השיב משה אבן העזר צד

הב"ש מ"מ הי' מקורו בש"ס ונזכר באיזה מקום ומנין לנו לחדש גזירה שלא נזכרה והנה עיינתי במרדכי ולא נמצא בו דבר רק בפ' קמא דקדושין כתב ואיננו מדברי המרדכי רק הג"ה אחת וז"ל גרסינן בהזהב דעתי' אצורת' וצורת' עבידא דבטלה עיי"ש האיך מקדשין במטבע שיש עליו צורה ע"כ לשון הג"ה והנה פשוט דהי' קשה לאיזה חכם על מה שמבואר כמ"ש דמקדשין במטבע ולא נזכר בשום עקום דאין מקדשין מפרק הזהב וכתבה להקושיא דמי שדעתו יפה יתרצה אבל לא שיגזור אומר דאין מקדשין היפך הש"ס ואני תמה מאוד דמטעם זה ראוי להיות דאורייתא ולא דרבנן כמ"ש הב"ש ואם מדאורייתא אין חוששין לזה למה יגזרו רבנן ומנ"ל דגזרו ומתי היתה הגזירה הא מבואר בהש"ס דבזמן הגמ' הי' מקדשין ובאמת כל קושיא יש לה תירוץ והיא קושיא קלה וקטנה בגילי דחטת' מדחי' דבאמת הלא כעת לא בטלה ויכולה להוציאה ומה בכך שיכול לבטל באיזה זמן ושאני שם בפרק הזהב לענין חליפין דדוקא התם דומי' דנעל בעינן דבר מסוים כמותו וכיון דעבידי דבטלה לא הוי דבר מסוים כמו כעל עיי"ש דכן פי' רש"י ומה שאמרו דעתו אמטבע היינו משום דאי הוה דעתו אנסכ' א"כ הוה מסוי' כמו כעל וזה פשוט וברור ואם הב"ש גרס בדברי הג"ה הנ"ל אין מקדשין ונתחלף נון בכ' הי' חסר תיבת לכך וגם הה ראשונה של האיך מיותרת ע"כ נראה ברור דאין לשבש הספרים להוציא דבר חדש היפך הש"ס וכל הפוסקים דאם הי' דין חדש כזה מבואר במרדכי איך השמיטוהו הב"י ורמ"א אשר כל יקר ראתה עינם ותמיד שמעתת' דמרדכי בפומהון א"ו דטעות סופר היי בס' המרדכי של הב"ש ובמ"כ עינו הטעו כנ"ל ברור וראיה ברורה למ"ש דהא רש"י כתב שם בפ' הזה' מ"ה ע"ב וצורת' עבידי דבטלה שהמלך פסלה כו' ולכך הוא כדבר שאינו מסוים ושלם ולקמן ממעטינין דבר שאין מסוי' מדכת' כעל ע"כ הרי שמדמה רש"י הך דמטבע לדבר שאין מסוי' ושלם והיינו מה דמבואר שם בדף מ"ז ע"א מה נעלו דבר המסוי' אף כל דבר המסוי' לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא עכ"ל וא"כ הגע בעצמך במי שמקדש בחצי פירי אחת והיא שוה פרוטה ויותר לומר דאינה מקודשת לא להזכיר ועוד הגע עצמך לר"נ דאין קונין בפירי רק בכלי דנעל אין מידי אחרינא לא ה"נ בקדושין א"ו דדוקא בחליפין דכתוב כעל ומדרב נחמן נשמע לרב ששת דאמר רק דבר המסוים בעינן הוא ג"כ דוקא בחליפין דכתיב נעל וזה פשוט וברור ועוד הא אנן קיי"ל כרב נחמן בדיני וא"כ לדידי' אין חילוק כלל בין מטבע שיש עליו צורה לשאין עליו צורה לדעת רש"י שם בדף מ"ה ע"ב בד"ה מ"ט דמ"ד עיי"ש דמטבע לא הוי כלי וא"כ הא טעמ' דצורת' עביד' דבטלה הוא רק לרב ששת דלא קי"ל כותי' ולדידיה יש חילוק בין מטבע שיש עליו צורה לאין עליו צורה או שכבר פסלו המלך דדעתו אנסכ' ומש"כ לר"נ דכ"ע אין נעשה חליפין משום דלאו כלי הוא ואינו מחלק כלל א"כ בקידושין דלא בעי כלי מה"ת כחלק ואין לומר דר"נ מודה בהך סברא לרב ששת ונ"מ לענין קידושין דאדרבא מדר"נ כשמע לר"ש דאין ענין זה הילפות' ממנעל שייך לענין קידושין ואף להתוס' שם בד"ה אין מטבע שכתבו דמשבע הוי כלי מודו בהא לרש"י דטעמי' הוי משום דלא הוי דבר מסוי' ובזה כ"ע מודו דבעינין דבר המסוי' דומי' דנעל רק דמ"ד נעשה חליפין מחשיב לו דבר המסוי' דלא סבירא ליה האי סברא דעתי' אצורת' וזה פשוט וברור בכוונת התוס' דהא לא חלקו בזה על פירש רש"י רק הסמ"ע בחו"מ סי' קצ"ה ס"ק ואו כתב ע"ז וצורת' עבידא דבטלה כו' ומ"ה לא סמכה דעת' דהמקנה להקנות ע"י המקח עכ"ל וא"כ לפ"ז י"ל גם בקידושין כן אבל זה תמוה מאוד דא"כ איך אמרינן מדאורייתא מעות קונות רק משום חשש דנשרפו חיטך בעלי' תקנו משיכה ואמאי בל"ז נימא דלא סמכ' דעתו דמקני משום ה"ט א"ו דאף דמאן דסובר ה"ט צ"ל כך דלא סמכ' דעתו עד דמטי' לרשותו כמ"ש בפירש בפ"י בלשון הזה בב"מ מ"ה עכ"ל עיי"ש וא"כ לפ"ז באשה מקודשת דהא נותן לידה ועוד יש לי להקשות להך סברא לפי מה שמפרשינן הגה' מרדכי והסמ"ע דאיך נאחז החבל בתרתין ראשון דנימא דדעתו רק אצורה וע"כ צ"ל שזה עיקר החשיבות יותר מגוף הנסכ' ואיך נאמר דלא סמכ' דעתו עליו משום דעבידי דבטלה א"כ אדרבא אם כן הוא הרי עיקר אצלו הנסכ' ודעתי' אנסכ' והבן ואף דיש לומר בדוחק דשמא אינו רוצה בנסכ' רק במטבע ובאמת אין כאן סמיכות דעת ממש ע"מ די בע"ש ועיי' בפ"י בריש קדושין בתוס' ד"ה בפרוטה דמבואר בדבריו דאף למאן דסובר הגהת מרדכי להלכה היינו לכתחילה ומ"ש שם הפ"י בש"ע ר"ל הב"ש על הש"ע וגם מבואר בדבריו דהתוס' לא חשו כלל. להא אף לכתחילה ואף דמסיק שם בצ"ע בק"א מחליט הדבר עיין שם הלכך ברור דמקודשת וא"צ לחזור ולקדשה ואין להחמיר דחומרא דאתי לידי קולא היא כל זה כתבתי לפי שעה לפי מעוט הפנאי ואי"ה עוד חזון למועד והדין ברור בס"ד והסוגיא זו עמוקה הוא ויש בה הרבה שיטות: ועיין בקדושין דף כ"ח עיקר דהא דאין קונה לפי שדעתו אצורתא וצורה עבידי דבטלה וא"כ לא הוי דבר המסויי' ואינו דומה לנעל כפירש רש"י ולא משום דלא הוי דעתו להקנות בו דהרי יוכל להוציאה תיכף ושפיר סמכא דעתי' דאם נימא אעפ"כ לא סמכא דעתי' אם כן אדרב' ראוי לומר דאין הצורה עיקר בעניו ודעתו אנסכ' כמ"ש לעיל א"ו דעיקר אצלו מה שיוצא תיכף בשופי והבן: רק הא דאין מקנה הוא שפיר מהאי טעם דכיון דדעתי' אצורת' וצורת' עבידי דבטלה לא סמכ' דעתי' כיון שלא אתי' לידו ואינו יכול להוציאה תיכף חייש שפיר דילמא עד דלא מטא בידי' מפסלו המלך כ"ז ברור והב"ש עצמו בריש סי' כ"ז ס"ק א' כתב אין מקדשין לכתחילה במטבע ועיין בהריטב"א קדושין ג' ע"א שכתב וכ"ת ואמאי לא מייתינין ראי' לחליפין שאין קונין מדין כסף ממה דקיי"ל דאין מטבע שהוא עיקר כסף נעשה חליפין עכ"ל. אלמא דאשה מתקדשת בכסף מתקדשת במטבע וכן מה שתירץ שם דגזה"כ הוא עיי"ש א"כ א"ע לאשה וז"ב ועיין בהר"ן ריש קידושין ועיין בגמ' דף מ' ע"א מה כסף דקץ ודוק. ועיין בירושלמי ריש קדושין שם על דמתי' דר' חנינא שיש נשים מתקדשת באיסר כו' שם עיי"ש וז"ב. ועיין בספר התקנה בה' קדושין סי' נ"ו סעיף א' בהג"ה עיי"ש ודוק: סט נשאלתי מי ששמו נפתלי ורוצה לשדך עצמו עם א' שנקרא הערץ והשם קודש שלו ג"כ נפתלי אם אין לחוש בדבר מנידון צואת ר' יודא חסיד זצוק"ל: והשבתי בתוך כ"ד דאין לחוש מכמה טעמי': א' דכך קבלתי מחכם א' שהי' בק"ק קראקא בעסק שידוך א' והי' אחד ממחותנים נקרא בשני שמות ושם אחד מהשנים הי' כשם מחותנו הרוצה לשדך עמו. והי' נקרא בפי כל בשני שמות ושאל את פי שאירי הגאון הצדיק מו"ה ארי' ליב זצוק"ל אבדק"ק הנ"ל והשיב דכל כי האי מילתא הוא הבו דלא לוסיף עלה וכל שיש איזה שינוי ממה שנאמר בהצואה הולכין להקל וא"כ כש"כ בנידון דידן שאינו נקרא בפי המון בשם זה. ועוד הלא מבואר בצואת החסיד מהר"י בזה"ל. ב' בני אדם ששמותיהן שוין לא יזדוגו יחד ילדיהן וספק אם לזרעו אם לכל העולם וי"א ב' בני אדם ששמותיהן שוין לא יזדוגו יחד ילדיהון ביום אחד ע"כ. וא"כ איכא כמה ספיקי להתיר. ועוד יותר על כולן דאיתא בגמ' מס' ברכות דף מ"ב ע"א ר' יהודא הוי מעסק לי' לברי' בי' ר' יהודא בר חביבי. ופירושו ידוע ועיין בברכות דף כ"ה ע"ב שם. רב אחא איעסק לי' לברי' כו'. ועיין בכתובות דף ס"ב ע"ב רבי איעסק לי' לברי' בי' ר' חייא ועיין שם ברש"י ופירושו מוכרח בש"ס שם בתר הכי דקאמר יתבי וקא עיינו במשפחות רבי כו' וילמד סתום מן המפורש כי כן דרכה של תורה וזה פשוט וברור: והנה אף שהחסיד הנ"ל הי' זמן רב אחר חתימת התלמוד מ"מ קשה איך חשש לדבר דנתבאר בש"ס דחכמי התלמוד לא חששו לזה. וי"ל בזה דהא לא ארי' דהא אנחנו רואין כמה וכמה בני אדם ששם הקדש שלו יהוד' וכדומה והשם לעז שלו הרגיל בפי המון הוא שם אחר ואולי גם בימיהם היתה כך. וא"כ לק"מ דהא בתלמוד ודאי דלא נזכר רק שם הקדש וא"כ יכול להיות דא' מהן הי' שם שלו הנקרא בפי המון שם אחר ולכך התחתנו. וא"כ לק"מ משא"כ אם אמרינן דגם זה אסור א"כ קשה האיך מנגד החסיד הנ"ל למה שנתבאר בש"ס כנ"ל ובפרט דדבר המסתבר הוא דלא אמרה רק מחמת חשש עינא בישא ח"ו וא"כ כיון שאין נקרא כן בפי ההמון לית לן בה כנ"ל ברור: שאלה ע אשה שלותה ונשאת דיש בה מחלוקת רבוותא אי בעל בנכסי אשתו לוקח הוי או יורש הוי וכל הדינים הנולדים מזה: תשובה דין הנ"ל מסתעף לכמה ענפים ואין בה הלכה ברורה זה אומר בכה וזה אומר בכה ותורה ח"ו נעשית כשתי תורות ולא כשתי רק כמאה ח"ו ע"כ ארדה כא לעומקא דדינא עד מקום שידי יד כהה מגעת כדי לברר וללבן כל הדברים כשמלה בעז"ה וד' יאיר עיני במאור תורתו וידריכני בנתיב האמת בתורת אמת. ומקודם אפרט כל הדינים אשר תלוים בזה כהררים בשערה. ואשר יבואו ע"י משקל' וטרי' שלי בעזה"י ואח"ז אשיב על ראשון ראשון וכו' כפי אשר יורוני מן השמים בס"ד ולא מרוב חכמתי כי יודע אני ומכיר במיעוט ערכי ושפל מצבי כי לא בינת אדם לי ואבקש מהחונן לאדם דעת שיערה ממרום רוחו עלי כדרך הבא לטהר: (א). צריכין אנו לברר בפלוגתת רבותינו הקדושים כת הקודמים הרב אלפסי וכת דעמי' והרב ר"ח גאון וכת דעמי' כפי שיתבאר בלותה ע"פ ועמדה ונשאת דהללו מחייבין לבעל לשלם והללו מזכין ופוטרין הלכה כדברי מי או אם הוא ספיקא דדינא: (ב). להסוברים דחייב הבעל לשלם או במקום דכ"ע מודים כפי שיתבאר אם הוא דוקא בגון דלא יכול לטעון שמא פרעה הא אם יכול לטעון טוענין לי' ואף אם לא טענינן לי' מ"מ אם טען הוא בעצמו שפיר דמי או דלמא לא שנא: (ג). אם יש חילוק בין מחיים באש' דישבה תותי בעלה ובין אחר מיתה שמתה על פני בעלה אם נימא דמחיים לוקח הוי לקנין פירות ואחר מיתה יורש הוי לגוף וגם לפירות. או דלמא להיפך דמחיים כיורש ואחר מיתה כלוקח כפי שיתבאר דיש סוברים כן. או דלמא שוין הן ואין לחלק כלל. (ד). במלוה בשטר שלותה קודם נשואין בשטר ממה גובה הבע"ח אם מקרקעי. או ממטלטלי מנכסי מלוג או מנכסי צאן ברזל. (ה) מלוה ע"פ להסוברים דגובה מבעל או במקום דכ"ע מודו אם גובה מטלטלין: (ו) אם יש חילוק בין אם שעבדת לב"ח מטלטלין אגב קרקע ובין לא שעבדה. (ז) היכא דאין גובה מן הדין אם תפס מה דינו. (ח). מה דין נכסי צאן ברזל במלוה ע"פ או לענין מזונות דאלמנה או במלוה בשטר ומטלטלין שהם נכסי צאן ברזל. (ט). דין דשומא לא הדרא בשמו עינה דאתתא ואנסבה אם יש לחלק בין מחיי אשה ובין לאחר מיתה. (י) בשמו לאתתא ואינסבא אם יש לחלק כנ"ל. (יא) היכא דלא הדרא השומא לבעל אם הדרא ליורשי אבי' דלא נזכר בשום מקום דין זה. (יב) אם משכחת שום אופן דנהדר הקרקע מהבעל ליורשים ביובל. ג"כ לא כזכר בשום מקום. (יג). איך הדין באם החוב מאביה והיא בת יורשת ונסבה. (יד) היכא דאתתא מכרה מנכסי מלוג תחת בעלה אם מוציא הבעל תיכף זה הגוף דמחלוקת קדומה היא כמו שיתבאר. (טו) בכה"ג אם