השיב משה אבן העזר צג

והביאו הב"י והנה באמת סותרין א"ע הסוגיות. והנה שם בפרק כל הבשר דף ק"י ע"א משמע פשט' דשמעתת' דרמי הוי מאתרי' דר' יודא ודעתו לחזור הוי וא"כ לא רמינן עליו חומרא דמקום שהלך לשם רק מפני המחלוקת וכל שבתוך התחום יש לחוש למחלוקת אך הר"ן בפסחי' בפרק מקום שנהגו שם בהאלפס ורבה בב"ח לית לי' נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם עיי"ש בהר"ן שהאריך קצת. דכל היכא דאסור רק מפני המחלוקת בצינעה שרי וכתב על זה וז"ל ועובד' דרמי בר תמרי דאכל כחלי בפומפדות' והקשו עליו מדתנן נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם: ואהדר דבחוץ לתחום אכלתינהו בדין הוא דבתוך התחום נמי הוי שרי בצינעה אם היה דעתו לחזור. אלא דבעי לשנוי אפי' אין דעתו לחזור דשרי דחוץ לתחום אכלתינהו כו' עכ"ל הר"ן ז"ל ור"ל דאם אין דעתו לחזור למקומו דאז אסור מדינא כמקום שהלך שם. מ"מ קודם שנכנס לתחומ' כא הוקבע כאנשי העיר ומותר עדיין. אבל לאחר שנכנס לתחומ' הוקבע כאנשי העיר מדינא ואסור אפילו בצנעה וז"ב בפי' דברי הר"ן וכן קיי"ל בש"ע או"ח ה' י"ט סי' תצ"ו סעיף ג' דכל שהגיע לתחום הוקבע להיות כמותן ועיי"ש מ"א ס"ק זיין. ועיין בש"ע א"ח ה' פסח סי' תס"ח סעיף ד' ובמ"א שם ס"ק ח'. ועיין באשל אברהם של בעל פ"מ באו"ח סי' תס"ח ס"ק ה' שכתב עושה במדבר תוך תחום העיר עיי"ש ונשמט ממנו דברי המ"א סי' תצ"ו ס"ק ז' הנ"ל שכ' דחוץ לתחום מקרי מדבר עיי"ש מי' אף שנשמט ממנו אז דעת המ"א מ"מ לענין דינא לא משתבש. עיין בפר"ח בסי' תס"ח שכתב מ"ש לעיל בשם הרמב"ן דפירש מדבר ר"ל חוץ לתחום אינו מחוור אצלי עכ"ל. ועיין במלחמות שם בפרק מקום שנהגו ועיי"ש עוד בפר"ח מ"ש וכן הא דקתני דכל שאין דעתו לחזור נותנין עליו חומר' מקום שהלך לשם בכל גווני היינו כשהגיע לתחומ' של עיר וכו' עיי"ש: והנה באמת תמי' לי על הר"ן דהא בגמ' פרק כל הבשר משמע דכבר הוי בסורא ונקטינהו לכחלי דשרי' בני סורא רק דאכלינהו חוץ לתחום וא"כ אם אין דעתו לחזור מה מועיל מה שאכל חוץ לתחום הא כבר הוקבע להיות כמותן מדינא כיון שכבר היה בעיר וכמ"ש הפוסקי' עיי"ש בפר"ח ובלבוש וא"ז סי' תצ"ו ובאשל אברהם של בעל פ"מ שם בסי' תס"ז ס"ק ז' ובסי' תס"ח ס"ק ח' ט' ובמחצית השקל סי' תס"ח ס"ק ח' ובתצ"ו ס"ק ז'. ועיין עוד בפר"ח ה' יו"ט סוף סי' תצ"ו שמחליט התירץ של הר"ן ואם נימא דכל שלא דר עדיין י"ב חודש לא הוקבע להיות כמותן עיין באשל אברהם של בעל פ"מ שם בסי' תס"ח ס"ק ח' א"כ הדרא קושיא לדוכתא אפילו תוך התחום שרי בצינעה ות יה גדולה על הפר"ח ועל כל האחרוני' איך לא הרגישו בזה. ועיין בהרא"ש ז"ל שם בחולין דדייק מהא דנקטינהו לכלהו כחלי דאפילו של מניקה שרי. וכמדומה שהיה להר"ן ז"ל גירסא אחרת בגמ' דפרק כל הבשר. ועיין בפר"ח או"ח בסי' תס"ח איך הוא מעתיק לשון הגמ' שכתב שם וכדגרסי' בפרק כל הבשר רמי בר תמרי וכו' עיי"ש. ואם כך היה הגירסא לפני הר"ן כמו שהעתיק הפר"ח ודאי דלא היה ק"מ על הר"ן. אך אין כראה שיהיה זה גרסא אחרת רק שהפר"ח קיצר בהעתקת לשון הגמ' וזה גרם לו שלא הרגיש בקושיתי הנ"ל ויהי' איך שיהי' הסכימו הפוסקים לדינא דכל חוץ לתחום לא נקבע כאנשי העיר ומשבר לתחומ' נקבע כאנשי העיר לרוב הפוסקים בין לקולא ובין לחומרא. ולהחמיר לכ"ע. עיין בש"כ יו"ד סי' רי"ד ס"ק חית ובחק יעקב הלכו' פסח סי' תס"ח ס"ק ט'. וגם אלו הפוסקים דסוברים דדוקא לחומרא לאו משום דלקולא לא אמרינן דתחום הוי כעיר דהא אפילו בעיר עצמו סוברים דדוק' לחומרא עיי"ש. ועיין במרדכי פ' כל הבשר א"ל חוץ לתחום אכלתינהו וז"ל שם מכאן נהגו העם שנא לנהוג חומרי המדינה ומנהגה אלא בתוך התחום כמו שעושין תקנות לשום דבר ומחרימין על מי שעבר על תקנתם ואם יש אדם שעובר על תקנתם חוץ לתחום המדינה לא עבר על החרם שאין תקנתם נוהגת אלא בתוך תחומה ועיי"ש במרדכי שהניח בצ"ע מהא דנדרים והנה באמת הי' תמיה גדולה כיון דבנדרים למדו עקרא מפורש דהתחום הוי חוץ לעיר מאין הרגלי' דנידון כעיר ותיכף בהשקפ' מהראשונה עלה על דעתי לחלק בין הא דלענין מנהגי איסור והיתר ובין הא דנדרים דבנדרים הנך אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם לא מקרי עיר ולענין דינא הוי כעיר אבל דחיתי התירץ הנ"ל כיון דמקרא מפורש נפקא דהוי חוץ לעיר עה"ת נימא דהוי לענין דינא כעיר. עיין היטב בגמ' דנדרים פ' הנודר מן הירק דף נ"ו ע"ב עיי"ש. והנה ראיתי אח"כ ביש"ש פרק כל הבשר סי' נ"ג שתירץ לקושיא זו שאין דקדוק משם כלל דודאי דעת הנודר אינו אלא העיר ממש ותוך התחום לא הוי בכלל העיר בפרט בנדרים שהלך אחר לשון בני אדם. אבל לענין איסור נגרר כל התחום אחר בני העיר לפי שהוא מהלך בני העיר אפילו בשבת. ומש"ה כל מה שגזרו בני עיר או נהגו איסור מקודם נתפשט אותו הדבר על כל בני יושבי התחום. וה"ה מי שבא במקרה בתוך התחום אבל חוץ לתחום לאו דעתייהו עלייהו עכ"ל והש"ך ביו"ד הלכ' נדרים סי' רי"ז ס"ק ל"ה כתב וז"ל בעיבורה ואע"ג דלענין שאר דברים תוך התחום דין עיר עליו כמו שנתבאר באו"ח סי' תל"א ור"ס תקע"ז ולקמן סי' רכ"ח סוף סעיף ל"ג בהג"ה ש"ה בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם שאינו אלא תוך שבעים אמה ושירי' וכ"כ מהרש"ל פ' כל הבשר סי' נ"ג עכ"ל הש"ך. והנה על דברי הש"ך ז"ל ודאי קשה קושיתי ואף לדברי היש"ש בעצמו. דמשמע קצת דאין עיקר תירוצו מחמת הא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם רק כתב זה לסניף ועיקר תירוצו הוא דודאי לא הוי בכלל עיר ממש רק דמי נגרר אחר העיר לכל הדברים משום שהוא מהלך בני העיר אפילו בשבת כן אבל בבירור כונת מהרש"ל ולא כהש"ך ולפי"ז ל"ק קושיתי כלל דבאמת אף דמבואר מקרא דנקרא חוץ לעיר מ"מ יתכן דנגרר אחר העיר מי' נראה דגם כונת הש"ך כן הוא דודאי בכלל עיר לא הוי כמבואר מקרא רק דמ"מ דינו הוי כמו העיר. ולכאורה קשה מ"מ מפני מה לא נאמר גם גבי נדר דדינו הוי כמו העיר. לזה כתב הש"ך דנדר תולה בלשון. א"כ אין זה בכלל הנדר. ודוק כי נכון הוא: מי' מ"מ הטעם שכתב מהרש"ל לפי שהוא מהלך בכי העיר אפילו בשבת הוא טעם קלוש מאוד. ובאמת קודם שראיתי ביש"ש עלה על דעתי לומר כן דלא הוי כעיר ממש ונא נקרא עיר. לכך בנדרים לא הוי בכלל הנדר. אבל בשאר דברים אף דלא הוי עיר מ"מ נגרר אחר העיר וטעם הדבר נ"ל דמחד קרא נפיק דמהאי קרא גופי' דנפיק דנקרא חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר. מהאי קרא גופא משמע להו לחכמי הש"ס דנגרר אחר העיר מדצוותה התורה ליתן מדה זו לכל עיר ועיר מערי הלוי' גילתה לנו התורה דעד שיעור מדה זו שייך להעיר ע"כ נגרר אחר העיר בכל הלכותי' זה נ"ל ברור ואמת בס"ד: א"כ לפ"ז יצא לנו מזה בבירור דתוך עיבורה עקרי עיר ממש ותוך התחום אף דלא עקרי עיר ממש שייך לעיר והנה סמוך לעיר ודאי מקרי וכדאית' בריש מס' מגילה ב' ע"ב דשיעור דמיל הוי סמוך ועיין בגמ' מסכ' פסחים דף ס"ג ע"ב פליגי ר"י ורשב"ל אי בעינן על בסמוך או לא ועיי"ש בתוס' ד"ה לא אמרינן. והמעיין שם היטב יראה דכ"ע מודים דיתכן לפרש על רק על סמוך וכמו ועליו מטה מנשה. וכמו בהר גריזים. רק ר"י סובר דכל היכא דא"ש לשון על אף בלא סמוך כמו לא תשחט על חמץ שפירושו שיש חמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה לא בעינן סמוך דאף בלא סמוך חייב. ורשב"ל סובר דדוקא סמוך בעינן אבל כ"ע מודים דעל שייך לומר על סמוך וז"ב. ואף דשם למאן דבעינן סמוך בעינן סמוך ממש שיהיה עמו בעזרה לק"מ דודאי כל א' לפי ענינו דעל עיר שייך לומר סמוך לו היינו תחומו. אבל על איש פרטי ודאי לא שייך לומר סמוך רק סמוך לו ממש וז"ב. ועיין במנחות דף צ"ח ע"א ועיין ברמב"ם פ"ה מהלכ' תמידין ומוספין הלכה ב' דפסיק כרבי בבזיכי לבונה דעל הוא בסמוך ולא בעינן עליו ממש. ועיין במס' סוטה דף ל"ז ע"א בתוס' ד"ה מאי על דמבואר שם דכ"ע בהא דהר גריזים דעל בסמוך הוא. וגם מבואר שם בתוס' דאף אלו שהן למצות מן המובחר על ממש מ"מ בדיעבד כשר בסמוך. א"כ כאן בגט מתא דיתבא על ודאי שייך לומר על בסמוך דהיינו כל שהוא בתוך התחום הוי סמוך לעיר. דבעיר הוי סמוך בתוך התחום וממילא כיון דנהר או המעין הוי סמוך לעיר ממילא הוי העיר סמוך לנהר או מעין דידיעת הפכים בשוה וז"ב ובפרט דכבר הוכחתי דהתחום שייך לעיר. ומה"ט א"ש מ"ש הפוסקים בנהר אף שמחוץ לעיבורה שכותבין ולא הוי כשינה העיר דודאי הוא מטעם זה שכתבתי דעל בסמוך הוא ואף שמחלק הב"ש בין כהר למעין היינו ודאי לכתחילה משום דנהר יותר מפורסים ראוי לכתחילה לכותבו טפי ממעין. אבל בדיעבד מה"ת נימא דהוי כשינה העיר כיון דעל בסמוך משמע ותוך התחום היינו סמוך. ואמת הוא דיש מעינות תוך התחום א"כ מאי שינה העיר איכא וכבר כתב הנהר שרוב סיפוקי' מממנו וכיון דהמעינות אמת א"כ גם הבארות נכללין בהן כמ"ש הב"ש. וגם אם לא היו נכללין אם השמיט המיעוט כשר. אף שכתב מיעוט א' דהיינו מעינות. הלא המיעוט אינו מעכב אם כולו או מקצתו. לכך נ"ל ברור כשמש דאין בזה שום בית מיחוש. והגיטין כשרים בדיעבד. וחלילה להוציא לעז עליהן רק לכתחילה ודאי יכתוב ועל מי בארות כמו שתיקנו הגדולים כי האמת אתם לענין לכתחילה וז"ב כשמש בס"ד. ובודאי דהוי ק"ו ב"ב של ק"ו משינה בנהר דכשר דודאי יותר מסתבר לומר דהוי שינה העיר. דהא העיר פלוני לא יתבא על נהר פלוני ואעפי"כ כתבו הפוסקים דכשר. דכיון דיתבא עכ"פ על נהר לא הוי רק שינה נהר. מכש"כ כאן דלא הוי שינה העיר כלל כיון דאמת הוא דסמוכה למעינות דכשר בדיעבד. וז"ב בס"ד. שאלה סח נשאלתי באחד שקידש במטבע שיש עליו צורה ויוצא' בשופי אי הוה קדושיו קדושין משום שכתב הב"ש כתב בסי' ל"א ס"ק ה' בשם המרדכי אין מקדשין במטבע וכתב עליו הב"ש היינו מדרבנן אין מקדשין ע"כ ועמד השואל ושאל על אחד שקידש כן אי צריכה קדושין אחרים או לא: תשובה דהוי קדושי ודאי ואינה צריכה קדושין אחרים דאם אתה מצריכה קדושין אחרים חומרא דאתי לידי קולא הוא והבן לכך אין נחוש כלל דהנה דין זה תמוה מאוד דמבואר בגמ' דמס' קדושין במשנה ובגמ' ההיפך בכ"מ עד אין מספר בעמנה בפרוטה ובשוה פרוטה בדינר ובשוה דינר בגמ' בנתי' דרב נחמן דמקפידין ולא מקדשי עצמן אלא בתרקב' דדינרי ושם המקדש במנה ונמצא חסר דינר יפה ונמצא רע וכמוהו הרבה ובפרק קמא דקדושין שם בשינוי' דאביי דאמר אין קטיגור נעשה סניגור מסיק טבע' מיהא חד הוא ולא אמר נסכ' מיהת חד הוא והבן וכן מבואר בכל הפוסקים ודין זה לא נראה וכא נשמע לא בש"ס ולא בשום פוסק ואף אם נימא דהוי מדרבנן כמ"ש