ז בש"ע או"ח סי' רל"ב סעי' ג' ועיין במ"א שם ס"ק י"ז א"ו דאיירי בקובע עצמו בסעודה קצת אעפ"כ התיר קודם ח"ש ואין לומר דלא התיר רק לחלש שהוא כחולה ואין יכול לכוין דעתו לתפלה בלא זה דא"כ אפילו כשהאיר היום מותר ומכש"כ ח"ש קודם כמבואר בש"ע או"ח סי' פ"ט סעי' ד' א"ו דלא איירי בכה"ג וז"ב ואעפי"כ התיר קודם ח"ש והנה בדפוס קאריץ הדפיסו בשם משנת חסידים לאיסור גדול מאוד שהוא כמעונן ומנחש ועובד ע"ז וכן הוא באמת בספר משנת חסידים פרק ז' משנה א' עיי"ש ובאמת כדברי המ"ח מבואר להדי' בזוהר ויקהל דף רט"ו ע"ב עיי"ש ואף שאינו מבואר להדי' דאיירי קודם אור היום וי"ל דאיירי דוק' כשהאיר היום וכמו שנזכר האיסור בפוסקי' מ"מ לכאור' נראה דהדין היא עם המשנת חסידים דבשלומ' לפי הטעם שנזכר בגמ' ברכות דף יוד ע"ב לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם יפה כיוונו הפוסקים דלא אסרו אלא לאחר עמוד השחר וכל הפוסקי' מודים בזה עיין בא"ח סי' פ"ט סעי' ה' הפלוגתא שבין הרמב"ם ובין הרא"ש בשם ר"י ושאר פוסקים עיי"ש דמבואר דכ"ע מודים דאיסור אכילה ושתי' אינו רק לאחר שעלה עמוד השחר עיי"ש דהיינו משום דכל שאינו זמן תפילה אין לאסור משום קודם שתתפללו על דמכם וכן לטעם הנזכר שם בגמ' לאחר שנתגאה זה וכו' עיי"ש צ"ל דלא הוי גאוה רק אם אוכל ושותה בזמן הראוי להתפלל ומניח צרכי גבוה ועוסק בתענוגי הגוף אבל להזוהר דמפרש הטעם משום נשמת' לא איתישב אחר השינה עד אחר התפיל' ואין בו רק נפש היא הדם ועיין בספר מקדש מלך שם בזוהר ויקהל ע"כ יהיב תוקפ' לס"א א"כ זיל בתר טעמ' דא"כ אפי' קודם אור היום כמי ראוי לאסור כיון דלא אתיישב נשמתא ואין בו רק הנפש שנסגרת בלב ועדיין לא נתפשט' בגידים והרוח והנשמה לא אתישבו א"כ הרי מיהב יהיב תוקפ' לס"א כנ"ל לכאור' וכן כתב בספר קב הישר פרק ס"א עיי"ש א"כ הרי יש תמי' גדולה על רבינו הגדול הרח"ו ז"ל שהיו נהירין לי' שבילי דספר הזוהר כשבילי דמתא ובקי בכל חדריו והיכליו ואלמיו ותאיו ומפענח כל צפוניו ובודאי לא נשמטו ממנו דברי הזוהר המבוארין לכל תלמיד וצורב ואיך היקל לעצמו למעבד עובד' בנפשי' נגד דברי הזוהר בפרט במקום שהחמיר בו הזוהר כ"כ לומר דהוי כעובד ע"א וכמעונן וכמנחש יכשל בו צדיק ח"ו לעשות הלכה למעשה בנפשי' נגד דבריו ובהמתן של צדיקי' אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקי' עצמן לכש"כ ובפרט באכילת איסור ואף שמחלקי' התוס' בחולין דף ד' ע"ב בין אכילת איסור ובין בזמן האסור מ"מ לא יעלה על הדעת לומר שנשמט מרח"ו ז"ל דברי הזוהר הנ"ל: והנה המ"א באו"ח בסי' פ"ט ס"ק י"ד כתב בשם ספר טוב הארץ בשם הרח"ו ז"ל לאסור טעימה קודם אור היום אפי' להקם בחצות לילה ואחריו נמשך הבאה"ט שם בס"ק י"א ובס"ק ט"ו עיי"ש הנה חפשתי בספר טוב הארץ ולא מצאתי כלום בשם הרח"ו בזה וגם לא דבר כלום בספ' ההוא מזה רק לענין שינה שיותר טוב שלא להפסיק בשינה דהיינו לילך לישן על מטתו אחר חצות עד היום אם אפשר לזה כוון במ"ש בלי הפסק אבל לא כוון להפסק מועט שצריך לחזק מידי דהוי אם צריך לקטנים או לגדולים וז"ב ובודאי דתלמידי האריז"ל נאמנים בעידותן שראו למהרח"ו ז"ל נוהג כן וחזי מנו גברי רברבי דקא מסהדי עלי' ובודאי דלא עביד היפך מה שכתב וכי יהי' ח"ו נאה דורש ואין נאה מקיים וא"ל דהיא הי' בכלל חולה א"כ מאי ראי' מייתי תלמידי האריז"ל ממנו דהא הם לא איירי מחולה כמו שהוכחתי וחזי מאן גברי רברבי דקא מסהדו ומביאין ראי' ממנו וכמו דמשני הגמ' בחולין בסוגי' דבית שאן עיי"ש א"כ הה"נ מדמביאין ראי' ממנו ודאי דקדקו בו דהי' נוהג כן תמיד אף שלא הי' כלל וכלל חולה וז"ב

לכך נ"ל ברור דבאמת המדקדק בלשון הזוהר שכתב שם וז"ל הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהא איהו ארחי' כמאן דמנחש לסלק' לס"א ולמאכ' סטרא דקדושה וכו' וכן פלח האי לההיא חילא דדמא ולא פלת ליה לקב"ה לאתקפא סטרא דקדושה סטרא דנשמתא עכ"ל. משמע להדיא דעיקר הקפדה דוקא בזמן תפלה. דעבודה זו תפלה דהיינו זמן פולחנא דאז נראה דשביק פולחנא דקב"ה לאתתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה ופלח לחילא דדמא ומחשיבה יותר משא"כ כשאינו עת התפלה לא הוי כמאן דפלח לחילא דדמא כיון דאין אז זימנא דפולחנא דמארי' וז"ב בדעת רבינו הרחוז"ל וכן הוא באמת דעת הזוהר להמדקדק בדבריו וכן כתבי להלן שם מעונן דאשתדל בחובא ולא אשתדל בזכו ודו"ק. וכן כתב שם לעיל דיצלי' קודם דאכיל על דמי' אם כן היינו ממש כדברי הגמרא שראוי להתפלל על דמו קודם. והרי הסכימו כל הפוסקים כדברי הגמרא דאין הקפידה רק אחר שעלה ע"ה דראוי להתפלל א"כ הה"נ בדברי הזוהר הנ"ל. א"כ הזוה"ק ג"כ לא החמיר רק אחר שהאיר היום כדברי הגמרא והפוסקים רק שהחמיר באיסורו מאד לומר דהוי כעובד ע"א וכמעונן ומנחש אבל לא נתכוין לאסור כלל מה שהתירו הפוסקים והגמ' דודאי לא אסור רק בזמן שראוי להתפלל. דאז הוי מניח ברכי גבוה וצרכי נשמתא ועוסק בצרכי הגוף. משא"כ כשאין ראוי להתפלל וכעין שפרש"י במס' ברכות דף י"ד ע"א בד"ה חדלו לכם מן האדם כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום וכו' דאי לאו הכי למה ליה לחדול עיי"ש הה"נ דכוותה כנ"ל ברור ואמת. ובודאי דהרחוז"ל בקי טפי בפי' הזוהר מן בעל מ"ח וט"ה במ"כ ובפרט מעשה רב ותלמידי האר"י הביאו דבריו לפסק הלכה ובודאי הי' לו קבלה מרבו האריז"ל דרוב עניניו ודבריו הם דברי קבלה והלכה ומורין כן בלי פקפוק. ובחנם השיג הבאה"ט על זקני הרמ"א באו"ח סי' תקפ"א סעיף ב' על מ"ש ורבים נוהגים לאכול בער"ה קודם עלות השחר והוא ממהרי"ל עיי"ש בבאה"ט ס"ק י"ב דמהרי"ל וזקני הרמ"א ג"כ לאו קטלי קני' באגמי הויין ח"ו והיו יודעין מספר הזוהר א"ו כמ"ש ומנהג ישראל תורה וגם שום א' מהאחרונים לא חלקו על המנהג הק' ההוא וקיימו וקבלו אותו הט"ז ומ"א והלבוש. ומיהו ודאי צדיקים ילכו בם טעימא בעלמא או שתית קאווע וטעה מנהג ותיקין היא אבל המשתכרין והממלאים כרסם כאשר ידעתי שבאים לידי קלות ראש ושחוק וישנים ומבטלין התפלה. עליהם נאמר ופושעים יכשלו בם אוי להם ולנשמתם כי גמלו להם רעה בפרט ביום הקדוש והנורא ההיא סיומא דמילתא אותן שקמים קודם אור היום וחלש לבם ואין דעתם צלולה לעסוק בתורה כראוי עי"ז אם שותין קאווי להשיב נפשם וע"י כך הם זריזין יותר בתורה וגם היא טוב מאד לנקיות קודם התפלה עליהם אני קורא גומל נפשו איש חסד ויערב להם ויבושם להם. ובכל יהיה דעתו לשם שמים כאמרם וכל מעשיך יהיו לשם שמים רק שישתו קודם אור היום דוקא כנ"ל נכון ואמת בס"ד.