השיב משה אורח חיים יז

הפסח הוא רק מטעם קנס משום דעבר בבל יראה והכא בתערובות משהו לכ"ע לא עבר בב"י וא"כ לא קנסינן לי' לכך שרי לאח' הפסח כמו שאר חמץ דמות' אבל מידי חמץ לא נפקא כיון דלא נתבטל בשעת כפילה ואסו' בפסח הבא ואין להקשות איך מצינו דבר הנית' שיהי' חוז' לאיסורו לק"מ דבשלומא אם הוי ניתר בזמן האיסו' שפיר הוי קשה או אם הוי חוז' לאיסורו בזמן ההיתר אבל הכא כיון דלא כיתר רק לאחר הפסח דשעת היתר הוא דחמץ גמור מותר והאי כיון דליכא למקנסי' כיון דלא עבר בב"י הוי כשאר חמץ שלא עבר עליו הפסח ובפסח שמגיע זמן איסור חמץ גם זו אסור והזמן גרמא דחמץ מקרי כיון דלא נתבטל בשעת נפילה וראי' לדבר דאחר הפסח דשרי הוא משום דליכא למקנסי' כיון דלא עבר בב"י, ואף היכא דלא נתבטל שרי דהא מין במינו קיי"ל דבטל ברובא מדאורייתא בכל האיסורים ומדרבנן צריך ששים ואם נתערב קודם פסח חמץ מין במינו ברוב אסור אף בפסח דלא גרע משאר איסורים דצריך ששים עכ"פ מדרבנן ודוקא לענין משהו מקלינין בנתערב קודם פסח דחומרא דמשהו אינו רק גבי חמץ דלא מהני ביטול וכיון דקודם פסח שעת היתר שפיר בטל וכיון דנתבטל בשעת נפילה תו לא הדר לאיסורא אבל בפחות מששים דאף בשאר איסור אסור ממילא דלא הוי ביטול הלל וא"כ אף קודם פסח לא נתבטל כלל ואסור בפסח ואעפ"כ שרי לאחר הפסח דכיון דמ"מ מן התורה בטל ברוב א"כ תו לא עבר בב"י ולא קנסינין לי' עיין בריש סי' תמ"ב בא"ח ובח"י שם אלמא אפילו היכא דלא שייך למימר דבטל כיון דלא עבר בב"י לא קנסינין לי' ואותו התערובות שכתבנו שנתערב מין במינו ברוב דשרי לאחר הפסח ודאי דאסור בפסח הבא דלא עדיף משאם נתערב כה"ג קודם פסח דאסור בפסח וזה פשוט וברור וא"כ ודאי ה"ט כמ"ש דחמץ מקרי ולאחר הפסח שרי כיון דלא קנס ובפסח הבא אסור כיון דהגיע זמן איסור חמץ וא"כ ה"ה בנתערב משהו בפסח עצמו י"ל כן כמ"ש וגם י"ל להיפך דבאמת אף במקום דלא שייך ביטול מ"מ כיון דלא עבר בב"י לא קנסינין לי' ושרי לאחר הפסח ובכה"ג ודאי דבפסח הבא אסור כיון דלא הוי ביטול רק אם נתערב משהו כיון דכל איסורים שבתורה בטלי בס' וה"ט דשיערו חכמים דטפי מס' ליכא טעמא דאיסור' כלל וא"כ ודאי דגם בפסח ליכא טעם דחמץ כלל וממשו ולא טעמו הא בטל אפילו ברובא בכל איסורין ומכ"ש באלף רק דארי' הוא דרביע עלה חומרא דחמץ דאף דליכא טעמא ובטל מ"מ החמירו חכמי' וא"כ לאחר הפסח דאזדא לי' חומר' זו וממילא בטל וא"כ אף בפס' הבא שרי דהוי כנתבטל קוד' פסח וג"כ י"ל דחכמים אמרו דלא לבטל בפסח כלל ואסור באכילה ובהנאה כמו חמץ גמור אך אם שהא לאחר הפסח מותר כיון דבפסח גופא מותר מן התורה א"כ תו לא עבר בב"י ולא קנסינין לי' אבל מבטל לא בטיל כיון דלא נתבטל בשעת נפילה וא"כ אסור בפסח הבא והואיל והסברא והדעת מראה פנים לכאן ולכאן ונותן טעם לכל צד ואל אשר יהי' הרוח ללכת שמה ילכו וכדי לברר וללבן אצלול במים אדירים ים התלמוד צי אדיר לא יעברנו ונבא דרך האתרים לתור ולחפש לדעת איזה מקום בינה ואיזה דרך ישכון אור בש"ס דילן שהוא אב ומקור הכל ומיני' בי' אבא ליזול בי' נרגא והיה כעץ שתול על פלגי מים מתוקים מדבש ונופת צופים ועליהו לא יבול בע"ה ועד א' נאמן באיסורין דנ"ל להביא ראי' דאסור בפסח הבא דבגמרא דפסחים דף כ"ט ע"ב איתא אמר רב חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו במשהו רב לטעמי' דאמר כל איסורים שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנ"ט רב גזר חמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו ופירש רש"י הואיל ובכרת הוא שלא בזמנו במינו אסור כר' יהודא ופירש רש"י דאמר לאחר הפסח דאוריי' הלכך אף תערובות אסור ושלא במינו כו' אטו מינו כול' האי לא גזרינן עכל"ה ולכאורה יש ראי' מכאן דבנדון דידן שרי בפסח הבא דהא רב כיון דסבר כר' יהודא דאמר לאחר הפסח בלאו ולא מטעם קנס א"כ הוי אחר הפסח לדידי' כמו פסח הבא לדידן דקיי"ל כר"ש דלא אסור לאחר הפסח רק מטעם קנס וא"כ בשלומא אם אמרינין כמ"ש הסברא לקולא דבטל גם בפסח שנעשה בו התערובות רק דארי' הוא דרביע עלי' חומרא דחמץ א"כ ה"נ שלא במינו בטל ב"ס גם תוך הפסח רק דאמרי' ארי' הוא דרביע עליו חומרא דחמץ שים בו כרת לכך אסור וא"כ אחר הפסח דאזלה לה חומרא זו דאין בו כרת רק לאו שרי דהא נתבטל אבל אם אמרינין כמ"ש הסברא לחומרא דחכמים אמרו דלא לבטל בפסח וכיון דלא נתבטל בשעת נפילה תו לא בטל ולאחר הפסח דשרי היינו משום דקי"ל כר"ש דהאיסור הוא משום קנסא דעבר בב"י ובמשהו לא עבר ולא קנסינן לי' א"כ קשה רב דסבר כר' יהודא אמאי אמר דלאחר זמנו שלא במינו בנ"ט נהי דשוב ליכא כרת והוי דינו כמו שאר אסורים מ"מ כיון דנתערב תוך הפסח ולא נתבטל בשעת נפילה גם אח"כ לא יתבטל וחמץ שעבר עליו הפסח דאורייתא הוא לדידי': ומי' כד דייקינן שפיר אין ראי' מכאן דמאן לימא לן דכולה מילתא דרב איירי בנתערב תוך הפסח ותני הדין של החמץ הנ"ל בזמנו ושלא בזמנו דילמא ה"פ חמץ בזמנו דהיינו אם נתערב בזמנו בין במינו ובין שלא במינו במשהו כו' כדמפרש טעמי' ושלא בזמנו דהיינו אם נתערב שלא בזמנו ששהא בעיני' ונתערב לאחר הפסח שלא במינו בנ"ט כו' כדמפרש טעמי' והשתא א"ש דנתבטל בשעת נפילה וזה נכון דהא ע"כ בנתערב איירי וא"כ ליכא ראי' מכאן היוצא מדברינו אלה דלסברא שכתבתי לקולא י"ל דכולה מילתא דרב בנתערב תוך הפסח איירי ואמר הדין של החמץ הנ"ל בזמנו ושלא בזמנו ולסברא שכתבתי לחומרא ע"כ הא שלא בזמנו דרב איירי שנתערב שלא בזמנו ושם בדף ל' ע"א אמרינין אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור במשהו כרב שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומקשה הגמרא מי אמר רבא הכי והא אמר רבא קנסא קא קנס ר' שמעון הואיל ועבר על בל יראה ובל ימצא ומשני ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא ופירש רש"י ואפי' שהא בעיני' ועבר עלי' לא קנס למיסר תערובות דילי' עכ"ל ויש להבין מאי כוון רש"י בזה דרש"י פרשן הוא ולא פסקן ועוד מנ"ל לרש"י דילמא בשהא בעיני' הואיל ועבר בב"י קנס ומי' כד מעיינת שפיר תמצא דרש"י ז"ל מוכרח לפרש כן דהא דאמר ע"י תערובות לא יש לפרש בשני אופנים או שנפרש ה"מ בעיני' שעבר הפסח על חמץ בעין כיון דעבר בב"י קא קנס אף לאסור התערובות שנתערב אח"כ אבל ע"י תערובות לא פי' שעבר הפסח על תערובות חמץ דלא עבר בב"י לא קנס [ומה שקשה ע"ז עיין בסמוך] וגם יש לפרש דכול' מילתא קאי אחמץ בעין שעבר עליו הפסח וה"פ ה"מ בעיני' שנא נתערב אחר הפסח אם אסור משום קנס אבל ע"י תערובות שנתערב אחר הפסח שרי דלא קנס למיסר תערובות דילי' ועל פירוש הראשון קשה תרתי חדא מאי התחיל להקשות דקארי לה מאי קארי לה והא א' רבא ר"ש קנסא קא קנס הואיל ועבר על ב"י כו הלא קושיתו הוא תירוצו דהא המקשן בעצמו אמר בדברי רבא הואיל ועבר על ב"י לא מבעי' באיסור משהו דודאי לא עבר בב"י אליבא דכ"ע אלא אפי' בנ"ט להפוסקים דפסקו דאינו עובר בב"י רק בכזית בכדי אכילת פרס קשה ואף להפוסקים דפסקו דעובר בב"י אף דליכא כזית בכדי אכילת פרס רק כיון דאיכא כזית בכל התערובות עובר במקום דלא נתבטל מ"מ קשה מאי מקשה הגמרא דילמא רבא איירי דליכא כזית חמץ בכל התערובות וא"כ לא עבר בב"י ומותר לר"ש אבל לר' יהודא אסור ואשמוענין רבא דהלכתא כר' שמעון וביש כזית בתוך התערובות דעבר בב"י לא הוצרך לאשמעינין לסברת המקשה דכבר נשמע באמרו ר"ש קנסא קא קנס וכאן לא מיירי במאי דמדה ר"ש רק במאי דנ"מ בין ר' יהודא ור' שמעון כגון במקום דלא שייך קנס דהוא קאי אפלוגתא דרב ושמואל דרב פוסק כר"י ושמואל פוסק כר"ש עיי"ש וכי תימא דאף דלא עבר על התערובות מ"מ עבר על החמץ קודם שנתערב דאף אם משהא רגע א' עוב' וזו הוא קושית הגמרא ותירוצו עיי"ש ז"א לא מבעי' למ"ש דליכא כזית בכל התערובות הנ"ל א"כ לק"מ דגם מקודם לא עבר רק דעוד משכחת כגון חמץ של גוי שנתערב במאכל ישראל דלא עבר עליה מקודם וכשנתערב נעשית שלו וגם איכא לאוקמי אף בנתערב קודם פסח דהא רבא מתיר גם בנ"ט לאחר הפסח דאלו הוי אסר בנ"ט רק במשהו הוי מתיר לא הוי יכול לומר דאיירי בנתערב קודם הפסח דאם כן בפסח גופא שרי אך כיון דמתיר אף בנ"ט א"כ איכא לאוקמי בנתערב קודם הפסח דבפסח אסור ככל האיסורים ואחר הפסח שרי דלא עבר אך דאוקימתא זן יש לדחות אך דבקמייתא בחמץ של גוי שנתערב די ואם כן קשה מאי הקשה הגמרא ועוד קשה דמהא דמשני אבל ע"י תערובות לא משמע דעובר בב"י רק דלא קנסו אלא צ"ל דקושית הגמרא לא קאי רק אנתערב לאחר הפסח והפסח עבר אחמץ בעין ועבר שפיר בב"י ופריך הגמרא שפיר והשתא ל"ל בגוונ' דלא עבר עליה בב"י אם כן לא הוי חמץ שעבר עליו הפסח כלל ואפי' בעיניה מותר לאחר הפסח ומאי איכפת לן במה שנתערב ומשני שפיר כמו שפירש רש"י ולכך הוכרח רש"י ז"ל לפרש כן

ומיהו קשה מנ"ל להגמרא להקשות דילמא איירי רבא באמת רק בנתערב תוך הפסח דלא עבר בב"י אבל היכא דעבר בב"י אין צורך לאשמועינן דקנסא קא קנס כו' כמ"ש א"ו כמ"ש הסברא לחומרא וא"כ מוכח דרב לא איירי בשלא בזמנו רק שנתערב לאחר הפסח ואם כן רבא דקאי עליה וסובר כוותיה בלזמנו ופליג עליה דשלא בזמנו ודאי דאיירי כהך שלא בזמנו דאיירי רב דאל"כ לא פליג אדרב בהך שלא בזמנו דאיירי בי' א"ו דאיירי בנתער' לאחר הפסח ומקשה שפיר ומשני שפיר אבל לפי מ"ש הסברא לקולא קשה ואף להתוס' דלא גרסי במשהו כרב ופליג בכולה מילתא אדרב מ"מ צריך להיות בגונ' דאיירי רב ומיהו לר"ת דלא גריס במשהו יש לדחות ראיה זו דיש הוכחה מצד אחר דרבא איירי שנתערב לאחר הפסח או תוך הפסח ובגווני דעבר בב"י דאלת"ה קשה קושית התוס' למה לא אמר הלכה כר' יוחנן ותירוץ התוס' לא שייך אם נימא כך דהא ליכא קנס ומיהו הא לא קיי"ל כהך גרסא דהא אכן פסקינן דחמץ במשהו ואם כן ראייתי נכונה: הג"ה מב"ב של המחבר

א"ה עיקר הראיה מהא דרב לא הבינותי דבשלמא רב דסובר כר"י דחמץ לאח"פ אסור מדאורייתא וצריך ביטול שפיר איכא למימר אף על גב דבפסח כשנפל לא נתבטל משום חומרא דחמץ מ"מ אחז"מ מיהו מבטל בטל ממילא משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ש ואח"פ דשרי אפי' בפחות מס מך לרוב הפוסקים ע"כ לאו מטעם ביטול הוא דהרי אפי' באיסור דרבנן בשאר איסורי' בעינן סמך אע"כ דכאן שאני דכל היכא דיש רוב לא קניס ר"ש וליכא איסור כלל אם כן אפי' ביש סמך י"ל דבפסח חוזר ונאסר דשם חמץ עלי' ולא נתבטל דלא הוה צריך ביטול כיון שהוא בתערובות וראי' לזה דלא מטעם ביטול הוא בתערובות שלאח"פ ממה שכתב הר"ן דרבא דקאמר חמץ בזמנו במשהו לאו משום דסובר כרב דרבא ס"ל במינו ושלב"מ בנו"ט אלא מטעם דהו"ל דבר שיל"מ דאע"ג דר"ש אסר לאח"פ משום קנסא מ"מ מודה הוא דע"י תערובות שרי נמצא תערובות זה דבר שיל"מ הוא עכ"ל ואי אמרת דגם לאח"פ מטעם ביטול הוא דשרי מה לי תוך הפסח או אח"כ סוף סוף יצטרך לבוא לידי ביטול אע"כ דאחר כך פרח איסור בתערובות רוב דליתא לאיסורא בעיני' ומש"ה הו"ל יל"מ וכן פי' המקו"ח סי' תמ"ז ס"ק ה' ובזה