השיב משה אורח חיים א

תשובה א לעיר מלוכה ווארשא אגדה על דבר שנשאלתי לפרש מ"ש הרוק"ח זצוק"ל בהקדמתו וז"ל יוד כף כף למד המדה הזאת תמיד בלבבך עכ"ל והיא פלאי

נ"ל דהנה במס' שבת פרק הבונה דף ק"ד ע"א איתא בגמרא בענינא דאתו דרדקי לבי מדרשא שם כף למד וקושר לך כתר לעוה"ב עיי"ש בגמרא א"כ לפי דברי הגמרא הנ"ל הרי הכף מורה על הכתר של צדיקים לעוה"ב שאמרו חז"ל במס' ברכות דף י"ז ע"ב צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ע"כ והנה בודאי אינם זר זהב ואבני חפץ כי איננו מסוג הרוחני ועיין פי' המשניות להרמב"ם בסנהדרין פ' חלק מ"ש שם וז"ל רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם כו' עיי"ש היטיב כי דבריו קצרים מאוד ופירושו וכוונתו עמוק מאוד והנני פותח בביאור דבריו כחודה של מחט כי עליו יתברך נאמר בעצם וראשונה שכל ומשכיל ומושכל אחד ועיין ברמב"ם פ' שני מ"ה יסודי התורה הלכה יו"ד ועיין במורה נבוכים חלק א' פרק שמונה וששים ושם ביסודי התורה רמז מזה ובמ"נ האריך בזה עיין עליו ועיין בספר שבילי אמונה ריש כתיב הראשון ונחזור לענינינו דבהשאלה נאמר השכל ומשכיל ומושכל אחד על שביב אלהי אחרי הפרדו מאנשי חיל ויראי אלהים דהא אז הוא ג"כ שכל בפועל ולא יעדר ממנו ההשגה בשום פעם דשוב אין לו מסך המבדיל ומונע ומעכב ואין להאריך יותר כי הדברים יובנו אחר העיון במ"נ שם סוף פ' הנ"ל ותן לחכם ויחכם עוד ודי לחכימא ועי' ברמב"ם הל' תשובה פ' ח' הל' ב' ובהראב"ד ובכ"מ שם בענין עטרותיהם בראשיהם והנה יש שם עיונים אחרים גדולים אבל אין כאן מקומם ואין לה' שייכות כ"כ למה שאנחנו בו עיי"ש בהמפרש ובל"מ ועיין במאמר תחיית המתים להרמב"ם הנדפס בקצת ספרי מלות הגיון בכרך אחד ועיין עוד בפ"ח מ"ה תשובה ה"ל וא"ו ועיין במפרש שם במה שהביא בשם הרמב"ן בשער הגמול ועיי"ש בפ"ט ה"ל ב' ובהמפרש שם ועיין בעקרים מאמר רביעי פרק למ"ד ול"א ול"ב וכבר בארתי אני בביאורי על התורה בדרך מחקרי במה שיש בו די דהעיקר כמ"ש הרמב"ן ועיין במעשה ד' להגאון ר' אליעזר אשכנזי במעשה בראשית פ' ב' ופ"ט עיי"ש יעיין מ"ש שם בעקרים פ' ל"ג הנ"ל מ"ש שם בענין כף הקלע ועיין בשערי התשובה להר"י שער סני סי' י"ז י"ח מה שכתב בענין זה ועיין בספר אבקת רוכל המיוחס לרבינו מכיר בספר שני חלק א' ב' ג' ועיין בספר הישר לר"ת שער י"ב ושער ט"ז ועיין בעקידה שער וא"ו דף ט"ו ע"ב ועיין בריש פרקי הצלחה להרמב"ם ועיין בשבילי אמונה בנתיב התשיעי וכל זה אין כאן מקומו. ונחזור לענינינו דעיין במס' ברכות דף י"ז במימרא דרב לא כעוה"ז עוה"ב ועיי"ש בהכותב על עין יעקב מ"ש על ועטרותיהן בראשיהן אבל לפע"ד נראה הפי' האמיתי הוא כפי מה שפי' רבינו הגדול הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל ועיין בריש ספר חרדים פרק שלישי עיי"ש וסיוע שיש בו ממש לפי' זה בגמרא מפורשת במגילה פ"א דף ט"ו ע"ב ובסנהדרין פ' י"א דף קי"א ע"ב וז"ל הגמרא אמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה לראש כל צדיק וצדיק שנאמר והי' ביום ההיא והי' ד' צבאות לעטרת צבי וכו' ועיין בחדושי אגדות של זקני הגאון מהרש"א ז"ל שם בברכות על מימרא דרב הנ"ל ובסנהדרין על מימרא דר"א הנ"ל דרוצה לפרש כי עטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה אחת הוא דהרי הקב"ה הוא העטרה כו' עיין עלי' כי זה כוונתו אף שלא ביאר הדברים בפירוש והנה הענין שהקב"ה יהי' עטרה בראש כל צדיק הוא משולל הבנה לפי פשוטו ובודאי דכוונו חז"ל לדברי הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל וכפי מה שבארתי דבריו ולשון עטרותיהן היינו לפי שזה אינו במדריגה אחת שוה לכולם רק לכל אחד כפי הראוי לו ולזה כיוונו ג"כ במה שאמרו בראש כל צדיק וצדיק והבן זה דתיבת וצדיק היא שפת יתר אך כיונו למ"ש ומדברי חז"ל הנ"ל במגילה ובסנהדרין תיובתא רבה להראב"ד בפ' ח מ"ה תשובה ה"ל ב' שדעתו לפרש עטרות כפשוטן ורוצה לחלוק בזה על הרמב"ם עיין עליו ובודאי דהעיקר כמו שפי' רבינו הגדול הרמב"ם שם בפי' המשניות הנ"ל וכפי הביאור שבארתי דבריו בס"ד ובודאי דגם בחיבורו פ"ח הלכה ב' מ"ה תשובה נתכוין למ"ש בפי' המשנה רק שסתם הדברים וסמך על שילמד סתום מן המפורש והנני מבאר ומפתר דבריו שם בחיבורו באופן שיסכימו לדבריו שם בפי' המשנה וז"ל שם בחיבורו וכן זה שאמרו ועטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי עוה"ב מצוי עמהם והיינו העטרה שלהם עכ"ל הצריך לענינינו ואל תטעה לומר ח"ו שמי שאין לו השגה אין לו חלק לעוה"ב חלילה וחלילה דודאי קיום המצוה בפועל או הלימוד מביא לידי עוה"ב אך דכונת הרמב"ם דלתכלית השלימות אינו יכול להגיע רק מאן דידע ביקרי' דמרי' ויש לו יראה ואהבה הראויה וכן מבואר בכמה ספרי החכמים ונלאתי להעתיקם ויש על זה חבילות ראיות ובביאורי הנ"ל הארכתי ובררתי הדבר כשמלה ואין כאן מקומו ועיין בזוהר פ' בראשית שם בחשבון שבעה היכלין עי"ש דשית היכלין קיימין למדורא דצדיקים לפי המדריגות ובהיכלא שתיתאה אינון חסידין קדישא וכל אינון דמרחמין למריהון ברחימא סגי' עיי"ש וזה ודאי לא יצויר שיהי' אוהב גמור באהבה עזה אם לא דידע ביקרי' דמרי' וזה מבואר למבין ועיין בחו"ה שער היחוד פ"ב במ"ש ואמת אמר הפלוסוף באמרו לא יוכל לעבוד עילות העילות כו' עיי"ש ועיין בהפי' מרפא לנפש שכ' שאנחנו מחמת הקבל' הנמשכת מהרואים ושומעים הוי כאלו ראינו בעינינו והביא ראיה מהכוזרי מאמר א' סי' כ"ד ויפה דבר ואעפ"כ נאמר דע את אלהי אביך ונאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו' וזה מבואר מאוד בזוהר הקדוש במקומות רבים לאין מספר וממש בכל ספרי החכמים והנה יצאתי לחוץ מעניני כדי שלא יטעה המעיין ח"ו ונחזור לענינינו לבאר דברי הרמב"ם בחיבורו עולין בקנה אחד עם דבריו בפי' המשנה ונקדים כי המושכל היא הדעה שזכר הרמב"ם בחיבורו היא הבורא יתברך כעין שנאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכמ"ש בפי' המשניות להדי' עיי"ש והיינו כבודו וגדולתו דמהותו מן הנמנע להשיב כמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו והיא מאמר עמוק למבין וביאור המאמר הנ"ל תמצא בדברי בסמוך בס"ד ומשה רבן של נביאים יוכיח שנאמר לו ופני לא יראה ונקדים עוד דהסברה והטעם דלא נאמר על הצדיקים בחייהם אף על דרך השאלה השכל ומשכיל ומושכל אחד אף בשעה שפנוים מכל מעשה ומשוללים מכל מחשבה ומחשבים ומשיגים ברוממתו יתברך לפי שזה אינו רק כמו שיברק עליו הברק פעם יציץ פעם יעלם כמו שזכר רבינו הרמב"ם בפתיחתו לספר המורה ותואר הנ"ל לא יפול רק אם לא נעדר בשום פעם כמו שמבואר שם במ"נ חלק א' סוף פ' ס"ח לכך אחר ההתפרדה שאיננה בגוף ולא נעדרה בשום פעם ממעלתה ומדריגתה כי אין לה מנהגים וטבעים שזכר הרמב"ם שם בפתיחתו לספר המורה שיעלימהו יצדק עליו תואר זה כי אז היא מתאמצת ומתאחדת עמו יתברך משא"כ בחיים חיותו והבן זה וזה כונת הרמב"ם שם בה"ל תשובה כי הדעת שידעו כנ"ל מצוי' עמהם ר"ל שלא נעדר מהם וא"כ ממילא דהשכל ומשכיל ומושכל אחד והיא העטרה שלהן כנ"ל ברור ואמת ואעפ"כ גם אחר הפרדה תואר זה הוא רק בדרך השאלה ושני' כי עליו ית' נאמר כי הבלתי בעל תכלית משיג בלי תכלית הבב"ת ונמצא הוא המשיג והמושג וההשגה והכל נסמך לו בהויתו שהוא סבה לכל וביודעו עצמו יודע הכל אבל הנפש אף אם נאמר כדברי הרמב"ם שם במ"נ פ' ס"ח כי המשכיל בפועל תמיד הוא השכל כי אין השכל בפועל דבר זולת מה שהושכל ופעלו היא עצמו כי כל שכל פעלו היא עצמו עיי"ש היטב נמצא לפ"ז כשמשגת תמיד אמיתת הבורא ב"ה וב"ש הרי הוא יתברך המושכל והשכל אין בפועל שום דבר זולת מה שהושכל ופעלו היא עצמו נמצא השכל ומשכיל ומושכל אחד ומתאחדת עמו יתברך מ"מ הרי א"א שתשיג לאין תכלית כ' כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית ואף השכלים תכלית וגבול יש להשגתם וכל השכלים דרי מעלה שואלים אי' מקום כבודו ואי אפשר להשיג הבלתי תכלית רק הבב"ת ית' אבל כל בעלי תכלית איך נאמר שישיגו השגה שלמה דאיך יצויר השגה שלימה כיון שהוא בב"ת ולהגיע עד בלתי תכלית א"א כיון שהעצם בעל תכלית ואיך ב"ת יגיע עד בב"ת דא"כ הרי היא בב"ת והוא הבורא ית"ש ולא נברא והיינו מאמר החכם שהבאתי לעיל אלו ידעתיו הייתיו כנ"ל בס"ד לבאר מאמר החכם הנ"ל וא"כ א"א שתשיג הנפש השגה שלימה בעצמותו ית' ואף לא חלק ממנו כי כל חלק יש לו כל כמבואר בקוה"ל בשער היחוד פ"ד בבירור הקדמה שנית עיי"ש ואיך יקרא מושכל בפועל עד שנאמר שנתאחדת עמו לגמרי רק שמשגת מכבודו וגדולתו והן רב והן מעט הכל לנגד בב"ת י"ת על קוטב אחד יסבו והכל כלא רק ע"ד השאלה יפול התואר הנ"ל לפי שאז אין לה מושכל אחר רק כבודו ית"ש ומתאחדת עמו י"ת באיזה תואר מהאחד לפי הראוי לה ועוד מילין אוציא לברר דתואר זה לא יפול רק בדרך השאלה כי הנפש בודאי תתעלה תמיד מהשגה להשגה ולא תעמוד בהשגה אחת לעולם כמ"ש הרמב"ם בסוף פרקי הצלחה שלו וז"ל שם הצריך לענינינו ואמנם בני ישראל לא כן אבל אנחנו נברך יה מעתה ועד עולם וגו' רמז לעובדים בזה העולם אשר הם עם צדיק מתענגים לדבקותם הטהור והם נשארים אשר נעתקו ממנו וגם מוסיפין כפלי כפלים עד סוף העולם וכן אמרו למען יזמרך כבוד ע"כ דבריו הצריך לענינינו והוא מסכים למה שנמצא בכתבי האר"י זצוק"ל בענין עליות נשמה ממדריגה למדרגה והבן זה ושבח הוא לה במה שמוספת והולכות דמה בצע אם תעמוד תמיד בהשגה אחת משך זמן עולם שכולו ארוך ובודאי אין נעימות השגה ישינה שכבר הושגה כנעימות המושג מחדש וטועם טעם אשר לא טעם עדיין וא"כ השנה של אתמול אינה כהשגה של היום ונעתקת ממושכל למושכל ואיך יתאחד השכל ומושכל כיון שפועל השכל בכל פעם מושכל אחר רק בדרך השאלה יקרא אחד מאחר שכל המושכלות אז הם בסוג אחד ר"ל בגדולת הבורא יתברך ואינו דומה להחותם שזכר הרב מהרי"ם אלמושנינו בפסוק שימנו כחותם על לבך ששם שלשת חלקי הפעולה דבקים זה בזה שהחותם אינו פועל פעולה אחרת משא"כ השכל משכיל מושכל אחר בכל פעם רק לענין זה שהכל הם בסוג בגדולתו ית' ובדבר זה מתאחד כ"כ עד שהחותם השאלה ממנו משא"כ הבורא ית"ש שהיא מתענג בשעשועי השגת עצמו לאין תכלית ואין בלתי ב"ת גדול מבב"ת וא"כ הוא בלי השתנות ובלי המשך זמן כי הזמן מכלל הנבראות כמו שביאר הרמב"ם בספר המורה חלק שני פ' י"ג ע"ש ואינינו י"ת נופל תחת סוג הזמן והבן זה ועוד דהשגת בב"ת היא תענוג בב"ת ואין בב"ת גדול מבב"ת ודוק. ועוד בב"ת לא יתכן לומר שהושג בשלימות כי הוא בב"ת ואיך נשלים רק שזה אצלו ית' השלימות שהוא בב"ת ומשיג עד אין תכלית א"ע שהיא בב"ת ובלי הפסק ותכלית והכל אחד כי עבר והוה ועתיד אצלו ית' אחד בתכלית האחדות בלי פירוד ואנחנו הנופלים תחת סוג עבר הוה ועתיד לא נוכל להשיג על אמיתתה הענין הנ"ל אשר הי' היא שיהי'. ואשר היא ואשר יהי' הוא אשר הי' ואשר היא הוא אשר הי' ואשר יהי' כסומא