השיב משה אורח חיים ד

לענינינו פה ועי' במפרש התיקונים ועי' בציוני בפ' וזאת הברכה בסוד מגדל הפורח באויר והנה ידוע דהוא המדרגה גדולה שבמדריגות מאן דשוי' נפשי' מרכבה לשכינה והיא היראה הגדולה מאהבה והוא העבד היקר מהבן כמבואר בשל"ה על פסוק ואני עבדך בן אמתך והיא אמיתת הענין של שויתי ד' לנגדי תמיד ולכך כתוב הרוקח בהסתר והעלם כמו שאבאר כי המה דברים עמוקים וגם צריכים להצעות רבות מאד עד אין חקר וראיתי בני עלי' והמה מועטים והנה זה מבואר לכל מבין דלא יצויר שיהי' מרכבה לו יתברך אם אינו יודע ומבין גדולתו ורוממותו ית' ואיך יבוא לידי היראה הגדולה מאהבה אם לא ישים על לבו גדולת הבורא בתכלית המושג למין האנושי אשר אין מבוא ליראה הקלה מאהבה שהיא מדריגות של עבדך של הפסוק הנ"ל המוזכר בשל"ה זולתו דהיינו שמכיר גדולת הבורא ב"ה וב"ש ומשים על לבו עד שנתפלא ויחרד וירתע ויתחלחל ויזיע מיראת ומפחד ד' ומהדר גאונו מצד רוממותו יתעלה ולא מצד העונש דמצד עונש הוא גרוע מאד והיא רק במדרגת ואני של הפסוק הנ"ל שעובד לעצמו מחמת יראת העונש ואף הירא' ההיא שדברנו בו שהיא יראה החשובה מאד מ"מ היא קשה מאהבה והיא העבד הגרוע מבן וגם זאת לא יצויר זולת הכרה בגדולת הבורא ית' כמ"ש ועי' בספר אור נערב חלק ב' פרק ב' ומכ"ש שלא יוכל לבוא לידי יראה הגדולה מאהבה זולתו דאיך יעלה בסולם והדרגא עקירה ועוד דהלא הדעת לנבון נקל דהיראה המגיע עמה שנעשה מרכבה לשכינה היא ע"י שמשים על לבו הטוב בכל רגע גדולתו ורוממותו יתעלה ונופל עליו פחד וחרדה האיך הוא אכסניא למלך גדול ונורא הזה ית' וממילא דלא ינוע עפעפיו כי אם לד' לבדו והיא היראה הגדולה מאהבה ובודאי דגם אהבה גדולה נצמח מזה שמלך קדוש ונורא אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלו עשה אותו לאכסניא והבן זה והיא העבד היקר מהבן וא"כ הכל היא ע"י הכרה בגדלותו יתברך והיא ממש מאמר הינוק' בזוהר פ' בלק שהבאתי כמבואר למבין דמי שנתאכסן אצלו מלך גדול ודאי דמשתדל בכל עוז להשלים לו כל צרכיו ואל יעצרהו הגשם והשלג ואל יטרדוהו שום מחשבה ורעיון ועפי"ז יומתק לך וכד עיני' תמיד תמן למנדע דההיא נהורא כו' איצטריך למשח' כנ"ל והבן זה וא"כ היוצא מזה דזה מדרגה גדולה משל בני עלי' ותכליתן של המדריגות היא כשישים אל לבו גדולתו ורוממותו ית' והיאך היא מרכבה ואכסניא לו ית' ואם הוא במדריגה זו יראה להדביק עצמו באות למ"ד שהיא מדה עליונה המבואר בתקו' הנ"ל דמלאכי אלהים עולים ויורדים בו והיא הסולם המוצב ארצה כו' ואז הוא עולה בחייו כאחד מצבא המרום במרום והיינו התכלית והצלחה אחרונה ואשרי לו וטוב לו ויחי' לנצח ועכשיו יתבאר לך דמה מאד הפליא הרוקח בהכניס כל הנ"ל בשלשה אותיות הסדורות זו אח"ז שהן ד' דהיינו דכפל אות כ"ף אחד לפירוש הנ"ל באות הנ"ל וא' לפי' הת"ז הנ"ל כי לשניהם היא צריך וזה ביאורו וכו' היינו כמבואר בת"ז הנ"ל דכד סליק בכ' כו' והיינו גדולתו של יוצר בראשית דמכתירין אותו יתברך והיא מדת כתר ראש כל ומקור לכל ואב לכולם על פי' יצאו כו' ועי' בפרדס שער מהות והנהגה פרק שלישי ע"ש ר"ל שמשים אל לבו דהיינו גדולתו ית"ש דקאי אדבר שמסיים בלבבך תעיד ועי' בע"מ מאמר חקור דין חלק א' סוף פ' עשרים וחמשה ע"ש מצורף לזה כ' דהיינו כמבואר בפ' הבונה שמרמז על כתר ועטרה בראש כל צדיק וכבר ביארתי דיוכל להיות כל זה והבחירה נתונה ביד כל אדם, וכל ישראל ראוי' לאותו איצטל' ולכך נבראו כאמור ושכנתי בתוכם כמו שדרשו חז"ל בתוכו לא נאמר כו' דהיינו שלכל אדם מישראל ראוי ליחד כל מחשבותיו כו' ותנועותיו וכל אבריו מרכבה לו ית"ש אחר שמשים על לבו הטוב גדולתו ורוממותו יתב' ועי"כ יבוא לידי היראה היותר גדולה מאהבה וכמבואר בזוהר פ' בלק שהבאתי החכם עיניו בראשו והיא ענין מרכבה דגופו פתילה להאי דדליק על רישי' וזה דברי רוקח אחר שמשים אל לבו גדולתו ית' יחשוב על העטרה וכתר אשר בראשו והיינו ממש דברי הזוהר בפ' בלק הנ"ל ואיך הוא אכסניא למלך גדול ונורא הזה ובודאי אם ישים כל מחשבותיו בזה יקלע אל השערה ולא יחטא מצורף ע"ז אות למ"ד דהיינו שיחשיב עצמו להדביק במדות העליונות ולעלות במעלות עליונות דרך הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כמבואר בח"ז הנ"ל דאות למ"ד מורה עליו והיא התכלית האחרון וכל הנ"ל היא דבר ומדה אחת למבין וע"ז אמר מדה הזאת תמיד בלבבך כנ"ל לפרש דברי הקדוש הרוקח שורש הענין בקיצור נמרץ עד"מ מי שנתארח ונתאכסן אצלו מלך גדול ונורא בביתו לתעצומו אין חקר ולרוממותו אין קץ צריך לשים אל לבו שלשה דברים והוא קשר אחר א' גדולת המלך דהיינו דברים שבהם ניכר גדולתו דהיינו עד"מ כמה מדרגות יש לו כמה רוחב ממשלתו ורוב חילו וכדומה ב' שידע שהמלך גדול כזה אתו עמו במחיצתו כדי שלא יפגום בפגימה כל שהוא כי לרוב גדולתו פגימת חוט השער כהר גדול יחשב ג' אף שיודע שצריך לשמור מהפגימה עם כל זה צריך לישמר ולידע ענין השמירה דהיינו איך ידבר עמו ואיך יבוא אליו והנה כל זה קשר אחד שיזהר ע"י זה הכבוד המלך וסוף הכבוד לבוא לעצמו ואם עושה כן ממילא בא לו מאת המלך והן הן דברי הרוקח יוד כף היינו במה שניכר גדולת המלך ית' כמ"ש ועי' בספר התמונה המיוחס לר"נ בה"ק ולר"י כהנא הנ"ל בתמונה ג' סוף אות ד' ושם והיא הנקרא אין סוף כי שהוא תוך תוכו של הכתר כו' שם עד אות ה"א ועיי"ש בהמפרש ע"ש היטב כף היינו שידע שנתאכסן בביתו ואתו עמו במחשבתו כמ"ש וא"כ צריך לשמור מאוד מהפגימה דקה מן הדקה והוא הידיעה היאך יבוא אליו כמ"ש והיינו מהות השמירה והוא קשר אחד כראוי וסוף הכבוד לעצמו ממילא יבוא כן נ"ל

ועוד נ"ל לפרש דברי הרוקח כפשוטו כי אותיות יוד כף כף למד הם תיבת כי כל ועי' בפרדס בשער ערכי הכינוים פ' י"א וז"ל שם כי כל פי' ביסוד וכן פי' התשבי ע"ה בפסוק כי כל בשמים ובארץ ואמר שהוא יסוד ולזה כוון יהונתן שאמר דאחיד בשמי' ובארעא והכונה שהוא מיחד ת"ת ומלכות עכ"ל נמצא היוצא מזה דכי כל היות מיסוד ואף דיסוד נקרא כל לבד ג"כ כמ"ש שם בפרדס אח"כ בסמוך לזה היינו מסטרא דאמא עילאה וכאשר יונק ממנה אז נקרא כל כמ"ש שם בהדיא עיי"ש אבל מעצמותו נקרא כי כל כנ"ל ועיי"ש בשער הכינוים פרק ב' כי לכל בחינה ובחינה שם וכינוי עיי"ש וראי' ברורה לדברי ממ"ש שם בשער עשר פ"ח וז"ל שם והנה הנמשכים מהם נתבארו בדבר דוד המלך ע"ה בכתוב שנאמר לך ד' הגדולה כו' שם והבינה נקרא לך שעולה נ' כמנין חמשים שערי בינה כו' והיסוד כאשר היא מקבל מבינה השערים הנזכרים נקרא כל והוא כדמות החותם המתהפך מן ל"ך אל כ"ל כו' שם הרי ל"ך כסדרין וכ"ל בסוד החותם המתהפך מה שהי' למעלה חזר למטה כו' שם הגדולה היינו חסדים שם כי כל בשמים ובארץ דא יסוד כת"א דאחיד בשמים ובארעא כו' והיא היסוד עיי"ש הרי מבואר למבין להדיא כדברי כי בסוד חותם המתהפך באשר הוא מקבל נקרא כ"ל אבל כ"י כ"ל דא יסוד והבן והנה ידוע דהפוגם בברית המעור פוגם במדה זו והשומרה בטהרה הוא במדריגת צדיק יסוד עולם ולזה נקרא יוסף הצדיק כנודע ועי' בפרדס שער הכנוים פרק ג' ועי' בתשובת רב האי גאון לרב פלטוי וחבריו המובא בפרדס בשער הצחצחות פ"א שכתב וז"ל קראוהו יסוד עולם בעלי רשומות וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם עי"ש והנה אמרו חז"ל בחולין פרק השוחט דף ל"ז ע"ב הנה נפשי לא מטמאה היינו שלא הרהרתי ביום לבוא לידי טומאה בלילה עיי"ש וא"כ עיקר השמירה בזה שישמור את לבו מהרהור ולזה צריך שמירה גדולה כי אמרו חז"ל שלשה אין אדם ניצול מהם בכל יום ואחד מהם הרהורי עבירה פי' מצד טבעי אם אינו משום אל לבו השמירה מזה ואמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה וכו' ר"ל דקשים הם משום העבירה דהרהור ביום מביא לידי עבירה בלילה ואמרו חז"ל הצדיקים לבם ברשותם וא"כ יש בחק אנוש לשמור עצמו מזה. ולזה דברי הרוקח יוד כף כף למד היינו כי כל והוא יסוד המדה הזאת דיתמיד בלבבך המדה דייקא דהיינו לשים אל לבו שלא יפגמנו בהרהורי לבו והוא שורש ומקור לכל הטהרות והקדושות כנ"ל והוא נכון ואמיתי בפי' דברי הרוקח והוא קרוב יותר מפירושי הראשון בכוונת הרוקח אמנם כל הדברים אשר כתבתי שם הם נכונים מצד עצמם בס"ד ואלו לא נאמר ראוי להאמר ואף הציור שכתבתי בדברי הרוקח בפירושי הראשון אף שלא היה זה כוונתו מ"מ הלא אמרו בתלמוד ירושלמי דנזיר פרק שביעי בענין הטעם דאמר רשב"י על טומאת שרץ בכעדשה ואקשי' עלה ר' יודן והיתה התשובה בזה הלשון מאי כדון מדרשות אמינא דרוש וקבל שכר עכ"ל ואם היות כי אין דרכי להשיב בענינים כאלה במכתב רק מפה לאוזן אבל בדברים כאלה כבר הזהירוני חז"ל ואמרו כבשים ללבושיך והגילוי אסור בהם רק ראשי פרקים להיודע ומבין אך לא יכולתי להשיב ריקם להפצרת הרבני הנגיד מ' יעקב מקהלתינו את אשר שיחר פני בדבר הלז להשיב לשואלי דבר ונעתרתי לו ואעפ"כ לא עברתי על דברי חז"ל ולא השבתי רק ראשי פרקים לחכם ומבין ויהיה זה שלום הכ"ד משה טייטלבוים מפרעמיסלא החונה פה ק"ק שינאווע והגליל

הג"ה א"ה דברי מו"ז זלה"ה עמוקים ורחבים מני ים ולענ"ד כוונת הרוקח למה שכתב בפנים שורש זכיות ערום ביראה בזה"ל יחשוב אותיות אלו ח"ט יו"ד כ"ף כ"ף למ"ד אם פגע בך ח"ט חוטא ומחטיא יוד יצרך כ"ף כוף לבך וז"ש בהקדמתו יוד כ"ף כ"ף למ"ד כלומר שהן ר"ת יצרך כ"ף כוף המדה הזאת תמיד בלבבך ור"ל וממילא עי"ז תנצל מחטא כנ"ל יי"ט

שאלה ב' מי שניעור כל הלילה אם יברך בבוקר ברכת התורה

תשובה הנה המגן אברהם בסימן מ"ז ס"ק י"ב כתב דמשמע מהשלחן ערוך דאם ניעור כל הלילה א"צ לברך בבוקר וכתב ע"ז וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דבשינה תליא מילתא וכו' ע"ש מה שכתב עוד במ"א שם ואני לא ידעתי שום משמעות דאדרבא משמע מהש"ע ומהטור דבניעור כל הלילה צריך לברך בבוקר דאל"כ למה להו לומר דהלילה הולך אחר היום כיון דאף ביום שאחריו א"צ לברך כל שלא ישן א"ו דוקא בלילה א"צ לברך דהלילה הולך אחר היום והא דכתב כל זמן שלא ישן קאי אלילה דאם ישן בלילה והשכי' בלילה ג"כ צריך לברך אבל ביום שאחריו אף אם לא ישן צריך לברך וזה נראה פשוט וברור בדברי הרא"ש וטור והמחבר למעיין בדבריהם, ואף דהטור סבר דבשינה תליא מילתא היינו דאם ישן שינת קבע אף בתוך מעל"ע דהוי הפסק כיון דאינו יכול ללמוד אבל אם לא ישן אין צריך לברך כל מעל"ע דהיינו משחרית לשחרית דאין דעתו לפטור רק משחרית לשחרית ואף דלכאורה דבר זה קושי ההבנה כמ"ש המ"א בסימן תרל"ט ס"ק י"ז אמ"ש הב"ח דבסוכה כשחוזר ואוכל חוזר ומברך דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהא הברכה פוטרתו אלא עד שעה שיחזור ויאכל וכתב על זה ודבריו תמוהים דאטו מי שיש לו ציצית בבגדו וכוון שלא יפטרנו בברכתו רק עד חצות וכי יחזור ויברך בחצות הא ודאי ליתא עכ"ל המ"א שם וא"כ לפי"ז היה כאן יש לתמוה כך אטו בכוונה תליא מילתא: