השיב משה אורח חיים ה

מיהו נראה לי דיש לחלק דבשלמא גבי טלית דאינו עושה שום מעשה בידים בחצות והזמן ממילא קא אתי' ומהיכא תיתי יבוא עליו חיוב הברכה אבל הכא בלימוד דעושה מעשה בידים וכל שעה ושעה שלומד מקיים מצוה בלימוד וי"ל דשפיר בכוונה תליא מלתא כיון שלא היתה דעתו לפטור הלימוד של כעת מחר בא עליו חיוב הברכה על המעשה שעושה ולומד ואף דבאכילת סוכה נודה להמ"א וי"ל דש"ה דלא עביד מעשה מצוה מחדש דגם הישיבה הוי מצוה כמו האכילה כנ"ל ולא רציתי להאריך בדין סוכה כי אין כאן מקומו

ויותר נראה לי לומר ליישב התמי' זו ועפי"ז יתישב ג"כ תמיהת המ"א שם על השל"ה שכתב שם בסוכה דמשום דמברך בבוקר פטור מלברך עד בוקר שני וכתב עליו וצ"ע כיון דישן בסוכה למה תחשב הלילה הפסק דהא איתא בפרק התכלת דלמ"ד לילה זמן ציצית אם ישן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר עכ"ל המ"א שם הצריך לענינינו

והנראה לי בזה דבסוכה כיון דכתיב בסוכת תשבו שבעת ימים מפורשין בקרא בהדיא הז' ימים חל המצוה על כל יום ויום בפני עצמו אף דמצות עשה אחת הוא משא"כ ביצית דלא כזכר בו לא זמן ולא יום כלל מה"ת יהי' חילוק ברכה דועשוי להם ציצית כתיב ואף אם יחי' אדם אלף שנים ולא נפסל וה"ה ה"נ גבי תורה כיון דכתיב בקרא והגית בו יומם ולילה דהיינו כל יום ולילה כיון דמפורש בקרא על כל יום ולילה חייל המצוה בפ"ע דהיינו מעל"ע לכך בעי ברכה בפ"ע בכל מעל"ע וכן כמי בסוכה אמרינן בהדיא בגמרא סוכה כל ז' בעי ברכה כן כראה לעניות דעתי מסברא ברורה דלא כמ"ש המ"א שם בסימן מ"ז ס"ק הנ"ל דקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר ומנ"ל תקנה זו דלא מצינו תקנה זו בגמרא ולא נזכרה בהדי' שאר ברכת השחר ומנ"ל לחדש תקנה מלבנו מה דלא נזכר בש"ס בבלי וירושלמי ואדרבה מברכות י"א ע"ב דא' שמואל שם השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש וכו' משקרא ק"ש כו' משמע דמתי שרוצה לשנות מברך ולא בהלכות ברכות השחר ומצאתי און לו בפר"ח א"ח סימן מ"ו ס' ח' שכתב ג"כ דמלשון המחבר שכתב הלילה הולך אחר היום משמע דאף אם ניעור בלילה צריך לברך בבוקר אך דכתב דלא מסתבר דאם איתא דעמוד השחר גורם ברכות התורה אף כשמשכים בבוקר לקרות אם בירך ברכות התורה כשמאיר היום הי' לנו לברך פעם אחרת א"ו לדידן בהפסק תליא מילתא וכל שלא ישן בלילה אין צריך לברך בבוקר שהרי לא הפסיק ומ"מ נכון לשמעו מאחר עכ"ל הפר"ח ומיהו נראה דגם ראית הפר"ח לאו מכרעה הוא דהא יש להבין הא דכתבו הרא"ש והטור דהלילה הולך אחר היום אמאי הלא בכל התורה קי"ל היום הולך אחר הלילה לבד בקדשים: ונראה לומר דהא דבכל התורה כולה הולך אחר הלילה דמשום דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר ערב ברישא והדר בוקר כדאיתא בברכות ב' ע"א וא"כ בתורה הא כתיב והגית בו יומם ולינה וכן אם לא בריתי יומם ולילה יומם ברישא והדר לילה כן כראה לי טעמייהו וכן צריך לומר ע"כ להפר"ח דכתב משמעות הש"ע דוקא בלילה משום דלינה הולך אחר היום אבל ביום שאחריו צריך לברך אף שלא ישן וצריך להבין למה כאן הלילה הולך אחר היום ואין לומר דסובר כמ"ש המ"א דנתקן בשחר כמו שאר ברכות השחר לכך צריך לברך בכל שחרית דא"כ מה הקשה אחר זה אמאי דאין חוזרין ומברכין כשמאיר היום כשברכו קודם עלות השחר הלא אף בשאר ברכות השחר אם ברכו קודם היום אין צריכין לחזור ולברך כשהאיר היום א"ו דלא סבר לי' הך שכתב המ"א דהוי כברכת השחר וא"כ קשה למה הלילה הולך אחר היום א"ו כמ"ש א"כ לפי"ז לכאורה נתחזק ראית הפר"ח דלפי"ז ודאי דעמוד השחר גורם: מיהו כ"ל דאדרבה לפי הוצעה זו ג"ק מידי דהא איתא בברכות דף כ"א ע"א מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך א"ל אביי ההוא בדברי תורה כתיב ואף דר' אלעזר דסובר שם ק"ש דאוריי' מ"מ כראה דמוד' דגם מדברי תורה איירי ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ועוד מושננתם נפקינן בדוכתא אחריני שיהא ד"ת מחודדין בפיך וכן תלמוד תורה דנפקי לן דאנשים חייבים ונשים פטורות היינו מולמדתם אותם את בניכם כדאיתא בקדושין ובברכות אלמא דאיירי בת"ת וכן איתא בכמה דוכתין בש"ס לאין מספר דאיירי בתלמוד תורה וכתוב בי' בשכבך ובקומך ומהאי קרא אמרינן ברכות ב' ע"א דמש"ה תנא ערבית ברישא משום דכתיב בשכבך והדר ובקומך וא"כ לפי"ז כיון דאשכחן קרא בדברי תורה דמקדים יום ללילה ואשכחן קרא אחרינא דמקדים לילה ליום יש לנו לומר כמ"ש הט"ז ביו"ד סימן קי"ז סק"א שם באיסור סחורה בדברים האסורים מדאורייתא מדחזינין אסורא משום יהיו והיתר' משום לכם הרי הדבר מסור לחכמים שהם יבחרו מה יהי' אסור ומה יהי' מותר דוגמא לדבר איסור מלאכה בח"ה דפרק ב' דחגיגה עכ"ל עיי"ש ה"נ בנידון דידן יש לומר דהדבר מסור לחכמים יודעי העיתים כומר אימת הלילה הולך אחר היום ואימת היום הולך אחר הכילה והם אמרו דאם בירך ברכות התורה ביום הלילה הולך אחר היום בתורה כענין הברכה דלהוי כתורה אחת ואין צריך ברכה אחרת ואם בירך בלילה היום הולך אחר הלילה בתורה דליהוי בתורה אחת ונ"מ שאין צריך ברכה אחרת וגם י"ל כפשוטו בלא דברי הט"ז דכיון דקרא חד קאמר הלילה הולך אחר היום וקרא חד קאמר היום הולך אחר הלילה שתיהו חמת וכמ"ש אך דשינה הוי הפסק ודוקא שינת קבע ולא עראי והא דנוהגין שלא לברך כשישן ביום שינת קבע סבר תמהו ע"ז דממ"נ אי סבירא לן בשינה הוי הפסק גם בישן ביום יחזור ויברך ואי סבירא לן שינה לא הוי הפסק גם בישן בלילה לא יברך עד עלות השחר ושום חילוק לא ידעינן לחלק בין שינה דיום לבין שינה דלילה ולא מצינו שום פוסק שיסבור לחלק בזה ותימא רבה על הרב"י בזה והמ"א הבליע זה בנעימות דבריו לומר דסבר שינה לא הוי הפסק והא דמברך קודם עלות השחר כשישן בלילה היינו דאף שאר ברכות השחר יכול לברך קודם היום ומי' על זה קשה חדא מ"ש דמי קבעם בין ברכות השחר ועוד דא"כ לא יהא חיוב לברך כשרוצה ללמוד כמו שאר ברכות השחר שאינו מחויב לברכן קודם אור היום והט"ז בס"ק ט' שכתב כראה טעמו דמאן דסבר דשינת היום הוי הפסק היינו משום דאף בישן ביום נעשה כברי' חדשה ואיני יודע למת לו הך כיון דמפורש בפוסקים הטעם שלא יוכל ללמוד בעת שינה ושאני בב"ה ומרחץ שצריך להתנהג בדיני ב"ה ומרחץ עיין בב"י ואמת בדברי הש"ע משמע כמ"א דברכת התורה דקודם היום הוא כשאר ברכות השחר קודם היום עיין סעי' י"ג אך דקשה כמ"ש ועל הפר"ח דפסק דבהפסק לחוד תליא מילתא ודאי דקשה מ"ט לא נברך בשינת קבע דיום ולי נראה לומר דהא דכתב הרב"י מנהג זה שלא לברך בשינת קבע דיום היינו טעמו דשינה דלילה אורחא דמילתא כדרך בני אדם שישנים על מטותיהם בלילה אבל שינה דיום ודאי דבעל נפש אין לו לישן שינת קבע עיין בש"ע א"ח סי' ד' ס"ס י"ו ובמ"א ס"ק ט"ו עיי"ש ובודאי דהרב"י לא כתב מנהג שראה בני אדם רקים נהגו כן רק מסתמא מבני עלי' שנהגו כן וא"כ הא דישנים ביום ודאי לצורך לימודם ומסתמא שינה דיום הוי בשביל כן כדי שיחזקו חושיי' והשכל אל התורה לכך לא הוי הפסק דהוי כמו בסעודה וצרכי הסעודה ובבדיקה וצרכי בדיקה אבל שינה דלילה מסתמא אף אם לא רצו ללמוד אחר השינה ישנו אבל ביום אורחא דמילתא אי לאו הלימוד לא ישנו כנ"ל ליישב המנהג אבל מי שישן ביום לתענוג נ"ל דלדעת זו דשינה הוי הפסק צריך לברך אך דלפי מ"ש אם כן מי שהשכים קודם עלות השחר ובירך ברכת התורה כשיגיע הלילה ורוצה ללמוד יחזור ויברך דהא בכאן לא שייך לומר הלינה הולך אחר היום דהא לא בירך ביום ולא נפטר רק משום דהלך אחר הלילה ובאמת זו קשה על הש"ע והטור דכתבו דהלילה נפטר משום דהולך אחר היום א"כ אם בירך קודם עלות השחר דלא שייך זה יחזור ויברך אך דלדברי המ"א דהוי כשאר ברכת השחר א"ש אך דכבר נדחה בדיחוי שיש בו ממש לפי ענ"ד ואם כן קשה ואפשר לומר דאה"נ הא דכתב בש"ע דא"צ לברך בלילה בבירך ביום איירי דהא לא איירי עדיין מברכה דקודם עלות השחר דכתבו בסעיף י"ג אח"ז והא דלא ביאר שם דבלילה צריך לברך אפשר דסמך אמה שכתב לעיל הטעם דהלילה הולך אחר היום אך דלא חזינא לרבנן קשישא דעבדי הכי וגם לא מצינו דעה זו בשום פוסק דכשבירך קודם עלות השחר יחזור ויברך בלילה השני' דרש"י ז"ל סובר דיחזור ויברך תיכף בבוקר כמ"ש הפר"ח שם ושאר הפוסקים דחולקים משמע דנפטר בברכתו עד שחרית אחר או עד שיפסיק בשינה ויש לומר דה"ט דאינו מברך בלילה לפי שבירך ביום אהבה רבה דהוא כברכת התורה למפטר לימוד שאחז"ל ואם כן הוי כבירך על התורה ביום והלילה הולך אחר היום ולדבר זה העירני א' מבעלי התורה ולפי"ז יהא מוכח דק"ש יהא במקום שינה על אתר וצ"ע לכך נראה לי עיקר דעת ר"ת דשינה לא הוי הפסק כלל אך שאין רצוני לחלוק על הפוסקים וגם אין כאן מקומו שאין כוונתי בכאן רק לבאר דין ניעור כל הלילה ולפי שהמ"א והפר"ח ז"ל שקלי וטרו רק בסברא וגם אני כמוהם עד הנה פלפלתי רק בסברא ואין קץ לסברתינו בדבר שאין לו יסוד מה"ת ושערי הסברות לא ננעלו ומי הוא ואיזה הוא אשר מלאו לבו לחתוך דין ע"פ סבר' וישאב מים מדליו רק מי באר נשתה באר חפרוה שרים חכמי התלמוד אשר היתה קבלתם מסיני סדורה בפי הכל ומאן יהב לן מעפרי' ונמלינהו לעיינין ונבאר מהגמרא אם העיקר כפר"ח דבהפסק לחוד תליא מילתא וכל שלא הפסיק בשינה א"צ לברך או דילמא דלא כהפר"ח ועכ"פ גם ביום תליא מילתא ולכאורה רציתי להביא ראיה מהגמרא והא דאנן לא מברכינן בתורה לאחריה ביחיד כמו בצבור

ונ"ל לומר הטעם לפי שאין קץ וסוף לתורתינו ולעסקינו בה לכך אין מקום לברכה אחרונה משא"כ קריאה בציבור וא"כ אם נימא דשינה הוי הפסק לברכה ראשונה אם כן הוי כמאן דפסק' סידרא דתלמודא וראוי אז לברך קודם השינה ברכה לאחרי' דהא הלימוד שלאחר השינה הוי לימוד אחר בפ"ע דהא צריך ברכה אחרת לפניו מיהו יש לומר בזה כמ"ש התוס' ברכות דף י"א ע"ב ד"ה שכבר נפטר אהא דאין מברכין כישן בסוכה משום שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה א"כ ה"נ יש לומר כן א"כ לפי"ז אם נימא דאף אם לא הפסיק בשינה ועסק בתורה כל הלילה שצריך לברך בשחרית ברכת התורה אם כן הדר' קושי' לדוכתי' דראוי לברך בהאיר השחר ברכה לאחריה דהא ללימוד דיומא צריך ברכה אחרת א"ו דהעיקר כפר"ח כך היה עולה על דעתי לכאורה (אחר אמרי זאת מצאתי סברא זו דמחמת דאין קץ לא יברך לאחרי' וגם סברא זו בשעה דהוי הפסק לברכה לפני' וברך לאחרי' בפ"י בברכות דף כ"א) אבל לפי האמת אין ראי' מכאן דהט"ז בסי' מ"ז סי' ה' כתב בשם הרשב"א הא דלא מברכינין על התורה לאחריה היינו משום דמצוה הוא ואין מברכין על המצות לאחריהן והא דמברכין בציבור דהתם תקנות משה ועזרא הוא ועל התקנות מברכין כדאשכחן בהלל ובמגילה עכ"ל הט"ז אם כן ליכא ראיה מכאן וגם בלא"ה על הטעם שכתבו יש לפקפק דתירוץ התוס' אינו מובן ומשום זה אין מברכין על השינה בסוכה דשמא לא יוכל לישן אם כן האיך תקנו ברכה על השינה עצמה ואדרבה מהן גופא נראה לי להביא ראיה להיפך דבברכות דף ס"א ע"א אמר ר' יוחנן דמברכין בתורה לאחרי' ק"ו מברכת המזון ודחי לה בגמרא וא"כ קשה כמו שהקשה