השיב משה אבן העזר ח

דודים מיין הרקח עסיס רמונים יינה של תורה אך האמת אהוב מן הכל ושלהם היא כי הם החכימוני והאירו עינינו ובדבריהם אנחנו משתעשעים ומדבריהם על דבריהם כננס הרוכב על צווארי ענק כמשלנו ואם הראשונים כבני אדם כו' על כן אברר דעת כל אחד ואחד והקושיות אשר יפלו בדבריו עד כי לבסוף בעזה"י נשים את העקוב למישור להמציא דרך סלולה ובמסילה נעלה ואתהלכה ברחבה לישב כל הקושיות וכל הסוגיות ולא במצר דחוקה לסלק כל מכשול ואבן נגף עד נוציא לאור משפטה בעזה"י לפני כל יודעי דת ודין וחלקתי לשלשה דרכים הדרך האחד יפנה דרך הים התלמוד בבלי וירושלמי רחב ידים ויד הכל ממשמשין בו צי אדיר לא יעברנו שם אניות יהלכון תופשי משוט אני שיט הגדולים הראשונים ז"ל והדרך השני יפנה דרך הכרמים כרם ה' צבאות בית ישראל כולם נשענים עליו הלא המה הטור וב"י וכל האחרונים ז"ל והדרך השלישי יפנה דרך הזיתים זית הנטופה בשעתו אשר פריו יתן בעתו כאשר ישאל איש בדבר אלקים זית יפה פרי תואר קרא ה' שמם המה התשובות קדמאי ובתראי ז"ל הנמצאים אתי במחיצתי וכל דרך חלקתי לנתיבים ושבילים באותיות אלפא ביתא ליתן ריוח בין הדבקים כדי שהמעיין ימצא בנקל מבוקשו וזה החלי בעזר צורי וגואלי. דרך הראשון נתיב א: הנה רש"י ז"ל ראש המדברים בכל מקום דעתו שם בהסוגיא דיבמות דף כ"ד ע"ב וכ"ה ע"א לפי מה שסוברים התוס' שם הפירוש בדברי רש"י כך הוא לפסק הלכה דב"קדל"פ לחוד מפקינן אף מן הבעל אף בלא כיעור כלל ומלבד זה דהיינו כשאין שם קדל"פ לא מפקינן רק בעידי טומאה כרב וא"כ לפ"ז לפי פסק הלכה עידי כיעור לא מעלין ולא מורידין דבקלא דלא פסיק לא מפיהם אנו חיים דבלא עדותן אסורה וקיימא ובליכא קלא דל"פ לא מהני עידי כיעור דהא עידי טומאה בעינן כך הוא לפי מה שסוברין התוס' הפירוש בדברי רש"י ולא כמו שמפרשים הרמב"ן והרשב"א לדברי רש"י דלהמסקנא דמוציאין בקלא דל"פ היינו עם הכיעור דאיירי לעיל מיניה ומנא אמינא לה דהתוס' מפרשין כך לדברי רש"י מדהקשו על פירושו של רש"י ז"ל דפירש תצא מן הבעל מהא דקיי"ל דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן וכתבו וזה לשונם ורוק למעלה בגג הכילה לא עדיף מקדל"פ דהא בסמוך אמר דלרבי מפקינין אף בקלא דפסיק מכח הך ברייתא עכ"ל של התוס' ורצונם לומר דהא בסמוך אמר והלכתא כוותיה דרבי בקלא דלא פסיק וכוותיה דרב בקלא דפסיק דאין מוציאין רק בעידי טומאה א"כ משמע דרבי סובר דמוציאין אף בקלא דפסיק דאל"כ הוי לגמרי הלכת' כרבי או דבגמ' סובר דרבי סבר דבקד"פ ג"כ מוציאין רק דלא קיי"ל כוותיה דרבי בקד"פ רק בקדל"פ קיי"ל כוותיה וא"כ קשה מנא לן זאת דרבי סובר דאף בקלא דפסיק מפקינן אשה מתותי בעלה דהא לא שמענו דברי רבי רק בהא דרוכל ושם הוי כיעור דהוי כקלא דלא פסיק ועדיף מיניה דהא חייש ליה אף דהוא בתר נשואין אלא ודאי מדפשיט להגמ' דרבי סובר דאף בקלא דפסיק תצא ש"מ דהא מילתא פשיטא להו לחכמי הש"ס דהכיעור הנ"ל דרבי לא הוי רק כקלא דפסיק ואפ"ה סובר רבי תצא לכך מוכח שפיר דרבי סובר דאף בקלא דפסיק תצא וא"כ לפ"ז הקשו התוס' שפיר' מקלא דבתר נשואין דהא אף קדל"פ לא מהני בתר נשואין וכש"כ כיעור כזה בלא קול דהוי רק כקלא דפסק בלא עידי כיעור כנ"ל וזה ברור ופשוט בכוונת התוס' להמעיין בדבריהם והנה מה דפשיט להו לבעלי התוס' דהא דאמרינן דלקלא דבתר נשואין איירי גם בקדל"פ דהא אם הוי יכולין לומר דאיירי רב אשי רק בקלא דפסיק לא הוי קשה מידי קושית התוס' ולא כלום דהוי אמרינן דדברי ר' אשי הם רק בקלא דפסיק ולפי המסקנא כאן ביבמות דפסקינן דבקלא דפסק אין מוציאין ודלא כרבי לכך אמר רב אשי שפיר דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין אבל רבי באמת סובר דחיישי' לקלא דבתר נשואין אף בקלא דפסיק דהא הכיעור הנ"ל הוי רק כמו קלא דפסיק א"ו מוכרח דסברי התוס' דהך דר' אשי בקלא דבתר נשואין דלא חיישינן ליה איירי גם בקלא דלא פסיק וכן פירש זקני הגאון מהרש"א במהדורא בתרא דהתוס' מפרשים דהך דקלא דבתר נשואין איירי אף בקלא דלא פסיק מכח הוכחא זו שכתבתי מדברי התוס' עיי"ש במהדורא בתרא וזה פשוט מיהו יש להבין מנא להו להתוס' דבר זה דאיירי רב אשי גם בקלא דלא פסיק ומנ"ל להקשות מ"מ נראה דלק"מ חדא דהא רב אשי אמר כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ולשון זה כל קלא משמע איזה קול שיהי' הן פסיק הן לא פסיק ועוד דאם נימא דרב אשי לא איירי רק בקלא דפסיק לא הוי מקשה הגמ' מידי במס' גיטין דף כ"א ע"א על עובדא דמייתי שם יצא עליו קול פלוני כהן כתב גט לאשתו דנימא דשם איירי בקלא דלא פסיק וכן לא הוי מקשה הגמרא שם במס' גטין דף פ"ח ע"ב ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כו' דנימא דמתניתין שם איירי בקלא דלא פסיק עיי"ש וכן ביבמות דף צ"א ע"ב דמקשה מהא דרבי אשי היה קשה גם כן כקושיתי הנ"ל ועוד דהא עיקר מימרא דרב אשי הוא במסכתא גיטין דף פ"ט ע"ב וקאי אקול קדושין ושם מפורש דאמרי בקול דבר ברור דאל"כ אף מקמי נשואין לא חיישינן ליה מכל הלין נשמע להתוס' בפשיטות דר' אשי סובר אף בקלא דלא פסיק דבתר נשואין לא חיישינן כנ"ל פשוט וברור: ועוד נ"ל דמיני' ובי' אבא ליזל ביה כרגא דהתוס' הכריעו מסוגי' זו עצמה דפרק כיצד במס' יבמות דאיירינן בה דר' אשי איירי אף בקלא דלא פסיק דאי נימא דר' אשי איירי רק בקלא דפסיק וכהמסקנא דסוגיא דילן כמ"ש לעיל א"כ אמאי נקט ר' אשי קלא דבתר נשואין דמשמע אבל לקלא דקמי נשואין חיישינן אף בקלא דפסיק ואמאי הלא לא קיימי הכי בסוגיא דידן במסקנא דהן לו יהא כפירוש רש"י דאיירי גם בתצא מן הבעל מ"מ גם בתצא מן הנטען ודאי איירי לכ"ע דהא כל השקל' וטרי' בהנטען איירי בהברייתות אלו ובמתניתין דשקלינן וטרינן בהו ועוד דהא אמרינן והלכתא בקלא דפסיק כרב ורב ודאי איירי בנטען וזה פשוט וברור וא"כ הרי נתבאר דאף מהנטען אין מוציאין בקלא דפסיק אף דהוי קלא דמקמי נשואין לדידיה וא"כ ש"מ דאף לקלא דמקמי נשואין לא חיישינן באם הוא קלא דפסיק וא"כ מוכרח לומר דהא דאמר דוקא לקלא דבתר נשואין לא חיישינן הוא בקלא דלא פסיק וג"ז נכון וברור בפירוש דברי התוס' וא"כ מ"מ נשמע מדברי התוס' הללו דמפרשים לפי המשך פירוש רש"י ז"ל דלהמסקנא דסוגיא דידן דאיירי בקלא דפסיק ובקלא דלא פסיק הוא בקלא לחוד בלא עידי כיעור דאם היו מפרשים דאיירי בקלא עם ע"כ הנ"ל לא הוי מקשין מידי דנימא דהעידי כיעור לחוד הוא עדיף מקלא דלא פסיק ולכך חיישינן אף בתר נשואין לרבי ואין להקשות דא"כ מאין הרגלים לומר דרבי מפיק בקלא דפסיק כיון דהך כיעור דתני רבי הוא עדיף מקלא דלא פסיק לא קשה מידי לפי זה דהא דאמרינן רבי מפיק בקלא דפסיק היינו ג"כ עם הכיעור הנ"ל לפי זה ומזה מוכח שפיר דהא רבי לא הזכיר בהך ברייתא מקלא רק דקיי"ל כרב דבקלא דפסיק גם בהדי כיעור לא חיישינן ולא מפקי' רק בע"ט כרב וא"כ לק"מ קושית התוס' וג"כ נוכל לתרץ קושית התוס' בענין אחר דנימא דבאמת הך כיעור לא עדיף מקדל"פ רק או שוה לקדל"פ או פחות ממנו ובאמת רבי לא סבר להא דר' אשי רק דהא דר' אשי הוא עפ"י המסקנא בסוגיא דילן כמ"ש לעיל בפתח דברי וכמ"ש זקני הגאון החסיד מהרש"א זצוק"ל במהדורא בתרא שהבאתיו לעיל וכל הקושיות שכתבתי לעיל לק"מ דנימא דרב אשי איירי באמת בקלא דלא פסיק והא דקיי"ל בקלא דלא פסיק כרבי היינו בהדי כיעור דרבי וטובים השנים מן האחד דהיינו כיעור וגם קלא דל"פ מקדל"פ לחוד ור' אשי איירי בקדל"פ לחוד בלא ע"כ כלל ולכך לא חיישינן ליה וג"ז נכון רק דאין אנו צריכין לתירוץ זה כיון דנוכל לומר דר' אשי קיים אליבא דכ"ע גם אליבא דרבי ודאי עדיף טפי א"ו מוכח בבירור ונראה בעליל דהתוס' מפרשים המסקנא לפי המשך פירוש רש"י גם בקלא לחוד וכן הוא ג"כ לשיטת התוס' עצמן לפי מה דמסקו התוספות עצמן דלענין תצא מהנטען איירי כאן בהסוגיא ודאי דמפרשים המסקנא ג"כ בקלא לחוד ודו"ק: ואין להקשות לפי זה א"כ מה זה שכתבו התוס' ורוק דלמעלה בגג הכילה לא עדיף מקלא דלא פסיק דלמה להתוס' לומר כן הלא אף אם הוי אמרינן דעדיף מקלא דלא פסיק לא הוי מתורץ קושית התוס' דהא הוכחתם דרוק למעלה לא עדיף מקלא דל"פ לא הוי הוכח' רק אם סוברים התוס' דקלא דלא פסיק דמסקנא היינו גם בלא ע"כ כמ"ש וא"כ כיון דע"כ סברי התוס' הפירוש כך במסקנא א"כ אף אם הוי מפרשינן להא דרבי דתצא בהכיעור הנ"ל מחמת דעדיף טפי מקלא דלא פסיק מ"מ הוי קשה על ר' אשי מעיקר ההלכתא דקיי"ל לפי המסקנא והוי קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כר' אשי דבתראה הוא וגם מקשיני' מיניה מהך דר' אשי בכמה מקומות בכמה סוגיות א"כ משמע דהלכתא כוותיה וכאן פסקינן דהלכתא דלא כוותיה וא"כ קשה למה להתוס' הוכח' הנ"ל לענין קושייתם מי' לק"מ דהתוס' לא כתבו הך רק לחזק פירושם דרבי תצא מן הרוכל קאמר וק"ל ואין לומר הא זה לא מוכח באמת דנוכל לומר דבאמת רבי תצא מן הבעל קאמר ור' אשי קיים לפי המסקנא דלא כרבי דזה אינו דהא אם רבי תצא מן הבעל קאמר א"כ הא דאמרינן במסקנא והלכת' כרבי בקדל"פ היינו ג"כ דמוציאין מהבעל דאיירי בי' רבא א"כ הא דר' אשי לא קיימא אף לפי המסקנא ואין להקשות דלפ"ז אכתי הקושיא הנ"ל במקומו עומד דלמה להתוס' הוכח' הנ"ל דאף לחזק פירושם בהא דרבי לא צריכי להוכחה זו דהא סוף כל סוף אינו מוכרח כדברי פירושם בדברי רבי רק מכח מה שכתבתי דודאי הוי הפירוש דמסקנא כמו שהוא הפירוש בדברי רבי וא"כ קשיא הך דר' אשי אם לא נפרש דרבי תצא מן הרוכל קאמר א"כ לפ"ז הרי אף אם הוי אמרינן דהכיעור הזה עדיף מקדל"פ מ"מ הוי מוכח דרבי תצא מן הרוכל קאמר דאל"כ אלא תצא מן הבעל קאמר א"כ המסקנא דאמר והלכתא כוותיה דרבי ג"כ להוציא מהבעל איירי כמ"ש א"כ קשיא הך דר' אשי אלא ודאי דרבי תצא מן הרוכל קאמר וא"כ גם