השיב משה אורח חיים ב

אשר לא ראה אורות מימיו אשר לא יוכל להשיג מהות הצבעים על אמיתתם אבל באמת אצלו י"ת כן היא לכך לא יתואר שכל ומשכיל ומושכל אחד ע"ד האמת זולתו ית' רק ע"ד השאלה ושני' יתואר השכל היא השביב אלהי אחרי הפרדו מחומרו ואחרי הדבקו במחצבו כנ"ל בס"ד והבן זה מה שכתבנו הן בפי' המאמר אלו ידעתיו הייתיו. והן בטעם דלא יפול ע"ד האמת תואר זה רק עליו ית' כי הדברים עמוקים מאוד וברורים ונכונים ואמיתים אף שלא ראיתי בשום ספר לא מהפי' הנ"ל ולא מהטעם הנ"ל לא מינה ולא מקצתה רק מה שחנן ד' אותי העני בדעת מ"מ האמת עד לעצמו בס"ד ועיין בס' עשר' מאמרות חקור דין חלק ב' סוף פרק מ"ד מ"ש בענין עטרותיהם בראשיהם ודבריו דברי א"ח ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ועיי"ש בשבילי אמונה בשם אבוכצר ששכל האדם היא שכל ומשכיל ומושכל אחד כשידבק בשכל הפועל עיי"ש וחשבוהו לתכלית האחרון ולהצלחה אחרונה תמה אני על בעל שבילי אמונה כי היא העתק דברי הטמא הזה כאלו הם הלכה פסוקה ובאמת אינו ראוי לחכם הישראלי להעלותה על הספר כי זה שורש פורה ראש ולענה ודברי הפילסופים הכופרים בחידוש ובידיעה וברצון ואינם מאמינים דבקות אחר רק הדבקות בשכל הפועל כמו שמבואר בדברי הפלוסיף שחיק טמי' למלך אלכזר בכוזרי מאמר ראשון סי' א' אבל אנחנו עמו ב"י בחיים חיותינו נאמר בתוה"ק ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כלכם וק' ב"ב של ק"ו כשיוסר מסך המבדיל וכמ"ש רבינו הרמב"ם שם פ' חלק בביאור דהדביקות היא בהבורא ית"ש עיי"ש וכן בפרקי הצלחה ואף שזכרו הרמב"ם לשכל הפועל בכמה מקומות לא להצלחה אחרונה זכרוהו דאין הדביקות הזה הצלחה אחרונה וראיות מתנ"ך יש לזה לאין מספר כמו והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים אתה וכו' וכמוהו הרבה מאוד ובדברי חז"ל בש"ס ובזוהר הקדוש מבואר זה במקומות רבים ואם אמרתי אספרה כמו לא יכילם הנייר כמו זכאי חולקי' דבר נש דאתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה ועי' בעקדה שער שבעים ועי' בכוזרי מאמר ראשון מן סי' ק"ג עד סי' ק"י ותמצא נחת ועי' עוד שם במאמר שלישי מן סי' כ' עד סי' כ"ד עיי"ש ועוד כי אמונה הראוי' כי גדולים הצדיקים יותר ממה"ש כמו שקיימו וקבלו חז"ל בכמה מקומות כמו שהוציאו מן הפסוק כי מלאכיו יצוה לך וגו' מי גדול השומר או הנשמר ועיין בע"מ מאמר אם כל חי סוף סי' ל"ד ואמרו חז"ל במס' ב"ב דף ע"ה ע"ב עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש ועוד אמרו חז"ל ששים ריבוא מה"ש נהנו מזיו תורתו של ירבעם קודם שחטא ונלאתי לדבר עתה בדבר זה כי היא ענין עמוק מאוד וכבר האריכו חכמי לב הקדושים והטהורים בספריהם בענין זה בעקדה בכמה שערים ובמעשה ד' ובאלשיך במקומות רבים ועיין באלשיך על פסוק הן לד' אלהיך השמים וגו' בפ' ואתחנן דלא הוי על סדר היחוס לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה עיי"ש כי היטב אשר דבר וראי' ברורה יש לזה לאמת זה הדעת האמיתי שנשמת אדם יקר מן הכל והכל נבראו בשביל ישראל אף עולם המלאכים מכ"ש עולם הגלגלים וכבר תאריך הבעל עקידה בזה בכמה מקומות וכן בעל מעשי ד' ויותר מזה נמצא בזוהר הקדוש פ' ויקרא ר' שמעון אומר כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש כו' עיי"ש דמשמע מהזוהר דגם האצילות היא לצורך ישראל ועיין בספר הפרדס להר"מ קורדוארו זצוק"ל בשער טעם האצילות פרק ששי ועיין עוד שם בפ"ג ד' עיי"ש ועיי"ש בשער מהות ההנהגה פ' עשרים וז"ל כי מציאות כל האצילות לא נאצל אלא לצורך התחתונים כו' עיי"ש ועי' בזוהר פ' תרומה וז"ל שבעה מדורין אינון לעילא דרגא על דרגא וכו' עוד שם מדורא שביעאה היא מדורא עלאי על כולה ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקים כו' עיי"ש עד דא כגוונא דא עיי"ש דמבואר להדי' דנשמתהון של צדיקים עולה ביתר שאת וביתר עז על כל צבא מעלה ביקר גדולה ותפארת וחשיבות ועלמא עלאה לא אתקיים רק בגין נשמתהון דצדיקים וכל צבא מעלה לא ידעין למפלח למריהון כמו נשמתהון דצדיקים ולא חזיין ביקרי' דמריהון כמו נשמתי' דצדיקים עיי"ש ועיין בפרדס שער היכלות פ' עשירי ואחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר עיי"ש היטב ותמצא נחת ועיי"ש בשער הנשמה ממש בכל אחד עשר פרקים ועי' בספר חסד לאברהם סעיף ד' נהר ג' ועיין בספר הקדוש הקנה בדפוס קארעץ דף ח' ע"ב שם ויאצל כסדר אדם כו' והנה הקדוש הנ"ל הפליא לעשות במ"ש ויאצל כסדר אדם כדי שיאצל גשמי ברוחני ע"ש והיא ט"ס בדפוס לדעתי וצ"ל רוחני בגשמי והפליא בזה שכלל בשבעה תיבות כל מה שהאריך בפרד' פ' שמיני משער הנשמה ועוד הודיענו יותר שהאצילות היו כסדר זה בשביל האדם עיין היטב ותבין ועיי"ש בספר הקדו' הנ"ל בדף מ"ג ע"ד שם מה צורך לכל אלו א"ל עילות העילות גזר שיעשה האדם גשמי' כו' עי"ש דמבואר דכל האצילות וסדר האצילות היא לצורך האדם ועיי"ש דף ה' ע"ב ג' על פסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ד"ה שאלו מתיבתא דרקיע מקב"ה כו' עיי"ש עד אלולי זה הצלה לישראל מהיכן אבל עתיד הקב"ה להעלות הו' שהוא ת"ת ישראל למעלה מחכמת אלהים עיי"ש היטב בדבריו הקדושים שהם חתומים וסתומים ועמוקים מאוד ור"ל עד כ"ע למעלה מספירת החכמה ודי בזה יקר ואפשר שלזה כיונו חז"ל עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק כי יכתרו בכתרו ועיי"ש ע"ב ועיי"ש בדף ע"ב וז"ל אך מעלת יעקב שיצא מיצחק מעלה עד כ"ע זהו ירכיבהו על במתי ארץ עכ"ל וביאור של כ"ע תמצא באותו עמוד לעיל מיני' עיי"ש ועיי"ש ע"ג מ"ש על פסוק ואתה על במותימו תדרוך עיי"ש ועי' עוד שם בדף יו"ד ע"ב שם ויעקב שהוא מבלי סיגים כו' עיי"ש ועיין בע"ח בהיכל א"ק שער א' ענף ה' ועיין בע"ח שער ג' היכל א"ק במ"ק למהרח"ו פ"ב מה שכתב בפסוק הנה ישכיל עבדי כו' עיי"ש ועי' עוד שם בשער א' שער הכללים פ"ב שכתב באצילות הנקודות והשבירה היא בשביל האדם כדי שיהי' לו בחירה ורצון ושכר ועונש עי' עליו ועיין עוד שם בהיכל נקודים שער ד' פרק וא"ו עיי"ש באריכות בטעם השתנות נקודות זו"ן מנקודות הג"ר הכל בשביל האדם להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים או לפי טעם אחר שלא יהי' עון התחתונים גדול עד מאוד מנשוא עד אין קץ ותכלי' עיי"ש ועוד האריכו בשאר ספרים מזה הענין דנשמת האדם יקר מן הכל ועיין בדרך עץ החיים למהר"ם לוצאטו שהיא הקדמה לקל"ח פתחי החכמה אשר לו מ"ש על פסוק ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ועי' בע"מ מאמר חקור דין חלק ד' פ"ח גם אני העני בדעת קיימתי וחזקתי זה הדעת האמיתי ביסודות חזקים בביאורי הנ"ל בס"ד ומינה אין לזוז והאמת יורה דרכו וא"כ היאך ישפיל הדר כבוד גאונה תחת שכל הפועל שהיא הפחות שבשכלים הנבדלים כמ"ש בשבילי האמונה בעצמו בנתיב הנ"ל לעיל מיני' עיי"ש ועיין בהראב"ע בפ' בראשית בפסוק ראשון ועי' בגינת אגוז חלק שני בענין עשר שבטים א"ו דישתקע הדבר ולא נאמר ולא יפקד ולא יזכר בישראל והעיקר כמו שכתבתי ועפי"ז נ"ל לפרש דברי חז"ל שאמרו במס' סנהדרין דף ק"ד ע"א על דוד המלך ע"ה וז"ל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ויעקב ואין אומרים דוד אמר אינהו מינסי' לי ואת לא מנסת לי כו' עיי"ש והנה להבין שאלת דוד שהיא משוללת הבנה דא"כ יאמרו כן על כל הצדיקים וגם להבין תשובת יתברך שהוא ג"כ לפע"ד לכאורה מחוסרת הבנה כי מה שייכת לזה דלא עמד בניסיון עם זה שלא יאמרו אלהי דוד והאבות שעמדו בניסיון לכך יאמרו אלהי אברהם וכו' ומה מדה כנגד מדה יש בזה ומקודם נתרץ קושית התנחומא שהביא רש"י בנימוקי החומש ריש פ' ויצא במה שאמר ית' ליעקב אנכי אלהי אברהם אביך אלהי יצחק הלא לא מצינו שייחד הקב"ה שמו על צדיקים בחייהם עיי"ש והנראה לי בזה כי נ"ל ליתן טעם על מה שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם היא מטעם שאינם עדיין בגדר השכל ומושכל ומשכיל אחד כמו שכתבתי וא"כ עדיין אין להם התיחדות עמו ית"ש ואיך יתיחד שמו ית' עליהם דבמדה שאדם מודד מודדין לו זולת אחר מותם שאז יש להם התאחדות חזק מיחד שמו עליהם כנ"ל והוא נסיון והנה באמת עטרה זו ומדרגה זו יאתה לבני עלי' הדבקים בד' עד שנעשו מרכבה לשכינה. עד שמיחד כל מחשבותיו ותנועותיו וכוחותיו לד' לבדו לבל יפול דבר ארצה אף כחוט השער ולא יזוז ולא יזח מחשבתו מאהבתו ויראתו ודבקתו ית' ותורתו ורוממותו וגדולתו וחסדו וטובו וגבורתו ופחדו ואימתו אף כרגע. להן יאתה עטרה זו אף בחייהן ויפול עליהם תואר הנכבד הזה השכל ומשכיל ומושכל אחד בהשאלה ושני' כמו שמוכרח מהש"ס לפי מה שבארתי הפי' ועטרותיהם בראשיהם דהיינו מדרגה זו כמ"ש לעיל וא"כ ממילא מוכח דיתכן זה להיות בחיים דהלא כבר זכו ישראל בחייהם לכתרים אלו בשעת מתן תורה קודם החטא כדאיתא בשבת פ' ר' עקיבא דף פ"ח ע"א שהי' לכל א' מישראל ב' כתרים והיינו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מתן תורה כמו שדרשו חז"ל במס' תענית פ"ד במשנה דף כ"ו ע"ב וכמ"ש זקיני מהרש"א שם בברכות דהכתרים האלו הן הן העטרות עי' עליו ואפשר שלזה נתכוין ג"כ הרמב"ם שם בפ"ח מה' תשובה ה"ל ב' במ"ש וכן הוא אומר בעטרה שעטרה לו אמו עיי"ש ועי' בח"א של זקיני הגאון הנ"ל שם בברכות שכתב וז"ל כי הי' בנתינת התורה כדוגמת עוה"ב שהי' עטרותיהן בראשיהן כדאמרינן בפ' ר"ע שהי' לכל א' מישראל ב' כתרים והיו מרוחקין גשמות כמ"ש במשה שלא אכל מ' יום כו' כענין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן כו' עכ"ל ולדברי יומתק מאוד כי מאחר שהיו מרוחקין מגשמות כענין שנאמר אני אמרתי אלהים אתם כו' הרי לא הטרידן ולא הפרידן שום דבר ונפל עליהן תואר זה ולכך אמרו חז"ל לא הי' ישראל ראוין לאותה מעשה וכמו שאבאר לקמן גבי דוד ועיין בע"ע מאמר חקור דין פ"ט חלק ב' ובמאמר הנ"ל חלק ב' פכ"ח ובחלק ד' פ"ח עיי"ש ואני לדרכי הולך כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ומה שאמר שני כתרים אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע אשר לפי פירושו דהעטרה היא הדביקות הגמור והשראת שכינה ומרכבה שלו ית' לא יצדק בו הריבוי כלל לומר שני כתרים והנראה לי בזה דהנה השכל והחושים העוזרים לו עי' במורה חלק א' פרק מ"ו קודמין בזמן שיבין בגדלות הבורא ובעיניו יראה ובאזניו ישמע ולבבו יבין ואחר זה יתעוררו וינועו כל עצביו ועורקיו וגידיו ויתפרדו כל עצמותיו לעבוד עבודתו עבודה תמה בחרדה ורעדה ופחד ויראם צפונה אצלו על האברים מרוממותו והתנשאותו של יוצר בראשית ובהשתוקקות אהבה עזה ונפלאה ובביאורי על התורה ביארתי בס"ד נמצא יהא היראה הגמורה ואהבה הנפלאה לאחדים אשר נראין כמתנגדים וכבר חקר בזה גם העקרים ואני כתבתי בעזרת האל ית' הנראה לי דברים ברורים ונכונים ואין כאן מקומו ונחזור לענינינו דודאי עקר התועלת במה שמוכתר בעטרה הנ"ל להיות האור אלהי הדבוק בו שופע על שכלו ויפתחו לו שערי אורה וגנזי חכמה ומעוררו לעבודתו ולאהבתו ויראתו כנאמר כי אתה תאיר נרי ונאמר יהיב חכמת' לחכימי' ונאמר וילמד ענוים דרכו כו' ונאמר אשכון את דכא וגו' והבן ונאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ד' ויורינו בדרכיו ונלכה באורחותיו והנה לפי"ז האור ההוא הוא סיוע רב לאור השכלי אשר לו אבל עדיין אינו שופע על כלי המעשה לעוררם שיהיו נתעים כולם ושומעים כל אשר יצוה השכל וכן מבואר מהזוהר שאביא בסמוך להיות האי נר דולק על רישי' כלומר שופע על השכל אשר מושבו במוח שבראו למנדע דיצטרך