השיב משה אבן העזר פ

הכתובה אך דמספר כתובה נלמוד שכך חייב עצמו כשתנשא לאחר וכו' כמו שנתבאר במשנה יבמות דף קל"ו ע"ב והכתובה בנשואין תליא ולא בעדות כיון דמותרת לינשא בעדותו ממילא דיש לה כתובה שכך חייב עצמו כנ"ל ברור. ועוד דבלא"ה נראה דלא שייך דין הזמה כלל בכתובה הנ"ל דמאי כאשר זמם לעשות איכא ממ"נ כשיתברר שחי הוא א"כ לא הפסידו לו דצריכה להחזיר הכתובה. רק דההפסד הוא באם שלא יתברר שחי הוא ולא יבוא לכאן. א"כ כל זמן שלא יתברר שהוא חי ואינו בא לכאן מה הנאה יש לו בנכסיו כאן ומה הפסד יש לו שהוא נוטלת הכתובה. ועוד דיכולין העדים לומר להתירה להנשא באנו. א"כ ליכא בזה דין הזמה כלל. רק הא דגבתה הכתובה היינו משום מספר כתובה נלמוד ולא מחמת העדות כנ"ל: ועוד דאם מטעם זה אנו מבטלין העדות ומשום דלענין הכתובה הוי שא"א י"ל להזימן ועדות שבטלה מקצתו וכו' הלא כבר הכריח הגאון מפראג בתשובה ע"ב הנ"ל בראיות חזקות דהעיקר דקי"ל להלכה דלא בעינן בממון שאי"ל ע"ש אך לפענ"ד כראה דאף להסוברים דבעינן בממון שאי"ל מ"מ לא בטל העדות בכאן. וכנ"ל ברור: מ"ז ולא מבעיא לדעת הב"ח בטור אה"ע סי' י"ז דבעידי נשים אף שמכחישין זא"ז בחקירות עדותן קיים ע"ש באות ד' ובאות י"ד א"כ ודאי דס"ל דלא בעינן שאי"ל בעדות אשה וכן להב"ש שם בש"ע סימן הנ"ל ס"ק כ"ה לחד תירוץ שמתרץ שם דכאן אפילו אם מכחישין זה את זה בחקירות מ"מ ע"א אומר אמת ומהני עכ"ל ואין לחלק ולומר דהיינו דוקא התם דעכ"פ עדותו של א' הוי עדות מעליא משא"כ בנד"ד עדות של עד זה הוי א"א י"ל וליכא שוב עד אחר לפנינו. אבל ז"א דגם שם אין א' שאתה יכול להזימה דהא לא ידעינן הי מינייהו אומר אמת ולא ידעינן ע"פ מי נגמר הדין ואין ע"ז חייב עד שיגמר הדין על פיו וזה ברור אלא ודאי דלא בעי שאתה יכול להזימה בעדות נשים. אלא אפילו לאינך תירוצים של הב"ש שם ולדעת החלקת מחוקק שם בס"ק י"ט ובס"ק ל"ט והב"ש ג"כ שם בס"ק ס"ד דדעתם דאם הוכחשו בחקירות דבטל העדות. מ"מ ודאי דצריך אתה לומר אחת משני אלה או דנימא דסברו דלא כדעת הש"ך בחו"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז דדעתו דהכחשה דחקירות וא' אומר איני יודע בחקירות חד דינא אית להו והכל משום דהוי עדות שא"א י"ל רק דסברו דהוכחשו בחקירות שאני דהעדות בטל אף בלא טעמא דבעינן שאי"ל. רק משום דמ"מ חד מני' משקר וליכא כאן עדות דהא כן צ"ל לרבים וגדולים שסברו כן דלא בעינן בממון עדות שאי"ל. ואעפ"כ מודו דאם הוכחשו בחקירות דהעדות בטל וכמו דבד"נ דאם הוכחשו בבדיקות דהעדות בטל אף דלאו הזמה תלי' בהן רק באם אומר איני יודע בבדיקות עדותן קיים כמ"ש במשנה סנהדרין ר"פ היו בודקין ושם בגמ' דף מ"א ע"ב ע"ש. וא"כ ה"נ בחקירות בדיני ממונות להפוסקים האלו דלא בעי בממון שאי"ל וכמו דלהרמב"ם בהכחשה דיין ודבש דסובר עדותן בטלה דהוי הכחשה בחקירות דידיה עיין בחו"מ סי' ל"ג אף דודאי אין הזמה תלוי בזה ועיין ברמב"ם פ"א מה' עדות הלכה ד' ובפ"ב שם הלכה א' אך דהרמב"ם סבר שם דבזה גם אומר איני יודע ג"כ עדותו בטלה וע"ז ודאי קשה דהא טעם דאיני יודע דבטל העדות ודאי משום דהוי שא"א י"ל כמו שמפורש בגמ' דסנהדרין פ' היו בודקין דף מ"א ע"ב ואין הזמה תלוי בזה. ולכך השיגו הראב"ד כנ"ל וע"ש בכ"מ דמתמה על רבינו הרמב"ם בזה. ועיין בלח"מ פ"א הלכה ד' ובמשנה למלך פ"ב הלכה א' ושני נביאים מתנבאים בסגנון א' דבחקירות דגוף העדות אף באיני יודע בטל אף בלא טעם דא"א י"ל רק בחקירה חיצונית בעי טעמא דיכול להזימה ע"כ ויפה דברו ועיין מ"ש שארי הגאון מוהר"ר שלמה אבד"ק לבוב והגליל בספרו מרכבת המשנה חלק שני פרק ב' מה' עדות הלכה א' ע"ש ושפתי' יושק] ונראה ברור דאף בחקירה חיצונית לא בעי הך טעמא דא"א י"ל רק באומר איני יודע דאז ליכא משקר כלל ואמאי יתבטל העדות וצ"ל משום דהוי עדות שא"א י"ל אבל במכחישין דודאי חד מנייהו משקר ודאי דהעדות בטל אף בלא טעמא דא"א י"ל כנ"ל ברור. וכן צ"ל ע"כ להסוברים דלא בעינן בממון שאי"ל. והא דהכחישו בבדיקות כשר בד"מ צ"ל אחת משתי אלה או דמשום נעילת דלת בטלו לבדיקות מכל וכל. או דכיון דאף בד"נ אין מעכב באומרם איני יודע בדיני ממונות הקילו לגמרי ולא שייך בזה חד מנייהו משקר דלא דייקי העדי' בזה עיין בפוסקים ועיין בתשו' הגאון מפראג בחלק אה"ע סי' ע"ב וסי' מ"ו ועיין בבעה"ת שער כ"ט ס"ד דכתב בשם חכמי לוניל טעם הא דהכחישו בחקירות עדותן בטל ע"ש ולא משום שא"א י"ל ע"ש. וא"כ ה"נ בעדות נשי' דדינו שוה לגמרי לדיני ממונות בזה דדרישה וחקירה כמו שמפורש בגמרא סוף יבמות. לכך הכחישו בחקירות עדותן בטל ובבדיקות עדותן קיים ולא מחמת הזמה אתינן עלי' וא"כ אינו ענין לנד"ד. ואם תרצה לומר כדעת הש"ך דהכחשה דבחקירות ואיני יודע טעם אחד להם. וא"כ הא דהכחישו בחקירו' עדותן בטלה כדעת הח"מ והב"ש היינו ודאי מטעם הזמה ועיין בח"מ ס"ק ל"ט שכתב בלשונו שהזמה תלוי בהן ע"ש פ"כ צריך אתה לומר דאתה יכול להזימה דבעינן כאן לשטתם היינו רק דיהיה יוכל להתבטל עדו' זאת שמעידין עליו ע"י הזמה דדין עונש הזמה אינה כאן כלל כמו שבארתי. והוא ברור כשמש ועיין בתוס' כתובות דף כ"א ע"ב ד"ה הנח לעדות החודש שם ויש מפרשים וכו' ויש להבין איזה דין הזמה שייך בעדות החודש אלא ע"כ דהיינו שהעדות יתבטל ע"י הזמה. ובאמת דברי י"מ אלו נסתרים מסנהדרין ע"א ע"א וא"כ גם בנד"ד עדות זאת שמעיד להתירה יוכל להתבטל ע"י הזמה עיין ביבמות דף צ"ד ע"א בגמ' ע"ש מאי תאמר דאם יוזם אגלי מלתא למפרע דכבר פסול היה בשעת העדות. מה בכך רק דנימא דאין בנידון הזמה מש"ז הלא בלא"ה בעד אשה ליכא דין ועונש הזמה כלל והעדות נתבטל שפיר גם בנד"ד ע"י הזמה. ואין דומה למ"ש באות כ"ג ובאות ע"ה דמחמת עדותו של עכשיו לא נצמח שום דבר כשיוזם דהא הביטול עדות שע"י הזמה הוא על של עכשיו דעדותו הראשונה כבר נתבטל. וא"ל דמ"מ עדותו של עכשיו לא יתבטל ע"י הזמה רק בלא"ה יבטל מחמת דאגלי מלתא דפסול הוא למפרע הא לא ארי' דהא ג"כ ע"י הזמה הוא דבשלמא באות כ' כתבתי בדברי העיטור דמש"ז דנפסל למפר' אין על של עכשיו דין הזמה ע"ש וזה ברור ואין להאריך והיינו לדעת הש"ך ולהעומדים בשיטתו. אבל לפענ"ד נראה עיקר כמ"ש. דממ"נ אי בעינן גם בעדות זאת של נשים שאתה יכול להזימה א"כ בטלה עדות מכל וכל דליכא בהו כלל דין הזמה ולא הוי שאתה יכול להזימה במה שנתבטל העדות כמו דמוכח בסנהדרין מ"א ע"א ע"ש. אלא ודאי דלא בעינן שאי"ל בעדות נשים שמעידין להו ממיתת בעליהן להתירן. והוכחשו בחקירות שאני כמ"ש אך לדעת הש"ך דהכחשה בחקירות טעמא משום דהוי שא"א י"ל דלא יקשה עלי' הך דמשמע בש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"א דמכחישין זא"ז בחקירות בעדות נשים עדותן בטלה מדכתב המחבר ואפי' אם הוכחשו בבדיקות כשרים ומשמ' דבחקירות פסולים כמ"ש התוס' ודוחק לומר דהש"ך חולק אמחבר שם וסובר כהב"ח דבאמת דבגמ' משמ' כהח"מ דלד"מ מדמינן להו כמ"ש הח"מ בס"ק י"ט שם. וע"כ צריך אני לדעת הש"ך כמ"ש דבעינן שאי"ל לענין שיתבטל העדות ע"י הזמה וא"כ קשיא עלי' מפ' היו בודקין מ"א ע"א דמוכח שפיר דהיכא דבעינן שאי"ל בעינן שיוכל להתקיים דין הזמה ממש וכמו שכתבתי לעיל בסמוך ובארתי לעיל באות כ"ג. וצריכין אנו למשכוני נפשין אדרב רבינו הש"ך ז"ל דודאי ח"ו לא נעלם מעכו גמרא מפורשת הנ"ל לכך נראה לי סברת הש"ך ז"ל דדוקא בעדות שזמם לעשות דבר מה לאחיו לא הוי עדות שאי"ל רק אם יוכל להתקיים קרא כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דהא לא זמם לעשות כלל וא"כ א"ש בעדות נשים וכן ל"ק איש מפרשים שכתבו התוס' בכתובות דף כ"א שהבאתי לעיל מגמ' דסנהדרין דף מ"א ע"א דהא בעדות החודש כמי ליכא שום הזמה לעשות לאחיו ודוק כנ"ל בדעת הש"ך. ואל תטעה לומר שזהו התירץ השני של תוס' בריש מכות שהבאתי לעיל כמה פעמים דרחוקים הם זה מזה כמטחוי קשת דלתירוץ התוס' היכא דליכא כאשר זמם לא בעינן שאי"ל כלל ודוק. והכה אף שכתבתי לתרץ דעת הש"ך והוא ישוב נכון בעזה"י לדעתו מ"מ להלכה לא ירד בני עמו דמטונך כיון דלא זמם לעשות א"כ מנ"ל דבעינן בי' שאי"ל כיון דלא בכלל אשר זמם הוא וזה ברור ונראה דאף התירוץ הא' של התוס' בריש מכות מודה בכה"ג דלא בעינן שאי"ל דשם העד זמם לעשות לפסול או לחייב גלות וא"כ בעינן שאי"ל דהא בכלל כאשר זמם הן ולכך הוצרכו לתרץ דהוי דין הזמה במלקות. אבל בנד"ד דלא זמם לעשות כלל שום דבר לחייב שום אדם בעדותו ואף דתנשא האשה זאת ע"פ עדותו ותאסר על בעלה ודאי דלא הוי בכלל כאשר זמם כלל ולא בעינן שאי"ל כנ"ל ברור. ועכ"פ בנדון דידן ברור כשמש אליבא דכ"ע דאין שום חשש מחמת עדות שא"א י"ל ואין שום חולק בדבר ולולי דמסתפינא הייתי אומר דאף ר"ט שם בסוף מס' יבמות לא בעי חקירות ממש דהא קתני בברייתא ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים והחקירות שבע הן. אלא ודאי דכדיני נפשות אתמר לענין זה שצריך לחקור ולדרוש היטב להבין אם אמת אבל לא כחקירות של ד"נ ממש. דהתם בד"נ משום שיוכל להתקיים דין הזמה הוא וכאן לא שייך זה. ויש לדחות דשנים ושלשה פעמים היינו הבדיקות ע"ש ברש"י אבל החקירות לא אצטריך למימר דודאי חקרו. אבל האמת יורה דרכו. דריהטא דלישנא משמע כמ"ש מעיקרא כנ"ל. מ"ח והנה מוהרש"ל בתשובותיו סי' י"א כתב בנידון דידי' שהוגבה עדות שלא בפניו כתב וז"ל ועוד אומר אני כל עדות שהוגבה מתחלה שלא כדין ששוב אינם ראוים לעדות כלל דמאחר שכבר העידו א"כ מי מחזרי מדיבורי' דלא להוי כסהדי שקר. וא"כ נוגעים בעדות הן ופסולים דלא בעינן נוגע בעדות דוקא שיש לו חלק בממון אלא בכל צד זכות ויפוי כח שנוגעים בעדות הן פסולים כמ"ש הרמב"ם בענין פסול נוגע בעדות וז"ל ודברים אלו אינם תלוים אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקר המשפטי' וידע דבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות אם ימצא שיש לזה העד צד הכאה בעדות זה אפילו רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה עכ"ל מוהרש"ל והנה מוהרש"ל ז"ל לא הביא שום ראיה על זה רק מדברי הרמב"ם הנ"ל. ולענ"ד מהרמב"ם ז"ל אין ראיה דהרמב"ם מיירי ביש אף בדרך רחוקה ונפלאה צד נגיעה כל מה דהוי נגיעה איזה זכות ויפוי כח בדבר שבממון אבל בשביל להחזיק דיבורו י"ל דלא הוי נוגע ולא נחשד להעיד בשקר משום זה כיון דאין לו הרוחת ממון עי"ז. ומה דכתב מוהרש"ל דלא בעינן נוגע שיש לו חלק בממון אלא בכל צד זכות ויפוי כח שנוגעים בעדות הן פסולי' אמת הדבר דלא בעינן שיהיה לו חלק בממון הנ"ל שמעיד עליו רק באם נוגע באיזה זכות ויפוי כח ע"י עדות זה בדבר שבממון אף שלא בממון הנ"ל שמעיד עליו מקרי נוגעים אבל לא זכות ויפוי כח של דבר שאין להם ריוח כלל עי"ז דזה לא מקרי זכות ויפוי כח כלל דלהוי נוגע עי"ז. ואם תאמר דראיות מוהרש"ל מהרמב"ם היא משום דכתב הרמב"ם בלשונו אם ימצא שיש לזה העד צד