השיב משה אורח חיים יט

לא מקרי אתרוג ועוד אפשר לומר דכוונת מ"א הוא במה שציין לדברי התו' דאלולי דברי התוס' ה"א דהיינו הך דמסיק עץ עבות מ"מ ר"ל דלא נזכר הדס בקרא רק עץ עבות וכיון דהוא עץ עבות יוצאין בו וא"כ לפ"יז ה"ה גבי אתרוג ואדמסייעי מהא לפסול אדרב' תסייע מהמסקנא להכשר לכך ציין לדברי התוס' ואם מפרשין כן לדברי הגמ' א"כ לא הקשו התוס' כלום דהא הן הן דברי הגמ' א"ו דמשמע להו מלשון הגמ' דעץ עבות הוא כמו ריבה וא"כ לפי"ז מבואר דהגמ' סובר דהוי כמו דכתיב הרס בהדי' וא"כ ה"ה גבי אתרוג כנ"ל בכוונת המ"א

מיהו גם אם כן הוא כוונת המ"א אין ראי' זו מוכרחת לפסול מורכב דהא הגאון חכם צבי בתשובתו סי' קס"א כתב לישב תמיהת התוס' הנ"ל ומביא ראי' מפ' א"ט דסד"א כיון דאסא הוי שם הלעז של עץ עבות ודקאמר עץ עבות אמר רחמנא מ"מ רצונו כיון דבקרא לא כתב הדס שהיא שמו העצם אלא עץ עבות שהוא שם התואר אין להקפיד על שם לווי שלו כל שהוא עבות עכ"ד בשינוי הלשון קצת בתוס' ביאור הרי מבואר מדבריו דהוא באמת מסקנת הגמ' עץ עבות מ"מ ר"ל כיון דהוא רק שם התואר אין להקפיד רק שיהי' בו תאר זה אבל אין כאן ריבה ואעפי"כ חתר לישב קושית התוס' דהא מ"מ מקשין התוס' שפיר דהלא מילתא דפשיט' הוא ומה הוצרך אביי לאשמועינן לכך טרח הח"צ ליתן תבלין להקס"ד אבל להמסקנא ודאי דקיימינ' בהא מידי הרס כתב בקרא א"כ ה"ה גבי אתרוג דג"כ לא נזכר בקרא רק שם התואר וכן כתב הרשב"א דהוא מתקיפי קדמאי בחידושיו למסכ' סוכה שם בדף ל"ג ע"א על הגמ' עץ עבות אמר רחמנא מ"מ וז"ל ולקמן אמרינן ערבי נחל אמר רחמנא מ"מ ופירוש שניהם דכי קפדינן אשם לווי היינו כגון היכא דאפקי רחמנא בשם פרטי כגון איזוב ומרור וכיוצא בהן אבל הכא כל היכא דהוי עץ עבות או שהערבה ממין הגדל על הנחל בהכי סגי דלהכי אפקי רחמנא בשם כלל עכ"ל הרשב"א לשונו ממש

והנה הגאון מהר"ם בן חביב זל בספר כפות תמרים כתב שם בגמ' הנ"ל לתרץ קושית התו' הנ"ל דהדס נזכר בקרא עיי"ש וא"כ לא שייך זה באתרוג אף לפי הה"א א"כ הרי לנו שלשה עדים נאמנים הרשב"א ומהרם בן חביב והח"צ דלפי דבריהם אין לפסול אתרוג המורכב משום טעם זה דלא מקרי אתרוג ובפרט אם ענף מאילן אתרוג הורכב באילן אחר י"ל דאתרוג גמור היא ואתרוג שמו לפי מה שפרש"י במס' סוטה דף מ"ג ע"ב ד"ה מרכיב שאם מרכיב ענף מאיזה אילן בתוך אילן אחר נושא ממין אותו אילן שנטל ממנו עיי"ש וכבר הביא דברי רש"י הנ"ל הגאון בעל הב"ח בתשובתו סי' קל"ה וקל"ו עיי"ש ועפי"ז שכתבתי לסתור טעם המ"א דאין לפסול משום דלא נקרא אתרוג משום דלא נזכר בקרא רק שם התאר נדחה ג"כ עפי"ז מ"ש הט"ז דכלאים ק"ו מנדמה כמו דאמר בב"ק שם לענין קרבן די"ל בשלומ' שם דנזכר בקרא שם העצם כשב עז יותר מסתבר למעט כלאי' דלא נקרא לא כשב ולא עז משא"כ נדמה דכבש או עז הוא רק דנדמה אבל כאן דלא נזכר בקרא אתרוג רק שם התאר יותר מסתבר למעט נדמה דאין לו תאר זה המפורש בפסוק דלאו הדר הוא משנמעט כלאים דיש לו תאר זה והנה הט"ז בעצמו כתב רי"ל דשאני נדמה דלאו הדר היא משום דלאו אורחי' רק דלפי דברי נתחזק הדחי' ביתר שאת וביתר עוז

והנה עלה על דעתי דכוונת המ"א כן דאף דבהדס אין טעם לפוסלו משום שם לווי אבל כאן לא מקרי אתרוג כלל יש לפוסלו וא"ש לפי"ז הא דדייק לומר דלא מיקרי אתרוג כלל וע"ז כתב ועיין בתוס' דף ל"ג דלא הקשו התוס' רק מה"ת לפוסלו משום שם לווי אבל ג"ז אינו דאין טעם לחלק בזה דזיל בתר טעמא כיון דלא נזכר בפסו' רק שם התאר לא קפדינן רק על התאר והא דכתבו שם התוס' משום לווי היינו משום דאיירי בשם לווי וז"ב לדעתי אך הט"ז מסיק לפוסלו ביום ראשון משום חסר וגם בשאר הימים שמא יש הרוב מחמת חלק שאין מין אתרוג ולא נשאר כשיעור מן חלק אתרוג ע"כ והנה גם בזה יש לפקפק א' כיון דלא נזכר בקרא שם עצם ולא הקפידה תורה, רק על התואר א"כ כיון דהמורכב יש לו כל המעלות א"כ כולו חזי ואין כאן חסר כלל דגם חלק של מין האחר חזי בכאן כיון דכאן יש לו התאר הנזכר בכתוב לפי מה שקבלו בו רז"ל וסברא נכונה היא בס"ד

ב' לפי דברי רש"י במסכ' סוטה הנ"ל א"כ כולו אתרוג הוא רק דאולי קולט גם איזה ריח או קצת תואר של מין אחר כיון שנברך בתוכו אבל בעצמות כולו אתרוג הוא ולאו חסר היא כלל דהא יש להבין דברי רש"י הנ"ל דאם נושא ממין אילן שנטל ממנו א"כ מה מרויח בזה שנטלו ואותו אילן ומרכיבו באילן אחר א"ו כמ"ש דכל מהות ועצמות חומרו וגדלותו הוא מאותו ענף רק שמושך איזה תואר ושואב איזה ריח וקולט איזה טעם אבל מהות חומרו וכמותו וגם רוב הטעם והריח והתואר הוא מאותו אילן שנוטל ממנו וכיון דמהות חומרו וכמותו הוא מאותו אילן שנוטל ממנו א"כ לאו חסר הוא ואין לחוש ולומר שמא הורכב ענף מאילן אחר באילן אתרוג דלהא לא חיישינן כיון שהעיד רש"י ז"ל שנושא המין של אותו אילן שנוטל ממנו א"כ הי' ראוי להיות מין אחר והרי חזינן דהוא אתרוג ויש לו כל המעלות כמ"ש הט"ז כנ"ל לכאור' ועיין בתשובת הב"ח בסי' קל"ה וקל"ו והנה מ"ש בסי' קל"ה הם דברי הגאון בעל הסמ"ע אף שחתם עלי' בעל הב"ח הוא טעות בדפוס וכן בסי' קצ"ד שם הם דברי בעל הסמ"ע אף שחתם עלי' בעל הב"ח ובסי' קל"ו הוא דברי הב"ח עיי"ש. והנה לכאור' עלה על דעתי ליתן טעם לפסול מורכב מה"ט שהלא הקפידה התורה שיהי' טעם עצו ופריו שוה והוא התואר עניו כפי קבלת רז"ל וא"כ בענף מאילן אתרוג שהורכב באיזה אילן אחר והוציא הענף ההוא פירי נחזי אנן מה הוא הנקרא עצו של זה הפרי אם גוף האילן או אותו הענף והנה לכאור' עלה על דעתי לומר דגוף האילן מקרי עצו כמו דקיי"ל שם בסוטה דף מ"נ ע"ב ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה עיי"ש אלמא דגוף האילן עיקר וא"כ לפי"ז אין טעם עצו ופריו שוה ופסול מן התורה לאתרו' של מצוה והנה אחר שעלה על דעתי כנ"ל נשאתי עיני וראיתי בתשו' הב"ח סי' קל"ו שם שכתב וז"ל שהדבר ידוע שהיחור שמרכיבין אותו שפיר קרינן בי' טעם עצו ופרי' שוה דמסתמא טעם העץ לא יפסיד עכ"ד הרי דסובר דהיחור הוא עצו והנה לפי דברי רש"י דהגידול היא מאותו המין שהיחור ממנו א"כ מסתבר דמקרי היחור עצו והא דבטל ילדה בזקינה מבואר שם בסי' קל"ה דהב"ח כתב דשאני ערלה דכתיב ונטעתם אזלינן בתר נטיעה ובעל הסמ"ע כתב עליו ואין זה ומוכרח דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש. והנה כוונת בעל הסמ"ע שם לא להקושי' שכתבתי רק להקשות כפשוט' כיון דאזלינן בתר גוף האילן א"כ לא הוי אתרוג רק מין אחר וע"ז קאי התירוץ הב"ח הנ"ל והשגת הסמ"ע עליו. והנה לדידי קושי' זו לאו קושי' היא כלל דכיון דלא נזכר בתורה רק שם התואר לא אכפת לן בשם המין כלל רק דקושיתי עצומה דאם האילן עיקר ומקרי עצו א"כ אין עצו ופריו שוה והנה הסמ"ע רוצה לדחות שם הראי' שהביא הב"ח מדברי רש"י הנ"ל די"ל ממין קאמר מקצתו ולא כולו ובאמת הוא דוחק ואמת יורה דרכו דמשמעות דברי רש"י כפשוט' והב"ח השיב על דחי' זו בסי' קל"ו וז"ל והראי' מפ' משוח מלחמה במה שפרש"י דחה אות' מ"כ בלא כלום והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאי' ממש הוא מן היחור הנרכב לבדו עכ"ל והנה הב"ח נתמך בעדותו על זה ומדברי רש"י כראה כדבריו ולפי"ז יש לדחות מ"ש הסמ"ע דלא נראה לו דברי הב"ח דהא דבטל ילדה בזקינה בערלה הוא משום דכתיב ונטעתם משום דלא הוי להגמ' לסתם אלא לפרש די"ל דכיון דעיקר גידול הפרי מן היחור ואעפי"כ אין בהם משום ערלה ע"כ ל"ל טעם זה וכמפורש הוא

מידו י"ל דדברי הט"ז א"ש דהוי כמו חסר דהא כאן הקפידה התורה על הטעם שיהיה טעם עצו ופריו שוה וא"כ טעם מין אחר המעורב בו אין טעם עצו ופריו שוה ואולי יש איזה תוספת בגידול מכח המין אחר המעורב בו ותוספת ההיא כמאן דלית' והוי כחסר מי' ז"א דהא אין כאן מקום מיוחד לטעם ההוא המעורב רק בכל האתרוג מעורב קצת טעם אחר וא"כ אם הטעם ההיא כמאן דלית' מה בכך נשאר טעם אתרוג לבדו ואין כאן חסר ואף אם יש איזה תוספת בגידול מ"מ הלא התוס' ההוא ג"כ יש בו טעם אתרוג וא"כ יש בו שם התואר שהקפידה התורה עליו ואין כאן חסר ובפרט בשאר הימים ודאי אין שום חשש דהא הטעם ממין אחר הוא רק קצת כמ"ש הב"ח ומבואר כן מדברי רש"י ומי' אף שאין כאן שום הכרע לאיסור גם להיתר אין הכרע כ"כ די"ל דאולי צדקו דברי הסמ"ע בזה מדסתם הגמ' בטל ילדה בזקינה ולא פירש דהיינו משום דכתיב ונטעתם אזלינן בתר הנטיעה ש"מ דבכל מקום גוף האילן עיקר ואף דמ"מ ל"ק קושית הסמ"ע כמ"ש מ"מ קשה קושיתי כמ"ש כיון דגוף האילן עיקר א"כ מקרי עצו ואין טעם עצו ופריו שוה והיא עיקר שם התואר שהקפידה התורה באתרוג של מצוה אך אין דבר זה מתקבל אל השכל דכיון דנראה ממהות הפרי דהענף הוא עיקר בו מה"ת יקרא האילן עצו ולא הענף. כללו של דבר לפי דעתי לא נשאר שום חשש לפסול המורכבים אם כראה שמין האתרוג עיקר בו דאז אזיל ג"כ החשש שכתב הסמ"ע שם דילמא הרכיב מין אחר באילן של אתרוג כמ"ש לעיל דאל"כ הוי נראה כמין אחר ומי' עכ"ז חלילה וחלילה להרים ראש להקל במורכבים נגד הגאון מהר"מ פאדווא ובכו הגאון מהר"י פאדו' והסמ"ע והלבוש והמ"א והט"ז וגם מדברי הח"צ בסי' קס"א מבואר דבהדסי' מורכבים שניהם מודים הח"צ והשבות יעקב דפסולין הם ובודאי אין להכשירן אף בשעת הדחק נגד כל הגדולים האלו רק בחשש מורכב הלא בל"ז יש לצדד להקל דהלא להט"ז אין הפסול רק מדרבנן וא"כ הוי ספק דרבנן ולקולא ואף אם הוי חשש דאורייתא הלא כיון דאין מבורר פסול המורכבים ויותר הדעת נוטה להכשירן א"כ עכ"פ לא הוי רק כספיקא דדינא וא"כ בספק מורכבים הוי ס"ס ספק שמא אינם מורכבים ואת"ל מורכבים דילמא גם מורכבים כשרים ע"כ סיומא דהך פסקא כיון דהגאון בעל הב"ח מכשיר אף בודאי מורכבים רק שכתב שמבטל דעתו נגד הסמ"ע הכריע שאין לברך עליהן כשיש אחר אבל כשאין אחר אין למחות מלברך עליהן והעיד שכן המנהג בכל מקום לפי מה ששמע וגם דברי הסמ"ע מטין כן א"כ עכ"פ בספק מורכב ודאי דיש להורות כהב"ח והוא עמוד גדול לסמוך עליו ומכש"כ דיש להורות עכ"פ בספק כמו שהורה הב"ח בודאי מורכב ועיין בתשובת שבות יעקב סימן ל"ו ודו"ק

ומיהו כ"ז בספק גמור אבל בהני קאפירר דאין בהם רק חשש בעלמא כפי מה ששמעתי ושיתברר ע"פ סימנים אין אתנו יודע דהסימנים המבוארים בתשובת רמ"א והביאם המ"א אינם רק למחוז ההוא של פאדוה כמבואר שם בתשובה ההיא וכן מבואר במ"א אבל במדינת קרפו מי יודע הסימנים ההם ע"כ המנהג הנכון לדעתי שראוי לנהוג בהקאפירר באם שיכול לקנות אחר שיהי' כשר בודאי לכל הדעות ולא יהי' בו חשש פסול ודאי יותר טוב מהקאפירר אף שהיא הדר יותר אבל אם אין בנמצא רק אותן שיש בהן פקפוקים וכשרים רק בשעת הדחק יותר טוב הקאפירר שאין בו שום פקפוק אחר ויפה ומהודר כנלענ"ד [ידוע להוי בשעה שכתבתי תשובה זו לא ראיתי תשובת זקיני רבינו הרמ"א זצוק"ל בסי' קי"ז