השיב משה אבן העזר צז

דבמתניתין א"ל דקודם תקנה נשנית ולא קשיא על המתניתין. ועוד י"ל דבמתני' היינו טעמא משום דיכול לומר אי אפשי וכו'. ועוד יש תירוצים שונים על המתניתין מאי דלא הוי על רבין ויתבאר הכל לקמן בעזה"י בסמוך ע"ש ותמצא נחת בעזה"י כנ"ל לפרש דעת הרי"ף והרא"ש דכתבו דהוי בעיא דלא אפשטא ועוד י"ל דזה לשון האלפס ודחינן שאני פרנסה כו'. וכמלוה בשטר דמיא. אבל בעל לוקח הוי ולא אפשטא בעיין. כ"ל דאין הפירוש בעי' דמלוה ע"פ רק אי לוקח הוי לא נפשוט. ובמקום דהוי פסיד' דאחריני ולא אפסיד אנפשיה דומיא דפרנס' דסליק מינה דשם לא הוי אפסיד אנפשיה לכך אי לא הוי כמלוה בשטר הוי בעיא דלא אפשטא: ונ"מ לכה"ג במקום אחר דלא הוי אפסיד אנפשי' ולא הוי מלוה בשטר כמו גזילה דאינו בעין דקמה עלה בהלואה שגזלה קודם נשואין ואכלה. ואף דבהיכא דלא שייך אפסיד אנפשי' נשמע מדר' אשי דכיורש הוי משום פסידא דאחריני וא"כ ג"כ נפשוט מ"מ י"ל ע"פ מה שאכתוב בסמוך די"ל ע"פ התוס' דמחיים לא לוקח הוי ע"פ דין אפילו במקום פסידא דאחריני דע"ז לא קאי הפשטות ולא אפסדי אנפשי' דאבעי' במקומו אבל היכא דאפסדי הני אנפשי' פשיטא דלא גבינן מבעל דלא גרע מאחר מיתה והרי"ף מחיים איירי כדמשמע הלשון דלא כתב ומתה. וע"ז כתב הלכך מלוה ע"פ לא גבי מיני' דבעל פי' אף אם כא הוי אפסיד אנפשי' מ"מ מחמת ספק אין גובין ואפסיד אנפשי' כו' פירוש דאפסיד אנפש' ג"כ. מכ"ש דלא גבי עיין בלשון האלפס ותבין. ועוד י"ל ע"פ זה יותר כפשוטו דאבעיין לא אפשט קאי אמלוה כפשטא דמלתא והכי פירושו דגם בלא הסברא דאפסד אנפשי' בעיין לא אפשט כמ"ש: הלכך מלוה ע"פ לא גבי ואפסיד אנפשי' פירוש דגם אפסיד אנפשיה מכ"ש דלא גבי. ומ"מ זה א"א לומר רק בלשון הרי"ף ולא בלשון הרא"ש עיין דכתב הלכך מרוה ע"פ לא גבי דאפסיד אנפשיה וק"ל וקשה לשבש הספרים. ועוד י"ל ע"פ זה שיהיה מרווח יותר ברי"ף ומכוון גם בהרא"ש די"ל כמ"ש לעיל בסימן ז' דהרי"ף והרא"ש מודו דלא הוי אפסיד אנפשיה במלו' ע"פ משום דאי יורש הוי לא אפסיד אנפשי' כסברת הש"ך בסוף סי' קי"ב ע"ש והא דקשה על הש"ע מלקוחות אבאר אי"ה בסימן רק דמש"ה הוי אפסיד אנפשי' כיון דבעיין לא אפשט אי הוי לוקח או יורש לא הוי ליה לנחותי נפשי' לספיקא. דידוע דמספיקא לא מפקינן ממונא: וכיון דהוי אפסד אנפשי' א"כ בפשיטות דאינו גובה והספק נעשה ודאי. אד דדחיתי אותה שם לעיל דבבא הספק לא הוי אפסיד אנפשי' א"כ לא הוי ספק דהיכא דלא אפסיד אנפשי' פשיטא דגובה וא"כ לפי מ"ש כאן דמחיים האבעי' במקומו אף בלא אפסיד אנפשיה וא"כ עכשיו אתי שפיר לומר דהספק נעשה וראי ודוק מיהו לפי מה שאבאר לקמן בסי' דלפי המסקנא לית ליה כפירוש התוס' א"כ ליכא למימר הכי. ועוד דהרי"ף כתב בסתם נשאת הבת אלמנה ניזונית מנכסיו. ודוחק לו לומר דפירושו ע"י מכירה מהיום ולאחר מיתה כמו שפירשו התוס' ודין דגזלה קודם נשואין ואכלה אבארו בסמוך: סי' ט' ועוד י"ל ע"פ מה שאבאר בסימן דיש סברא לומר דלאחר מיתה לוקח הוי ומחיים יורש הוי כסברת הסמ"ע ע"ש וא"כ מתקנות אושא לא מוכח רק לאחר מיתה. אבל מחיים דאבעי' במקומו אף היכא דליכא פסידא דאחריני או דאיכא ואפסדו אנפשי' דבלא אפסיד אנפשי' ודאי דיורש הוי כ"ש מלאחר מיתה רק באפסדו אנפשי' מספק במקומו: וא"כ דברי הרי"ף והרא"ש כפשטן דכיון דאפסדו אנפשי' הוי בעי' דלא אפשטא דמחיים איירי ויתבאר בסימן י"א עוד תירוץ על מ"ש דהוי בעי' דלא אפשטא ועיין בסימן י"ד בסופו ותמצא עוד תירוץ על הנ"ל: סי' י' ונחזור לעניננו לברר בעזה"י אן דעת תורה נוטה אם כרבינו חננאל והנמשכים אחריו. או כרבינו האלפסי והנמשכים אחריו דלכאורה יש להביא ראיה לרבינו חננאל מגמרא דילן שאנו עסוקין בו דמשמע דר' אשי קאי למפשט האיבעי' ג"כ ומשמע דדבריו הם עד והא דריב"ח וכו' הנאמר שם בגמרא והיא קושית הגמרא דמקשה על ר' אשי וא"כ בשלמא אם נימא כר"ח ורשב"ם דמלוה ע"פ גובה דהוי במקום פסיד' דאחריני. א"כ נפשט האבעי' מדברי ר' אשי עצמו ואתי שפיר. משא"כ אם אמרינן כהאלפס והרמב"ם והרא"ש א"כ לפי האמת האבעיא נפשט ותירוץ הגמרא. וא"כ קשה על ר' אשי דרוצה לפשוט ולא הגיד רק החצי והעיקר הפשטות חסר. ומיהו יש לדחות דלמא ר' אשי לא אמר דבריו רק עד הא דרבין ולא על האבעי' הנ"ל כלל. ועוד י"ל דאפשר דכולם מדברי ר' אשי עצמו אף שהוא בלשון קושיא ותירוץ ש סי' י"א ולכאורה יש ראיה לדברי רב אלפס ומיושב ג"כ מה דכתב א דהוי בעי' דלא אפשטא דיש הוכחה דלהגמרא מספקא ליה אי הוי אפסיד אנפשי' במלוה ע"פ אי לא דאי לא תימא הכי רק דפשיטא לי' א"כ נפשט בעיין א"כ הוה ליה לר' אשי לפרש כל הצורך ואם נימא דר' אשי לא קאי רק אדרבין מ"מ הגמרא כיון שנסדר על האבעיא הנ"ל הוי ליה לפרושי לבסוף. ומלוה ע"פ נמי אפסיד אנפשי' ולא גבי. או אם פשיטא להגמרא דלא הוי אפסיד אנפשי' הכי הוי ליה לאסוקי לבסוף ומלוה ע"פ נמי גבי דמשום פסידא דמלוה עשאוהו כיורש כיון דעל האבעי' קאי הוי לאסוקי לבסוף הפשטות כיון דנפשט דהא איתא בכללי התלמוד המסורים בידינו דדרך ר' אשי לפרש כל הצורך ומכ"ש סתמא דגמרא אלא ודאי דהגמרא מספקא לי' ולא חש לפרש דממילא האיבעי' במקומו כיון דלא אמר שום פשטות. כן נ"ל דעת האלפסי. סי' י"ב ומיהו יש לדחות דאפשר דהוי פשיטא להגמרא כל כן אי הוי אפסיד אנפשי' או לא עד שלא יצטרך לפרשו והראי' דהא לר"ח ודאי דפשיטא ליה בפשיטות גמור מדפוסק להוציא ממון וא"כ למה לא נימא דהוי פשיטא להגמרא לפי רוחב שכלם כביעתא בכותחא דאם לבם פתוח כפתחו של אולם אנו אפילו כסדקית של מחט אינו לנגדם. ועוד י"ל דאפשר דמבורר להדי' במקומות אחרים מגמרא אי הוי אפסיד אנפשי' במלוה ע"פ או כא הלכך לא חש כאן לפרש כמ"ש התוס' בגיטין פ' מי שאחזו דף ע"ב ע"א ד"ה ומשום כסופא דסופר וכו' דהיכא דכבר דקדק לא חש לחזור ולהאריך עכ"ל ע"ש א"כ ה"נ י"ל כן עיין בסמוך מה שאכתוב שם בס"ד: **(הג"ה ואף שכתבתי לעיל בסי' ח' דלרבא מספקא ליה בזה. זאת לישב דעת אלפסי אבל אין מוכרח להוציא ממנו הדין לדידן להכריע מזה. די"ל דבאמת קשי' על רבין רק דרבא לא נחית לזה לא להקשות ולא לפרק רק לפום דאקשי' אביי שני' ליה רבא בדרך אדרבה ודוק:)** סי' י"ג עוד יש לכאורה להוכיח דהעיקר כהרשב"ם דהקשה לי תלמיד א' דלמה לי' לר' אשי לשנוי גבי דרבין משום פסידא דאלמנה שוינהו רבנן כיורש. נימא משום דהבעל אפסיד אנפשי' שהיה יודע שיש אלמנה שהנכסים משועבדים למזונותיה ונשאה כמו דמשני גבי לקוחות עכ"ל התלמיד הנ"ל. ואני מבאר דבריו דהא דעשאוהו רבנן לוקח משום תקנתא דידיה הוא וי"ל דהיכא דאפסיד אנפשי' לא חשו ליה ולא עבדו לי' תקנתא והוי כיורש. ולכאורה השבתי לו דמכאן יהיה ראיה לרשב"ם דאני אוסיף עוד בקושיא דאי הוי משני הכי לא הוי מקשה הגמרא מידי והא איכא פסידא דלקוחות כיון דע"מ הבעל לא אפסיד אנפשי' ולמה ליה לשנוי שיהיה עליו קושיא ויצטרך עוד לתרץ. ומיהו יש לתרץ דנ"מ משום דאפסיד הבעל אנפשיה א"כ היכא דלא אפסיד אנפשי' אף דאיכא פסידא דאחריני לוקח הוי. א"כ לפ"ז מלוה ע"פ דלית ליה קלא ולא הוי אפסיד אנפשי' דלא ידע אין גובה ממנו משא"כ בדמשני משום פסידא דאלמנה א"כ בפסידא דאחרינא תליא מלתא אף אם לא אפסיד הבעל אנפשי' א"כ מלוה ע"פ גובה. ומיהו זה אינו רק להרשב"ם דסובר מלוה ע"פ גובה מהבעל אבל להאלפס דסובר דאף למאי דמשני עכשיו מלוה ע"פ אינו גובה משום דאפסיד המלוה אנפשי' א"כ לא נ"מ מידי והדרא קושיא לדוכתא. כך השבתי לכאורה: סי' י"ד ומיהו אחר ישוב הדעת מעט שויתי נפשי הדרנא ואמרתי דמהא ליכא למשמע כלל. חדא די"ל דאף להאלפס נ"מ במלוה ע"פ דאילו הוי משני ר' אשי משום דאפסיד הבעל אנפשי' א"כ הוי פשיטא דמלוה ע"פ אין גובה משא"כ עכשיו דבפסיד' דאחריני תלי א"כ האבעיא במקומו די"ל דאפסיד המלוה אנפשי' וי"ל דלא אפסיד המלוה אנפשי' כמו שיתבאר. דכן כתב האלפסי דהוי בעי' דלא אפשטא. וא"כ נ"מ רבתי לענין אם תפס הבע"ח דרב אלפס לשיטתו דסובר בכל תיקו דמהני תפיסה עיין בהרא"ש על ב"ק פ' כיצד הרגל דף ח' ע"ב ע"ש אבל הא אין לומר דמכאן הוציא האלפס דהוי בעי' דלא אפשטא שתמהתי ע"ז בסי' ז' לעיל ע"ש. זה אינו דמנ"ל דלמא פשיטא ליה לר' אשי כסברת הר"ח והרשב"ם כיון דלרב אלפס גופי' מספקא לי' ואינו מוחלט אצלו הסברא אפכא מסברת הר"ח א"כ מהיכי תיתי נימא דלר' אשי גופי' מספקא לי' ואדרבה ראוי לן לומר דפשיטא לי' דא"כ בכל מאי דמספקא לן ופשטינן מהתלמוד לאסור דבר או שלא להוציא ממון נימא דלהתלמוד גופי' מספקא לי' ומשום ספק היא כך ונ"מ דנדון בו דין ספק. אלא ודאי כל כמה דלא מצינו ראיה דמפני הספק אמרו כך לא אמרינן הכי. ופשטינן לפשיטות גמור. א"כ ה"נ נפשוט מדר' אשי דסובר מלוה ע"פ גובה מהבעל לכך אין אנו יכולים לומר דמכאן הוציא רב אלפס דהוי בעיא דלא אפשטא. רק צ"ל כמ"ש לעיל בסי' ח' דמשם הוציא רב אלפס דלרבא גופי' מספקא לי'. וא"כ לפ"ז גם כאן מדר' אשי לא יכול למפשט דגם אם מספק' ליה כמו רבא יש נ"מ במאי דמשני משום פסידא דאלמנה כמ"ש ומהיכי תיתי נימא בלא ראיה דלר' אשי פשיטא לי' מאי דמספקא לרבא בפרט דר' אשי ראה ספקות' של רבא בזה לפי מה שבררתי שם דעת האלפס ולא פשט אותו. ואין מכאן קושי' על האלפס. ועוד יש מקום לומר דמכאן הוציא האלפסי הא דכתב דהוי בעי' דלא אפשטא דהא אם נימא כר"ח דפשיטא דבמלוה ע"פ לא הוי אפסיד אנפשי'. וא"כ יש כ"מ במאי דמשני ר' אשי משום פסידא דאלמנה מ"מ קשה מנ"ל לר' אשי גופי' דמשום פסיד' דאחריני שוינהו רבנן כיורשו ולקוחות ה"ט דאפסידו אנפשי'. ומלוה ע"פ גובה דלמא כיון דתקנו לטובתן דהוי לוקח לא חיישי רבנן לפסידא דאחריני כמו דלא חיישי לפסיד' דלקוחות ומלוה ע"פ אין גובה מהבעל. והא דרבין ה"ט משום דהבעל אפסיד אנפשי' דידע ונסבה לא חשו לתקנתו ואין לומר דר' אשי סובר כן מסברא דנפשי' דהיכא דאיכא פסידא דאחריני יורש הוי. דהא אי לאו דרבין ודאי דהוה אמרינן מכח תקנות אושא דהוי לוקח בכל מילי ולא הוי מחלקינן כלל רק מחמת הא דרבין מחלקינן וא"כ מדרבין לא נשמע רק היכא דאפסיד הבעל אנפשי' אבל אם נימא כהאלפס דלר' אשי גופי' מספקא לי' אם הוי המלוה אפסד אנפשי' אתי שפיר דלא יכול לשנוי' דרבין ה"ט משום דאפסיד הבעל אנפשי' דאם הוי משני כך ולא הוי ידעינן רק מזה התירוץ הוי פשטינן שפיר דמלוה ע"פ אינו גובה מהבעל בפשיטות ואף תפיסה לא מהני. וא"כ הוי מכשול בדין דבאמת לר' אשי מספקא לי' דלמא ה"ט דרבין משום פסידא