השיב משה אורח חיים יח

יש לפרש הא דפריך והא אמר רבא ר"ש קנסא קניס קאי ארישא דמלתא דרבא דקאמר חמץ בזמנו במשהו מטעם יל"מ והא ר"ש קנסא קניס לאח"פ ואל"מ ומשני על ידי תערובות לא קניס ומותר בלא טעם ביטול ושפיר הו"ל יל"מ ולפירוש זה אזדא לי' מה שנתקשה מוזל"הה בזה והבן

ומתורץ דעת הטור דבעי סמ"ך לאח"פ והקשה המג"א ס"ס תו"ז מהא דפריך והא קנסא קניס וכי ס"ד דמשום קנס יהא חמור משאר איסורים ועוד דלפז"מ נמי בטל בסמ"ך ולמ"ש ניחא דלא פריך אהא דלאח"ז דפשיטא דבטל בסמ"ך אלא ארישא דמלתא הא קנס' קניס וע"כ וטעם ביטול וא"כ אמאי בזמנו במשהו הא לא הוי יל"מ ואהא משני ע"י תערובות סמ"ך לא קניס ופקע איסורא ולאו מצד ביטול ומש"ה הו"ל יל"מ

הדרן לדידן כיון דלא מטעם ביטול אתי' דל"ל ביטול בתערובות ממילא בפסח הבא י"ל דחוזר ונאסר מיהו אכתי בכ"ז אינו מוכרח די"ל דלא אסרו חכמים במשהו בפסח רק מה שקודם שנתערב הי' עליו שם איסור בפסח בזה גזרו דלא ליבטל בפסח מטעם חומרא דחמץ אבל מה שהוא בתערובות מכבר והותר אפי' בלא ביטול תו לא החמירו לאסרו במשהו דלא יהיב טעמא והבן. ועכ"פ למה שכתבתי שפיר איירי רב בכ"ע אפי' נתערב תוך הפסח כמי שלא בזמנו בטל כיון דצריך ביטול וכן משמעות דבריו ככתבן דמה דבזמנו אסור שלא בזמנו מותר והדק"ל מנ"ל למפרך ארבא דילמא איירי בנתערב תוך הפסח אבל נ"ל דלק"מ דכמו דרב איירי בכ"ע בנתערב תוך הפסח וכ"ש בנתערב לאח"פ כמו כן רבא איירי בכ"ע אפי' היה בעין ונתערב אח"פ ואהא פריך והא קנסא קניס ומשני ע"י תערובות לא קניס ומוכרח רש"י לפרש אפי' הוא בעין בפסח ואזדא לי' כל הראי' מכאן ואין משמעות שום הוכחה לא לאיסור ולא להיתר לענין בנתערב תוך הפסח בס' והותר לתח"פ אי חוזר ונאסר בפסח הבא. שוב ראיתי במקו"ח סי' תמ"ז פשיטא ליה דכה"ג שרי בפסח הבא שהקשה אהנך דפליגי וסברו דחמץ לא הוי יל"מ דחוזר ונאסר לשנה הבאה להר"ן דהו"ל יל"מ משום דהתערובות מותר הרי לא יאסר לשנה הבאה כיון דכבר נתבטל קודם פסח אינו חוזר וניעור ותירץ כיון דלשנה הבאה יצטרך לבוא לידי ביטול מקרי חוזר ונאסר עכ"ד הרי דפשיטא לי' דמותר בפסח הבא אע"ג דלהר"ן התערובות מותר שלא מטעם ביטול עכ"ז בטל בפסח וכמש"ל

ועוד נ"ל לפמ"ש דרב דקא' שלא בזמנו מותר כוונתו דמה דנתערב בזמנו ואסור' שלא בזמנו הוא מותר כפשטן של דברים אם כן מוכח אפי' לא נתבטל בפסח בעת נפילה עכ"ז לאח"פ בטל אלא דכתבתי דאכתי ליכא מזה ראיה לדידן דאח"פ לא קניס ר"ש ול"צ ביטול מש"ה אפשר דחוזר ונאסר בפסח הבא לפי"ז אזדא לה הספק דנהי דבכל שנה מותר בלא ביטול הרי בהגיע ע"פ אח"ז איסור חמץ דודאי שרי ביש סמך מטעם ביטול דזה דמי לדרב אע"ג דלא בטל מתחלה בטל אח"כ מאליו בעת שצריך לטעם ביטול בסמ"ך וא"כ הרי נתבטל קודם פסח ותו אינו חוזר ונאסר בפסח כמו בכ"מ שנתבטל קודם פסח וזה ברור כנ"ל ייט"ב

שאלה יח בשנת תקס"ז הי' גשמים מרובים ע"כ הי' מאד מאד בקישוי למצוא חטים על פסח שנת תקס"ז שיהיה עכ"פ בודאי ששים כנגד החטים שצמחו ולאפות הכל קודם פסח ואחר הרקדה ובירור שנעשה בכל מה דאפשר מ"מ היה עדיין הכל בספק וקרוב לודאי שאין ששים כנגדן וגם מלבד אותן שצמחו הרבה שלמעלה במקום שדרך לצמוח נתקלקל ונתרכך רק שלא התחיל לצמוח עדיין וגוף החטה קשה כדרך כל החטים ועניתי ואמרתי לכאורה הגם שמבואר בש"ע א"ח סימן תנ"ז בהג"ה דצריך להיות ששים נגד אותו שצמח היינו דוקא בצמח לפי שבצומח יש כח המוליד והיא כמו זרע באדם וכמו דכתב אשר זרעו בו וכמו דבאדם הוא כח כל שייפין ולכך מוליד בדמותו בצלמו כך בחטה הוא כח כל החטה וכיון דאין מצמיח אא"כ נתחמץ מלחלוחות א"כ כל החטה נתחמץ משא"כ בלא נצמח אחזוקי איסורא לא מחזקינן ואמרינן דלא נתחמץ רק אותו מעט שנתרכך ורק ננגדו בעינן ששים

והנה נפשי תשיב אמרי' לה דלכאורה גם בצמחה יש מקום להקל דלא בעינן ששים נגד כולו רק נגד מה שנצמח ומה שנראה מן החטה נתרכך ולא נגד הקשה דאינו דומה לאדם שאינו מוליד רק בעת קיומו משא"כ בצומחים דאדרבא אחר הבילוי והקלקול מצמיח ולא בעת קיומו כמבואר בתשובת החבר למלך אלכזר וא"כ לפי"ז באדם ודאי יש כח כל האברים בהטיפה משא"כ בהחטה דאינו מצמיח רק מה שנתבלה ממנו והלא גם חצי חטה מצמיח כשנתבלה משא"כ אדם דאינו מזריע רק אדם שלם א"כ אחזוקי איסורא לא מחזיקינן כנ"ל לכאורה. אבל אחר עיון קצת אין להקל בזה כלל דהצמיחה והריכוך מעיד שירדה בה לחלוחית ואף בלא ביקוע כיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ ואינו דומה לליחה ומכש"כ דזה הוי נתבקע ממש. ולפי"ז אף שלא נראה צמיחה עדיין רק ביקוע הרי היא חמץ דנתבקע ודאי חמץ רק אם לפעמים נסדק מהדישה אין לחוש וניכר הוא כללו של דבר שאם נראה ביקוע למעלה שנראה שהיא הכנה לצמיחה ודאי אין להקל כלל וכלל עכ"פ בפחות מששים כנגד כל החטה. ועיין בסי' תע"ג סעיף ב' ובט"ז ובמ"א בסעיף ד' ה' ו' שם ובאחרונים ודו"ק דודאי אין להקל ולומר אחזוקי איסורא לא מחזקינן כיון דאתחזק איסורא בהאי חטה גופא וזה ברור

שאלה יט הנה אקרב לפני מכ"ת שאלה הא דכתב בש"ע אסור לאכול קודם שיטול האתרוג אם מותר לשהות קאווע או שאר משקים קודם שיטול האתרוג את"ל דטעמא דאמרו רז"ל דאסור לאכול קודם שיטלנו שמא ישכח מחמת אכילה ליטול האתרוג ובמשקים לא שייך טעם זה ועוי"ל דשתי' בכלל אכילה כמ"ש הט"ז בהלכות מגילה וע"ש ולפי"ז אסור לשתות קודם שיטלנו אבל לי קשה דלמה כתב בש"ע בהלכות תפילה ולא לאכול ולא לשתות דהא שתי' בכלל אכילה בכן יל"ר האיך הדין נוטה אם מותר לשתות או לא וכו' עקיבא בהרב הגאון אמיתי אור עולם מו"ה יעקב ז"ל האב"ד דק"ק קאמרנא ואגפי'

תשובה הואיל וכעת רבו השואלים במילי דפסחא אשיב בקצרה הנה לפי דעת המג"א בסי' הרנ"ב ס"ק ד' דטעימא שרי' כש"כ דשרי שתי' שאינה מהמשקה המשכר דכבר ביארתי בתשובה למע"ל דטעימא חמורה משתי' ואף לפי מ"ש המ"א דמשמע מהתו' דטעימ' אסור מ"מ שתי' דקי"ל מותר דהבו דלא לוסף עלה היא ואפושי פלוגתא לא מפשינן ועוד זכר לדבר דטעימא חמורה דבגיטין דף ס"ב איתא אסור לטעום קודם שיתן מאכל לבהמתו ואלו בלשתות אדם קודם כמבואר בפ"מ לאו"ח סי' קס"ז באשל אברהם ס"ק ח' וכמפורש בתוה"ק באליעזר עבד אברהם ותכל להשקותו ותשאב וגו' וכן כאמר והשקית העדה ובעירם כנ"ל ברור רק דמ"מ אולי יש לחלק בין שתי' של צמא לשתי' של תענוג והכל לפי מה שהוא אדם דאם מצטער ואינו עושה לתענוג ולא יוכל להשיג בנקל לצאת י"ח בנטילת לולב אז המיקל לא הפסיד וז"ב הכ"ד הק' משה

שאלה כ' אבקש מאת מעכ"ת הרמה להודיעני דעתו בנידון האתרוגים הקאפירר ואם יהי' הזמן גורם למעכ"ת בקשתי לראות בפרק הזהב בסוגי' דהאונאה אי הוי שתות מקח אי שתות מעות ובתוס' ד"ה שוי חמשא בניתא בס"ד ועוד כשנתאנה מוכר לא תמצא שתות מלבר וכו' ובעוה"ר דרכי החכמה נעלמו ממני לא ידעתי פירושו והמהר"ם שיף מציין שם אף דמשכחת שוי חמשא בארבעה זה הבל ולא זכיתי להבינם אמאי הוא הבל בקשתי להודיעני פירושו אם באפשרי דברי תלמיד תלמידו המתאבק בעפר רגלי החכמים ומצפה לתשובתו ה"ק יעקב קאפל בר"י מאוליינאב

תשובה הנה בדבר הקאפירר אשר בקש להודיעו דעתי בזה הנה בתשובת הרמ"א סי' קכ"ו כתב הגאון מהר"י פאדאווא ז"ל האתרוגים המורכבים זיל קרי בי רב הוא בארצנו שלא לצאת בי' אפי' ע"י הדחק והעיד בשם אביו הגאון מהר"ם פאדו' ז"ל שקרה מקרה שלא הי' בפאדו' רק אתרוג אחד ושלחו אותו מקהל האשכנזים לקהל הלועזים פגעו השטודנטו בהמביא אותו וגזלוהו ממנו ופדאוהו מהם בדמים יקרים ולא רצו לצאת במורכבים והנה הגאון הנ"ל לא ביאר טעם פסול המורכבים והנה הלבוש הביאו הט"ז באו"ח סי' תרמ"ט ס"ק ג' והמ"א באו"ח סי' תרמ"ח ס"ק כ"ג כתב דמורכבים פסולין מן התורה משום שנעבדה בהן עבירה והנה דחו את דבריו הט"ז והמ"א שם בשתי ידים והנה מה שהקשה הט"ז שם מהא דאמר רבא עיי"ש הנה הקושי' היא עוד יותר חזקה מהא דאיתי' שם בגמ' ס"ס כי גזזו אונכרי וכו' הרי דאף דאונכרי ישראל נינהו לא מפסל משום שנעבדה בה עבירה דגזזי לה ועיי"ש רש"י ד"ה בידן שכתב ולדידן לאו מצוה הבא בעבירה הוא וגם באוונכרי גופייהו אמר שם ולקני בשינוי מעשה ולקני בשינוי השם וכו' עיי"ש אלמא אף דהם עשו העבירה מ"מ כיון דנקנה להם קודם המצוה יוצאין בה וכן כתבו שם התוס' דף למד ע"א ד"ה הא קני' ביאוש וכן הוא בחה"ר שם ועיין בפרי מגדים לא"ח במשבצות זהב בסי' תרמ"ט דהקשה ג"כ על הלבוש דהא קיי"ל כחכמים ולא כר"א כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רצ"ז ס"ק ג' עיי"ש עכ"ד ויפה דבר והא דכתבו התוס' בחולין דף ס' ע"א בד"ה הרכיב וכו' א"נ לב"נ קמבעי' לי' דשרי בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת אילן עכ"ל התוס' ע"כ צ"ל לפי התירוץ התוס' הנ"ל דרבינא בעי לר' אליעזר אבל התוס' בסנהדרין דף ס' ע"א ד"ה חקים מיאנו בזה דיהי' הסוגי' דחולין דלא כרבנן ומסקי דבישראל דרשינן לכ"ע למיניהו והאיבעי דרבינא בח"ל והיינו כתירוצם הראשון שם בחולין היוצא מזה דודאי קיי"ל כרבנן ולא כר"א וא"כ אין מקום לדברי הלבוש כלל ומופרכין מכמה צדדים

והנה המ"א בסי' תרמ"ח ס"ק ס"ג כתב דנ"ל דמורכב פסול משום דלא מקרי אתרוג כלל וכתב ע"ז ועיין בתוס' ריש דף נ"ג עכ"ל הנה משטחיות דבריו נראה בהשקפה ראשונה דמ"ש ועיין בתוס' ריש דף ל"ג כוונתו להביא ראי' לדבריו דראוי לפסול מורכב מש"ז דלא מקרי אתרוג כלל אבל נהפוך הוא דכוונתו לומר ועיין בתוס' ריש דף ל"ג משם בארה דלא מפסל מש"ז ול"ק עליו דמביא ראי' לסתור דידוע דרכו של רבינו בעל מ"א לבנות ולסתור ברמז מועט ובדבור אחד מראה פנים לשני חלקי הסותר דכל כוונתו רק להעיר לב המעיין ואת אשר יבחר יקרב ואבאר זה דהלא התוס' כתבו שם במסכ' סוכה דף ל"ג ע"א בד"ה ואימא ה"כ וכו' מידי הדס כתיב בקרא עיי"ש וא"כ ה"נ י"ל מידי אתרוג כתיב בקרא רק דכתיב פרי עץ ובעינן שטעם עצו ופריו שוה או דהדר הוי כמו הדר וצריך להיות ממין עץ שבאין על כל מים לכל חד כדאית לי' עיין בגמ' סוכה דף ל"ה ע"א וכיון דמורכב יש בו כל הנ"ל כמ"ש הט"ז שם יוצאין בו ומי' אפשר דכוונת המ"א הוא לחזק דבריו ולומר דנפסל מש"ז דלא מקרי אתרוג וכדי שלא יקשה עליו מידי אתרוג כתב בקרא כמ"ש לכך כתב ועיין בתוס' דף ל"ג ר"ל דכבר הקשו התוס' כן גבי הדס דגם שם קשה כן ואעפי"כ אית' שם בגמ' דה"א משום דאית לי' שם לווי לא מתכשר אלמא דלא חש הגמ' להא דלא כתיב הדס בקרא ש"מ דהוי כמאן דכתיב הדס בהדי' יהיה מאיזה טעם שיהיה א"כ ה"ה גבי אתרוג הוי כמאן דכתיב אתרוג בהדי' ומורכב