השיב משה אורח חיים יד

בתקיעת שופר שתמליט הולד ולא שמעת ואולי הוא מפני שחששת שמא לא יקרא שם להולד ע"כ אנחנו הב"ד מבטיחין אותך שיקרא לו שם בישראל הן אם יהי' זכר הן אם תהי' נקבה ואם יהי' זכר נימול אותו ואח"כ כקרא לו שם ע"כ אל תעשה באופן אחר רק שתמליט הולד וע"י קריאת השם יזכה לעמוד בתח"ה עמך כן יאמרו לה שלשה פעמים בלשון הקוד' ושלשה פעמים בלשון אשכנז ובאם שיראו שח"ו ב"ז לא יועיל אחר עבור זמן מה אזי יפטרוה מן החרם ויבקשו ממנה מחילה ויאמרו לה שנעשה הכל עפ"י מנהג ישראל ויקברוה כך ולא ידאגו כלל וכלל ואין שטן ואין פגע רע ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבוליכם רק שלום ושלוה בארמנותיכם הכ"ד חותנך

והנה אחר שכתבתי כל הנ"ל ראיתי בפרי מגדים ליו"ד סי' א' בשפתי דעת ס"ק ה' שכתב דהיכא דלא מצינו למרדף אבתרי' רק ע"י טורח לכ"ע לא מבררינין דאל"כ אמאי לא בדקינין אחר ח"י טריפות עכ"ד הרי דעתו דגם להחולקים על הראב"ן אינם חולקין רק באם מצינו למרדף אבתרי' בקל ובדיקה אחר ח"י טריפות הוי כמו מצינו למרדף ע"י טורח ואמת דכן כתב המנחה יעקב בכלל נ"ט ס"ק ח' דע"י טורח א"צ לברר והביא ראי' מפסחים דף ד' ע"א שם לאטרוחי להאי מאי עי"ש והנה אם כך נימא דהבדיקה אחר ח"י טריפות אינו בכלל יכול לברר דהוא טורח גדול ומכש"כ באדם דהוא ניוול א"כ לפ"ז כב"ע צריך לומר דהה"א שבגמ' דחולין דנבדקי' הוא רק בד"נ משום דכתיב ושפטו העדה כו' וכדי שלא יסתור לסוגי' דמכות צ"ל דהג"מ בחולין לא אמרה רק בדרך וכ"ת אבל לפי האמת אינו כמ"ש ומי' מ"מ נראה ברור דמ"מ אנחנו צריכין לבא להסברא שכתבתי דודאי יש מהן מהטריפות שהבדיקה אחריהן הי' בנקל מאוד א"ם עכ"פ בבהמה הי' ראוי לבדוק אחריהן א"ו דצ"ל כמ"ש כיון דמ"מ אנו צריכין לסמוך על הרוב או משום דילמא במקום נקב קשחיט או משום אלו טריפות שיש טורח לבדוק אחריהן שוב אין צריך בדיקה כלל וע"כ צריך לחלק כמו שחילקתי כדי שלא יקשה על מ"ש זקני הרמ"א ז"ל בסעיף ב' בהג"ה כמ"ש ומי' לפ"ז יש לחלק עוד חילוק אחר דדוקא היכא דסומכין על הרוב אף במה דיכול לברר ג"כ אז סומכין לגמרי על הרוב כמו בבדיקה אחר ח"י טריפות כיון דסומכין באלו טריפות שיש טורח לבדוק אחריהן אף דמ"מ יכול לברר ג"כ לכך סומכין לגמרי על הרוב וא"צ בדיקה אף באלו שאין בהם טורח דמ"מ הם בסוג אחד בסוג יכול לברר אבל לא משום זה דסומכין על הרוב ולא חיישינן דילמא במקום נקב קשחיט סומכין לגמרי דהא בזה א"א לברר כלל ואינם בסוג אחד כלל דנימא מדסומכין בהא סומכין בהא וא"כ לפ"ז ממילא ל"ק על הגה"ת זקני הרמ"א בסעיף ב' דשם בליתא קמן דשוב א"י לברר יותר לא אמרינין כיון דסומכין בזה על הרוב נסמוך ג"ב במה דיכולין לברר כמ"ש לכך צריכין לבדוק בסימנים ודו"ק ומי' לפ"ז הי' ראוי לומר דדוקא בלא מצינו למרדף אבתרי' כלל צריכין למבדק בסימנים אבל כשמצינו למרדף אבתרי' ע"י טורח אז א"צ לבדוק כלל בסימנים ודו"ק והוא מלת' דלא מסתבר לכך נראה עיקר כמו שחילקתי בראשונה כנ"ל נכון בס"ד ועיין בב"י לטור א"ח ה"פ סי' תל"ז שהקשה אמאי שיילינין להמשכיר אף דחזקתו בדוק כיון דיכול לברר ואמאי לא בדקינין אחר ח"י טריפות ותירץ שם וז"ל וי"ל דשאני בהמה שהוא בחזקת כשרה משנולדה אבל בית כל שנה בחזקת שאין בדוק הוא עכ"ד א"כ לפ"ז לק"מ קושית הפ"מ דבשוחט ע"כ משנולד לא ידע כלום וכן ל"ק קושיתי ממס' מכות דשם משנולד הוא בחזקת שלם ע"כ סמכינין אף במקום דיכול לברר ודו"ק]

ויודע אני שעדיין יש לבעה"ד לחלוק בנידון דידן ולומר דע"כ לא אסרינן לי' לנוול המת אלא כשאינו לצורך המת ולכבודו אבל כשהוא לצורך המת או לכבודו אפשר דשרי מדי דהוי אהלנת המת דהוי בעשה ול"ת [כמבואר בסנהדרין דף מ"ו ע"ב בגמ' ואף דלא אמר שם רק בל"ת הא אייתי' לי' מכי קבר תקברנו דאיירי בעשה רק דה"פ דגם בל"ת עובר דכיון דמרבינין לי' דאיירי הקרא שם בכל המתים א"כ גם הל"ת דכתב שם עלייהו קאי וכש"כ העשה דבי' רבי' קרא וז"ב ועיין בספר החינוך להר"א ז"ל פ' תצא וברמב"ם פ"ד מ"ה אבל הלכה חית ובל"מ שם ודו"ק] אעפ"כ מותר לכבודו כמבואר כל זה שם בסנהדרין דף מ"ו ע"א בהמשנה ואפילו לפי הה"א דרוצה לומר דהוי רק כבודו של חי רוצה לומר שם הגמ' דף מ"ז ע"א דשרי דכיון דהוי כבודו של חי אין בו בזיון למת עיי"ש ועיין ביו"ד סי' שנ"ז ואפשר לומר לפ"ז דה"פ שם בגמ' דחולין וכ"ת משום איבוד נשמה דהאי ר"ל משום דהוי איבוד נשמה להרוג או לאידך ניסא כדי למהוי איבוד נשמה להורג ננוולי' שזה כבודו לנקום נקמתו וכל לכבודו מותר ודלא כפירוש רש"י ולפ"ז א"ש דלפי מה דקיי"ל דאזלינין בתר רובא אין בודקין אותו כלל ומה"ט א"ש ג"כ חנטה הנאמר ביעקב גם אם היא חנטה הפשוטה מי' כבר הוכחתי דחנטה הנאמר ביעקב הי' רק ריקוחין בחוץ (וכן מבואר ג"כ בתרגום יונתן פ' ויחי ובזוהר סוף פ' ויחי ובדרך אמת שם) וח"ו להעלות על הדעת כלל ששלטו ידי' בבחיר שבאבות לחתוך בבשר קדש וגם על חנטה זו אמרו במדרש רבה פ' ויחי שנענש יוסף שאמר הקב"ה וכי אין אכי יכול לשמור צדיקי ר"ל דזה אצלו העדר כבוד שצריך לריקוחין לשמרו והנה בדרושים הצדקתי את הצדיק זה יוסף וביארתי כוונתו לש"ש וטעמו ונימוקו עמו בטוב טעם ודעת ואין כאן מקומו ובנד"ד גם אם י"ל כן מ"מ כיון דאיסור ניוול הוזכר בש"ס וזה שלא נקבר אותה עם הולד אין זכר למו בודאי לא דחינין תני' מקמי לא תני' ואם אנו מחזיקין להמקובל ביד המון היינו להחמיר אבל לא להתיר מש"ז איסור מפורש וגם מי יודע הטעם של זה הענין אם הוא צורך העת או יש בו איזה טעם אחר שאינו צורך המת כלל ואף דר"ל בגמ' בהלנה דאף אם הוא צורך החי שוב אין בו בזיון למת לא דמי דהתם אין הבזיון רק משום דמה דמשהינין מירה דלא איכפת לן בי' ואין אנו חוששין עליו כלל לכך כל שמלינין אותו לאיזה טעם וסבה שוב אין בו בזיון אבל כאן שמנוולין אותו ממש דודאי הוי בזיון שייך שפיר לומר ומשום צורך אחר מבזינין להמת כקושית הגמ' שם ושמא באמת אין בו צורך המת וזו סברא נכונה הוא ועוד דגם שם לא אמרינין סברא זו רק לפי הה"א דהוי צריך לומר כן ע"כ אבל לפי האמת דנפשט' האבעי' אפשר דשוב לא אמרינין סברא זו ע"כ על עמדי אני עומד להלכה ולמעשה כמ"ש כל זה נ"ל ברור

שאלה יד מעשה הי' בחודש טבת תקפ"א לפ"ק שלא נראת הלבנה בטהרתה בלי כיסוי העבים עד ליל שיתסר ואז נראת זכה וברורה בהירה וקודם שנראת הי' לנו צער גדול מאוד עד אין לשער על שלא זכינו לקבל פני אבינו שבשמים פעם אחד בחדש בברכה זו ואמרתי ועניתי הלא בשכנה"ג בא"ח בסי' תכ"ו ס"ק ב' כתב דמצא לשטת סנהדרין לאחד מגדולי האחרונים בשם תלמידי מהרי"ף ובשם הרב המאירי ז"ל דאפי' י"ז בכלל עכ"ד עיי"ש והנה ודאי כל פה יודה ויאמר דראוין הגדולים הללו ז"ל לסמוך עליהם עכ"פ בשעת הדחק אך אולי יתעקש המתעקש לומר דלא יתכן זה בענין ברכה דספק ברכות להקל לזה אומר דזה אינו דהא במסכ' ברכות דף ח' ע"ב רשב"י אומר וכו' פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים ביום וכו' ושם ט' ע"א מסיק כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק עיי"ש והנה לפי"ז הי' ראוי כומר דלענין ק"ש שאמר רשב"י סמכינן עלי' בשעת הדחק אבל ברוכי לא מברכינן דספק ברכות להקל והרי קיי"ל דמברכין רק השכיבני לא יאמר כמו שפרש"י שם הטעם אבל שאר ברכות מברכין בשעת הדחק וכן פסק הרמב"ם והסמ"ג והטור והש"ע אלמא כיון דקבוע לברך בק"ש ערבית ויש צער לבטל הקביעות מברכין וסמכינן עלי' דר"ש בשעת הדחק ולא אמרינן ספק ברכות להקל מכש"כ כאן שאין כאן רק הברכה והוא המצוה וקבוע בכל חדש וצער גדול הוא לכל איש ישראל שיתבטל ממנה דלא אמרינן ספק ברכות להקל בזה וסמכינן עלייהו בשעת הדחק וז"ב כשמש: ועוד אומר אני ממ"נ יש לסמוך על הגדולים אלו ולברך בשעת הדחק בליל שיתסר דהא במסכ' סנהדרין פרק היו בודקין דף מ"א ע"ב בסוף העמוד אית' בגמ' בזה"ל נהרדעי אמרי עד ששה עשר ומובן דהסוברים ולא ששה עשר סוברים עד ולא עד בכלל אמרי' והסוברים ששה עשר כמי סוברים עד ועד בכלל אמרי' וא"כ אומרים אנחנו דיש לסמוך על הני פוסקים הגדולים דאמרי שיתסר כמי עכ"פ בשעת הדחק ולברך דאם נימא ספק ברכות להקל ולא לברוך הלא אם נימא כך א"כ מוכרח הוא דעד ועד בכלל ואפרש שיחתי דהא במסכ' ברכות פרק תפילת השחר דף כ"ו ע"ב בעי' שם בגמ' ר' יהודה דאמר תפילת השחר עד ארבע שעות עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל ועיי"ש בתוס' ד"ה איבע' להו דהקשו התוס' תימא דאמר בנדה כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים אלמא עד ולא עד בכלל ע"כ קושייתם ור"ל דזה הוי להחמיר דאין יכול להתפלל רק עד ארבע שעות ותירצו וז"ל וי"ל אי אמרינן עד ועד בכלל יש בו ג"כ חומרא שיתפלל ולא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו אפי' במזיד עכ"ל התוס' ורצונם לומר כיון דיש בו להטות החומרא לכאן ולכאן אין להוכיח ולברר הפירוש מכח הכלל דכל שיעורי חכמים להחמיר והבן ועכשיו נחזור לענינינו דאם נימא דזה הוי הקולא שאין מברכין ולכך אמרינן ספק ברכות להקל א"כ ע"כ מוכח דשיתסר נמי בכלל ועד ועד בכלל דהא כל שיעורי חכמים להחמיר והבן זה כי הוא דבר מושכל ומי' ראי' זו יש לדחות די"ל דאף דלענין דלהחמיר על האדם יש להטות החומרא לכאן ולכאן ולכך לא מוכרח ומוכח הפירוש מכח הכלל דכל שיעורי חכמים להחמיר מ"מ מחמת חומרא דלא תשא וחשש ברכה לבטלה אין ראוי לברך בספק מ"מ כבר אסתגרין בקמייתא דראי' הראשונה היא חזקה ובצורה ואמת בס"ד והנה הי' נראה לומר דהאיבעי' הנ"ל דמס' ברכות שהבאתי אי עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל לפי קושית התוס' ותירוצם הנ"ל שהבאתי א"כ עיקר האיבעי' הוי איזה צד נחשב לחומרא אם שאין לו רק זמן מועט הוי החומרא או דהוי החומרא שאם לא התפלל עד שעה רביעית מ"מ חייב להתפלל דהא כל שיעורי חכמים להחמיר א"כ איזה דהוי החומרא בזה כוון ר"י באמרו עד ארבע שעות רק דזה בעצמו הוא הספק איזה מהן הוי החומרא וכיון דפשיט' דעד ועד בכלל א"כ ממילא נפשט דזה הוי החומרא שצריך להתפלל גם בשעה רביעית וכיון דזה הוי החומרא א"כ בהא דמברכין על הירח ג"כ הוי החומרא דגם בשיתסר מחוייב לברך א"כ ממילא מוכח דעד ועד בכלל דהא כל שיעורי חכמים להחמיר והבן מי' ג"ז אינו דהא כתבו התוס' במסכ' חולין דף מ"ו ע"א בד"ה עד ועד בכלל דהאי כללא דכל שיעורי חכמים להחמיר אינו רק במשנה או בברייתא אבל לא במימרא עכ"ל והיא מוכרח שם מן הש"ס דאל"כ לא הוי מקום להאיבעי' אי עד ועד בכלל בהא דאמר שם עד אחת טריפה וכו' עיי"ש וא"כ לפי"ז הא דאמרי נהרדעי וכו' לא הוי רק מימרא וליתא בהאי כלל' שכל שיעורי חכמים להחמיר רק דמ"ש בראשונה היא אמת ויציב ונכון וקיים בס"ד

שאלה טו מעין הנובע ממקור החכמה ינבעו לפניו מצפונו תעלומי החכמה חכמתו בחוץ תרונה עמוק עמוק מי ימצאנה. עושה ציצים ופרחים לתורה כשושנה ה"ה אדמ"ו הרב המפורסים הגאון אמיתי פניו פני אפי רברבי רב בגוברין גיבור ואיש במלחמתה של תורה