השיב משה אבן העזר ז

שאלה ס מהרב הגאון המנוח מו' מנחם מענדיל זצוק"ל אב"ד דק"ק ליסקא: א שוי"ר לכבוד אה' ש"ב ידיד עליון וידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי מופת הדור פאר הזמן חמדת הימים המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהרר משה טייטל בוים יצ"ו נ"י ויזרח צדיק כתמר יפרח ורוב שלום עד בלי ירח. האב"ד ור"מ ומ"ץ דק"ק שינאווי יצ"ו: מה מאוד ביקשתי שיעיין כת"ר בדבר השאלה הכרוך ולוטה פה ולהשיבני דבר ברור אסורה זו או מותרת וגם בדבר הכתובה ושכמ"ה הכ"ד א"נ ש"ב ידידו לנצח הק' מנחם מענדיל חונה פה ק"ק ליסקא: (וזו תורף השאלה) מעשה באיש אחד שהיה בדרך כמה חדשים בקיץ תקמ"ט ובא לביתו בתמוז בעש"ק ואשתו היתה טמאה נדה בעת ההיא ושבת בביתו וביום א' ממחרת השבת היה שבעה עשר בתמוז נסע האיש לדרכו בהשכמה ועדיין לא התקדשה מטומאתה ולא קרב אליה בעת ההוא ונשתהא בדרך עד ארבעה עשר בשבט תק"ן ובארבעה עשר בשבט בא לביתו ושהא בביתו ערך שני חדשים ואח"ז נסע עוד הפעם לדרכו והיה בדרך עד סוף כסליו תקנ"א ובביאתו זאת אמרו לו אנשים צדיקים שיפרוש מאשתו כי יש רינון עליה שזינתה גם ילדה וולד בשמונה עשר יום לחודש תמוז תק"ן וכאשר שמע הבעל דבריהם חקר כל הנעשה בעת היותו בדרך וספרו לו כל המאורע שאחר נסיעתו הראשונה בי"ז תמוז תקמ"ט אח"ז בשבת חנוכה תק"ן נתעלפה אשתו בעזרת נשים כדרך אשה מעוברת ולא רצתה לילך לביתה והיה קול בעיר שהיתה בושה מאמה על שנתעברה מבלעדי אישה והיה קול בעיר שלא היה בעלה עמה כי הוחזקה נדה אח"ז נסעה האשה הנ"ל ואמה למקום רחיצת מים חמין והיה קול שבשביל שאמה חולנית והוצרכה ליסע לשם לקחה את בתה עמה לשמשה אח"ז הגידה הערלית הפונדקית שנתאכסנו אצלה האשה הנ"ל ואמה במקום רחיצת מים חמין וספרה במסל"ת לפני אשה חשובה אחת שאמה לא רחצה כלל רק בת האשה הנ"ל רחצה א"ע בוקר וערב וסכה אותה המילדת הערלית משם ובימות החורף תק"ן ישבה בביתה כי היה שם מנין עשרה מתפללים ולא הלכה כלל לבה"כ אח"ז היה חופה בעיר ביום ו' עש"ק י"ז שבט ואף היא היתה בתוך הבאים וממש היה חשיכה בעת כניסה לחופה ואז בא בעלה הנ"ל מן הדרך ותיכף הלכה האשה מן החופה לבית הטבילה והקול היה הולך ומתגבר ואחר איזה ימים ספרה בעלת המרחץ לפני אשה חשובה הנ"ל איך שבאתה האשה הנ"ל אז פתאום מן החופה ולא היה לה שום חפיפה ולא חתכה ציפרניה כדרך בת ישראל ואמרה אלו לא היה אביה חשוב כל כך לא היתה שותקת על הדבר אך שהיתה מתייראה מאביה להרעיש על הדבר וביום ה' ניסן תק"ן הלכה האשה החשובה הנ"ל ברחוב לפני פתח בית אביה של האשה הנ"ל ובאתה האשה הנ"ל כנגדה בלא לבוש עליון שקורין יופא ובבואה לביתה ספרה האשה החשובה הנ"ל לפני בעלה איך שנתברר לה האמת שמאז שנתעלפה בבה"כ היא מעוברת כי ראתה שכריסה בין שיני' כאש' בחדש הששי מלפני' ומצידי' אף שהיא רכה בשני ובעזה"ר אמת הקול הזה שהרה לזנונים ועוד כמה נשים מעידין שהיה כריסה בין שיני' קודם פסח תק"ן ואח"כ ביו"ט של פסח תק"ן בעז"נ נתעורר הקול מאוד שנתוודע הבירור ובא איש א' ואמר לפני החשוב שבעיר הנ"ל איך שספרו לו אשתו ובתו שהנחשדת הנ"ל היא כריסה בין שיניה ועמד האיש הנ"ל שהגיד לפני החשוב הנ"ל ועוד אחרים עמו על פתח בה"כ של נשים כדי לראות את האשה הנ"ל וראו שכריסה בין שיני' כאשה בחדש הששי וחזר ואמר האיש הנ"ל לפני החשוב שבעיר הנ"ל אם לא תלד האשה בחדש תמוז תק"ן יניח לחתוך את ראשו והיה הקול הולך ומתגבר בפי כל ממש ואח"כ בסוף סיון תק"ן נקראת המילדת לבית האשה המעוברת הנ"ל והמתינו נשי העיר על זה לשמוע מן המילדת מה היא באותן הימים ואמרה המילדת שבודאי תלד לשני שבועות או קודם. כי כבר הגיע זמנה לישב על משבר בנים ואח"ז ילדה וולד בשמונה עשר יום לחדש תמוז תק"ן בערב ובאור היום בהשכמה עמדו בני העיר ברחוב העיר ואמרו זה לזה כבר נולד ממזר ותיכף באתה המילדת וספרה לפני החשוב שבעיר איך שאמה של היולדת נתעלפה אחר הלידה ודודתה פכרה בידיה והיולדת בעצמה הכתה פניה ולא רצתה לשכב במטה גם ספרה המילדת שאמרה להם ליתן לה ווינדלין ואין קול ואין עונה והוכרחה ליקח בעצמה שמלה חדשה לקרוע על ווינדלין גם בקשה כלי על רחיצת הילד ולא נתנו והוכרחה ליקח בעצמה בעקין של פסח לרחוץ בו את הילד גם אמרה שהילד גדול מאוד וקרובי האשה כשהיו אומרים להם מז"ט השיבו השי"ת יציל כל אב ואם מישראל ממז"ט כזה וחי הילד הלילה שנולד בו ויום ה' ויום ו' עש"ק וש"ק ויום א' והמילדת ספרה שהיולדת בעצמה הניקה להילד ובשבת היה אבי היולדת בבה"כ ועשה לו החזן מי שבירך כשעלה לתורה כנהוג ועשה מי שבירך גם לבתו היולדת עם בנה הנולד לה וביום ב' בהשכמה באו אנשי העיר לבהמ"ד ואמרו איך שמת הילד פתאום והלכו שני אנשים לבדוק את הילד וראו שהיה גדול מאוד ונגמר שערו וציפרניו כראוי לכל וולד קיימא ומחמת שחקר הבעל ומצא ככל הדברים הנ"ל ועוד אומר שראה מאשתו דברי קלות בימי נדותה בעת ביאתו סוף כסליו תקנ"א לביתו ונתאמתו מאוד הדברים אצלו שזינתה תחתיו ומחמת זה הוא פורש ממנה ואינו רוצה לדור עמה וקצת קרובים אמרו קודם ביאת הבעל בכסליו תקכ"א שזה הולד אשתהי שנים עשר חדש מי"ז בתמוז תקמ"ט עד י"ח תמוז תק"ן ועתה כשבא הבעל בכסליו תקנ"א צווח ואומר שלא קרב אלי' בזמן י"ז תמוז תקמ"ט הנ"ל מחמת שהיה עת נדותה כנ"ל התחילו אומרים שהיה נפל בן חמשה חדשים ועוד העיד איש אחד אפרתי שקודם שנשמע קול הרינון הנ"ל שמע מאיש אחד שאמר שהאשה החשודה הנ"ל היא זונה גדולה גם הבעל הנ"ל אין לו בנים מהאשה הנחשדת הנ"ל עוד יש בכאן איש אחד שהעם מרננין אחריו שעמו זינתה האשה הנ"ל והוא היה דר אצל בעה"ב אחד ואמר הבעה"ב בזה"ל איך קאן אייך נישט דער ציילין וואס פאר איין קרבות דיא. אשה החשודה האט עם האיש הנחשד הנ"ל מאן אין ווייב האבין ניט אזויא איין קרבות גם אשה אחת מעידה שבשנה העבר באתה אצלה אשת האיש הנחשד הנ"ל ואמרה בזה"ל איך ווייס גאר ניט וואס צוא טאן דיא אשה החשודה הנ"ל הענקט זיך אויף מיין מאן בעל' האט איר גיבראכט יין שיכרט זיא זיך אן אין הענקט זיך אוף מיין מאן גם אשה אחת האט גיזאגט בזה"ל מיר איז נאר קשה אויף אמה של הזונה הנ"ל ווען איך בין גיוועזין אצל האשה הנ"ל פלעגט זיא תמיד ציא געבין להאיש הנחשד הנ"ל כל מיני מגדים אין איין מאל זאגט זוא איהם קום מוט מור אויף דעם בודעם וועלין מיר דיא תבואה אובר שיטן זענין זייא גיגאכגין אין האבין זיך גיזאמט כמה שעות איז מור נאר קשה אויף אמה של הזונה הנ"ל וויא שטוסט זיא זיך נוט אוף דעם גם איש אחד האט גיזאגט אז ער האט גיזעהין וויא האשה החשודה האט פאר רעכט לאיש הנחשד הנ"ל דאס שטריימיל גם השכן אצל האשה הנ"ל האט גיזאגט דאס קרבות פון אשה חשודה הנ"ל עם האיש הנחשד הנ"ל איז ניט פשוט גם יש עדים שבמשך הזמן שבין י"ז תמז תקמ"ט עד י"ד שבט תק"ן היה לן האיש הנחשד הנ"ל עם האשה הנחשדת הנ"ל בחדר אחד חמשה שבועות בעת שלא היו אביה ואמה בביתם ולא הי' עמהם עוד איש רק המשרתת לבדה אמנם עדי כיעור הנ"ל מחמת שאביה של הזונה הנ"ל הוא אלים ותקיף אצל אדון העיר ודאי לא ירצו להעיד אם לא בעיר אחרת שלא בפני האשה והנה נכתב המעשה באריכות אף שימצא בו איזה דברים יתרים שנכתבו רק לאמת הדברים ברגלים והנחתי כתוב הדברים כמות שהן וקצת קרובי הנחשדת רוצים לטעון אשתהויי אשתהי יב"ח ורוצים להכחיש דברי הבעל שאמר שהיתה נדה. ע"כ דברי השאלה: תשובה הנה מה מצא מר ניהו רבה בי כי משש את כלי ומה אדע את אשר לא ידע כי עמו העוז והתושיה אך ענותו תרבני ואין מסרבין לגדול כי"ב ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש לירד לעומק הדין או לרחק או לקרב המרוחקין בזרוע עיוני בעזה"י וזאת התורה היא המחצבת רהב תפר מחשבות ערומים ולא תעשנה ידיהם תושיה ובנות ישראל לא תעשה כזימתכנה. ובנות בוטחות תעלוזנה ואען ואומר הכה הדין הנ"ל תלוי באשלי רברבי דמקור דין זה כובע מש"ס יבמות פרק ב' דף כ"ד ע"א ודף כ"ה ע"א ועוד כמה סוגיות נטפלים אליה ולפי הראות כמה כתובים מכחישין זה את זה כי בסוגיא אחת האיסור מבואר ובסוגי' אחרת ההיפך על כן כל חכמי לב כל אחד ואחד כפי רוח מבינתו אשר חלק לו השם יתב' חתר להמציא השוואה להשוות כל הסוגיות שיהיו מכוונין לדבר אחד ומי כהחכם יודע פשר דבר הלא הם המורים הם המגלים לכו כל נטמן וכל אחד ואחד בורר לו דרך בפ"ע כפי אשר ישר בעיניו ואלו ואלו דברי אלקים חיים וכל דבריהם תורה אך למעשה צריך עיונא רבה איזה דרך ישכון אור ואיזה דרך שיבור לו האדם ואן הרוח ללכת ואן דעת תורה נוטה ויקוב הדין את ההר בעזה"י ואף כי צל אנשים הקדמונים זכר כולם לחיי העו"הב אנכי רואה כצל ההרים המעניקים את החמה בקומתן. ואנכי גם לא כחגב לעומתן. מ"מ לא ניתנה התורה למלאכי השרת כי אם גם לחוטבי עצים ושואבי מים. כמוני היום. ואף כי מתלמידי תלמידיהם אנחנו ומימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים וכל דבריהם כגחלי אש וחביבין וערבין עלינו דברי