השיב משה אבן העזר צא

שם מזנה דבפנוי' תלינן בפריצות אבל ביושבת תחת בעלה אי לא הוי זנות ממש לא הי' מוציאים קול זנות א"ו אמת הדבר שזינתה ולפי"ז היינו דווקא ביצא קול מזנה בא"א אבל כאן בברייתא דקתני אכלה בשוק גרגרה בשוק כו' דאינו אלא מילי דפריצות י"ל דאיירי ביצא עלי' קול שאכלה בשוק כו' בהיותה א"א דבזה סובר ר"מ ור"ע לא תצא וריב"ן א' תצא א"כ שפיר קא' הגמרא אמילתא דרבא דא' יצא שם מזנה נ"ח דאיירי בפנוי' לכהן כפרש"י משום דאינ' אלא פריצותא בעלמא א"כ לא סבר כר"מ ור"ע דאינהו סברי משום פריצותא בעלמא נמי תבא מבעלה וממילא לדדהו בפנוי' כמי אסורה לכהן נהי ד"א פריצותא בעלמא הלא לר"מ ור"ע בפריצותא בעלמא כמי תצא מבעל וה"ה לענין איסור לכהונה וע"כ סובר כריב"ן דאמר אף כאן דבר ברור ואינו ר"ל עדים אלא שיצא הקול בדבר ברור היינו קול מזנה ולא קול פריצותא ממילא בפנוי' אף ביצא שם מזנה מותרת דא' פריצותא בעלמא חזו חבל בא"א ביצא שם מזנה אסורה לבעלה לרש"י דקלא דבתר נשואין חיישינן וכו' לכהן דאמרינן אמת הדבר דמשום פריצותא לא הי' מוציאין קול זנות על א"א כס' הב"ח וכה"ג כ' רמב"ן ביבמות וז"ל דאדרבא מדא' דבר ברור ש"מ לאו עדות גמורה אלא דבר שיש לו רגלים א' וכ"כ הרשב"א שמתרצים דדבר ברור לאו עידי טומאה אלא עידי כיעור קרי דבר ברור דהא לא נאמר עדות ברור עיי"ש א"כ לרש"י ה"ה קלא דלא פסק דמי לעידי כיעור הוי דבר ברור והשתא א"ש מ"ש רש"י אהא דשם מזנה דאיירי בפנוי' לענין כהן ולא פי' כפשוטו יצא שם מזנה על א"א ביושבת תחת בעלה אין חוששין דקלא דבתר נשואין ל"ח או על א"א לענין מת בעלה לכהן ולמ"ש ניחא דרש"י סובר ביצא שם מזנה ממש אסורה בין לבעלה ובין לכהן וכדפי' ואין צריך לדוחק של הב"ח בתשובתו שהבאתי למעלה: ונראה דהב"ש הי' מפרש ברייתא אכלה בשוק כמ"ש הב"ח בתשובה הנ"ל וז"ל והכי פירושו אפי' לא העידו עלי' פ' ופ' שהלכו למד"ה רק שאכלה בשוק מ"מ מאחר שמתוך כך יצא עלי' קול מזנה ולר"ע דוקא שהעידו עלי' שנשאו ונתנו בה מוזרת כו' ומתוך כך יצא עלי' קול סתם מזנה ולריב"ן לא תצא אלא כשהעידו עלי' דבר ברור הא לא"ה ל"ת אעפ"י שיצא עלי' קול סתם מזנה דתלינן בפריצותא ורבא כריב"ן עכ"ד ולפי"ז לפמ"ש הב"ש דאיירי בא"א שפיר הקשה הב"ש מהך כתנאי כיון דאיירי ביצא שם מזנה ממש ואפ"ה א' ריב"ן לא תצא עד שיהי' עדים מוכח דאין חילוק בין פנוי' לא"א וזה עצמו שיטת הב"ח בתשובתו הנ"ל דאיירי הך סוגיא כמי בא"א אבל אני לתרץ דברי הב"ח בחיבורו על הטור באתי שפיר י"ל דהך ברייתא כפשטא ביצא עלי' קול פריצותא בעלמא ובהא פליגי דר"מ ור"ע א' תצא וריב"ן א' לא תצא עד שיהי' דבר ברור היינו קול שזינתה ממש דאז אסורה לבעלה ולכהן ולא תלינן בפריצות ביצא קול בהיותה א"א אבל בפנוי' אפי' בשם מזנה מותרת דתלינן בפריצות וכס' הב"ח ורבא כריב"ן וא"ש דברי הב"ח בחיבורו ונמצינו למידין מכ"ז דלרש"י בקלא דלא פסיק תצא מבעלה כמו בעידי כיעור ולפמ"ש יש מסוגיא זו ראי' לרש"י דלדידי' אתי' הך ברייתא כפשטא כענין אי תצא מבעלה וריב"ן א' לא תצא עד שיהי' דבר ברור היינו קול מזנה והכי קיי"ל וכדפי' אבל להתוס' דקלא דבתר נשואין ל"ח כלל אלא דאיירי הכא בקודם נשואין לענין כהן א"כ קשי' ממ"נ אהא דאריב"ן כתי' הכא כי מצא בה ערות דבר כו' אף כאן דבר ברור אי רצונו לומר עידי טומאה קשה נהי דלגבי בעלה בעי' עדים ולא סגי בקול דהו"ל קלא דבתר נשואין אכתי לכהן דהו"ל קלא קודם נשואין י"ל דסגי בקלא ואיך יליף ריב"ן דאיירי לענין כהן דהו"ל קלא דקודם נשואין מבעלה דהו"ל אחר נשואין ותו דהרי באמת קיי"ל קלא דקודם נשואין חיישינן וכיון דאיירי לענין כהן אמאי בעי' דבר ברור בעידי טומאה ואי נימא דהך דבר ברור היינו רק קול בדבר ברור שזינתה וכדפי' א"כ ממילא מוכח דמבעלה נמי מוציאין בקול שזינתה הגם דהו"ל קלא לאחר נשואין דהא קאי אקרא כי מצא בה ערות דבר וקאמר אף כאן דבר ברור היינו קול זנות אלא וודאי כרש"י דבקלא דלא פסיק מוציאין מבעלה: והנה הנוב"י רוצה להכריע באיכא עידי כיעור אין חילוק בין בעל לבועל מהא דסנהדרין דפריך ודלמא לאוסרה על בועל באו דילמא סבר כרבי דעדי כיעור לבד נאסרה לבועל ולא לבעל ואי איתא הו"ל להעיד רק עדו' כיעור ולפענ"ד לק"מ ואין מזה הכרעה כלל דודאי לפי פשטות לשון הגמ' דהעדים יודעים שהאשה חבירה וא"צ התראה ואפי"ה יכולי' לומר לאסרה על בועלה באנו ולא לחייבה מיתה יפה הקשה הנוב"י דא"כ הי' להם להעיד על כיעור לבד כדי לאוסרה ולא למיתה אע"כ מדהעידו זנות מוכח דכוונתם הי' לחייבה מיתה אבל לפמ"ש תוס' בסנהדרין דף ט' ע"ב היכי שהעדים יודעים שהוא חבירה וא"צ התראה א"י לומר לאסרה באנו אלא איירי דלא ידעי שהוא חבורה או שא"י דא"צ התראה ומפני כך הי' סוברים שאינה חייבת מיתה ומה שהעידו היינו ע"כ רק לאסרה א"כ תו לא קשי' היה להם להעיד רק עדות כיעור דמה חילוק הלא גם בזנות ממש אינה חייבת מיתה בלא התראה לפי מה דסברו שאינה חבירה או שלא ידעו דחבר א"צ התראה ואין להוכיח מזה שהעידו זנות ממש שידעו שהיא חבירה וא"צ התראה דדילמא לא ידעו והי' סוברים שאינה חייבת מיתה אפי' בזנות ממש ומפני כך א' זנות דאין חילוק בזה בין זנות לכיעור דבין כך או כך אינה חייבת מיתה כיון שלא התרו בה לפי סברתם וזה ברור ובלא"ה י"ל דאיירי שאמרו שלא ידעו דבעידי כיעור לבד נאסרה על הבועל כמו שכא ידעו הך דחבר א"צ התראה וחי תקשה נוקי בדידעו הלא כבר כתבו התוס' דהוי מצי לומר בדידעו שהיא חבירה כו' גם אנו נאמר דהוי מצי למימר בדידעו דבכיעור נאסרה לבועל אלא בלא"ה משני שפיר והנה שיטת השאלתות ושיטת הר"מ מרוטנבורג דע"י עידי כיעור מפקינן לה מבעל אבל לא ע"י שראה הבעל בלתי אי איכא קלא דל"פ וראה הבעל דבר כיעור והטעם מבואר להדיא בהרא"ש ביבמות דעדים מפרסמין הקול ואיכא לעז טפי ועי' בפ"י כתובות סוגיא דפ"פ שכ' טעם מדנפשי' ומדבריו יש לומר טעם להר"מ מרוטנבורג לחלק בין עידי כיעור לראה הבעל דבר כיעור עפמ"ש בתשובת שב יעקב סי' ואו דבראה הבעל דבר כיעור אפי' לרבי דאמר תצא אינו אלא מדרבנן דעדים בעינן עיי"ש והבן ומבואר בפוסקי' דבראה הבעל דבר כיעור נהי דאין מורין אותו לגרשה עכ"פ מצוה עליו לגרשה: ועתה נחזי בנידון דידן שע"ד הקול שבין הנכרים דן מעכת"ר כיון שבעדותן אין בו ממש כ"ש בקול היוצא מפיהם ואם לדין יש תשובה דאפשר קול יותר מועיל מעדותן והיא עפ"י מ"ש בתשוב' שב יעקב סי' ואו נידון איש א' שיצא עליו קול ע"י גוי שהאיש ההוא נטען על א"א עמד שם על המחקר באם יצא הקול ע"י גוי מסלפ"ת י"ל דמהני לחומרא וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קכ"ב באם העכו"ם אומר כפ"ת יש להחמיר לאסור התבשיל וראי' לזה מסי' שי"ג לענין בכור ויותר מזה כ' החו"מ בסי' זיין ובסי' י"ז ס"ק אם עכו"ם אחד מסלפ"ת שהוא חי ועכו"ם מסלפ"ת שמת אם נשאת תצא ואפי' לדעת ב"ש בסי' זיין דמפרש דאיירי בעכו"ם א' מסלפ"ת דהיא טמאה לא מהני עדותו להחזיקה בודאי טמאה היינו לענין אם נשאת לכהן לא נאמר תצא אבל עכ"פ לכתחילה ראוי להחמיר והנוב"י מהדו"ת תמה עליו דהט"ז איירי באין הישראל יודע להכחישו אבל בעובדא דשב יעקב הנטען מכחישו ואמר שלא זנה עמה בחיי הבעל ודאי שאין נכרי מסלפ"ת נאמן ולכאורה עלה בלבי להליץ בעד הש"י דהרי התם הי' המעשה שהאשה ההיא אחר שנתגרשה נתעברה והנטען הודה כי צדקה ממנו אחר הגירושין ולפ"ז איתרע חזקות כשרות דידי' מפי עצמו ותו לא אהני ברי דידי' אפי' לגבי עצמו מה שאומר עתה שלא בא עלי' בהיותה א"א וכמ"ש מע"כת דבמקום דליכא חזקת כשרות לא אהני ברי דידי' אפי' לעצמו א"כ תו מהימן מסלפ"ת ואע"ג דכ' שם הש"י דמשום שהודה שבא עלי' אחר הגירושין לא אחזקינן לקלא קמא לומר שבא עלי' בא"א דהחשוד על זנות דפנוי' לא חשוד על זנות דא"א היינו לבתר דאסיק דהמסלפ"ת לא העיד רק שנתייחדה. ולא אמר זכות ע"ז כ' ע"י שבא עלי' בהיותה פנוי' לא מחזקינן לקלא קמא לומר שבודאי בא עלי' בהיותה א"א דחשיד ע"ד קל אינו חשוד על החמור אבל עכ"פ כיון דעתה איתרע חזקת כשרות דידי' תו לא אהני ברי דידי' וכאלו לא אמר כלום דמי ומספיקא לא נפק ממילא אה"נ מסלפ"ת מהני אי הי' מסלפ"ת על זנות ממש וע"כ לא קאמר הט"ז דישראל א"נ בהכחשת ישראל אלא משום דיש לישראל חזקת כשרות משא"כ במקום דאיתרע חזקת כשרות דידי' מסלפ"ת מהימן נגדו אמנם כן הנוב"י לטעמי' אזיל דמסיק בסי' ק"א מכח דברי המ"מ דדוקא דאיכא עידי יחוד אינה נאמנת לומר נאנסתי דאיתרע חזקת כשרות דידה אבל אי ליכא עידי יחוד רק מפי' אנו חיים נאמנת לומר נאנסתי במגו דלא נתייחדתי ומתרץ שם לשון הה"מ דנקט בא' נאנסתי קודם שנתארסה עיי"ש ולפ"ז שפיר תמה על הש"י דהא יש להנטען מיגו דבעי שתק ולא הודה שממנו נתעברה ע"כ מהני ברי דידי' מה שאומר עתה שלא בא עלי' בהיותה א"א נגד המסלפ"ת אבל מכ"ז אין תימא על השב יעקב אם הוא מפרש דברי הה"מ כפשוטו דוקא באשת כהן בא' נאנסתי קודם שנתארסה נאמנת אבל בא' נבעלתי דמשמע ברצון אינה נאמנת דאיתרע חזקת כשרותה מפי עצמה אע"ג דאית לה מיגו דנאנסתי אנו מועיל וכן משמע מהב"ש שהעתיק דברי הה"מ ככתבו וכלשונו נאנסתי עיי"ש א"כ ה"נ הגם דיש להנטען מיגו דבעי שתיק אפי"ה לא מהני ברי דידי' אחר שהודה שבא עלי' אחר גירושין ואיתרע חזקתי' ולכאורה יפלא על הנוב"י איך לא שת לבו לזאת להשב שב יעקב: שוב ראיתי דהנוב"י שפיר קא מותיב לי' דכ"ז היה ניחא אי לא אמר הנטען ברי רק אחר הודאתו אבל בעובדא דש"י מבואר בהשאלה שקודם הגירושין וקודם שהודה הכחיש הנטען את הגוי ואמר ברי שלא חטא כלל בהיותה א"א ואז לא איתרע חזקתי' והי' נאמן ע"י הברי א"כ שפיר קאמר הנוב"י דנגד ברי לא מהני מסלפ"ת וכדכתב הט"ז ועכ"פ יצא לכו מכ"ז באם הנטען לא אמר כלום כ"א עתה אחר שהודה לפי דעת הב"ש או איכא עדים שאחר גירושין נתייחד עמה או זנה עמה ולית לי' מיגו דבכה"ג דאיתרע חזקת כשרות דידי' מודה הנוב"י דברי דידי' לא מהני מה שעתה מכחיש המסלפ"ת ולפ"ז ממנו נלמוד לנידון דידן שהבעל ראה בעצמו שנתייחדה עם הערל ההיא ואבדה חזקת כשרותה א"כ שפיר אהני קול ע"י מסלפ"ת דהרי הבעל א"י להכחיש הקול והיא לא אמרה כלום קודם שמצא הבעל דבר כיעור ומה שאומרת עתה ברי לא מהני מאחר שהורע חזקתה ע"י ראי' הבעל דבר כיעור שנתייחדה וכיון דלא אהני ברי דידה ממילא מסלפ"ת נאמן לא מבעי' להח"מ אלא אפי' להב"ש דע"י מסלפ"ת לא מחזקינן בודאי לומר תצא עכ"פ כיון דאהני מסכפ"ת לענין לכתחילה הרי מידי מששא אית בי' תו חזי לאצטרופי לכיעור וכמו שאר קלא דל"פ דע"י הקול ל"ת כ"א בצירוף הכיעור וא"כ בקול שיצא בין הגוים יש לחוש אולי יצא הקול ע"י מסלפ"ת שלא במכוון להעיד והו"ל קלא שיש בו ממש ועם דבר כיעור תצא אבל עפ"י האמת הא ליתא מתרי טעמי' חדא דהרי הנוב"י העלה שם דע"כ לא החמיר הט"ז