השיב משה אורח חיים יב

בריפות ושומן כשמכוון לה לבשול וכגון שנוטל ריפות ושומן שנתבשלו כבר כל א' לעצמה וכותבין יחד על האש למען יתבשלו הריפות שבית בתוך השומן לקלוט השומן לתוכה בדרך בישול ודאי דחייב בחיוב תורה גמור דהא מכוון לבישול הוא א"כ מכש"כ כאן בצלי דודאי אין דרך הנהוג בשעת אכילתה ליתן או לטבל זאת הצלי בשומן ולאכלה. והרי גם הוא אינו מושחו בעת אכילה אלא דוקא בשעת צלייתה על האש והוא למען יקלוט ויבלע השומן בדרך בישול דוקא ורק לזה הוא מתכוון בכוון גמור שיצלה ויתבשל הבשר עם השומן יחד ולכן ודאי דנראה דיש בזה חיוב תורה גמור ואף לא איסור דרבנן לבד ומעתה ילמדנו רבינו בדין זה דטיחות שומן על הבלי ובכל שאר עניני בישול זה בזה אחר שנתבשל כבר כל אחת לעצמה כל צרכה מה דינן ונא לבל ישיבני במהירות ולדחות אותי בקש ובדיחוי ובפרט לדבר הנוגע לחיוב תורה גמור ובגודל חומר וקדושת שבת כ"א להעמידני ב"ה על מקור הדברים ואמתתן

עוד יבאר לי רבינו את הדין שבסי' שכ"א סעיף ב' וז"ל אין עושין מי מלח הרבה לתת לתוך הכבשין משום דדמי לעיבוד עכ"ל וכ"כ הטור לתת לתוך הכבשים שכיון שעושהו כדי להתקיים דמי לעבוד כדי שיתקיים שהמלח מקיימה עכ"ל. והוא מל' רש"י שבמשנה וז"ל מפני שהוא כמעבד מהקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים עכ"ל עתה ילמדנו רבינו אם האיסור הוא רק על הנתינה לתוך הכבשים וכן הבינו התוס' שבת שכתב כאן ס"ק ה' וכן בסי' ש"ך ס"ק ק"ו וז"ל דבמי מלח ליכא איסור רק לתת לתוך הכבשים אבל שלא לתוך הכבשים ליכא איסור ועוד משיג בזה על הט"ז שכתב דאיסור ליתן מלח במים הוא משום מי מלח עכ"ל או כוונת האיסור היא על עשיית המי מלח לבד ואף בלא עשה בה דבר ואחר שכל הסוגיא דגמ' מוכיח בביאור דהאיסור הוא על עשיית המי מלח לבד לכן יבאר לי רבינו ני' לשון רש"י והטור והש"ע גם בזאת בקשתי לבאר לי לאמתתה ובכל זאת לא נזכר דבר בכל האחרונים לדבר בה בביאור

תשובה הגיעני דבריו הנעימים באור ליום ו' עש"ק בנפול תרדמה על אנשים ולא ראיתי בהם אז והנחתי הדברים למשמרת עד אחר השבת וכעת פתחתי וראיתי במכתבו דמר שהרבה להשיב אפו על הרב רבינו המ"א שאגה לו כלביא על שהתיר איסור דאורייתא ח"ו באיסור שבת החמור על זה תשוב אמרי חס לו לאותו צדיק שיצא מכשול כזה מת"י ובודאי יפה דן ויפה הורה כי מה שהמציא מעלתו ז"א דוודאי מה שמפליט ומבליע אינו מזיק לענין איסור שבת רק מבשל כמבואר בכל הפוסקים וכמ"ש המ"א להדיא בסי' שי"ח ס"ק כ"ח וס"ק ל"ב לענין כ"ש למ"ד דמפליט ומבליע או לענין כ"ר שאין היס"ב ע"ש א"כ מעתה הדעת נותן כיון שכל א' לבד נתבשל ולא שייך בהו בישול אף דמפליטין ומבליעין זה בזה מ"מ כיון דמצד הבישול לית בהו איסורא דכל א' בפ"ע כבר נתבשל ואין בישול אחר בשול גם מצד מפליט ומבליע אין איסור כיון דאין מצד זה שייכות איסור לענין שבת ולהמציא דבר חדש כזה לומר ולהרכיב כיון דמפליט ומבליע ע"י בישול אף שהוא בישול אחר בישול אסור ודאי דהמחדש צריך להביא ראי' על החידוש דמה"ת לחדש דבר שלא נזכר בש"ס ופוסקים ומה שהעמיד מעלתו סניגורין לדבריו דאף מגיס חייב בכה"ג ערבך ערבא צריך בוודאי דמגיס אינו חייב רק באינו מבושל כל צרכו רק אם נימא דכ"ז שעומד על האש שייך בישול אף שמבושל כל צרכו כמבואר כ"ז במ"א סי' הנ"ל ס"ק מ"ב וזה פשוט וברור אצלי עד שלא נצרכתי להביא שום ראי' לדעתי אך לרווחא דמלתא אביא ראי' שאין עלי' תשובה לענ"ד דבכל ענין אמרינן אין בא"ב אף היכא דמפליט או מבליע ע"י בישול זה וממקומו הוא מוכרע דמקור הדין דאב"אב הוא מהמשנה דשבת דקמ"ה ע"ב כל שבא בחמין מע"ש כו' ע"ש וכמבואר בהרא"ש במס' שבת ד' מ' ע"א דמשם הוציא דין זה ע"ש וא"כ הרי שם מבואר בפשיטות דכל שנתבשלו קודם שבת מותר לשרותו בחמין בשבת יהי' באיזה חמין שיהי' דמידי קתני שורין אותה באותו החמין בשבת בחמין קתני ובפרט לפי מ"ש דאיירי בדבר יבש לגמרי שכבר נתייבש איך נוכל להתעקש ולומר דמיירי דאותו החמין עדיין בעין ובאותו החמין דוקא מותר או בחמין אחרים שכבר קבלו הטעם מתרנגולת דוקא זה אין ספק אצלי שלא יעלה על דעת משכיל שיאמר כן וכ"מ להדיא בש"ע סי' שי"ח סעיף ד' מותר לשרותו בחמין משמע להדיא באיזה חמין שיהי' ואמאי הלא מפליט ומבליע בהחמין א"ו כמ"ש דאב"אב אף במקום שמפליט ומבליע וכמבואר שם בש"ע ובמ"א ס"ק י"ד וזה פשוט וברור אצלי בלי שום ספק ומעתא מרגניתא טבא דתלוי' בצוארו של אברהם נהיר נהורא וזהר זוהרא באין מכבה כנ"ל ברור

ועל השנית במה ששאל במי מלח הברור דעיקר האיסור במי מלח הרבה אף שלא נתן לתוך הכבשים והוא מוכרע לדעתי מהגמ' ומהפוסקים דהנה מר"י בשבת דף ק"ח ודאי מוכח דבמי מלח לבד אוסר מדאוסר בנותן מום ומלח תחלה ואח"כ שמן והטעם כמו שפי' רש"י דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא כראה כמעבד ואי אמרת דלא כראה כמעבד רק בנותן לתוך הכבשים א"כ לסגי בנתינת השמן קודם שיתן לתוך הכבשים אף אחר שנתן מים ומלח דהא אז שנראה כמעבד כבר בא השמן לתוכו שמתיש כחו א"ו דבעשיית מי מלח לבד כראה כמעבד ומדר"י נשמע לרבנן דע"כ לא פליגי רק במי מלח מרובה או מועט אבל בהא לא פליגי ומה"ת להמציא פלוגתא חדשה ות"ק דנקט לתוך הכבשים היינו אורחא דמילתא שלכבשים דרך לעשות הרבה. ועוד דמש"ה דמי למעבד עשיית מי המלח משום שדרך ליתן לתוך הכבשין מש"ה נקט התנא לתת לתוך הכבשין וכמו שאבאר בסמוך בדברי רש"י ולטבילת פת ולתבשיל דרך לעשות מעט וגם מדברי הת"ק עצמו מוכח כמ"ש מדאמר וטובל בהן פתו ש"מ דבמי מלח מרובה אסור אף דלא נתן לתוך הכבשים דומיא דהכא בלא נתן כלל לתוך שום דבר וזה ודאי לא מסתבר דבשעת טבילת פת הוי כמעבד אלא ודאי כמ"ש וטבילת פת ונתינת לתבשיל ולתוך הכבשין אורחא דמלתא קתני כמו דלקמן שם בגמר' גבי מי מלח עזין פריך למאי עבדי לי' ע"ש וגם מדברי הב"י מוכרח כמ"ש דכתב והא פשיטא דמי מלח עזין דאסרינן אפי' במועטין אסור דאי דוקא במרובין מאי אריא עזין דאפי' אן עזין נמי וכ"כ הר"ן עכ"ל וקשה דנימא דנקט עזין דשם במי מלח לבד אסור כדמוכח לעיל מיניה שם בב"י בשם הרמב"ם דנראה כעושה מורייס ע"ש א"ו כמ"ש דאף באינן עזין אסור במי מלח לבד וכ"מ מדברי המ"א סי' שכ"א ס"ק ד' דכתב דלצורך סעודה אחרת אף מעט אסור רק לצורך טבול אותה סעודה מותר מעט והוא מהר"ן א"כ משמע להדיא אף שלא נתן לשום דבר אסור היכא דאסור בהא נחתי ובהא סלקי דדבר ה' בפי מעלתו אמת בזה דהאיסור היא על עשיית מי מלח לבד ודברי רש"י שכתב מפני שהוא מעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים בהכרח צריך לפרש מפני שהוא מתקן כו' דהיינו שדרכו של המי מלח בכך לכך בעשיית המי מלח לבד דמי למעבד וכעין שמפורש בבית יוסף וברמב"ם גבי מי מלח עזין משום דדרכו לתת לתוך המורייס כמפורש בגמ' ונראה כמו עושה מורייס במי מלח עזין ומורייס עבדי לי' לזמן מרובה לכבוש בו דגים מש"ה אסור במי מלח עזין דמחזי ככובש כבשין עיין בגמ' ובב"י וא"כ ה"נ דמ"ש כנ"ל ברור ומ"ש מעלתו בשם התוס' שבת לא ידעתיו ולא ראיתיו ואולי מביא ראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו ואם אינו מביא ראיה על עמדי אני עומד וקורא אני על בעל תוס' שבת במחכ"ת אלף פעמים בדבר זה כל המוסיף גורע ואף שהוא אהובנו האמת אהוב מן הכל ומיני' אין לזוע

שאלה יב ע"ד ששאל השואל וז"ל א' מכר יין כמה ח' לאדון אחד בעד סך מסוים וקיבל מהאדון הנ"ל כל המעות כפי המקח עד פ"א ויחד לו מקום במרתף מיוחד שלא יהי' שם יינו רק הנ"ל ומסר את המפתח לערלית ואחר זה באו עגלות מהאדון הנ"ל בי"ט ומסרה הערלית המפתח והיינו' לשלוחי האדון והשואל כתב שבעל היין אמר שהפקיר היין קודם י"ט עכ"ד השואל ששאל אם איסורא עביד בכה"ג או לא ותשובתו בצידו הנה דבריו בהפקר אך למותר דאף אם לא הפקיר כלל לאו איסורא קא עביד אם כדברי השואל כן הי' ואין זה צריך לפנים כלל ואף לא לפלפלת כל שהו כי הוא פשוט ומבואר דהלא מבואר בחו"מ ס"ס ר"א דבכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות קונה א"כ ביין שהמנהג הוא שהגמר של המקח הוא שהלוקח מניח חותמו על החביות ודאי כיון שהמנהג כן קונה קנין גמור ולא גרע מרושם על המקח במקום שנהגו כמבואר שם בסי' ר"א ס' א' ועיין בחק יעקב סי' תמ"ח ס"ק י"ז וא"כ כיון דכבר נקנה להאדון ליכא מאן דמחמיר כמבואר במ"א סי' שכ"ה ס"ק ד' וא"כ הוא היתר גמור בלי שום פקפוק לכ"ע ולא זו אלא אף זו אף אם לא הי' מניח חותמו עדיין על החביות ג"כ הי' מותר כיון שכבר נתן כל המעות דהא לדעת הרמב"ם ורש"י ועוד כמה גדולי פוסקים עכו"ם קונה בכסף לבד ואף אם נימא דלא קיי"ל כן מ"מ בכהא דיחד לו מקום דהוא חומרא בעלמא כמבואר בא"ח סי' שכ"ה ע"ש ודאי דיש לסמוך על הרמב"ם ורש"י ושאר גדולי הפוסקים הנ"ל דהא קיי"ל בדרבנן הלך אחר המיקל וא"כ מכ"ש בחומרא דרבנן בעלמא שאין לה שורש בש"ס והוא חומרא גדולה לאסור אף ביחד לו מקום א"כ ודאי דיש לסמוך על הרמב"ם ורש"י דסברו דכסף לבד קונה ועוד דבלא"ה קרוב הדבר לומר דמותר באדון כזה שקנה יינות האלה כי באלו אמרו מפני דרכי שלום וגם אדון גדול כזה לפי דברי השואל מסתמא הוא אלם ובפרט שכבר שילם סך מסוים והיהודי לא יניחנו ליטול את שלו אתמהא וכמבואר שם בא"ח סי' שכ"ה סעיף ב' ומיהו כל זה לרווחא דמלתא אבל כבר כתבתי ובהא סלקי ובהא נחתי דאם כך הי' כמו שבא בהשאלה שכבר נתן העכו"ם כל המעות וגם חתם חביתיו וגם יחד לו מקום לא קא עבד שום איסור ויתענג על רוב שלום הכ"ד: שלום וי"ר באהלו יקרב לכבוד א"ה חותני ידידי הרב הגאון המאור הגדול החריף והבקי משנתו קב ונקי המפורסם בישראל נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מפארים מוהרר משה יצ"ו נ"י

שאלה יג להיות שאירע מקרה פה קהלתינו יצו שמתה אשה מעוברת ועפ"י פוסקים לא מצאתי רמז לזה כ"א מה שמבואר בש"ע או"ח סי' ש"ל דאנו אין נוהגים לקרעו ויותר לא מצאתי עפ"י היקף שלי בפוסקים והנה דעת העולם בזה רבו כמו רבו מהם אומרים שכ"ז שלא יהא איזה התפעלות שתלד אין לקברה ומהם אומרים לקרוע את בטנה ומהם אומרים כי יש סכנה בדבר בקריעות בטנה וגם לקברה קודם שתלד יש סכנה בדבר לכן הנני שולח שליח מיוחד למע"כתר ויכתוב תיכף איזה תשובה חוות דעתו האיך להתנהג בזה או יוכל להיות שיש לו איזה ידיעה בפוסקים מזה יכתוב ותו כא מידי רק חיים ושלום מנאי חתנו הדו"שת בלב ונפש חפיצה נאום ה"ק ארי' ליב ליפשיץ מיערסלב אב"ד דפה ק"ק קרעשוב

ע"ד דשאילנא קדמו ומה אדע אשר לא ידע הלא תעלומות חכמה בעזה"י נגלו לפניו ובודאי אין שום רמז מזה בפוסקים והג"מ במס' שבת ובש"ע א"ח ה' שבת לא מיירי רק מזה באם יכולין להציל הולד שיחי' מה שאין באפשרי בזמנינו כמבואר ברמ"א שם אבל מזה שנעשה תחבולות שהמליט הולד מת ולא תקבר כך עם הולד לא נרמז מזה בשום מקום