השיב משה אורח חיים כ

על האי דינא במורכבים ע"כ צריך עוד עיון תחת עיון]

והנה אחר שכתבתי התשובה הנ"ל אחר כמה שנים בשנת תקע"ד אירע שמחמת המלחמות לא הי' שום אתרוג בכל האקלים והוריתי ליקח המורכבים ולברך עליהם דבשעת הדחק שאפשר למצא על צד הדוחק אין להתיר אבל כשא"א באחר כלל ודאי דאין לבטל המצוה והברכה וגם זקני הרמ"א כתב בתשובה סי' קי"ז וז"ל מ"מ לא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג הזה במקום הדחק מ"מ לא שבקין התירא לברך על אלו שלא דוחק גדול עכ"ל משמע אבל בדוחק גדול מברכין ומכש"כ כשא"א באחר כלל ודו"ק

הנה מה שרצה שאבאר לו פי' דברי התוס' הנה דברי התוס' המה פשוטין וגם מבואו הפי' באר היטב בחדושי זקני מהרש"א ז"ל ובמהר"ם לובלין ז"ל ואין צורך בבאר יותר ומ"ש מהר"ם שיף ז"ל זה הבל כוונתו כפשט' בשלומ' שוה חמשא בשית שייך לומר דהוי שתות מלבר גבי מקח כיון דהוי שתות כפי שנתן עתה בעד המקח שייך לומר דזה מקרי שתות מלבר בלוקח כיון דלאחר שהוסיף אונאה הוי שתות ואף שלא הי' זה שתות מהמקח קודם שנמכר הוי עכשיו שתות לאחר שנמכר משא"כ שוה חמש בארבע מה"ת לומר דיהי' נידון כשתות מש"ז דאילו הוסיף הוי שתות הלא לא הוסיף רק פיחת ואי אזלת בתר מעיקרא קודם שנמכר הוי יותר משתות ואי אזלת בתר השתא פשיט' דהוי יותר משתות ובכל מקום דאמרינן מלבר כגון בחומש לקמן ב"מ כ"ג ע"ב וכ"ד ע"א וב"ק ט' ע"ב לענין שליש במצוה וב"ב צ' ע"ב לענין תוס' המדות בכולהו אזלינן בתר השתא דלאחר התוס' הוי או חומש או שליש או שתות כל חד כדאית' אבל כאן דלא בתר השתא ולא בתר מעיקרא הוי שתות ודאי דשטות הוא לומר דהוי שתות וזה ברור בכוונת המהר"ם שיף ובכוונת התוס' והוא נכון מאוד מצד הסברא דמנגד מאוד להשכל לומר שתות כזה והוא ברור כשמש בס"ד

שאלה כא עיין רמב"ם פ"ג מה' מגילה וחנוכה ובל"מ שם הלכה י"ד הוא אומר ברוך הבא כו' עיין שם בל"מ ותמיהא רבה היא

הנה דברי רבינו שכתב הוא אומר ברוך הבא כו' יש לפרש בשני פנים א' שנפרש דעל הפסוק קאי דהיינו פירושא דהוא אומר ברוך הבא כו' דהוא אומר פסוק הנ"ל והם אומרים פסוק הנ"ל או שנפרש דעל תיבות אלו לבד קאי דהיינו דהוא אומר ב' תיבות אלו ברוך הבא וכן הם והמעיין יבחר איזה משני הפירושים ובין כך ובין כך יהי' דברי רבינו א"ש ואומר על ראשון ראשון אם נפרש דכונת רבינו על הפסוק כלו יהי' דברי רבינו א"ש ואין לו שום גירסא אחרת רק כגירסתינו ואעפי"כ ל"ק עליו כלל מהגמרא ואדרבה דבריו מוכרחים מהגמרא דרבינו הוכיח דבמנהג הראשון לא יכול להיות רק דהוא אומר ברוך הבא והם אומרים ברוך הבא ואז מוכח שפיר דשומע כעונה אבל הוא אומר ברוך הבא והם בשם ד' לא יכול להיות כלל אבל במנהג השני דאיירי בי' הגמרא יכול להיות שפיר הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ד' ואז מוכח ספיר דשומע כעונה אבל אם הי' אומר ברוך הבא והם ברוך הבא לא הוי מוכח כלל דשומע כעונה דלכאורה קשה למה תקנו מעיקרא להיות אחד מקרא וכולם עוני' מחמת שהי' ביניהם אינם בקיאים הלא אם כלם קורי' נמי אינם בקיאין שמעו מהציבור וכ"ת תרי קלא לא משתמעי הא אמרינן בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כאחד משום דחביב יהבי דעתי' ושמעו אך לק"מ דהתם בבקיאין איירי דהא דתרי קלא לא משתמעי פירש רש"י משום דאין יכולין לצמצם דזה אומר תיבת מקודם וזה אומר לאחריו ובהלל ובמגילה פי' כיון דחביב יהבי דעתי' ושמעי על הסדר וא"כ זהו דוקא בבקי שיודע הסדר ויוכל לסדר בשמיעה אבל מי שאינו בקי שאינו יודע הסדר איך ידע לסדר כיון שאינו יודע איזה תיבה קודם ואיזה מאוחר זה פשוט וברור ולפי"ז איך יכלו לתקן במנהג הראשון שהיו אינן בקיאין ביניהם שהמקר' יאמר ברוך הבא והציבור יענו בשם ד' א"כ מי שאינו בקי מה יעשה בהתיבות שענו הציבור הא המקר' לא קרא אותן והם אינם יודעי' לענות ומהציבור אינם יכולי' לשמוע ולא מסתבר לרבינו לחלק בין מעט להרבה וזה ודאי אינו שהמקרא יקרא אחר הציבור שהוא קורא תמיד מקודם דבשלומא בכל הנך שקורין הציבור כגון ראשי הפרקי' הא המקרא קורא אותן מקודם ויוצאין הם בשמיעה דהא אחר גמר הפסוק עונין הללוי' עם הציבור במ"ש רבינו והא דלא מוכח מהך דשומע כעונה היינו משום דעונין הנלוי' אבל בהנך תיבות שלא קרא המקרא קשה לכך הוכיח רבינו דבמנהג הראשון לא היה עושה כך רק כדי להשמיענו דין דשומע כעונה אף בלא עני' הללוי' הי' אומר ברוך הבא היינו הפסוק הנ"ל והציבור ג"כ עוני' הפסו' הנ"ל וא"כ אין עוני' הללוי' על פסוק הנ"ל כיון דאומרי' הפסוק אחר קריאת המקרא א"כ קשה אינם בקיאי' מה יעשו בפסוק הנ"ל א"ו דשומע כעונה אף בלא עני' ויצאו בשמיעה מפי המקרא אבל במנהג דרבא שהי' אז כולם בקיאים כמו שפירש"י וא"כ אם היה עושים אז כן לא הי' מוכח כלל דשומע כעונה דהא ליכא אין בקיאין וכלם ענו ואמרו לכך נהגו שהמקרא אומר ברוך הבא והן עונין בשם ד' דאז מוכח שפיר דשומע כעונה דתיבת ברוך הבא אינם אומרים ואין אומרים עליו הללוי' ול"ק דמה יעשו הציבור בהנך תיבות דענו הציבור דליכא אין בקיאים כנ"ל ואין להקשות יאמר המקרא כל הפסוק ולא יענו הציבור כלל דזה קשה בלא"ה על המקרא א"ו צ"ל דגנאי הוא ואם נפרש דכוונת רבינו תיבת ברוך הבא לבד ג"כ א"ש דכבר כתבתי דהוא אומר ברוך הבא והם אומרי' בשם ד' לא היה יכול להיות במנהג הראשון לכך סובר רבינו דהוא אומר ברוך הבא והם אומרי' ברוך הבא ובשעת המנהג הראשון נמי מזה הוי מוכח דשומע כעונה ובמנהג השני לא הי' מוכח דשומע כעונה אם הוי נהגו כך דבמנהג הקודם אם הי' עונין ברוך הבא ואח"כ חוזרין לסדרן (סדרן) מה הי' שיאמר המקרא פסוק ויענו הקהל הללוי' וא"כ כי הוי המקרא אומר ברוך הבא ועונין הציבור ברוך הבא ואח"כ חוזרין לסדרן דהיינו שיתחיל המקרא ממקום שפסק דהיינו בשם ד' ויגמור הפסוק ויענו הקהל הללוי' א"כ קשה האיך מפסיק המקרא כ"כ בין ברוך הבא לבין בשם ד' הא רבא אמר שם בגמרא בעמוד הנ"ל לא לימא איניש ברוך הבא והדר בשם ד' ופירש"י דלא ינשים בנתיים אלא ברוך הבא בשם ד' בהדדי ואף לרב ספרא דאמר הואיל ואסוקי מלתא לית לן בה מ"מ נראה דהכא ודאי מודה דאין לנו לעשות כך דכיון שאומר המקרא ברוך הבא ואחר זה אומרים הציבור ואח"ז חוזר המקרא ואומר בשם ד' ודאי מחזי כענין אחר כיון דהציבור מפסיקין בין אמירתו ברוך הבא לבין אמירתו בשם ד' כראה ודאי דבכה"ג לא פליג על רבא כנ"ל ברור. וא"כ קשה א"ו מוכח דשומע כעונה וא"כ הש"ץ דשומע מפי הציבור הוי כקורא עוד פעם עמהם דהא הוא בקי ויכול לשמוע מפי הציבור כמ"ש לעיל א"כ לא הוי הפסקה כלל אף לענין זה דהוי כאומר בעצמו דהא רבא איהו דסבר דלא ינשי' בנתי' לא קאי אמילתא דלעיל ומחזי כמוציאו לבטלה א"כ איך אמר הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ד' לבד א"ו כמ"ש אבל במנהג דרבא שהי' הסדר שלהם שכל אחד קורא בפ"ע א"כ כי הוי אומר המקרא ברוך הבא ואח"ז אומרים הציבור ברוך הבא וחוזרין לסדרן דהיינו שאומרין כ"א בפ"ע ולא קרא המקרא א"כ לא מוכח כלל דהמקרא יכול לומר תיכף אחר אמירתו ברוך הבא בשם ד' בשעת אמירת הקהל ברוך הבא לכך התקינו שיאמר המקרא ברוך הבא והם יענו בשם ד' ואין להקשות דהש"ץ יחזור ויקרא בשם ד' דלמה לו לעשות תרי שינוי' מן הסדר וא"כ דברי רבינו שקולי' במאזני השכל ולעומקא דדינא נחית כנ"ל ברור וקרוב לאמת בס"ד: (מב"ב של המחבר סוכה ד' ל"ד ע"ב

) במשנה של דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכ' הר"ן אבל בטבל גמור לכ"ע אין יוצאין אבל הרמב"ן ז"ל אומר דשל טבל קרינא בי' לכם כיון שיכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפרוש ע"ז כההיא דאמר באחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית כו' והקשו המפ' הא אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ותו דהו"ל מוקצה ולזה תי' הכפות תמרים דודאי לכתחילה אסור משום טלטול ולא א' הרמב"ן רק להורות דכשר מן התורה דקרינא בי' לכם ע"ש. מיהו קמייתא קשי' ולולי דמסתפינא אמינא דלדעת הר"ן דא"י בשל טבל מותר כאן להפריש ביו"ט כדי לצאת ידי חובת אתרוג אי לית לי' אחר רק של טבל ופלוגתתם אי מותר לצאת בו בלא הפרשה והוא דהרי השעה"מ הקשה קושי' זו אדברי תוס' פסחים שהקשו אמאי אין יוצאין במצה של מע"ש נימא הואיל אי בעי מתשל ומאי קושי' הא אי מיתשל הדר לטבלא ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט [ודבריו תמו' דהא בגמ' מפיק לי' מקרא אתי' לחם לחם וע"ז שפיר הקשו תוס' נימא הואיל אי בעי מיתשל דמדאורי' מגביהין תרומות ומעש' ביו"ט וזה פשוט ולק"מ] וביקש לתרץ דתוס' אזלי לשטתם פ' כל הגט דמשמע מדבריהם דאפילו בשבת נמי שרי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולא הוי מתקן א"כ אפשר להפריש במחשבה אלא שדבריהם תמו' והארכתי בזה בה' תרומות והנה תחילת דבריו שם דאם איתא דשרי בשבת בנותן עיניו בצד זה כו' א"כ היכי אמר בפ' מפנין אבל לא את הטבל נימא מגו דאי בעי נותן עיניו בצד זה כו' וכן קשה מהא דפ' בכל מערבין אבל לא בטבל הא חזי לי' ע"י נותן עיניו וכו' ולהא ודאי י"ל כפי מ"ש תוס' ד"ה וליפרוש דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי לשום אדם כגון תרומה לכהנים ודמאי לעניים אבל טבל דלא חזי' לשום אדם לא מהני מגו דאי בעי נותן כו' עכ"ד ואני אומר נהי ממתניתין גופ' ליכא ראיה דאיכא למימר הכי אכתי יש ראיה מדברי תוס' גופי' דאסור בשבת נותן עיניו כו' שהקשו שם אמאי אין מערבין בטבל הא חזי לאפרושי ביה"ש לרבי ואין לומר דאתי' כרבנן כו' משמע לרבנן ניחא ואי ס"ד דבשבת שרי להפריש ע"י מחשבה גם לרבנן קשי' דהא אפי' בשבת גופי' מותר להפריש במחשבה ואמאי אין מערבין בטבל דהא בקושי' לא אסקי אדעתייהו הך סברא שתירצו דבטבל דלא חזי' לאדם לא אמ' מגו אלא ודאי משו"ה לרבנן ניחא דאסור להפריש בשבת אפי' במחשבה וזה ברור

עוד תניא השעה"מ שם ראיה דאי נימא מותר להפריש במחשבה בשבת אכתי קשה מהא דפריך התם אסומכוס דאמר בתרומה לא הא אפשר דמיתשל כמו נזיר ביין ומשני אי מיתשל הדר לטיבלי' ולפרוש מני' ובי' אלא סומכוס סובר כמ"ד שבות גזרו עליו ביה"ש ואכתי מה משני הא אפשר לפרוש מני' ובי' ע"י מחשבה א"ו דאסור ע"י מחשבה. וע"ז אני אומר אי משום הא לא ארי' דהרי התוס' שם הקשו ד"ה אלא וא"ת נזיר לא יערב דשבות הוא לשאול בשבת וי"ל דלצורך שבת נשאלין והאי הוי צורך שבת שיהא מותר לשתות יין עכ"ל וכ' מהרש"א ז"ל ר"ל דבשאלה זו הותר לשתות כל יין שבעולם אבל בתרומה דלא הותר לו רק אותן פירות עצמו וכיון דאין צריך להן בשבת (וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה לא נחשדו לא הוי כבוד שבת וא"כ למאי דמשני דסומכוס סובר דגזרו על שבות ביה"ש אסור בתרומה משום דאי אפשר לשאול בשבת מכח שבות דשאלה ובזה מתורץ נמי מה שהקשה השעה"מ עצמו בפ' א' מעירובין למ"ש רבינו בפי' המשנה דהיכי דאיכא תרתי שבותין אפי' לרבי גזרו ביה"ש א"כ למה קאמר דסומכוס סובר