השיב משה אבן העזר צב

בעכו"ם ומסלפ"ת לאסור אלא מחמת שהקדישה אין לה חזקת היתר וכ"ש בבכור שעומד בחזקת איסור והשב יעקב איירי שהגוי אמר בהיות בעל האשה חי ולא הי' לה אז חזקת היתר ע"כ רצה להחמיר ע"י מסלפ"ת אבל במקום שיש חזקת היתר מסלפ"ת אינו נאמן כלל להחמיר עכ"ד. א"כ הכא בשעה שיצא הקול הי' לאשה חזקת היתר לבעלה ממילא מסלפ"ת לא מהני כלל ולא חזו לאצטרופי לכיעור וגם אפשר שהאשה הכחישה הקול בברי קודם שמצא בה הבעל דבר כיעור ותו אפי' אי נימא דאהני מסלפ"ת להחמיר היינו אם הי' ידוע שהי' ע"י מסלפ"ת אבל הא ודאי דאין לנו לחוש שמא הי' הקול ע"י מסלפ"ת דהרי מבואר להדיא בשב יעקב וז"ל ממשמעות הגמרא דקאמר והוא דליכא אויבים אבל אי איכא אויבים בעיר אויבים הוא דאפקי לקלא משמע אפילו לא ידוע דאויבים אפקו לקלא כיון שידוע שיש אויבים תלינן לומר אמרינן מסתמא משנאתם הוציאו הקול הזה במכוון ולא חיישינן להחמיר שמא ע"י מסלפ"ת וכן מבואר להדי' בפשיטות בנו"ב סי' ך' בקול שיצא ע"י ערבי כיון שאין בדבריו ממש גם הקול אין בו ממש ועתה נחזי ע"ד ענין הכיעור דהיינו ששמע הבעל קול רעש בחרפת ואח"כ מצא שם את אשתו ואת הערל ע"ז דן מ"על דאין זה מקום אפל המוזכר ברמב"ם דמקום אפל היינו שאין דרך בני אדם לבא לשם כלל וגם ראי' בעי' ולא שמיעה כמבואר בתשוב' זקיני הרמ"א ז"ל אמנם מתורתו של הב"ח בתשובה סי' צ"ח למדנו דגם זה מקרי מקום אפל ודבר כיעור שכ' שם וז"ל כיון דאיכא הרבה נשים דמעידים בכיעור שראו אותם יוצאים זה אח"ז מן המרתף ממקום אפל וקלא דכא פסיק דמפקינן לה ובעלה עיי"ש הרי אף שהמרתף הי' במקום עוברים ושבים וכמבואר שם עכ"ז מקרי מקום אפל ודבר כיעור כ"ש בנידון דידן ברפת שאחורי הבית בלילה בעת נפול תרדמה מסתמא סברה שכבר כולם ישנים ואין רואה דהו"ל דבר כיעור להב"ח ואגב למדנו עוד מתשוב' הב"ח דהרבה נשים חשיב כע"א בכיעור וכמבואר שם להדיא למעלה עיי"ש וזה דלא כמ"ש בנוב"י בסי' כ' דעדות נשים לא נחשב למאומה סוף דבר אם תתן האשה אמתלא הגונה לפי ראות עיני כבודו ולפי ראות עיני הבעל עד שיאמר הבעל שאין לבו נוקפו אין בידינו לאסרה ולא לכופו לגרשה כי יש כמה צדדים להקל אבל אם הבעל יאמר שלבו נוקפו מכח מה שראה ושמע ורוצה לגרשה תבא עליו ברכה כו' והי' שלום: ידידו דו"ש באהבה יקותיאל יהודה טייטל בום שאלה סז עץ עושה פרי החיים. שרשו פתוח עלי מים יפה פרי תואר מגגד שמים לה"ה כבוד אהו' אדו"מו יד"ע ויד"נ הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול ני' ע"ה פ"ה עטרת תפארת ישראל מופת הדור והדרו כבוד שמו מו"ה משה ני' האב"ד ור"מ ד"ק אוהעל והגליל: פתח אמרי נפשי בכפי אשים לבל יתנני אל כף הדחיות כאשר פעמיים ושלש העתרתי עליו בדברי בענינים שונים אך ברוב טובו בטחתי וענותנותו היא תרבני ועל הענין המובא לפני כבודו התפללתי השיבני תיכף ע"י ציר מיוחד שאני שולח ביחוד להתעכב שמה עד בא תשובת מעכ"ת אלי כי ענין נחוץ הוא מאוד לחוות דעתו הרחבה העולה היא למעלה לברר כשמלה בלי פקפוק: היות זה לי ערך שמנה שנים שבאתי הנה והי' לפני כמה גיטין. ובסדר גט ראשון חזרתי אחר נוסח גט ישן ומסר לי הרב שהי' לפני בואי והי' כתיב בו לוסקא מתא דיתבא על נהר באדר"ק ועל מי בארת. ומחמת שפה"ק אין נותנין שום גיטין ואמרו לי כמה אנשים בעת הזאת שהיו נוסחא הקודמות לכתוב ועל מי מעינות וזה משנים לא כבירים נעשה עפ"י גדולים לכתוב ועל מי בארת ובעת הזאת לא חזרתי לדייק בטעם הדבר מחמ' שנעשה עפ"י גדולים. וכן נהגתי כמה שנים וזה לי ערך שתי שנים שבאתי שמה לסדר גט אחד מפ"ק ושכחתי להביא בידי נוסח הגט לכתוב ממנו. ושמעתי שנמצא בלוסקא גיטין שסידר שמה הרבני מוהרר יצחק מלוסקא חתן הרב מווראניב ושלחתי אליו עבור נוסח הגט ומזה הנוסח נכתב גט שלי ולא דקדקתי בהנוסח שגם הוא כתב עפ"י נוסח ישן שמצא בלוסקא. ושם היו כתוב על נהר באדרק ועל מי מעינות. וכן כתב סופר שלי ומחמת שנשכח ממני כל הענין ועפ"י טעות זה נכתב אצלי שני גיטין לב' אנשים בזמנים נפרדים ור' יצחק הנ"ל כתב עפי' נוסחא זו כמה גיטין ואחר זמן נתווד' לי הענין של הטעות ואחר הוודעי הכשרתי את הגיטין אלו כאשר אפרש שיחתי וכעת נשמע אתי שאיזו אנשים מעוררים ונוקבים בשם חשש פסול על גיטין אלו: ואשה אחת מהמתגרשים לפני התקשרה להנשא לבעל וזמן החתונה לשבוע הבעל. לזאת אמרתי אסורה נא אל המראה הגדול הזה הוא מעכ"ת להודיעני משפט הענין ע"י ציר מיוחד מוכ"ז להשיב נפשי מגודל המבוכה אשר עמי. והנה טעמי ונימוקי שהכשרתי בעת הזאת אחר הדרישה והחקיר' שרוב סיפוקי העיר למשרה וכביסה ולשתי' הוא נהר באדראק ומיעוטא הם משתמשים מן בארת החפורים העומדים בתוך העיר או בסופו אך מעין א' יש מחוץ לעיר בתוך התחום חוץ לעיבורה של עיר שמשתמשים קצת מהם לשתי' שטוב הוא לשתי' וגם אמרו לי שמצד השני מחוץ למעבר הבאדראק יש מעיינות שמשתמתשין ג"כ קצתם. והבהמות העיר הרועים שם שותים מהם מסתמא אויבים אפקו לקלא עיי"ש וממילא הכא בידוע שעשו שונא ליעקב ושאר תשמשין לקצת אנשי העיר. ומזה דנתי שמנהג המוקדם הי' מחמת המעיינות ההם. ומבואר ברמ"א סי' קכ"ח לכתוב כל סיפוקי העיר אף אם הם מיעוטא. והב"ש הביא בשם ב"ה לכתוב מעיינות ולא בארת מטעם דגם בארת הם בכלל מעינות דגם זה יש לו מעין אלא שנמצא ע"י חפירה והו"ל כל ספוקי העיר. וטעם מנהג השני לענ"ד הוא מחמת שהמעיינות הם מחוץ לעיר ומצד מעבר הבאדראק והבארת הם בתוך העיר ואף שסיפוק הבארת הוא מיעוטא מ"מ סיפוק המעיינות הו"ל מיעוטא דמיעוט' מטעם שמעין א' הוא מחוץ לעיבורה והנשארים הם מחוץ למעבר הבאדראק ולכך תקנו שלא לכתוב רק רוב סיפוקי העיר הוא של נהר באדראק וגם מי בארת שהם בתוך העיר: והנה בנ"ד שנכתב שם הנהר שהוא רוב הסיפוק וגם מיעוט זה של מעינות לענ"ד אין שם פסול עליו אף דהב"י הביא בשם מהרי"ף גבי בארת ומעיינות היכא דרוב סיפוקי' מא' מהם וכתב השני דפסול. זו דוקא היכא דתפס המיעוט והניח המרובה אבל בנ"ד שכתב הרוב תשמושי היינו הנהר ולדעת ב' בשם מהרי"ק דאין לכתוב המיעוט כלל רק שרמ"א הוסף וב"ש הביא שכן המנהג לכתוב גם המיעוט מ"מ הא הביא הב"ש שם בשם ב"ה לכתוב מעיינות ולא בארת דגם לבארת שייך שם מעינות דגם להם יש מעיין א"כ יש לפרש דשם מעיינות הנכתב קאי על הבארת שבתוך העיר ועל המעינות שחוצה לה: ואף דמבואר ברמ"א בנהר שהוא מחוץ עבורה אין לכתבו ובמעיינות ובארת אף בתוך עיבורה אין לכתבו י"ל זו דוק' לכתחילה אבל בדיעבד כיון שכתב הרוב תשמישי שבתוך העיר אלא שכתב גם המיעוט שמחוץ בעיר בודאי אין כאן פסול דיעבד. בפרט די"ל דשם מעינות קאי גם על הבארת שהם בתוך העיר. והו"ל כאלו כתב מעינות ובארת. וטעם דמהרי"ק דפוסל גבי מעיינות ובארות מטעם דלבארת יש להם שם עיקר הנקראים בשם בארת ובתך שם מעיינות הם נכללים דרך אגב וטפל. וא"כ אם הרוב תשמישי' מן הבארת הו"ל הניח העיקר וכתב הטפל היינו המעיינות וכלל הבארת דרך אגב. ובאמת הרוב תשמישי' הם מן הבארת והם העקר אבל בנ"ד שהרוב תשמישי' היא יון הנהר וכתב אותו. רק דהמיעוט הוא מן הבארת א"כ שפיר יכול לכלול אותם עם המעינות שהם ג"כ טפל זה כמו זה ובודאי על שכתב כלל המעינות שהם מחוץ לעיר אין כאן פסול דיעבד רק לכתחילה אין לכותבם א"כ שפיר י"ל דנכלל בתוך שם מעינות הבארת שבתוך העיר והמעינות שמחוץ לעיר בפרט שבנוסח זה ועל מי מעינות נכתב כמה מאות גיטין בשני' קדמוני' וגם עתה במשך הטעות נכתב כמה גיטין והאנשים נפזרים עקבותם לא נודעו אין לנו לעז גדול מזה. ואחר כל תבא נפשי בשאלתי שלא לדחות הענין ויעשה מעכ"ת למען קידוש ש"ש ולמען המצוה כי רבה וכמה תקנות איכא כאן. כי כעת עדיין לא נתפרסם בעיני ההמון ומי יודע בימים הבאים שלא יגבר הקול ודבר קדשו יכניע את הקמים לרעה ואם ישקיט מי ירשיע ומי יבא אחרי המלך מלכי רבנן ופקודתו לדבר קטנה או גדולה. דברי וכול' ה"ק משה דוד אשכנזי חוב"ק טאלטשאווע והגליל: תשובה בירך לקחת ובירך אשיב לכבוד מחותני ידידי הרב ני' הנה בדבר שאלתו מה שרוצה לצדד להכשיר מטעם דבכלל מעינות הם הבארות כמ"ש הב"ש לענ"ד אינו דלכל הטעמים שכתב הב"י על מהרי"ק שורש ק"ו שפסל כשכתב מעינות וכל העיר מלאה בארות עיי"ש דלא יסתור דברי הב"ש שכתב כי בארת ג"כ מי מעינות צ"ל דדוקא כשיש מעינות דרך לכלול גם הבארות דרך אגב. אבל לכתוב על הבארות לבד שם מעינות אין דרך כתיבה בכך כי סתם מעינות היינו בלא חפירה לכך הוי כשינה העיר כי העיר הזאת אינה יושבת על המעינות כמ"ש הב"ש בס"ק י"ג בשם הלבוש וזה ברור ולפי' האחד משלשה פירושי' של הב"י דאף אם המעין תוך העיר פסול ודאי צ"ל דאינו נכלל הרוב בהמיעוט. א"כ לפי"ז בנד"ד אם נימא דכל מעין שהיא חוץ לעיבורה של עיר ואין רוב תשמישי העיר ממנו אין לו שייכות להעיר ואין לכתבו א"כ צ"ל דמעינות קאי רק על הבארות וזה אינו כמ"ש א"כ י"ל דהוי כשינה העיר דהא לא יתבא על מעינות ואם נימא דמ"מ יש להם שייכות להעיר כיון שהם בתוך התחום ואין בזה שינה העיר בדיעבד עכ"פ. א"כ גם אם לא הוי אמרינן כהב"ש דהבארות הוי בכלל מעינות לא הוי כאן כלל חשש פסול דיעבד דהא אין כאן חשש רק שלא כתב הבארות וזה בודאי כשר אם כתב הנהר לבד כמבואר בב"י ובזה כ"ע רק שמנהגינו לכתוב כל סיפוקים וא"כ כיון שכתב הנהר ורוב סיפוקי' ממנו אם השמיט א' מן המיעוט סיפוקי' דהיינו הבארות אין כאן בית מיחוש ומכש"כ לדברי הב"ש שנכלל ג"כ הבארות כיון שהמעינות יש להם שייכות ואידי ואידי מיעוט נינהו והרוב הוא רק הנהר וא"כ דין זה תולה רק בזה אם יש להמעינות שמחוץ לעיבורה של עיר שייכות להעיר או לא: ונחזי אנן דהנה בהגהת מרדכי פרק מי שאחזו כתב על הנהרות שתוך התחום הוי בכלל העיר והביא ראי' מפרק כל הבשר גבי שמעתין דכחל דאמר אכלינהו חוץ לתחום וכתב עוד אן בנדרים פרק הנודר מן הירק לא משמע כן אלא תוך עיבורה של עיר הוי כתוך העיר. דאמר התם הנודר מן העיר מותר לכנוס בתוך תחומה ואסור לכנוס בעיבורה. וקאמר ר' יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושיע ביריחו והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא ש"מ בעיבורה הוי קאי ופריך דילמא בתחומה ומשני דכתיב ומדותם מחוץ לעיר והתם גבי מדת תחומין קאי וקרי לי' מחוץ לעיר עכ"ל