השיב משה אורח חיים יג

וגם בספרים המדברים מענינים כאלו כמו בספר לחה"פ ובספר מעבר יבק לא נמצא מזה כלל רק שהוא קבלה ביד בני עמינו וכבר ידעת מ"ש הרשב"א בתשובותיו דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמינו מפני ששים ריבוא מופתים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל אך מה שאומרים קצת אנשים לחתכה ולקרוע הבטן ולהוציא הולד חלילה וחלילה אל תאבה ואל תשמע להם לנוול המת כמו דאמרינין בחולין דף י"א ע"ב וכ"ת דבדחינין לי' הא קא מינוול אלמא דזה להם למונח קיים דאין לנוול המת אף לקיים מצות מיתת ב"ד בהרוצח דהוא מצוה רבה דדחה עבודה וקבעי למילף במס' סנהדרין דף ל"ה ע"ב דדוחה שבת מק"ו אי לאו דנפיק מקרא דאינו דוחה שבת אבל עבודה דוחה וע"ש בתוס' ד"ה שנאמר מעם מזבחי כו' דאפי' אין שם כהן הראוי לעבוד עבודה נדחית עיי"ש רק משום איבוד נשמה רצה לומר שם בחולין ננוולי' דפקוח נפש דוחה הכל ולא באופן אחר אף דכבר עמדו על זה הלא אדרבא אי לא ננוולי' ליכא איבוד כשמה כיון דקיימינן עכשיו בהאי וכ"ת דלא אזלינן בתר רובא נ"ל פשוט דה"פ וכ"ת דאף אם נימא דאזלינין בתר רובא מ"מ ננוולי' משום איבוד נשמה דאולי יצילו אותו עי"ז דאולי ההרוג הוא מן המיעוט וימצא טריפה ורחמנא אמר והצילו העדה כפירוש רש"י וכיון שע"כ אנו מוכרחין לומר דלא מקיימין מיתה ב"ד רק אחר הבדיקה א"כ נוכל לומר שפיר דלא אזלינן בתר רובא רק דהתורה ציוה לנוול המת כדי לקיים מיתה ב"ד אף דעכשיו אין כאן איבוד נשמה אף אי לא נבדוק מ"מ התורה צוה כך כדי לקיים מיתת ב"ד דא"ל דמה"ת נימא כן דהתורה צוה לנוול המת מה דלא מצינו בפירוש יותר טוב לומר דאזלינין בתר רובא דהא ע"כ צריך אתה לומר דבדקינן לי' אף אם ניזל בתר רובא לזה אמר דאף אם נימא דבדקינין לי' מ"מ מוכרח דאזלינן בתר רובא דדילמא במקום סייף נקב הוי כנ"ל אלמא דלא אמרינין ננוולי' רק או משום איבוד נשמה או משום הכרח גזה"כ ויש הוכח' דע"כ איירי קרא בכה"ג כמ"ש ולא באופן אחר

והנה יש לי עוד להביא ראי' שלא לנוול המת דהא לכאורה קשה לפי דמשמע מסוגיית הש"ס כאן דמשום והצילו העדה ראוי לבדוק אף אם ניזל בתר רובא א"כ ראוי להיות כן לפסק הלכה גם דקי"ל דאזלינין בתר רובא ולא נמצא כן בשום מקום לא בש"ס ולא ברמב"ם בה' רוצח ובה' סנהדרין ואדרבא מבואר היפך ברמב"ם פ"ב מ"ה רוצח הלכה חית שכתב שם דכל אדם בחזקת שלם וההורגו נהרג עליו עיי"ש ולא כתב כלל דבדקינין לי' ובאמת כן מוכרח בש"ס במס' מכות דף ז' ע"א דלמה דקיי"ל א"צ לבדוק כלל דאמר שם בגמ' על ר"ט ור"ע היכי הוי עבדי ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו ראיתם טריפה הרג שלם הרג א"ר אשי את"ל שלם הוה דילמא במקום סייף נקב הוה פי' רש"י את"ל שאמרו בדקנוהו כו' ע"ש דר"י ור"א דברו רק מחשש טריפה שלא במקום סייף ואם הדין הוי דצריכין לבדוק א"כ מה קאמרי ר' יוחנן ור' אלעזר ומה הוסיף ר' אשי בלשון את"ל כיון דע"כ לא נהרג רק אם ידעינן דשלם הוה ולא הוה להגמ' לפרש רק הא מילתא לחוד דילמא במקום סייף נקב הוה א"ו דלפי האמת א"צ לבדוק כלל לכך קאמרי ר' יוחנן ור"א שפיר ור' אשי הוסיף באת"ל דאם אמרו אנו בדקנוהו כמו שפירש רש"י וז"ב ואם כן הסוגיות סותרין עצמ' לכאורה וגם זולת פירושי בגמ' דחולין הנ"ל מ"מ קשה לגדולי הפוסקי' דסברו בכל מקום דאין סומכין על הרוב במקום דיכולין לבררו מגמ' דמכות הנ"ל דמבואר דלדידן א"צ בדיקה כלל ואם בד"נ כן דכתיב ושפטו העדה כו' עאכו"כ בשאר דברים דא"צ לברר כיון דאיכא רוב והנה לכאורה קשה בל"ז על הפוסקים הנ"ל מהא דלא בדקינין לשום בהמה אחר ח"י טריפות ואף דהוי מיעוט דל"ש דהא מיעוט דאינם מומחין בשוחטין ודאי הוי מיעוט דל"ש כמ"ש הרא"ש בחולין דף י"ב אף על פי כן כתבו בזה הפוסקים דאין סומכין על הרוב במקום דיכולין לבררו וכ"ש בטריפות דלא כמשא בשום מקום דהוי מיעוט דל"ש רק דטריפות הריאה הוי מיעוט המצוי ושאר טריפות הוי סתם מיעוט והתינח לדעת העיטור הובא ביו"ד סי' א' סעיף א' בהג"ה דסובר דרק לכתחלה אין סומכין על הרוב דהיינו קודם שישחוט אבל אחר שישחוט סומכין ואין בודקין אפי' הוא לפנינו א"כ לק"מ דאחר ח"י טריפות הוי דיעבד אבל לדעת המחבר שם דהוא דעת הגאונים הובא בהרא"ש בחולין ד' ג' ע"ב דאם כבר שחט בודקין אותו אם הוא לפנינו א"כ קשה והתינח להראב"ן הובא בש"ך ס"ק ה' דבמצינו למרדף אבתרי' א"צ לטרוח א"כ י"ל דטרחא דבדיקה אחר ח"י טריפות הוי כטרחא דרדיפה אבל למ"ש הש"כ דמשאר פוסקים לא נראה פירוש זה עיי"ש א"כ ממילא לדידן אף דלא קיי"ל כרבינא כל היכא דמצינא למרדף עכ"פ צריכין למרדף א"כ קשה והנ"ל דלא אמרינין אין סומכין על הרוב במקום דיכולין לבררו רק באם שאחר הבירור לא נצטרך לסמוך על הרוב כגון בחשש דאין מומחין דאחר שנבדק וימצא מומחה שוב לא נצטרך לסמוך על הרוב מה שא"כ בהא דח"י טריפות אף אחר שנבדק עדיין יש חשש דילמא שחיט במקום נקב וצריך ע"כ לסמוך על הרוב לכך א"צ לברר כלל דהוי אין יכול לברר כיון דע"כ צריכין אנו לסמוך על הרוב כנ"ל ברור

ואין להקשות ע"ז מהא דכתב זקיני הרע"א ז"ל ביו"ד סי' א' סעיף ב' בהג"ה ואם שחט ולית קמן למבדקי' ע"ע יבדקו בסימנים אם נשחטו רובן דכל מה דאפשר למבדק בדקינין עכ"ד וע"כ צ"ל דדברי הרמ"א בכאן הוא על המקומות שנוהנין כהמחבר בסעיף א' דהיכא דהוא לפנינו בודקין אותו דלדעת י"א שהביא שם בהג"ה אין מקום לפסק זה דהא אפילו היא בפנינו אין בודקין אותו כלל כיון שכבר שחט ומה לן בזה דלית קמן אלא סמכינן בזה שכבר שחט על הרוב ואמרינן דמסתמ' עביד כדינו ובדק בעצמו אחר הסימני' וז"ב לדעתי וא"כ לפי מ"ש קשה דגם להנוהגין כהמחבר אין מקום לפסק זה דהא כיון דלית' קמן א"כ אף אם נבדוק בסימנים מ"מ צריכין למסמך על הרוב מצויין דאל"כ ניחוש שמא שהא או דרס ומה מועיל דהסימנים נשחטו רובן וכיון דע"כ צריך למסמך על הרוב א"כ א"צ לברר כלל רק כסמוך על הרוב דמומחה הוא ובודאי עביד השוחט כדינו לק"מ דבשלומ' היכא דאמרינין דאין בעולם בירור בזה הענין שלא יצטרך לסמוך על הרוב א"כ לא הונח כלל בדיקה על זה הענין מעיקרא אבל במה דמשכחת בירור לפעמים א"כ כבר הוכח בזה בדיקה ובירור א"כ שוב אמרינין במקום דאינו יכול לברר בירור גמור עכ"פ כל מה דמצינא לבדוק בדקינין כנ"ל והוא נכון בס"ד. וא"כ לפ"ז ל"ק ג"כ עלייהו מגמ' דמכות הנ"ל דכיון דאף אם לבדוק צריכין לסמוך על הרוב דדילמא במקום סייף נקב הוה לכך א"צ לבדוק כלל והשתא גם הסוגיות אין סותרין זא"ז גם לפי מה שפירשתי במס' חולין והוא מוכרח בפשט גמ' שם דהא לפי הה"א דשם דאכתי לא ידע מהא דדילמא במקום סייף נקב הוה א"כ הוי ראוי לומר דצריך לבדוק אף אם ניזל בתר רובא כיון דע"י בירור לא יצטרך לסמוך על הרוב משא"כ למה דמסיק דילמא במקום סייף נקב הוה שוב אין צריכין לבדוק למה דאזלינין בתר רובא וכמו שמבואר בסוגי' דמכות והנה להפוסקים דסברי דאין סומכין על הרוב היכא דיכולין לבררו ודאי א"ש הסוגיות הנ"ל כמ"ש אבל להפוסקי' דסוברין דסומכין על הרוב בכ"מ א"כ צ"ל דרק כאן בד"נ כיון דכתיב ושפטו העדה כו' צריכין לבדוק וכפירש רש"י בחולין שם ר"ל דאולי נציל אותו עי"ז שימצא טריפה א"כ עדיין הסוגיות סותרות דהא אף לפי המסקנא דלחשש שמא במקום סייף כו' צריכין אנו לסמוך על הרוב מ"מ ראוי לבדוק דהא הבדיקה לא הוי משום שאין אנו רוצין לסמוך על הרוב דנימא הלא סוף סוף אנו סומכין על הרוב כמ"ש רק דהבדיקה הוא משום דאולי הצל נציל שימצא טריפה במקום אחד א"כ אף דממקום הסייף אין הצלה דלא ניכר הנקב ואזלינין בתר רובא מ"מ שמא יהי' הצלה ממקום אחר וע"כ צ"ל להפוסקים הנ"ל דהגמ' בחולין לא אמרה רק בדרך וכ"ת ר"ל דאף אם תרצה לומר סברא כזו מ"מ מוכח דאזלינין בתר רובא אבל לפי האמת לא אמרינן כלל לבזות המת מש"ז וכמו שמבואר בסוגי' דמכות שכן דרך הש"ס באמרו וכ"ת דרוצה לדחות לפעמים בדרך אף אם נימא כך אבל באמת אינו כך כמ"ש התוס' במס' כתובות דף ע"ב ע"ב תוס' ד"ה דאי בעי מסר לה כו' שם ואומר ר"י דאורחי' דהש"ס דבעי לדחוי' אפילו אי קים לן דבשת ופגם הוי דאביה ממקום אחר עיי"ש והנה לדעת הפוסקים דסוברים דאין סומכין על הרוב במקום דיכולין לבררו כ"ל לומר דזה הוא רק אשי שם במס' מכות דלכאורה אינו מובן מי סני לי' הא דאמרי ר' יוחנן ו"ר אלעזר רק דבא לישב הקושי' שקשה על ר' יוחנן ור"א דמפרשין דהוי אמרי ראיתם כו' קשה הלא אף לדידן צריך לבדוק דהא אין סומכין על הרוב במקום דיכולין לבררו וא"כ מה קאמרי ר"ט ור"ע לכך בא ר' אשי ואמר את"ל כו' ר"ל דאף אם אומרין העדים שהם בדקוהו מ"מ י"ל ד דלמא במקום סייף נקב הוה ולכך לדידן א"צ בדיקה כנ"ל. המורם מכל זה דלפ"ז אין לנוול המת אף דיוכל להיות עי"ז הצלה להורג ורחמנא אמר והצילו העדה אלמא דנוול הוא דבר קשה מאד אף שמצינו חנטה גבי יעקב כבר כתבו דהי' רק ריקוחין מבחוץ (ועיין בתרגום יונתן פ' ויחי ובזוהר סוף פ' ויחי ובדרך אמת שם) וכן מבואר לדעתי מלשון הגמ' דמקשה על הא דאמר יעקב אבינו לא מת וכי בכדי חנטו חנטי' ולא מקשה קושיא אלימא מינה האיך חנטו חנטי' לחתוך בבשר החי א"ו דלא הי' אלא ריקוחין מבחוץ וא"כ ל"ק רק דהיה בכדי דכיון דחי הוא א"צ לחנטה וז"ב לדעתי היוצא מזה דח"ו לחתוך ולקרוע ולנוולה ואם יש מנהג וקבלה אינו רק לעשות תחבולות שתלד אבל לא לחתוך ולקרוע וגם דרשתי וחקרתי ונודע לי מנהגן של ישראל מכמה מקומות שאירע שלא הועילו החרמות והתקיעות והוציאו אותה אחר כך מהחרם שלא תהיה מנודת ח"ו ובקשו ממנה מחילה ונקברה כך ולא היה אח"כ שום היזק כי כן נעשה לפני איזה שנים בק"ק פרעמשלא ובק"ק לבוב ובק"ק קאליש זה נודע לי בבירור אך המכסה אני מאוהבי מה שעלה על דעתי היות שמבואר ביו"ד ס"ס רס"ג ובסימן שנ"ג בתינוק נפל דמהלינין ליה ומשימין לו שם והוא קבלה מר' נחשון גאון הביאו הרא"ש סוף מ"ק ועיין בב"י ס"ס רס"ג ובטור סי' שנ"ג דשימת השם הוא סיבה דכד מרחמין מן שמי' והוי תח"ה הוי ביה דיעה ומבחין ליה לאבוה ופשוט דאף לתינוקת משימין שם והא דאיתא בס"ס רע"ג רס"ג ומשימין לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים הוא לזכר בצירי ולא לזכר בקמץ והכה קבלתי דבלא שימת שם נעשה ח"ו מהתינוק חיצון והנה זה כמו שלש שנים שעלה על דעתי שמא אין יודעין מזה השמשים המתעסקים בקבורת הקטנים ושאלתי להשמשים דקהלתינו שהיה מתעסקין בזה כמו עשרים שנה והשיבו שלא שמעו מזה כלל ואין קורין שם כלל לא לזכר ולא לנקבה רק אם הוא זכר מוהלין אותו אבל קריאת שם מאן דכר שמי' והזהרתי אותם שינהגו כך שישימו שם לקטנים שיקברו ח"ו ומן אז והלאה הם נוהגין כך ודברתי עם כמה אנשים ואמרו שגם בשאר קהילות אינם יודעים מזה כלל מחמת שאין משגיח על השמשים והמה בורים ע"כ חששתי שמא גם בקהילתכם לא נודע זאת לשמשים של החבורה קדישא ואולי מש"ז לא הי' ניחא להנפטרת להמליט הולד עת דאם יצא לאויר העולם ולא יקרא שם אזי יזיק לו וכל זמן שלא יצא עובר ירך אמו הוא ע"כ זאת עצתי שיעמידוה שני נשים וילכו שלשה אנשים כשרים אצלה בתורת ב"ד ויאמרו לה בדברים רכים את פב"פ כבר הוזהרת עפ"י חרם