השיב משה אורח חיים ז

ונתברר אצלי בכמה מקומות דזקני הרמ"א ז"ל זכותו יעמוד לי הי' מדקדק מאוד בלשון וכמה דינים ואשלי רברבי יוצאים מלשונו הזהב ועוד נ"ל ראי' ברורה דלענין לסלקו מהש"ץ לא בעינן שיהא נגבה כדת בכל דיני ג"ע דאל"כ קשה על המ"א שם באו"ח סי' ס"ק ז' שכתב דמשום שם רע שיוצא עליו עתה אם הוא קלא דלא פסק מסלקין אותו עיי"ש הלא סותר לדברי זקני הרמ"א שכתב בסעיף כ"ה אם באו עליו עדים מסלקין אותו משמע דוקא בבאו עליו עדים אבל לא בקדל"פ דא"כ הי' לו לזקני הרמ"א לומר רבותא טפי אבל אם יצא עליו קלא דלא פסק בזה וכיוצא בזה מסלקין אותו וראיתי לבעל מחצית השקל שהרגיש בזה וכתב ואפשר דקדל"פ ועדים שווין עכ"ל והוא תמי' לכאורה וכי דנין דיני נפשות או מוציאין עמון הקל ע"י קדל"פ ואיך נימא דשוין הן ועוד הלא במס' יבמות דף כ"ד ע"ב שם בתוס' ד"ה אמר רבי מבואר דבקדל"פ אין מוציאין מהבעל רק מהנטען ובעדי טומאה ודאי מוציאין ואף לשיטת רש"י דרבי תצא מבעלה קאמר כמו שמבואר שם ברש"י ד"ה ואב"א עיי"ש מ"מ אינן שוין דהא הנך מתנייתא דלעיל שם רבי אמרינהו כמבואר שם בגמ' וא"כ מבואר דביש לה בנים לא תצא ובעדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא ואיך נימא דשוין הן א"כ הוי לי' לזקני הרמ"א ז"ל למימר רבותא טפי א"ו דכוונת זקני הרמ"א במ"ש שבאו עליו עדים אף שלא נגבה כראוי וזה באמת רק כקדל"פ ודבר ה' בפי מחצית השקל אמת ורוח ד' נוססה בו כנ"ל ברור בכוונת זקני הרמ"א והמ"א ובעל מחצית השקל דאם באו עליו עדים יהי' באיזה אופן שיהי' הגבי' מ"מ כיון שבאו עדים שוב לא הוי רינון בעלמ' רק כקדל"פ עכ"פ ומסלקין אותו והבן

ועוד בר מן כל דין הלא מבואר בחו"מ סימן כ"ח סעיף י"ו בש"ע ובהגהת זקני הרמ"א שם בשם הטור והרשב"א דכל שא"א לגבות בפניו מקבלין שלא בפניו ומועיל ודנין על פיו עיי"ש ועיין בחו"מ סי' ק"מ סעיף יוד בהג"ה א"כ בנד"ד שלא הי' הש"ץ שם שכבר נסע משם רק ששלח אגרת בבקשה גדולה שרוצה לחזור ולשוב ורצה הצד שלו לקבלו א"כ אם הצד השני הי' רוצים להעמיד הדת על תילה שלא לקבלו עפ"י הג"ע הנ"ל והוא לא הי' שם שיקבלו בפניו ודאי דהיו צריכין אז נקבל עדות שלא בפניו כדי למחות בזה שלא ישלחו לו כתב חזנות מחדש א"כ כיון דלא הי' אפשר בע"א כדין עשו ומועיל ודנין על פיו אף לסלקו ולפסול ומכש"כ וק"ו ב"ב של קיו שלא לקבלו מחדש וכל זה ברור כשמש לדעתי בס"ד. ועוד כ"ל ברור דהא דאין מסלקין אותו משום רינון בעלמ' היינו מרינון שנולד מחדש אחר הקבלה אבל בנודע רינון שהי' מכבר קודם שקבלו אותו רק במקום שקבלוהו לא נשמע ולא נודע מזה כלל ואח"כ נתוודע מרינון ודאי דהוי קבלה בטעות והוי כלא קבלוהו כלל ומכש"כ בנתוודע מג"ע שנתקבל בב"ד אף שנתקבל שלא בפניו דלא יעלה על הדעת כלל לומר שהיו מקבלין אותו אם היו יודעין מזה א"כ הוי קבלה בטעות והוי כלא קבלוהו כלל כנ"ל ברור והנה באגרת הראשון שכתב הגאון מליסא אלי מבואר שהגיד עליו דברים מכוערים הרבה בהרבה מקומות ואמר שהש"ץ דק"ק שעפס יודע מזה ואח"כ כתב שנשלח באמת ג"ע מהש"ץ הנה סתמו כפירושו שעל הדברים האלה הי' ג"ע מהש"ץ והנה באגרת השנית שכתב הגאון הנ"ל ע"י הש"ץ כתב שאינו יודע מה הוא הג"ע ולא חקר אח"ז הנה כדי שלא ליחס סתירה ח"ו להגאון הנ"ל דברי עצמו ע"כ צ"ל שאף שעצמות של דברים מכוערים הנ"ל נמאס בעיניו לשמען בפרטיות מ"מ הי' ודאי יודע דרך כלל שהעיד על דברים שראוי לפוסלו מש"ז דאל"כ לא הי' צריך הנ"ל לחפש היתר באגרת הראשון והשני מחמת שנגבה שלא בפניו וזה ברור כשמש. והנה אף דמהאגרת אינו מבואר שנגבה עדות של המשורר בב"ד מובן דודאי נגבה גם עדות של המשורר בבי"ד אח"כ דאל"כ הי' לו להגאון לומר שלא נגבה עדות בב"ד רק מעד א' ואין אדם נפסל עפ"י ע"א וכמדומה ששמעתי שהמשורר הנ"ל בעצמו נסע לק"ק שעפס עם אגרת להרב דק"ק שעפס שיגבה עדות שם ושם נתקבל עדות של הש"ץ בב"ד וגם של המשורר ואם רוצים להעמיד הדת על תילה ראוי לחקור אח"ז אצל הגאון הנ"ל איך הי' ולדעתי אם נגבה עדות שניהם בב"ד ראוי לסלקו אף אם כבר קבלוה ואם נגבה רק עדות של הש"ץ דק"ק שעפס אין לסלקו בכה"ג אם הי' מתרמי דבר כזה אחר שקבלוהו אבל בנד"ד שהי' הקבלה בטעות וגם כבר החזיר כתב החזנות ונסתלק כדין פועל שיכול לחזור בחצי היום ודאי דאין לקבלו דעכ"פ רינון הוי כיון דע"א הגיד בב"ד והמשורר מובן דודאי הי' מוכן להעיד בב"ד אם ישאלו לו בב"ד כנ"ל ואף דמשמע מדברי המג"א בס"ק זיין דאין מסלקין אותו משום ש"ר בילדותו אף בקד"לפ רק משום ש"ר שיצא עליו עתה וסלקין בקדל"פ עיי"ש היינו דוקא בילדותו דאין גנאי כ"כ דהא זה הוא עיקר הרבות' של אביי דאמר שלא יצא עליו ש"ר אפילו בילדותו אבל במה שהועד עליו על זמן שהי' כבר ש"ץ ודאי דהוי כמו עתה וזה ברור ומכש"כ בנד"ד דהוי קבלה מחדש ודאי דאין לקבלו אף רק משום רינון של ילדותו וזה פשוט

והנה אחר שכתבתי כל זה נשאתי עיני וראיתי בשו"ת נודע ביהוד' במהדורא קמא בחלק אה"ע בסימן ע"ב בסתירת היתר הרביעי ובסתירת היתר החמשי עי"ש והמורם מכל דבריו למעיין הטיב בדבריו הוא דהיכא דא"א לקבל בפניו ודאי מהני הקבלה שלא בפניו ועוד רבותא אחר גדולה קאמר דאף אם בשעת קבלת העדים שקבלו שלא בפניו הי' יכולים לקבל בפניו רק עתה אינם יכולים לקבל בפניו מועיל ודנין על פיו רק במקום שהי' יכולין אז לקבל בפניו וגם עתה יכולין לקבל בפניו בכה"ג סובר דאין לפסול אדם לעדות ע"י הקבלה שלא בפני עיי"ש א"כ כש"כ בנד"ד דלא הי' יכולין אז לקבל בפניו וגם עתה א"א לקבל בפניו ודאי דנפסל ע"י הקבלה שלא בפניו ומכש"כ לסלק אותו מש"ץ דלא בעינן רק שיהא טפי עדיף מרינון בעלמא ומכש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו שלא לקבל אותו מחדש לש"ץ דאף משום רינון בעלמ' אין מקבלין אותו וז"ב

ועוד מבואר שם בסתירת היתר הרביעי דלאפרושי מאיסורא מקבלין שלא בפניו שזכות הוא לו לאפרושי מאיסורא כ"כ הטעם בשם הרב המאירי והרדב"ז בתשובותיו כתב הטעם דלאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו עיי"ש אם כן ה"נ כ"ע בע"ד נינהו שלא להעמיד להם שליח למלך מלכי המלכים ית"ש מזוהם בעבירות ח"ו פן יקצוף המלך ח"ו על קולו וגם לו הוא זכות שלא יוסיף חטא על פשע לעמוד לפני העדה לשרתם ולשרת למלך הכבוד ית"ש מלוכלך בצואת עונותיו כמו שנאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ויגרום שהשכינה מייללת עליו ואומרת נתנה עלי בקולה כמו שדרשו רז"ל זה ש"ץ שאינו הגון ומי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף יותר בתמיה כמו שדרשו רז"ל בפסוק ואל תרשע הרבה לישב הקושיא הרבה הוא דלא לרשע הא מעט לרשע בתמיה על כן זכות הוא לו וכל זה ברור כשמש לדעתי על פי דין ודת תוה"ק כל זה כראה לעניות דעתי ברור להלכה ולא למעשה כי לענין מעשה אני מסלק א"ע מדין זה לגמרי מכמה טעמים רק כל זה שכתבתי הוא רק חוות דעתי באמת ואיני אומר בזה קבלו דעתי והציבור ה' עליהם יחיו יעשו בו מה שירצו, ואם ירצו לקבלו וירצו לצאת ידי שמים ישלחו עוד הפעם אל הגאון הנ"ל שיחי' לנצח שליח מיוחד אשר אינו נוגע בדבר כי הגאון הנ"ל לא ידע מזה שיצטרכו לקבלו מחדש כי כבר נסתלק ע"פ חזרתו וגם ישלחו להגאון הנ"ל נ"י לנצח העתק מכל דברי אלה ועליו נסמוך כעל עמוד הברזל ואם הוא לא יסכים לדברי הרי אני מבטל דעתי מפני דעתו ואהי' כחירגא דיומא דלא שמי' הכ"ד המדבר לשם שמים באמת ואלקים יודע ועד ומבקש השלום והאמת. הק' משה טייטל בוים מפרעמסלא החונה בק"ק אוהעל והגליל

ועיין במ"א ס"ק ח' מה שתמה על זקני הרמ"א ושמעתי מתרצין דבאמת במזיד אפילו בפעם אחד פסול לש"ץ לעולם דכבר יצא עליו ש"ר קודם התשובה כמ"ש זקני הרמ"א והא"ז מיירי רק בשגגת מעשה כמ"ש להדיא והא דכתב בראש דבריו שהי' מועד לעשות דברים שאינם מהוגנים איירי גם כן בשוגג מש"ה בעינן מועד וש"ח איך שייך מועד בשוגג לק"מ דודאי שייך ושייך דאם בא פעם אחד לידו מכשול אין האשמה כ"כ מה שלא שמר עצמו ממכשול דבאמת כל שוגג בא מהעדר היראה דאם היה נזהר מאד מאד ומשים אל לבו היטב היטב והיה נשמר ממכשול רק מקואות שלא שם לבו אל דבר ה' בא לידי מכשול מ"מ בפעם הראשון אין האשמה גדולה כ"כ דלא אסיק אדעתיה שיבוא לו מכשול שישמור מה שא"כ בפעם השני וזה ברור

ומיהו בנד"ד הרי הועד בכמה דברים מכוערים בכמה מקומות ומ"ש בשם מהר"א ששון ובשם כ"ה דתשובה מועיל הרי מבואר להדי' שם בכ"ה דלתעניות וימים נוראים לא מהני עיי"ש אם כן בנד"ד דעיקר קבלת הש"ץ לימים נוראים הוא אם כן כ"ע מודו דלא מהני חשובה לענין שיהי' ש"ץ ומכש"כ בנד"ד דלא ידענו משום חשובה וז"ב

שאלה ה שלום לאהובי מחותני וכו' מוה' משה ני' נשאלתי על מה שכ' בש"ע או"ח סי' פ"ט סעי' ג' ולא לאכול ולא לשתות קודם התפילה אי מותר לטעום קודם התפילה של שחרית הגם שכתב המ"א סי' תרנ"ב בהלכות לולב ס"ק ד' כל היכא דכתב לאכול משמע טעימא בעלמא שרי כמ"ש בסי' רל"ה ורל"ב וסי' תל"ו וע"ש וגם ראיתי בא"ז הט"ז בהלכות בציעת הפת סי' קס"ו ס"ק ז' כתב ג"כ דכל היכא דכתב לאכול טעימא שרי' ועיי"ש היטב בל' ט"ז הכא מאי דיכול להיות דטעימ' נמי אסור הואיל והטעם בש"ס דלא תאכל מחמת דלא תאכלו על הדם לפי"ז טעימא נמי אסור ולכאור' יש לומר דטעימא שרי הואיל דאינו מרבה דם אך לפי דעת הלקט הקמח שהביא באר היטב בסי' פ"ט ס"ק י"א שאפילו שתית קאווע אסור קודם התפלה של שחרית אפי' שאינו מרבה דם וכו' עיי"ש בבאר היטב ולפי"ז י"ל דטעימ' קודם שחרית נמי אסור ומדי דברי בדבר שכתב הט"ז מדכתב לאכול משמע טעימה שרי זכור אזכרנו עוד שתמי' לי דבר זה במס' ברכות קאמר הש"ס אר"י א"ר אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו ובמס' גיטין דף ס"ב דקאמר הש"ס אר"י אמר רב אסור לטעום קודם שיתן לבהמתו דלמה משנה הלשון וגם יש חילוק בין אכילה לטעימה וצ"ע הק' עקיבא בהרב הגאון אמיתי אור עולם מוה' יעקב ז"ל שהי' אב"ד ור"מ בק' קאמרנא ואגפי'

תשובה ע"ד שאלתו אם מותר לטעום קודם תפילת שחרית הנה בהרמב"ם פ"י מהלכ' תפילה הלכה ד' מפורש הדבר באר היטב וזה לשונו אסור לו לאדם שיטעום כלום מאחר שעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפילת שחרית ושם באותו הלכה כתב אבל טועם קודם שיתפלל מוסף או מכחה עכ"ד ולא נמצא שום חולק עליו רק שכולם סתמו דבריהם וכתבו סתם ובודאי ילמד סתום מן המפורש ונראה טעם רבינו הרמב"ם דבמנחה לא קיי"ל כריב"ל דמסכת שבת דף ט' ע"ב משום דפסק הלכתא להדי' בגמ' ברכות בפרק תפילת השחר דף כ"ח ע"ב דלא כריב"ל מ"מ בתפילת שחרית קיי"ל כן ממ"נ אם נימא דגם בתפילת שחרית הוי דרבנן וקראי אסמכתא בעלמ' מוכח כן דאל"כ למה צריך הגמ' להביא מקרא דלא תאכלו על הדם או מאותי השלכת אחר גוך דמ"ש מקל תפילה דאסור לאכול כשיגיע זמנה או סמוך לה א"ו דכאן אף טעימה אסור אן משום דגם טעימה